ראשי » מקומי » צפון » חיפה

מחליפה של אהובה תומר: "ממשיכים קדימה, אבל לא שוכחים לרגע"

לאחר אסון הכרמל נקרא נצ"מ משה כהן לעזוב עם משפחתו את אילת, שם פיקד על תחנת המשטרה, ולהיכנס לנעליה של נצ"מ אהובה תומר ז"ל בתחנת חיפה. שנה לאחר הטרגדיה שבה נספתה צמרת משטרת חיפה, מסביר כהן איך ממשיכים הלאה. "את מרצי אני משקיע עכשיו בלהוציא את התחנה מהטראומה", הוא מספר

בימים אלה תמלא שנה למותם הטראגי של שלושת קציני מחוז חיפה, אהובה תומר, איציק מלינה וליאור בוקר, שנספו בשריפת הענק שהשתוללה ביערות הכרמל בתחילת דצמבר אשתקד. הניסיון לחזור לשגרה, האירועים הרבים והאחריות מול האזרח שמקבל שירות - אילצו את המשרתים בבניין תחנת משטרת חיפה, לחזור לשגרה היומית.
 
מפקד התחנה, ניצב משנה משה כהן, אשר החליף את המפקדת אהובה תומר ז"ל, עשה, ועדיין עושה רבות, על מנת לתת תחושה של המשכיות. אך כשצריך - הוא נמצא כדי לתמוך, לתת כתף ולעודד את פקודיה, שנותרו עם תחושות של יתמות.

כשנקרא בינואר שעבר נצ"מ משה כהן לפקד על תחנת משטרת חיפה, הוא לא היסס ולו לרגע. זה קרה כחודשיים לאחר אסון השריפה בכרמל, בה נספתה מפקדת התחנה, אהובה תומר.

כהן, שכבר הספיק במהלך הקריירה המשטרתית שלו לשרת גם בתחנת חיפה, שש שנים קודם לכן, הבין שזה הדבר הנכון עבור השוטרים והקצינים המשרתים בתחנה. "לא קיבלתי קידום", מסביר כהן, "הגעתי לפקד על התחנה לפי צורך השעה".

הוא עזב את תפקידו כמפקד מרחב אילת, והתייצב בתחנת חיפה בתקופה הכי קשה שלה. מקום בו דמותה של אהובה תומר ריחפה מעל כל חדר ופינה בבניין. דמות שכולם, ללא יוצא מן הכלל, היו מחוברים אליה.

"זה לא היה פשוט כל כך, אבל הייתי חייב לעשות זאת. למרות שזה היה כרוך בהקרבה לא קטנה מצד הבית. צעד בלתי מתוכנן, באמצע שנה, בו אני מעביר את כל המשפחה מהדרום. זה אומר להוציא את הבן באמצע שנת לימודים ממערכת החינוך, ולנתק אותו בגיל 16 מכל החברים. אבל הבנתי שבכל הסיפור הכואב הזה - אני המשני. שמתי את הקצינים והשוטרים במרכז, והייתי חייב לתרום מעצמי, על מנת להוציא אותם כמה שיותר מהר מהמשבר הזה".

איך נכנסים לתפקיד כזה בתקופה כל כך קשה לשוטרים?
"עבדתי בעיקר על הקשר האישי. הרשיתי להם להעלות זיכרונות בכל מפגש בתחנה או במועדון. התמונות של שלושת ההרוגים מפוזרות בכל חדרי הבניין, כולל תמונתה של אהובה בחדרי. היה חשוב לי שהם יראו בכל חדר שהיו רגילים לפגוש בה, גם את התמונות.

עבדתי הרבה על האקלים הארגוני, קיימתי המון שיחות והרחבתי את רמת הפתיחות בכך שהרביתי לדבר על המשכיות. במשך כל התקופה הראשונה זרמתי עם מה שהיו רגילים אליו. לאט-לאט ביצעתי שינויים, כשהם היו חלק מההליך. הכל בשקיפות".

השוטרים לא היו זקוקים לטיפול פסיכולוגי?
"שוטר נדרש לחוסן נפשי. אנשים נהגו בבגרות בסך הכל, והעובדה שמרביתם הכירו אותי מן העבר, מהתקופה שבה שירתי בתחנה בין השנים 2002-2004, עזרה מאוד לכולם. היו יועצים ארגוניים, ולא יותר מזה. 80 אחוזים מהשוטרים מכירים אותי, ועבדו איתי בתחנה. למרות הקושי והמורכבות של התחנה, ידענו לעשות את זה בצורה טובה".

ואיך מתקדמים הלאה?
"אנחנו ממשיכים קדימה, אבל לא שוכחים לרגע", מדגיש כהן. "בכל אירוע אנחנו מזכירים את בוקר, מלינה ותומר ז"ל. הייעוד שלנו הוא לשרת את האזרח, ויש לנו עבודה לבצע, אבל כשיש אתנחתה - אז גם הזיכרונות עולים".

מה יש לך לומר על ההחלטה שלא להגיש כתבי אישום נגד האחים שגרמו לשריפה, ואפילו לא להטיל עליהם עונש חינוכי?
"אני רתמתי את כל כולי רק לנושא התחנה. כל השאר, גם אם זה אירוע כזה או אחר, תוצאה כזו או אחרת, אני לא דנתי בזה. אני חושב שזה לא התפקיד שלי, ומן הסתם את מרצי אני צריך להשקיע במה שאני משקיע עכשיו, וזה להוציא את כל התחנה, מהטראומה שהיו בה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...