הבליין הרחובותי הגיע עד לעליון כדי להוכיח שהופלה
אפריל 2008: פבל פרוז'נסקי מאוכזב לגלות שמועדון "טרומן" ברחובות מבחין בין נשים לגברים על בסיס גילם. נובמבר 2011: לאחר שהפסיד בשתי ערכאות משפטיות ולא ויתר, בית המשפט העליון קיבל בצעד תקדימי את טענותיו כי מדובר באפליה. "אם הייתי בחורה היו מכניסים אותי", טען לאורך כל הדרך
"במועדון לא הסכימו להכניס אותי", משחזר פרוז'נסקי, כיום בן 27, את אירועי אותו ערב. הסיבה לאי הכנסתו הייתה גילו, שכן תנאי הסף לכניסה למועדון היו גבר מעל גיל 26, אישה מעל גיל 24. המקרה, הוא מספר, חזר על עצמו שלוש פעמים עד שהחליט לפעול.
"הסלקטורית ועובד של המקום אמרו לי שאם הייתי בחורה, הייתי נכנס, שכן גילי בזמנו היה 24. זה לא נראה לי הגיוני או צודק". פרוז'נסקי מבקש להדגיש כי זוהי אינה אפליה על רקע גיל: "מדובר באפליה מגדרית לכל דבר. על הגבר מוצב תנאי מחמיר מהתנאי שנדרשת האישה למלא, שכן היא צריכה להיות בת 24 שנים, וגבר בן 26".
מכאן הדרך אל בית המשפט לתביעות קטנות ברחובות הייתה קצרה. "הנתבעים בכלל לא הגיעו לדיון", מספר רוז'נסקי, ועורך דינו איל אבידן, שייצג אותו, מרחיב: "הם אמנם לא טרחו להגיע ובכל זאת ניצחו".
פרוז'נסקי תבע פיצוי של 30 אלף שקל בטענה שחברת "לילה טוב הפקות בע"מ", שבבעלותה המועדון "טרומן", הפרה את החוק ונהגה כלפיו בחוסר שוויון ואפליה על בסיס מגדרי. באותו דיון החליט השופט גדעון ברק כי הסיבה לתביעתו של פרוז'נסקי לא נכנסת תחת מטריית האפליות בכניסה למקומות ציבוריים.
התובע הפעלתן ועורך דינו הנמרץ לא התייאשו מהכישלון, שינסו מותניהם והמשיכו אל בית המשפט המחוזי, בערעור שהגישו על פסיקת בית המשפט לתביעות קטנות. "פה כבר הבינו יותר את התביעה שלו", מסביר עו"ד אבידן. "כבוד השופט אברהם יעקב אף הבחין כי בבית המשפט לתביעות קטנות שגו באבחנה והתייחסו למקרה כאפליה על רקע גיל ולא על רקע מגדר".
"בכתב התביעה נטענה טענה בדבר אפליה על בסיס מין", קבע פסק הדין של בית המשפט המחוזי, "בית משפט לתביעות קטנות פסק כאילו נטען לאפליה על בסיס גיל. במובן זה טעה בית משפט. אולם, לטעמי, התוצאה הסופית של פסק הדין הדוחה את התביעה – היא נכונה".
"במקומות בילוי קיים הבדל בין גברים לנשים", נכתב עוד בפסק הדין. "באותם מקומות שותים משקאות משכרים וקיים פוטנציאל להתנהגות פרועה עקב כך. ניסיון החיים מלמד שככל שגיל המבלים נמוך יותר, קיימת סבירות גבוהה יותר שנערים או בחורים צעירים השותים לשכרה ינהגו שלא כראוי. ידוע מניסיון החיים כי בגרותן הנפשית של נשים צעירות מקדימה להגיע מאשר אצל גברים".
פבל, לא חשבת לוותר בשלב הזה? עברת שתי ערכאות, לא מספיק?
"לא רציתי להשאיר את המצב ככה, שהוא לא חוקי. בדקתי את הנושא כמו שצריך לפני שניגשתי לעורך דין, כך שידעתי שהם עושים משהו לא בסדר. גם לפני שבדקתי, אינטואיטיבית, זה היה נראה לי לא בסדר".
עו"ד אבידן: "הסיבה שהגענו לעליון היא פסק הדין של המחוזי. ניתן שם גזר דין סטריאוטיפי לחלוטין. בית המשפט הצדיק את אי הכנסת גברים למועדון בסטריאוטיפים כמו זה שגבר נועד לפורענות, ובכך מכתימים
"מה גם שעברתי אירוע לא נעים והנושא צרם ונגע בי אישית", מוסיף פרוז'נסקי. "וזה שבגדול מפלים גברים זה לא נכון, האפליה מכוונת גם לנשים. לאחר המשפט סיפרתי על זה להרבה ידידות שלי, והן הצדיקו אותי ואמרו שזה לא בסדר. למה בני זוג באותו גיל לא יכולים לבלות יחד במועדון?".
היכן האפליה נגד נשים?
"מכורח הנסיבות", טוען עו"ד אבידן, "יהיו נשים צעירות יותר וגברים מבוגרים יותר במועדון. גברים שעברו דבר או שניים, בעלי תואר ומשרה, ונשים צעירות, סטודנטיות או עדיין לא, והן קוסמות לגברים בגלל מראן, וזוהי בהחלט אפליה עבור הנשים שלא יכולות לבלות עם גברים משכבת גילן".
פרוז'נסקי כאמור לא אמר נואש וביקש לערער לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי. השופטים אדמונד לוי, סלים ג'ובראן ויורם דצינגר דנו בערעור ופרסמו בשבוע שעבר את פסק דינם: דין הערעור להתקבל.
"סבורני כי מדיניות ההבחנה בה נוקטת הנתבעת הינה מדיניות מפלה האסורה על פי חוק איסור אפליה", כתב בפסק הדין של העליון השופט דצינגר. "משכך, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, נקבע כי הנתבעת עוולה כלפי התובע כאשר הפלתה אותו בניגוד לחוק איסור אפליה ונחייבה בפיצוי".
לסיכום נכתב: "תופעת הסלקציה בכניסה למועדונים על בסיס מאפיינים אסורים כמין, מוצא וגזע מעידה, בראש ובראשונה, כי טרם מוגרה האפליה מארצנו. עצם תופעת קיומם של סלקטורים וסלקטוריות, שכל תפקידם לסנן את קהל המבלים ולבחור את אלו הנתפסים כ'ראויים', לרוב על בסיס תפישות סטריאוטיפיות (בשונה ממאבטחים המונעים כניסה רק על בסיס חשש מהתפרעויות), הינה תופעה מטרידה, וספק בעיני אם זו יכולה להימצא מוצדקת, למעט במקרים נדירים".
כעת פרוז'נסקי יכול לחגוג את ניצחונו: "אני מאוד מקווה שעכשיו בעלי מועדונים ילמדו לנהוג באופן שוויוני בקהל לקוחותיהם, ולא להפלותם בניגוד לחוק".
ועו"ד אבידן מסכם: "בית המשפט העליון עקר מן השורש תופעה פסולה הרווחת מאוד בחיי הלילה בישראל, והיא להפלות בין גברים לנשים ללא הצדקה אמיתית, מלבד אינטרסים כלכליים צרים. למעשה מדובר בפסק דין רחב היקף אשר אוסר על ביצוע אפליה מגדרית במקומות ציבוריים גם בכל היבט אחר. חבל רק שהתובע נאלץ לפנות לשלוש ערכאות עד שהכירו בזכותו שלא להיות מופלה מחמת מינו".
"זו הפעם הראשונה שחוק איסור אפליה נדון בבית המשפט העליון", מוסר בתגובה בא כוחו של המועדון, עורך דין בוריס שמקר. "אנחנו סברנו שבמקרה הספציפי הזה לא הייתה באמת פגיעה בתובע. כניסתו סורבה לא מחמת מוצא, צבע עור או קריטריונים מפלים אחרים, האסורים בצדק, אלא פשוט בגלל הגיל.
"עיון בכתב התביעה שלו מגלה כי הוא לא העלה ולו טענה אחת בדבר עלבון או תחושת פגיעה שחווה. כמו כן, מתברר, כי הגיע למקום בכוונה שלוש פעמים, רק כדי לאסוף ראיות לצורך התביעה. התובע משתייך לקבוצה 'חזקה', אשר אינה מופלית כדבר שבשגרה אלא אף זוכה לעדיפות כלקוחות, ולא הייתה לו כל מניעה להיכנס לכל מקום בילוי אחר.
"כמו כן סברנו, כי במקרה הספציפי הזה, כשהאפליה בן נשים לגברים הינה שנתיים בגיל בלבד, מדובר בהפרש גילים סביר, שאין בו כדי לפגוע ברגשות. בית המשפט העליון בחר להחיל את החוק באופן כללי ורחב, ואסר על הבחנה כלשהי. המסר הוא ברור וחיובי ביותר - מסר של שוויון ושל איסור הבחנה מוחלט בין המינים. למסר זה אנו מצטרפים".
"אני רק לא בטוח", חותם עו"ד שמקר את דבריו, "שזה היה המקרה הנכון להעביר את המסר, ושלא מדובר בהתערבות קצת מוגזמת מדי בשוק הפרטי במקרה הספציפי המדובר. אבל זוהי פסיקת בית המשפט העליון, ואותה יש לכבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם