ראשי » מקומי » ירושלים » בגובה העיניים

"לומד להיות אבא": בגובה העיניים עם צבי יחזקאלי

הוא נולד בירושלים וגר בבית נקופה. הוא נמצא בערוץ 10 מיום הקמתו, ומאמין שמערכת החדשות בו בועטת וחופשית יותר מהאחרות. בעבר הוא עסק ביוגה, אך החליף את התחביב במשפחה, ילדים ויהדות. 1,423 מילים עם צבי יחזקאלי (41), נשוי + 2, שעד היום מצטער שערך היכרות בין זכרייה זביידי לטלי פחימה

גוני נוי | 30/11/2011 6:49

תגיות: צבי יחזקאלי

ירושלים
"לגדול בתור ירושלמי זה לגדול עם סוג של רגשי נחיתות תמידיים, לחשוב שאתה פחות טוב מהתל אביבים. פתאום, במסגרות אחרות ובצבא, אתה מבין כמה אתה מיוחד שגדלת במקום כזה. יש בירושלים קדושה עצומה, יש בה את הכותל ויש בה המון רוחניות ופנימיות, ובו זמנית יש בה הרבה דברים טעונים מאוד. צריך לזכור תמיד שזה לכאן ולכאן. יש בעיר שלנו אור פנימי ומתיקות, וכשמגיעים עם המטען של רגשי הנחיתות צריך לזכור את זה.

צבי יחזקאלי איור: עדי פליישר

"אני גדלתי בארנונה ולמדתי במכללת אורט, למרות שאי אפשר לקרוא לזה 'למדתי' כי רוב הזמן הייתי על האופנוע. היום אני גר במושב ליד ירושלים, ואני פשוט לא יכול להיפרד מהגובה הזה של 700 מ'. אני אוהב את המרחבים של הטבע, אבל לידם צריך מקור של קדושה – וירושלים מתאימה בול מהבחינה הזו. אולי פעם אגיע גם לנגב או לגליל, אולי אחיה בצפת – אבל לירושלים יש ותמיד יהיה מקום בלבי".

האוניברסיטה העברית
"עשיתי תואר ראשון בתקשורת ולימודי מזרח תיכון, ותואר שני בלימודי מזרח תיכון ואסלאם באוניברסיטה העברית בירושלים. ובהמשך לימדתי שם שלוש שנים ואני מלמד גם בבית הספר 'כותרת' של אוניברסיטת תל אביב, שם למדתי עיתונאות ותקשורת.

"בירושלים העברתי קורס בשם 'מהפכות בעולם הערבי'. בתור סטודנט, היה לי קשה להבין את הנוקשות של האוניברסיטה, אבל כשהתחלתי לעבוד במקצוע ולעסוק במזרח התיכון, הבנתי שרכשתי בעברית ידע וכושרי חשיבה טובים ביחס לשאר האוניברסיטאות בארץ".

אבו מאזן
"מנהיג ערבי, שאני לא יודע אם אפשר לקרוא לו מנהיג בכלל. אבו מאזן הוא ברירת מחדל, והוא שונה מאוד מהטייפקאסט של מנהיגים ערבים. זו דמות שהיא גם דיקטטור וגם מנסה לפנות למערב, ולכן הוא לא זה ולא זה.

"דיברתי וראיינתי אותו הרבה, עד שהיה בינינו פיצוץ אחרי שפרסמתי את קלטות הסקס מהלשכה שלו בפברואר 2010. אני חושב שכמו קודמיו, אבו מאזן לא בדיוק רואה לפניו את טובת הפלסטינים אלא פועל דווקא לשימור הסכסוך. אין לו את האומץ שנדרש כדי לעשות את אותם ויתורים כואבים".

אופנוע שטח
"אני רוכב על אופני שטח ואופנועי שטח מגיל צעיר. התחלתי עם התחביב הזה כשהייתי בן 13, כי בתור ילד ראיתי בזה את הכלי האולטימטיבי שיספק לי חופש. בתיכון ובתקופת הצבא כבר היו לי אופנועים, ואחרי הצבא עשיתי טיול אופנועים מסביב לעולם. במסגרת הטיול, בשנת 2000, לפני האינתיפאדה, הגעתי אפילו לעיראק.

"בשנים האחרונות, מאז שאני נשוי, אני יותר

רגוע עם האופנועים. בשנת 2005, במהלך ההתנתקות, עשיתי תאונה במהלך נסיעה רגילה על הכביש באופנוע. זה היה בהרי ירושלים, לא רחוק מבית שמש, ואחרי שני ניתוחים, תשעה מסמרים בעקב ופלטינות שנמצאות איתי עד היום, הייתה לי תקופת התאוששות של חצי שנה. למרות זאת, צריך לזכור שתאונות זה דבר שכיח מאוד לאופנוען, אז זה לא איזה עניין מרגש".

יוגה
"עד לפני שנתיים עשיתי הרבה יוגה. נדבקתי בזה בנסיעות להודו ובתקופות שביליתי באשראם, שם גם עשיתי סדנת יוגה. בשנים האחרונות החלפתי את התחביב הזה במשפחה, ילדים ויהדות, וזו דרך החיים שבחרתי בה היום".

ערוץ 10
"אני נמצא בערוץ 10 מאז המהדורה הראשונה של הערוץ ומאז שהוא הוקם, ולא כל יום נולד ערוץ ואתה זוכה לעצב אותו ולהיות חלק ממנו. מפני שאנחנו לא המהדורה הכי חזקה מבחינת רייטינג במדינה, אני מוצא את מערכת החדשות חופשית יותר, בועטת יותר ומעונבת פחות.

"אני רואה את זה בא לידי ביטוי בתכנים ובשידורים כל יום, בין שזה במהדורה של 18:00 או במהדורה המרכזית. יכול להיות שבגלל זה אנחנו גם משלמים פה מחיר עכשיו, אבל מהימים הראשונים של הערוץ היו דיבורים על כך שהוא נמצא בסכנת סגירה. כמקום עבודה ערוץ 10 זה מקום נפלא לעבוד בו. יש פה חופש אמיתי ויצירתיות, שזה משהו שנשכח כיום בכלי תקשורת אחרים".

עיתונות חופשית
"אני בעד עיתונות חופשית תמיד, אבל אני לא נמצא בתחום סיקור שיש עליו איזושהי צנזורה או מגבלה בתוך המדינה, כי אני בכלל לא עוסק בעניינים ישראליים. לא נתקלתי ברגישות או בצנזורה מתוך ישראל – אבל דווקא אבו מאזן או החמאס ניסו לצנזר אותי בעבר.

"אין להשתקת התקשורת מקום במדינה כמו שלנו, למרות שאני חושב שצריכה מוגברת של תקשורת משנה את המציאות ואת החוסן של המדינה, ולכן גם התקשורת צריכה לבדוק את עצמה ולבדוק למה מגיעים למצבים כאלה".

טלי בן עובדיה
"העורכת הראשית של מהדורת החדשות של ערוץ 10 מאז שהמהדורה עלתה לאוויר עד מרס 2010. עבדתי איתה שנים; היא סופר מקצועית, מבינה עניין ויש לה חושים חדשותיים חדים שנולדים איתם, וכמעט לא גדלים היום אצל עיתונאים".

אהוד יערי
"יש לי אחוות כתבים לענייני ערבים עם כמה קולגות - יורם בינור בזמנו, שעד היום הוא חבר מעולה, ואבי יששכרוף מ'הארץ' – אבל לא עם אהוד. כל אחד והסגנון שלו, כל אחד והמקורות שלו וכל אחד והנשמה שלו".

זכרייה זביידי
"אחת התגליות התקשורתיות המעניינות של האינתיפאדה. גיליתי אותו כדמות תקשורתית, ואני זוכר שהכרתי לו את טלי פחימה – משהו שאני מצטער עליו עד היום. בסוף אחת הכתבות שעשיתי איתו, טלי התקשרה אליי וביקשה את המספר שלו. שאלתי אותו, הוא הסכים, העברתי את המספר והשאר היסטוריה. אבל אם זה היה תלוי בי הייתי חוזר בי מהמעורבות".

חסן נסראללה
"נסראללה של היום הוא יותר דימוי מאשר פונקציה אמיתית, ולצערנו יש לו יותר זמן מסך מאשר הקיום האמיתי שלו. זו דמות שנסדקת עם השנים, ובמקביל הישראלים למדו לא לפחד ממש מהסיפור הזה. היום, שש שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה, אנחנו רואים שהיה סוג של ניצחון מול חזבאללה, ורואים שהיתה למלחמה השפעה בצפון.

נסראללה נואם ברשת אל-מנאר. צילום: אי-אף-פי

"מבחינת הלבנונים, נסראללה הוא איום הרבה יותר משמעותי משהוא מאיים עלינו, כי אצלם מדובר באיום פנימה, בעוד שעלינו, הישראלים, הוא מהווה איום לפרקים, אם בכלל. צריך לזכור שהשיעים הם אימת המזרח התיכון והכוויתים, למשל מפחדים מאחמדינג'אד יותר מאיתנו. מבחינת הסונים והנוצרים נסראללה הרבה יותר מפחיד, וזה גם מגובה במספר ההרוגים במשך השנים. נכון שהעיתונים שלנו צורחים ובוכים חזק ודרמטי יותר, אבל מי שיותר מאוים זה הסונים".

אבטחת מטוסים
"אחרי שהשתחררתי, כמו כל חייל שיוצא אחרי שירות ביחידה קרבית, חיפשתי איך להמשיך והצטרפתי לקורס של שירות הביטחון. עבדתי באבטחת מטוסים ובאבטחה בנציגויות של ישראל ברחבי העולם. זה היה נחמד כי העבודה אפשרה לי לראות עולם. עבדתי, טיילתי וחסכתי כסף וממנו מימנתי אחר כך את הלימודים באוניברסיטה. בסוף התקופה הזו, ואחר כך תוך כדי הלימודים, גיבשתי את הכיוון שלי בחיים".

האביב הערבי
"אני מאלה שאומרים שלא היה אביב ערבי. מה שראינו במדינות ערב עד היום זה לא אביב, זה בסך הכול חיסול חשבונות פנימי שרק מתחיל עכשיו. צריך לחכות ולראות לאן זה מתפתח, ואז נדע אם באמת יש כאן אביב או אולי רק ווישפול ת'ינקינג של מדינות המערב.

"מה שמתרחש היום במדינות ערב בהחלט התחיל בקרקע פורייה של הכפר הגלובלי, התפתחות הטכנולוגיה ופייסבוק, וההפגנות של ההמון התאפשרו בשל כך – אבל הרצון והאנרגיה תמיד היו קיימים שם מתחת לפני השטח, ופשוט דוכאו בידי המנהיגים עד שהם פרצו החוצה".

אומן
"לאומן אני נוסע כל שנה, כחלק מהבחירה שלי ביהדות כאורח חיים. היום אני חי חיים יהודיים וחלק מכך זה הדברים של רבי נחמן, שאומר שאפשר להיות שמחים ואפשר להתבונן ולראות את הטוב בכל דבר – וחלק מהטוב זה להגיע פעם בשנה לאומן. יש לי חבר'ה שאני נוסע איתם, והם השותפים שלי בקטע הזה".

אבו מאזן באזכרה לערפאת ברמאללה צילום: אי-פי-אי

רבי נחמן
"רבי נחמן אומר שכל היהדות זה פשטות ותמימות. יש חוכמה עצומה ואין-סופית במשהו שהוא תמים, פשוט ומינימליסטי – זה משהו שיש בו הכול ולא צריך הרבה דברים אחרים ורעש מסביב. לכן, במיוחד בחתונה שבה כל הטקס הוא עניין רוחני, ויש פה תהליך של הדבקה של שתי נשמות יחד, זה מצריך הרבה ריכוז ורוחניות ונכונות, ופחות רעש מסביב. כך צריך לעשות את זה, וככה אנחנו בחרנו לעשות את זה".

גרר יחזקאלי
"גרר יחזקאלי זה החברה של אבא שלי. אני זוכר בתור ילד שכל הזמן הוא היה לוקח אותי לבית הספר כשהוא נוהג בגרר, וכל הילדים היו מתקהלים סביבנו כי להגיע לבית ספר על גרר זו אטרקציה. הייתי מבלה אצלו בתור ילד, ועד היום אני זוכר איך אהבתי לשבת בקבינה של הגרר ולהצטרף אליו לגרירות. זו היתה הרפתקה. כשגדלתי אבא שלי רצה שאצטרף אליו, אבל כמו שאפשר לראות, החיים התגלגלו אחרת".

הלליה ונהוראי
"הילדים שלי. הלליה בת שנתיים ונהוראי עוד מעט יהיה בן חמישה חודשים. הם מתוקים ומדהימים ואני לא יודע איך התנגדתי לילדים כל חיי. הם בהחלט נותנים לי תקווה ואמונה שיש טוב בעולם. אשתי מתוקה ומדהימה, ואני מבין כל יום מחדש כמה צריך ללמוד כדי להיות אבא ובעל אוהב. כל מונחי האהבה והזוגיות שחשבתי שקיימים מקבלים משמעות חדשה לחלוטין, וחל בהם שינוי עצום כשאתה נכנס למערכת יחסים בבית יהודי.

"בחתונה שלנו היה מספר מצומצם של אורחים, 30 או 40 איש. התחתנו לפני שלוש שנים וחצי על גבעה ביום שישי בבוקר, בלי לספר ובלי לגלות לאף אחד לפני. לא היה שם חשמל או תאורה. הייתה שמש יפה, מוזיקה, ארבעה כלונסאות – וזהו. זה בעיניי הדרך הכי נכונה לקבל את האור של החתונה, ועוד רעש ואנשים מסביב לא היו עוזרים".