שלום, שמי אבר'מל ואני מכור: יש פתרון לחרדים המכורים לפורנו
אתר האינטרנט "שמור עיניך" שהקים חרדי מירושלים נותן מענה לחרדים המכורים לפורנו, לאוננות ולמין. בפורום באתר הם מספרים על ההתמודדות היום-יומית עם ההתמכרות ועם הנפילה הנפשית שבאה בעקבותיה. האתר מציע שלל דרכי התמודדות: תמיכה אנונימית דרך האינטרנט, הפניה לאנשי מקצוע וטיפול בשיטת 12 השלבים
מהפכת האינטרנט, שהפכה את החטא לנוח ונגיש מתמיד, בוודאי לא תרמה לפתרון הבעיה. על פי רוב, החברה החרדית מעדיפה לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח, אולם יש מקום שמעדיף טיפול על פני הדחקה; אתר האינטרנט "שמור עיניך" מנסה לתת פתרון לחרדים המכורים לפורנו, או סובלים ממחשבות אובססיביות על מין.
מי שעומד מאחורי האתר הייחודי הוא יחזקאל שטלצר, חוזר בתשובה תושב ירושלים. העובד כמטפל זוגי מוסמך. את האתר הוא הקים לפני שלוש שנים. בתחילה פעל האתר באנגלית בלבד, ויועד לחרדים בתפוצות – הנחשבים למתירנים וליברלים יותר ממרבית החרדים בארץ - אולם לפני כשבועיים עלתה גרסה עברית שלו עבור בני המגזר בארץ הקודש.
הובלת מהפכות בעולם החרדי אינן זרות לשטלצר: הוא היה ממקימי הנח"ל החרדי, שהיה רעיון מהפכני בזמנו והביא למחלוקת קשה, למלחמות פנים מגזריות ולהכפשות של רבנים שהסכימו בשתיקה למהלך.
אולי לכן שטלצר לא חשש מהקמת האתר הרגיש, העוסק בגלוי בנושא כה מודחק: "ארגנו לנו ארוחת ערב בחסידות סאטמר באמריקה, במונרו, ומאה חסידים מתוך הקהילה, שהיא החסידות הכי קיצונית, דיברו על המיזם החשוב שלנו ועל ממדי התופעה, על זה שחייבים לטפל בה". בהקשר זה שטלצר מזכיר את מכשירי הסלולרי החכמים, שכל בחור ישיבה יכול להחזיק ולצפות דרכם באתרי סקס. "לצערנו הנושא הזה הגיע כבר לממדים של מגיפה בציבור הדתי, בעיקר בגלל הפרטיות והנגישות שמאפשרת רשת האינטרנט", הוא אומר.
שטלצר משחזר כיצד עלה במוחו הרעיון המקורי: "זה התחיל כששמתי לב שאין אף אחד במגזר שמטפל בזה בצורה רצינית. הכרתי מישהו שמטפל במתמכרים, התחברתי אליו והקמנו את האתר יחד מתוך מחסן. כיום הוא
הוא מסביר כי "רבים מחוליי החברה שפוגעים בקהילה היהודית היום - כמו נוער בסיכון, בתים הרוסים ואפילו התעללות גופנית ומינית בילדים - נובעים במקורם, לפחות באופן חלקי, מבעיה זו. כיום חלק נכבד מההשקעה של הקהילות שלנו בחינוך הולך לאיבוד".
שטלצר מציין שאמנם יש באתר יש סממנים ותכנים דתיים, "אבל הפנייה שלנו היא גם לאנשים שאינם חרדים או דתיים. זה התחיל בארצות הברית, ושם יש גם גויים שמסתייעים באתר". עם זאת, לדבריו להתמכרות של חרדים יש אופי מיוחד: "ההבדל בין חרדים שמכורים לפורנו ובין מכורים שאינם חרדים הוא שחרדי שהתמכר מרגיש דו-פרצופיות וסובל מקרע נפשי פנימי", הוא מאבחן. "במגזר הלא דתי זה לא כל כך נורא אם מישהו מתמכר, אלא אם כן נהרסים לו בגלל זה החיים, ואז אולי הוא גם יתגרש ויגיע לתחתית". בכל מקרה, הוא מדגיש כי "נשמח שגם חילונים יבקרו באתר".
הקרע הפנימי אצל חרדי שמתמכר לפורנו, לאוננות ולשאר מינים מוצא ביטוי נרחב מאוד בפורום שפועל באתר מיום הקמתו, גם בעברית. "לא הייתי מסוגל לחשוב על חיים ללא הוצאת זרע, לפחות פעם בשבוע, עם צפייה של כשלוש, ארבע ואפילו שש שעות בפורנו בשבוע. לעתים זה היה הרבה יותר. דיברתי עם אשתי על האתר, ובכך פתרתי במקצת את עניין הצביעות", מספר אחד הגולשים בפורום.
הגולשים אינם משתמשים במונח הישיר "פורנוגרפיה" ומשתמשים במילה המכובסת "תאווה". הגולש חיים מתוודה כי "הייתי פריק של תאווה. בעקבות זאת הגעתי לכלא, היו לי כמה נישואים כושלים ובתי התנכרה לי. התחלתי אט-אט לעשות תשובה, אך ההתמכרות שלי לתאווה לא נתנה לי מנוחה. היו לי עדיין מרתונים של התנהגות הרסנית שקשורה לתאווה. ואז, לגמרי במקרה, מצאתי את האתר הזה".
"לפני כן, הוא מספר, "הגעתי לשפל התחתיות, וקרוב לוודאי שהייתי כבר מת". גם רב המזדהה בשם שמואל מתוודה על דפי האתר. הוא מספר שבמשך 40 שנה הוא מנסה להילחם בהתמכרותו לפורנו ולא מצליח. עכשיו הוא מבצע תרגילים בהדרכת אנשי האתר ונמצא בדרכו לגמילה. "המופת הזה עורר בי תקווה מחודשת שאולי אצליח להיות מה שהתלמידים שלי חושבים שהנני", חותם רב שמואל את וידויו.
בעל הכינוי "ששון" מציג את עצמו כחרדי בן 43, נשוי ואב לשישה ילדים. "בילדותי למדתי בתלמוד תורה מאה שערים בירושלים, ושם אני ועוד ילד אהבנו לחורר את הכיס של המכנסים ושיחקנו אחד לשני", כך הוא פותח את סיפורו. "הלכתי ללמוד בישיבה בבני ברק ואני לא יודע מה קרה לי, אבל בגיל 17 בערך הלכתי לתל אביב וקניתי שם חוברות. מצאתי בחור בישיבה וגם אז שיחקנו ביחד, וכך עברו חיי. אחרי החתונה שלי התגייסתי לצה"ל, ולצערי הפסקתי להניח תפילין ולהתפלל ומדי פעם הלכתי לבתי הפקר, השם ירחם".
ששון מספר כי היו לו "במשך השנים מעט מאוד עליות, וזה החזיק מעט מאוד זמן. למשל התחלתי להניח תפילין, זה החזיק חודש ושוב נפלתי. בשלוש השנים האחרונות התחלתי משהו חדש", הוא ממשיך בווידוי, "לאסוני אני הולך למקווה, נמצא שם הרבה זמן ומחפש מישהו להתחיל איתו. שלא תחשבו שאני חילוני או משהו כזה, אני לבוש כמו חרדי והילדים שלי לומדים בישיבות והבנות בבית יעקב. אף אחד לא יודע מי אני. השם ירחם עליי, אני יותר גרוע מחילוני. אני כותב את זה עכשיו ובוכה.
"אני לא יודע אם הגעתי למקום הנכון, אבל המצב הרוחני שלי קשה מאוד. כל יום אני אומר לעצמי, 'מחר אני חוזר בתשובה', אבל היצר לא מניח לי. אני לא מצליח לחזור בתשובה". את סיפורו הוא חותם בתקווה: "אשתי לא יודעת מי אני בכלל. היא חושבת שהיא נשואה לאברך, אני מקווה שאולי מישהו מכאן יעזור לי לצאת מהמקום שאני נמצא בו".
במענה לאחת התגובות לסיפורו הוא כותב כי "בינתיים קיבלתי על עצמי דבר אחד קטן: לקצר את השהייה במקווה, כי זה גורם לי לחטוא. אני לא מביט באחרים, נכנס ויוצא צ'יק-צ'ק". אחרי שבוע נוסף כותב ששון שוב על ההתקדמות שלו: "בינתיים אני מקצר את השהייה שלי במקווה, ואני גם לא מאונן כמו קודם (הפעם האחרונה הייתה ביום שני), אני מקווה להמשיך כך". יומיים עוברים וששון כותב: "שוב נפלתי. אני לא יודע מה יהיה איתי, אתמול בלילה שוב קיבלתי רוח שטות ושפכתי".
הפורומים והמידע שבאתר, כמו גם ההדרכה הטלפונית שמקבלים המעוניינים בכך ממכור לשעבר, הם רק חלק קטן מתכנית הטיפול המקיפה שהוא מציע. הטיפול העיקרי מבוסס על "תכנית 12 הצעדים". במקור נועדה התכנית לטפל בקבוצות מכורים לאלכוהול של ארגון "אלכוהוליסטים אנונימיים" – קבוצות שקיימות בעולם כולו, ובכלל זה בישראל. המוטו המרכזי ביותר בטיפול הוא להבין שההתמכרות היא מחלה, ולא סתם הרגל גרוע.
חברי הקבוצה נפגשים בצורה סדירה כדי לשתף זה את זה בניסיונות שלהם ובסיפוריהם האישיים, הנפילות והתקומה שלהם, כדי להתחזק יחד. השלב הראשון הוא ההודאה באיבוד האחריות האישית על החיים וההתמסרות להתמכרות, ולאחר מכן מגיעה ההכרה שכוח עליון יכול לעזור ביציאה מההתמכרות, וההחלטה למסור לו את חיינו. בהמשך יש עוד שמונה צעדים, הכוללים תוכן רוחני וגם מעשי, והאחרון שבהם הוא הרצון לסייע למכורים אחרים ולפרסם את השיטה.
במקביל מפתחים באתר כלים שונים שיתאימו לאוכלוסיית היעד, כמו נדירת נדרים שונים כדי לא להיכשל. תושב ירושלים לדוגמה נדר שבכל פעם שיאונן, יצטרך לנסוע לקבר רחל תוך 72 שעות. האתר גם מציע למתמודדים טבלת מעקב הכוללת רישומים של 90 יום, והם צריכים לנסות לא למעוד במהלך הימים האלה.
ומהי מעידה? חמישה דברים נכללים בהגדרה, על פי הפירוט באתר: "אוננות מכוונת; צפייה מכוונת באתרים לא ראויים; חיוג מכוון למספרי טלפון לא ראויים; חיפוש וקריאה מכוונים של חומרים ארוטיים", והסעיף האחרון: "דברים חמורים יותר, שאין צורך להזכירם בשמם".
הכלים שמעניק האתר אמנם רבים, אולם המכורים מתקשים להיפרד מן היצר הרע ולרוב עוברים עליות ונפילות בדרכם לגמילה המיוחלת. את תיאור ייסורי המסע ניתן למצוא בתיאוריהם של גולשים רבים באתר: "לדאבוני הרב", מספר הגולש "אספירין", "שוב אני מוצא את עצמי 'ביום הלמחרת'. לא מצאתי עוז וגבורה בשעת המעשה כדי לקום נגד יצרי הרע. אנא ה'! עזור נא לי להתגבר, להתעלות ולהתקדש שלא אגיע שוב לידי ניסיון! אנא תן לי יד, כי בלעדיך אינני יכול לו!".
הגולש אלדד (14) מגיע מבית דתי-מסורתי, וגם הוא מתוודה על התמכרותו בפורום האתר: "התחלתי לפגום בברית (לאונן – מ"ה) בחופש הגדול הקודם. התחלתי להתחזק, לפני זה הייתי מביא ביד, כל יום פעם אחת לפחות. ואז זה היה פעם בשלושה ימים או פעם בשבוע. ואז באה שוב תקופה שהייתי כל יום פוגם. לקחתי ת'עצמי בידיים ושבועיים לא פגמתי.
"אבל בגלל שזה היה עדיין בלימודים וכל החברים שלי מדברים על פורנו ככה סתם באמצע היום, עם סרטים בסלולרי, אז הדיבורים והתמונות... לא יודע מה קרה לי ופגמתי (בלי כוונה) מתחת לתמונה של הבן-איש חי שהמורה תלה בכיתה. אז עכשיו אתם [חושבים]: מה, הוא עשה את זה בכיתה?! כן, עד כדי כך המצב שלי חמור... ואחרי שראיתי שהתמונה שלו מעליי, זה הכניס אותי לעצבות עמוקה וכעס. חודש לא פגמתי".
סיפורו של אלדד ממשיך בתפנית שהתרחשה כשהיה בחו"ל: "לפני שבוע הייתי בפריז", הוא משתף את קוראי האתר. "כשהייתי בארץ לא נכנסתי לפורנו וכאלה, אבל בפריז הייתי בלובר, והכול שם פסלים ותמונות של נשים עירומות. כשחזרתי למלון לא התכוונתי לפגום, אבל כשהייתי באמבטיה היו לי כל מיני הרהורים, ו.. התחלתי לעשות את זה (לשפשף). ואני מפסיק! אני כזה אומר לעצמי, אחרי כל כך הרבה זמן? קיבלתי מלא תמיכה מהמחנך ומכל מיני אנשים, אבל זה לא עזר ועשיתי את זה כל יום כשהייתי שם.
"יום לפני שחזרתי לארץ היה הצום, ואמרתי לעצמי שאני מפסיק עם זה לגמרי. כי כל יום כשהייתי שם פגמתי, ובלילה עשיתי תשובה. אז באותו היום (שאלוהים יסלח לי) נכנסתי לאתר פורנו, ואמרתי שאחרי זה אני מפסיק עם זה לגמרי. אז ראיתי ופגמתי... ואז עשיתי תשובה. בארץ קראתי את התיקון הכללי. כשהתפללתי בכיתי שיסלח לי שזה היה צריך להיות ככה. ומאז אני כבר לא עושה את זה. אני יודע שזה כלום, בקושי שבוע, אבל אני לא אעשה את זה יותר בחיים! איך אני הולך להפסיק... היה ממש טוב לשתף", הוא מסכם.
אחרי כמה ימים חזר אלדד כדי לשתף: "היום אני חוגג 40 יום בלי להביא ביד. השבוע האחרון היה ממש קשה, אפילו יצא לי קרי לילה אחרי שראיתי מראות אסורים. אבל לא שפשפתי".
בעל הכינוי הבלתי אופייני "סבבה" מסכם את הקשיים בכנות: "חבר'ה, זה בכלל אפשרי לצאת מזה לגמרי? כי זה קשה, זה כיף וזה ממכר, ויש כל כך הרבה פיתויים שקשה לעמוד בהם, ותאמינו לי שיש הרבה... יש אנשים שבאמת יצאו מזה? כי זה נראה קצת בלתי אפשרי. זה מתחיל בזה שהוא אומר לי, 'בוא לחדר, תסגור את הדלת, תוריד את המכנסיים ותתחיל לשפשף וליהנות. אני מרגיש שהוא משתלט עליי, וגם אני מרגיש ממש ירידה בימים האחרונים".
בהמשך הוא מפרט: "אני באמצע לאונן עכשיו מאיזה סרט שראיתי אצל חבר שלי באייפון. חבר'ה אני לא יכול יותר, אני אנסה לעצור. זה אפשרי?".
פרופ' מנחם פרידמן, סוציולוג החוקר את החברה החרדית, אומר כי ההתנגשות בין האיסורים המיניים החלים על החרדים ובין העולם שבחוץ גורמת לבעיה בלתי פתירה: "בקיום חברה במודל החרדי, תמיד הייתה ותהיה הבעיה הזו, בעיקר כשאין להם דרך לגיטימית ללמוד על הצד המיני שלהם. המין הוא הרי נושא מרכזי בחיי כל אדם, ובעיקר אצל הצעירים", הוא טוען.
"המלחמה הזו סיזיפית, ותימשך כל זמן שיהיה קיים המודל הזה של החברה החרדית. במידה מסוימת המלחמה הזו יכולה לגרום לתוצאה הפוכה, מכיוון שזה נושא מפתה, וככל שאתה מרחיק את הדברים האלה על ידי כל מיני מגבלות שרק הולכות ומתעצמות כך הגירוי גדל, והאפשרויות קיימות בחוץ".
פרופ' פרידמן מסביר שעניין משמעותי מאוד בסוגיה זו הוא שהחרדים, על אף ניסיונות ההיבדלות שלהם, עדיין חשופים למה שקורה בעולם המודרני. "אחת הקהילות שמקבילות באורח חייהם לחרדים היא כת האיימיש, אבל היא יותר קיצונית מהחרדים - הם לא משתמשים בחשמל וחיים חיי כפר.
"לעומת זאת החרדים, שגם מנסים להתרחק מההתפתחות המערבית, חיים בכל העולם בערי בירה ובערים מרכזיות: ניו יורק, אנטוורפן, פריז, ירושלים וגם בני ברק, שנמצאת מרחק נסיעת אוטובוס קצרה מתל אביב". לדברי פרידמן, "ברור שאם נמצאים בערים הגדולות יש חשיפה למה שיש בחוץ, לבד מהחדירה של העיר הגדולה לתוך הכפרים באמצעות הסלולרי".
בהתייחס לאפשרות שהעלאת הבעיה על פני השטח תעורר דווקא התנגדות בחברה החרדית, פרידמן נזהר בדבריו ואומר: "אני לא אומר זאת כעדות, אלא כהתרשמות; יהיו אי אילו ניסיונות לבלום את הרעיון הזה, אבל העיסוק בנושא המניעה והטיפול בתופעה יהיו חייבים להמשיך להעסיק את ראשי הקהילה החרדית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם