סיפור לשבת: השמפניה, הבריונים והמשפחה האתיופית
מסיבה של טייקון ואשתו בסביון, פינוי משפחה ממוצא אתיופי ברמלה, והגבול הדק שביניהם. סיפור דמיוני מהמציאות
על ההזמנה לארוחת הפאר שארגנה גברת ורטיגו נכתב שההכנסות מהאירוע מיועדות למשפחות מרובות ילדים במצוקה, מחיר הארוחה לזוג 1,000 דולר (השף אייל שמפיניון כוכב התכנית "המחבת הרוקד"), בקטע האמנותי הזמרת שרית ברומבילה (מהלהיט "שמנה זה מדליק"), ויישא דברים השר לענייני מצוקה חברתית, צדיק חברתי (יו"ר מפלגת הממון).
מוזס ורטיגו הסתובב בין האורחים שהתקבצו בקבוצות קטנות ודיברו עסקים. עורכת הדין רננית כספית שאלה בדאגה אם אזהרות הרווח של הבנקים יפילו את שוק ההון. מוזס ורטיגו צחק: "הבנק שלי לא ייפול, דווקא אצלנו הרווחים ברבעון מרשימים".
מוזס ורטיגו, בעל המניות הבכיר ב"בנק מערבי להשקעות ומשכנתאות", לא דואג אף פעם. יש לו את רוב המניות בחברת התקשורת המשפיעה ביותר בישראל, יש לו את רוב אחוזי השליטה בחברת הגדולה ביותר למשקאות, הוא מחובר ומקושר ברמות שמעוררות הערצה.
ורטיגו מתגורר במבנה מפואר עם חצר ענקית שיש בה בריכת שחייה ומגרש טניס, בצי המכוניות שלו מרצדס, ב-מ-וו, קדילאק וג'יפ שטח מפואר מסוג שופוני.
אבי מיונז, מנכ"ל הבנק המערבי, מסתודד עם משה ירקוני, יו"ר הדירקטוריון, שניהם נהנו באותו בוקר מפרסומי הדוח הרבעוני, שיזרים לכיסיהם בונוסים מפוארים בסכומים של שש ספרות. מגשי חסילונים, קלמארי, לבבות ארטישוק, כבד אווז ושאר מעדנים מועברים באמצעות המגשים שנושאות בלונדיניות גבוהות
הרעמים והברקים מפרים קצת את השלווה של הנוכחים. "גשם נורא ואיום בחוץ", לוחשת גברת כספית לסוניה ורטיגו. "איזה מזל שארגנת את החבר'ה הצעירים האלו שלוקחים את המכונית לחניה. אני בחיים לא הייתי מעזה ללכת בגשם הזה שני צעדים. אוי מיי גוד, זה היה הורס לי את השמלה והתסרוקת והאיפור. חבל על הזמן, ראית אתמול את הפוזה של השמאלצית הזו ב'מעושרות'? איזה פלצנית ישמרני האל... היא אמרה שמוסוליני רצח מיליונים וזה בכלל היה היטלר חחחחח חבל על הזמן..."
יום חמישי, שמונה ושלושים, שכונת "השחורים" ברמלה. ברחוב צדדי ליד בית שנראה כמו עומד
להתפרק כל רגע בגלל הרעמים והברקים נעצרת מכונית מסחרית גדולה. גבר ענק ממדים לבוש מעיל שמעצים את ממדיו למשהו דמוי ארון שלוש דלתות יוצא מהמושב שליד הנהג, פותח את דלת ההזזה של הרכב, ממנו יוצאים עוד שישה מגודלים לבושים מעילים כהים, בקול עם מבטא רוסי כבד מנחית עליהם "סמיון הגדול" הוראות: "ארבע דקות כולם בחוץ, כל הרהיטים, הבגדים המזרנים, המה שיש בבית בחוצה, יכולים, בוכים, צועקים, יכולים לשכב ברצפה, לא מעניין אותי - ארבע רגעים הכול בחוץ". ששת הבריונים מהנהנים בראש.
השביעייה פונה לעבר הבית, סמיון הגדול מחזיק בידיו כמה דפים שעליהם חתימת בית המשפט המאשר לפנות את משפחת סגטה מהדירה בשל אי עמידה בתנאי התשלום לבנק המערבי להשקעות ומשכנתאות.
סמיון הגדול דופק בדלת, ילדה אתיופית קטנה פותחת את הדלת ועיניה מתחילות לעלות למעלה לראות את הראש הנמצא בקצה הגוף הענקי של סמיון. סמיון מרים אותה ומזיז אותה הצדה. הוא ואנשיו נכנסים, סמיון רואה את אם המשפחה וסופר שבעה ילדים חוץ מהקטנה שפתחה את הדלת. "כולם בחוץ עכשיו", הוא צועק ומגיש למאמא סגאטה את הנייר וצועק "בית משפט, כולם בחוץ".
הבריונים מתחילים לפנות את מעט הרהיטים ועורמים על שמיכה ישנה ערמת בגדים, הארון השבור נגרר החוצה בקלילות, המזרנים, המקרר הקטן, הכיריים, הגז, הילדים צורחים באימה, האישה המבוהלת מתפללת ונושאת עיניים לשמים בתחינה אילמת. אחרי שלוש דקות מתחיל פינוי הילדים והאישה. אין עדינות, אין הבנה, הרוע שולט.
כמה שכנים יורדים לחצר ומנסים לנחם את בני המשפחה המבועתים. אחד הבריונים, במקצוענות מופלגת, מחליף את מנעול הדירה, תולה על הדלת פתק כלשהו ממשרד עורכי דין. המבצע הסתיים, הבריונים נכנסים לרכב. סמיון הגדול מוציא כתובת נוספת, נותן לנהג הוראה לנסוע.
באולמי "תפארת הגלדיולה" נואם השר צדיק חברתי ומספר בשבחי בני הזוג ורטיגו, שתורמים מזמנם ומכספם לאנשים שגורלם המר גרם להם להיות חסרי בית ולילדיהם לסבול לעתים מזומנות רעב ומחסור. בני הזוג ורטיגו סורקים בעיניהם את האורחים המנשנשים ולוגמים מכוסות השמפניה היוקרתיות.
מוזס ורטיגו מרגיש את רעד הפלצפון שלו בכיס הז'קט. הוא מביט על מספר המחייג ולוחש לזוגתו שזה הדובר הנודניק. "מצא זמן להתקשר", הוא לוחש לזוגתו. ורטיגו מכסה את שפופרת הפלצפון ונובח לדוברו: "לטובתך שזה יהיה באמת דחוף, אני באמצע האירוע". הדובר, בקול רועד, משיב לו: "שני עיתונאים מנוולים צלצלו וביקשו תגובה על זה שזרקו משפחה של אתיופים לרחוב מדירה ברמלה בגלל שלא עמדו בתשלומי המשכנתה. אחד מהם אומר שהוא יתקוף אותך ברדיו ובטלוויזיה וימרר את חייך, והוא משתמש בביטויים קשים מאוד...".
ורטיגו מאבד את הצבע בפנים. הוא זז כמה מטרים הצדה ואז נובח על הדובר: "זו הפעם האחרונה שאתה מפריע לי עם שטויות כאלו. לא שילמו - עפו, זה מה שיש. ותגיד לקרציות מהתקשורת שלא כדאי להם להתעסק אתי, אני אעשה להם את המוות ואדאג שגם להם לא יהיה בית לגור בו". ורטיגו סוגר את הטלפון ומסמן לאחת הבלונדיות להתקרב אליו. "תביאי לי קוניאק צרפתי מיד", הוא נובח עליה. המלצרית ההמומה מהבוטות אומרת לו בלחש: "אין לנו אדוני, אני מצטערת אנחנו מגישים רק שמפניה". ורטיגו אדום מכעס מרים את קולו: "תקראי למנהל שלך שייגש אליי מיד". " כן אדוני", לוחשת הבלונדה היפהפייה בקול מתרפס, "כן אדוני".
כתבת הטלוויזיה שבה נראו בני המשפחה האתיופית שגורשו מביתם לרחוב בזמן סערת גשמים, רעמים וברקים גרמה לאזרחים רבים לזעום. צופים החלו לצלצל לטלוויזיה ולכתב שהביא את הסיפור וביקשו לעזור ולתרום. אנשים טובים הגיעו לחצר הבית והביאו מזון וביגוד, שדר רדיו עצבני פתח ג'ורה על משרד האוצר, משרד השיכון ובנק המשכנתאות ואיחל לאחראים על זריקת המשפחה לרחוב איחולים שלא נמצאים בשום ספר קללות, ארגון נדיב במיוחד העביר על חשבונו את בני המשפחה לבית מלון בתל אביב עד שימצאו סידור.
הגורמים האחראים למעשה הנפשע ניהלו שיחות בינם לבין עצמם והגיעו למסקנה שהאירוע עלול להזיק לתדמיתם הציבורית. כעבור כמה ימים, אחרי שנחתמו הניירות המתאימים, הוחזרה משפחת סגטה לדירה המחורבנת שלהם בשכונת השחורים ברמלה. שני אנשי התקשורת העוינת שהיו מעורבים בפרשה יכלו לחייך חיוך קטן של ניצחון.
גברת סגטה, עובדת ניקיון מנוצלת הנמצאת בקטגוריה של "עובדי קבלן", הודתה לבורא עולם שעזר לה, קיללה את בעלה שזנח אותה עם שמונה ילדים, והלכה לעוד יום עבודה מפרך של ניקוי חדרי מדרגות ומשרדים תמורת 20 שקל לשעה.
בקוקטייל לכבוד פתיחת אירוע האופנה הישראלי סיפרה גברת ורטיגו לחברותיה על האירוע המוצלח, שבו נאספו 150 אלף דולר למען משפחות במצוקה. אחת החברות שאלה בתמימות למי ניתן הכסף. "תגידי, את דפוקה בראש, את חושבת שאני הולכת ומביאה את הכסף לאנשים בשביל זה יש..." המילים נתקעו לגברת ורטיגו בפה בגמגום קל.
היא המשיכה אחרי מחשבה מעמיקה: "בטח מישהו לקח את זה וייתן להם בחג איזה אוכל או משהו... מה זה בעצם משנה... ראית את המקומטת הזו ב'מעושרות' איך היא מתנהגת כמו פרחה בת 20... אני מתה איך היא לא מתביישת לקרוא לתימנים חומים... אני לא מאמינה, אין דברים כאלה..."
הערה: רק חלק מהדמויות המופיעות בסיפור הן פרי דמיונו של המדור.
zehavi@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם