ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

מסלול חייה: הילדה מביה"ס הדתי הפכה לדוגמנית במילאנו

היא למדה בבית ספר דתי בבת ים ובארון שלה היו רק חצאיות. כשהגיעה למסקנה שאת המתנה מבורא עולם חבל לבזבז והתחילה לדגמן, חברותיה השמיצו אותה בטוקבקים. בריאיון מיוחד מספרת הדוגמנית הבינלאומית הצעירה קרן רובין על החיים התוססים והפיתויים במילאנו ועל השירות הצבאי עליו מיהרה מדי לוותר

אם הייתם שואלים את קרן רובין בגיל תשע מה היא תעשה כשתהיה גדולה, התשובה הייתה מגוונת. מורה, למשל, או עורכת דין. דוגמנית במילאנו? אין סיכוי. רובין מגיעה ממשפחה דתית, שמרה מסורת מאז ומתמיד, וכל קשר בינה לבין עולם הזוהר ודוגמנות, בוודאי לדגמן בגדי ים והלבשה תחתונה, היו כמו המרחק מעיר מגוריה בת ים לירח.

אל הדוגמנות היא הגיעה, כמו רבות לפניה, ממש במקרה. אחותה הגדולה נדנדה לה ללא הרף שהיא צריכה לנצל את נתוניה הטבעיים, שלא לומר המתנה שקיבלה מבורא עולם, ולדגמן.

וכך לפני שש שנים, בגיל 15, נקרתה בדרכה ההזדמנות הראשונה, תחרות פנים חדשות של "עלית מודלס". "אפילו מכנסיים לא היו לי כי זה לא צנוע, רק חצאיות. אחותי לוותה מחברה שלה מכנסיים בשבילי", היא נזכרת השבוע.

הנערה רובין התאהבה בתוך רגע בעולם הזוהר. המצלמות שהקיפו אותה, תשומת הלב התקשורתית שזכתה לה, אפילו הלימוזינה שהסיעה אותה ואת יתר המתמודדות. אז עם כל הכבוד למסורת, ויש כבוד, היא החליטה ללכת על זה, להיות דוגמנית ואפילו ללבוש רחמנא ליצלן מכנסיים וגופייה, אבל רק לתצוגות ואודישנים.

"כשהתחלתי הייתי רק בת 15, וכן היה לי שכל לסרב לכל דבר שקשור בזה", היא מספרת, "הסכמתי ללבוש מכנסיים וגופייה רק במקרה הקיצוני, בכל זאת הייתי ילדה שבאה מבית דתי".

ההורים שלך דתיים, הם לא התנגדו למהלך שכזה?
"לא, ההורים שלי תומכים ומתלהבים בעבורי. אמא שלי מאוד פתוחה. הם לא חרדים אלא דתיים, והם לא רואים בזה דבר מוזר שאני לובשת מכנסיים".

בחרת מסלול עם הרבה פיתויים, הם לא חששו?
"כן, היה חשש. אני זוכרת את זה במעורפל. ייתכן שאמא שלי לא כל כך אהבה את זה בהתחלה, אך היא מאוד קלה כי היא רוצה בטובתי".

בנערותה למדה רובין בבית הספר הדתי "צביה", מקום בו מכנסיים ובנות לא הולכים יחד. משיכתה לעולם הדוגמנות גררה תגובות של פרגון אבל גם לא מעט ביקורת.

"אני מאמינה שהרבה אנשים בקהילה עיקמו את הפנים, זה לא היה מקובל לעשות דברים כאלה", היא אומרת, "אך היו לי חברות טובות דתיות שכן פרגנו לי. אני מודה שקצת לא היה לי נעים ללכת ברחוב, במיוחד בגיל צעיר שבו מה שחושבים עליך הכי נחשב, אז התדמית הייתה הכל. הייתי בבית ספר דתי ופתאום נראיתי להם

חילונית, זה היה מוזר. אחר כך עברתי ללמוד בבית ספר אחר, ממלכתי דתי, שם פחות הקפידו וכך יכולתי להתלבש 'לא צנוע' כביכול בשעות של אחר הלימודים".

כשפורסמו תמונות ראשונות של רובין באינטרנט, חברים רבים לספסל הלימודים בתיכון "צייטלין" בתל אביב הגיבו בטוקבקים מרושעים. אלה טענו שרובין בעצם לא נראית ככה, ומדובר בכמויות של איפור ופוטושופ. יש כאלה שהקצינו וכתבו על חייה הפרטיים, עם מי היא יצאה ומתי, מה היא עושה ביום יום וכו'.

הופתעת מהתגובות?
"כן, גם נעלבתי. לפי מה שהיה כתוב ידעתי שמדובר בחברות שלי, כי רק הן ידעו את הפרטים האלה על חיי הפרטיים, ופתאום הן הולכות ומפרסמות את זה, דברים שבכלל לא קשורים לתמונות? זה היה מאוד מעליב. כאב לי שהן עשו את זה, אבל זה היה מתוך קנאה, וכמובן שהיום הן כבר לא חברות שלי".

העוינות הזו לא גרמה לך לרצות לעשות צעד אחורה, לוותר על עולם הדוגמנות? צריך בשביל זה עור של פיל.
"לא, בסופו של דבר הבנתי שאני לא מתרגשת לראות את התגובות האלה. אז מה אם יש פוטושופ? בכל התמונות עושים זאת, זה ברור. אתם לא מאמינים שאני נראית ככה? בואו ותראו אותי ותבינו בעצמכם. הם יכלו לקנא כמה שהם רוצים, לי זה לא הפריע. אני משוכנעת שאם הייתי לומדת בבית ספר חילוני ולא דתי היו רואים זאת אחרת. בבית ספר דתי זה פשוט לא היה מקובל".

בית ספר דתי הוא מטבעו שמרני יותר. לא חששת להתפתות לעשות דברים הנוגדים את ערכייך?
"הציעו לי כל מיני הצעות ודברים נחשבים ולא הסכמתי, זה היה סוג של ניסיון בעבורי. התקבלתי לקליפ של מייקל לואיס וכשהגעתי התברר שצריך ללבוש בגד ים, ולא הסכמתי. היה גם קמפיין של ים המלח שהיה מאוד מתוקצב בו הבנות ערומות, אבל לא ראו כלום כי הן כוסו בבוץ, וגם לזה סירבתי. הכרזתי מראש שאני לא הולכת לעשות דברים מסוימים כך שיידעו לא לשלוח אותי לכל מיני פרויקטים שכאלה".

זה לא קשה לסרב? הכסף, הזוהר?
"היה לי מאוד קשה לסרב. אבל זה בא ממני, בזמנו זה לא התאים לי".

מאז הספקת לגדול, עכשיו את בת 21. את כבר מצטלמת בבגד ים. מה השתנה?
"זה כמו שאמרת, גדלתי, ואני כבר לא דתייה כמו פעם. דרך החיים והגישה שלי השתנו. בגיל 16 הייתי ילדה טובה ירושלים, נאיבית. רק בגיל 18 התחלתי ללכת למסיבות, לצאת עם בנים, הלימודים בתיכון אפשרו לי פתאום לשים מכנסיים אחרי שעות הלימודים.

"אפשר לומר שעברתי תהליך שלפתע נראה לי הגיוני ללכת עם מכנס וגופייה, כשפעם זה נראה לי הזוי ולא הולם. אבל אני עדיין שומרת מסורת, אני מקפידה לשמור על השבת. אמנם אני כבר לא לובשת צנוע, אבל יש לי את הדרך שלי ואני לא מרגישה חילונית או דתייה, אני מסורתית ששומרת על ערכיה גם בחו"ל".

לאחר שרובין זכתה לחשיפה ראשונה, היא הלכה לעבוד אצל בטי רוקאווי, אשת אופנה ישראלית בכירה. רובין עשתה בוק על חשבון הסוכנות, ניגשה לאודישנים ואף השתתפה במספר תצוגות אופנה, אך זה עדיין לא היה משהו רציני מבחינתה. היא המשיכה ללמוד כרגיל ולקחה את הדוגמנות כמשהו על הדרך.

"בארץ אי אפשר להיות דוגמנית במשרה מלאה", היא אומרת, "לא היה לי אודישן כל יום אלא פעם בכמה זמן, וכל אודישן היה תופס לי יום שלם. ואז הייתי קטנה, בלי רכב ולא היה קל להתנייד עם התחבורה הציבורית ממקום למקום. לכל אודישן היו הכנות של איפור ושיער, לחכות בתורים ארוכים, אך זה היה כיף".

הצלחת להרוויח משהו?
"כן, אך לא סכומים אסטרונומיים כמו אנשים מוכרים. בשביל נערה בת 16 זה בהחלט היה מספיק".
אחרי התיכון ויתרה רובין על הצבא (לזה נגיע מיד), ובגיל 18.5 נסעה לטיול תרמילאים באירופה שנמשך חצי שנה. את הטיול היא סיימה במילאנו, ושיחת טלפון אחת עם אחותה שינתה את חייה.

מסתבר שבעוד רובין מטיילת, אחותה חיפשה עבורה שמות של סוכנויות דוגמנות נחשבות במילאנו, ושכנעה אותה לגשת אליהן לאודישן. רובין החליטה שאם היא כבר שם אז למה לא. היא אזרה אומץ וניגשה לסוכנות הראשונה שמצאה, והתקבלה.

"בהתחלה זה נראה לי גדול עליי, כי לא עשיתי כאלה דברים גדולים בארץ. לא היה לי אפילו בוק! אבל זה דווקא הלהיב אותם שבאתי ככה עם ביטחון. הם צילמו אותי ואמרו שישמחו לעבוד איתי. אמרתי להם שסיימתי את הטיול ואני חוזרת לארץ לכמה חודשים ואחר כך אשוב אליהם. בהמשך אפילו לא הודעתי להם בטלפון שאני מגיעה, פשוט עליתי על טיסה עם אחותי ונסענו".

כשרובין טסה עם אחותה למילאנו היא הקציבה להן שבוע להיות שם. כשהגיעה נכונה לה הפתעה. הסוכנות רצתה שתישאר במילאנו כמה חודשים. אחותה אכן עזבה אחרי שבוע, רובין נשארה שם לבדה.

אחותך עזבה ולא פחדת להישאר לבד במילאנו, הרחק מהקן הביתי המגונן?
"ברור שנבהלתי. חשבתי שאהיה שם רק שבוע, אבל אני בן אדם עצמאי עם ביטחון עצמי, ורציתי להישאר. בסוכנות ארגנו לי דירה עם עוד דוגמניות, ואחותי עזרה לי להסתדר עם המפות והרכבות ופשוט הלכתי על זה".

כולם מזהירים שבעולם הדוגמנות קיים גם צד מאוד לא סימפטי של סקס תמורת עבודה, אלכוהול, סמים, הפרעות אכילה. באלו דברים נתקלת?
"בארץ לשמחתי לא נתקלתי בדברים כאלה, אך בחו"ל הרגשתי ביחס פחות טוב. בארץ מדברים אל דוגמניות יפה, מתייחסים אליהן כאל אנשים. במילאנו, היות ויש להם הרבה דוגמניות, ורובן זרות, הם מתייחסים בזלזול. לא הסוכנות עצמה, אלא מזמיני העבודות.

"פעם אחת השתתפתי בקטלוג של שיער, ורצו שאני ושאר הדוגמניות נתפשט מול כולם, מול המאפרים והספרים באמצע החדר. אני לא הסכמתי כי דבר כזה מאוד לא מקובל בארץ, לבנות יש תאי הלבשה.

"במילאנו הרבה פעמים לא ראו בנו אנשים אלא דברים שבאו לעשות את מה שצריך וללכת. לא ויתרתי ובסוף נתנו לי חדר להתלבש בו. היה עוד מקרה שהיינו במסיבה של ורסאצ'ה, והייתה שם דוגמנית עם שמלה מאוד יוקרתית, ונשפך עליה יין. היא הלכה לשירותים לשטוף את השמלה. היא פשטה אותה, שמה בכיור ונכנסה לשירותים ומישהי גנבה לה אותה.

"היא פתאום יצאה מהשירותים חצי ערומה והתחילה לצעוק במסיבה שגנבו לה את השמלה. הכנסתי אותה מהר לשירותים כדי להרגיע אותה, ולמזלה לבשתי שתי שכבות של שמלות והבאתי לה אחת. ככה זה, צריך להיזהר. אני בדירה כל הזמן נעלתי את המזוודות, כי כל הזמן היו גניבות. צריך להיות חכם ולא תמים".

קרו לך דברים לא נעימים אישית?
"לא, כי ידעתי להיזהר. אני בחיים לא הייתי מורידה שמלה, שמה בכיור ונכנסת לתא שירותים. הייתי מנקה את השמלה בעוד היא עליי".

את בעצם טיילת והתחלת קריירת דוגמנות בינלאומית בזמן שרוב בנות ישראל עושות צבא. מדוע לא התגייסת?
"להורים שלי היו דעות קדומות על הצבא. כשהייתי בת 17, הם אמרו לי 'למה לך להתגייס? בשביל להגיש קפה?'. הם אמרו שבנות לא עושות משהו אמיתי בצבא. גם בתיכון צייטלין לא חינכו בנות לעשות צבא, הם תמיד אמרו לבנים להתגייס ולבנות לא. גם לגדנ"ע הוציאו רק את הבנים ולא את הבנות. מעולם לא השרישו לי את זה, שחשוב לעשות צבא, אבל עכשיו במבט לאחור אני מתחרטת שלא עשיתי צבא".

את עדיין יכולה להתגייס, ראי מקרה מאיה בוסקילה.
"כן, נכון. אבל זה מאוחר מדי בשבילי, אני בת 21, וכבר עברתי את השלב הזה. התחלתי ללמוד וזה לא מתאים. אבל תרמתי בדרכים אחרות, התנדבתי בכל מיני מקומות".

איך בעצם חמקת מגיוס?
"אמא שלי באה איתי לרבנות של תל אביב בסמוך לבית הספר והצהרנו שאנחנו דתיים, ובאמת היינו דתיים. שאלו אותי באיזה בית ספר אני לומדת ואמרתי צייטלין, וישר שחררו אותי. הם הכירו את בית הספר הזה, שכל הבנות בו לא משרתות בצבא".

אז במקום ללבוש את מדי הזית, רובין לבשה בגדים אופנתיים במילאנו. במשך שלושה חודשים היא גרה שם בדירה אחת עם עוד חמש דוגמניות. כל בוקר הדפיסו לה מהסוכנות דף עם חמישה אודישנים, היא הייתה לוקחת את המפה וחורשת את מילאנו עם המטרו כדי להגיע לכל מקום אליו נשלחה. מה שמצאה היה בעיקר תורים אינסופיים.

"התחרות מטורפת", היא אומרת, "באות לשם דוגמניות מכל העולם וחלקן מאוד מצליחות. אני באתי עם מעט ניסיון, זה היה מצחיק, אך יחסית הצלחתי יפה".

הרגשת שאת משתלבת?
"כן, הצלחתי לקבל עבודות. בדירה הסתדרתי עם חלק מהבנות, אך חלקן היו מאוד לא נחמדות. אבל בסוכנות היו נחמדים, גם דאגו לנו למקומות בהם אנחנו יכולות לאכול בחינם. אחותי הראתה לי איפה נמצא בית חב"ד והרגשתי שם ממש כמו בבית".

אבל זה עדיין לא הבית. בטח היית צריכה לשמור על עצמך היטב.
"ברור. תמיד היה לי שוקר וגז מדמיע בתיק. לא הייתי נאיבית. אני הייתי נוסעת במטרו לכל אודישן, בעוד שיש כל מיני יחצנים של מסיבות שבאים עם מכוניות נוצצות ומציעים להסיע את הדוגמניות בחינם לכל אודישן, ואז בלילה הם היו לוקחים אותן למסיבות נוצצות".

על פניו זה לא נשמע כזה רע.
"כן, אבל במסיבות הן היו משתכרות ולוקחות סמים, ואז למחרת הן היו מאחרות לאודישנים או לא מגיעות בכלל. לא אהבתי את הטיפוסים, הם היו מפוקפקים, מעין פושטקים. היה להם סגנון דיבור שלא אהבתי. גם לא באתי למילאנו בשביל לבלות אלא כדי לעבוד. היה איזה סוכן אחד בן 50 שמאוד אהב אותי, הוא לקח אותי פעם לספא וחיכה לי שעתיים בחוץ. כשחזרתי לארץ הוא שלח לי לימוזינה, הוא היה מאוד אבהי".

זה לא נשמע אבהי בכלל, הוא בטח ציפה למשהו אחר. לא חשדת במניעים שלו?
"לא, יש לי אינטואיציה מאוד טובה ואני מזהה מי רוצה להתחיל איתי. איתו הרגשתי שאין סכנה, אבל כמובן שלא הלכתי אליו הביתה. בכל זאת יש לי שכל. יש לי אופי מאוד חזק ולא קל לערער לי את הערכים. ידעתי טוב מאוד לזהות למי להתחבר ולמי לא. ידעתי להתרחק מסמים ואלכוהול, מבחורים, לא היה לי שם שום בן זוג. בעיני מילאנו הייתה עיר נחמדה, תרבותית".

הרווחת כסף?
"כן, הרווחתי. ביחס לניסיון שלי והבוק שהצגתי שלא היה רציני ביחס לבוקים של שאר הבנות, בהחלט הצלחתי יפה".

מדוע חזרת אם הצלחת שם כל כך?
"התגעגעתי הביתה. הרגשתי שמיציתי את מילאנו והגיע הזמן לחזור. חזרתי, נרשמתי לפסיכומטרי שהיה אמור להתחיל שלושה חודשים אחרי, אך אז התגעגעתי למילאנו וטסתי מחדש".

במה היה הביקור השני שונה מהראשון?
"הרגשתי הפעם שאני נוסעת לבית השני שלי. מאוד התגעגעתי לאוכל האיטלקי. הפעם גם באתי עם ניסיון".

איך הצלחת להקפיד על המשקל? לא אכלת?
"בטח שאכלתי, אבל לא כל מה שאני רוצה. לא אכלתי כל יום גלידה למשל, אבל ככה חונכתי מגיל צעיר. תמיד בבית היה אוכל בריא. אבל נתקלתי בבנות אנורקסיות, זה היה נורא לראות אותן, בנות שנראות כמו שלדים גבוהים".

אחרי שלושה חודשים, שוב חזרת לארץ, לא הרגשת שעשית למעשה צעד אחורה או ירדת ברמה?
"לא, ממש לא. היה לי את החלום של מילאנו וסימנתי עליו וי. בארץ גם יש הפקות טובות. אני עדיין מדגמנת. כבר שנתיים אני הפרזנטורית של מגזין 'גזרה עולמית' שזה כבוד גדול. דגמנתי לקליפ של לירן דנינו, יצא לי לעשות אופנה למגזינים, וגם יכול להיות שעוד אחזור למילאנו. נכון לעכשיו התחלתי ללמוד מדעי ההתנהגות במכללה למנהל בראשון, וזה מה שמעסיק אותי עכשיו. וכמובן הבן זוג שלי נדב איתו אני יוצאת כבר שנה וחצי".

אז מה השלב הבא שלך? הרי את רוצה בחשיפה, אולי תוכנית ריאליטי?
"אני חושבת על תוכנית ריאליטי, אך אני לא רוצה לומר איזה. מה שבטוח לא האח הגדול".

בהנחה שתצליחי להתברג בריאליטי כזה או אחר, תהיי מאוד חשופה לביקורת. ראי דוגמת מייקל לואיס, קטלו אותו כי לא עשה צבא. דבר כזה יכול לקרות גם לך.
"בארץ מסתכלים בצורה לא יפה על מי שלא עשה צבא, ואני מבינה את זה. אך זה לא שוויתרתי על הגיוס בגלל דוגמנות או רצון להתפרסם, אלא מתוך זה שלא דיברו איתי על כמה זה חשוב. אני גם לא מסתירה את זה שלא עשיתי צבא, ואני כן ציונית ואוהבת את המדינה. אז הייתי קטנה ולא הייתי מספיק בשלה כדי להבין את ההשלכות של לא להתגייס".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...