ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

תיק גבריאלי: הכל על הסכסוך בין העבריין גבריאלי לעירייה

מהטענות על פלישה לקרקעות, דרך המעצר בחשד לניסיון פגיעה בבכיר בעירייה, הפציעה המוזרה בכלא בשבוע שעבר ועד לכתב האישום שהוגש אתמול (ג'). כל הפרטים על הסכסוך בין העבריין חיים גבריאלי לעיריית תל אביב

השבועיים האחרונים לא היטיבו עם העבריין חיים גבריאלי. בלילה בין חמישי לשישי לפני כמעט שבועיים נעצר גבריאלי על ידי משטרת תל אביב בעקבות חשד שניסה להזמין מסוכן משטרתי את דקירתו של ראש אגף נכסים בעיריית תל אביב - אלי לוי.
 
אתמול (ג') כבר הוגש נגדו ונגד שותפו איתן בוזגלו כתב אישום בגין קשירת קשר לביצוע פשע ובניסיון לחבלה בכוונה מחמירה. השניים נאשמים בהזמנת פגיעה בגופו של לוי, במטרה למנוע ממנו להגיע לדיון משפטי שאמור היה להתקיים בשבוע שעבר, בנוגע לקרקע בעיר אליה פלש גבריאלי, כך לטענת העירייה.

כמו כן מואשם גבריאלי כי פנה דרך איש קשר ל"שכיר חרב", שבהמשך התברר שפעל כסוכן משטרתי, צייד אותו בסכין וביקש ש"יגרום לו לשבת על כסא גלגלים".

בשלב ראשון הוארך המעצר בחמישה ימים, אבל כבר ביום שני שעבר לפנות בוקר, בעודו בבית המעצר הדרים בתל מונד, נפל גבריאלי באופן מוזר ממיטתו, ופונה לבית החולים תל השומר עם שני שברים בגולגולת, דימום פנים-ראשי וחשד לזעזוע מוח, שהוביל לניתוח מידי, כפי שפורסם לראשונה ב-nrg מקומי.

עורכת דינו של גבריאלי, מאיה סטול, האשימה את שב"ס בטיפול לקוי וטענה שמצבו הרפואי לא טוב. בתגובה הבהירו בשב"ס שלא נשקפת סכנה לחייו של העציר ונסיבות המקרה ייבדקו.

יהיו אשר יהיו נסיבותיה, הפציעה מנעה מגבריאלי להגיע לשני דיונים בבית משפט השלום בתל אביב ביום שלמחרת. האחד הוא אותו תיק פינוי שמנהלת נגדו העירייה, שבו היה אמור לוי להעיד, ושנדחה ליום רביעי ולאחר מכן שוב לשבוע הבא; השני היה דיון בהארכת מעצרו.

למרות ניסיונות עורכי הדין לשכנע שלא נשקפת מהעציר הפצוע כל מסוכנות ויש לשחררו, האריך השופט יצחק יצחק את מעצרו. בהחלטתו קבע השופט יצחק כי מדובר בעבירות אלימות חמורות, וזאת על סמך דוחות חסויים שהוגשו לו וכוללים, על פי נציג המשטרה, הקלטה של גבריאלי, שבה הוא נשמע מנחה את הסוכן לתקוף את לוי.

"קיים יסוד סביר ואף למעלה מכך הקושר את החשודים (גבריאלי ואדם נוסף, ח"מ) בביצוע העבירות", כתב יצחק. אתמול (ג') כאמור, כבר הוגש נגד גבריאלי כתב אישום.

משפחתו של גבריאלי, שמאחוריו עבר פלילי עשיר (ראו בסוף הכתבה), מסרבת למסור את גרסתה בעניין האישומים נגדו. בדיון בהארכת המעצר אמרו עורכי דינו: "משטרת ישראל לוקחת קוקטייל של עבירות. הכול מסתובב סביב אותו ציר. בסופו של יום אין פציעה ואין פגיעה, ולא נגרם נזק כזה או אחר (לאלי לוי, ח"מ). אנחנו לא יודעים אם היה אמור להיגרם נזק ועל מי מדובר".
 

במשטרה, בכל מקרה, משוכנעים שגבריאלי פעל כפי שנטען נגדו, והכול במטרה לפגוע בהליך הפינוי שמנהלת נגדו העירייה, ושאלי לוי - כאחראי על קרקעות העירייה - הוא גורם מרכזי בו. לוי הגיע ביום שלישי שעבר לבית המשפט בכוונה לתת עדות, והעירייה אף ביקשה להמשיך בתיק גם בהיעדרו של גבריאלי, אך כאמור הדיון נדחה.

"אני אמנם בסדר גמור, אבל אין ספק שזה מפחיד לשמוע שהיו עליי כאלה איומים", אמר לוי. "אני גם בן אדם, כמו כל אחד אחר, אבל אני גם פקיד ציבורי, ואני עושה את העבודה שלי, ואני עושה אותה בלב שלם, ואני מאמין שאמשיך לעשות אותה באותה צורה".

השליחות שלוי לקח על עצמו היא לפנות את גבריאלי משטח שהעירייה טוענת לבעלות עליו, ברחוב זרח ברנט 14-12, צמוד לגינת המשחקים שבין נווה צדק למתחם התחנה, שטח שבו מחזיק גבריאלי ומנהל בו ככל הנראה מוסך ומחסנים, בעוד שהוא עצמו גר בבית ההיסטורי שבו גרה המשפחה משנות ה-40, מספר 18 באותו רחוב.

על פי העירייה, גבריאלי פלש ב-1997 לשטח, בן ארבעה דונמים, שהיה בחלקו שטח של מנהל מקרקעי ישראל בעקבות הפקעה בשנות ה-60, ובחלקו קרקע שהועברה לעירייה בהסדר מיוחד בשנות ה-80, כדי שתפתח אותו לצורכי ציבור. בעירייה אומרים שישנם צילומי אוויר ודוחות של עובדי עירייה ומדינה שמוכיחים בבירור שעד הפלישה לכאורה לא היו למשפחת גבריאלי יד ורגל בשטח המדובר, ששימש כחניה לבאי מרכז סוזן דלל.

"ב-1997 התחילו להגיע אלינו תלונות שמשפחת גבריאלי החליטה שאפשר לעשות כסף מהמקום, שמה אספלט, והתחילה לגבות תשלום על החניה", אומר בכיר בעירייה שמעורב בתיק. "בתוך שנה המינהל (מינהל מקרקעי ישראל, ח"מ) הגיש נגד גבריאלי תביעה לפינוי על החלק שלהם, ויש איזו תעלומה למה לא הוגשה גם בקשה מצדנו. היה איזה הסדר, וחשבנו שהמדינה פועלת גם בשמנו, אבל כשהתקבל פסק הדין התברר שהם דאגו רק לחלק שלהם".

ואכן, ב-2004 קיבל שופט השלום בתל אביב אשר גולדין את עמדת המינהל, והורה לגבריאלי לפנות את השטח. שני ערעורים למחוזי ולעליון נדחו במהלך 2005, ובמקביל חשף היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז ששר התמ"ת דאז אהוד אולמרט ניסה להפעיל את השפעתו על מינהל מקרקעי ישראל כדי להקל על משפחת גבריאלי.
 

מזוז נזף באולמרט על שפעל בניגוד להנחייתו שלא לעזור לחברי מרכז מפלגתו, שכן הגבריאלים הם אנשי ליכוד ותיקים, שתרמו לאולמרט כסף לקמפיין הבחירות שלו לראשות עיריית ירושלים, ואחת מהם אף הגיעה לכנסת עמו במסגרת רשימת הליכוד: חברת הכנסת לשעבר ענבל גבריאלי, בתו של עזרא (שוני), אחיו של חיים. מכל מקום, לאחר מספר שנים של שיהוי פינה חיים גבריאלי את שטח המינהל ב-2010.

משהתברר לעירייה שהחלטת הפינוי לא נוגעת לשטח שלהם, הוגשה ב-2006 התביעה שמגיעה לשלביה האחרונים בימינו, ושסביבה הועלו החשדות הפליליים נגד גבריאלי עכשיו. בכתב התביעה מודיעה העירייה שמלבד פינוי השטח, היא תסתפק בפיצוי של מיליון שקלים מצד גבריאלי, בתוספת הוצאות משפט. בעירייה אמרו בימים האחרונים שהם מקווים שיצליחו בפינוי לטובת הרחבת הגינה וסלילת חניה נוספת לבאי נווה צדק ומתחם התחנה, וציינו עוד שהאזור כולו נמצא בהליך של הכנת תכנית חדשה במינהל ההנדסה.

גורמים בעירייה, אגב, מודים כי ייתכן שהיא התרשלה כשאפשרה לגבריאלי לשהות שנים על הקרקע ללא דרישה מפורשת לפינוי, בין היתר מפני שהאמינה כי תביעת המינהל נוגעת גם אליה, וכשהשתהתה בנקיטת צעדים אקטיביים נגד המשפחה. "לא ברור מה קרה עם היועצים המשפטיים אז", אומרים בעירייה. "אלה לא היועצים המשפטיים של היום, אבל איכשהו נפל דבר ותביעת פינוי לא הוגשה במשך זמן. בסופו של דבר היא הוגשה".

אלא שעל חלקים גדולים מהמסכת העובדתית הזאת חולקת עורכת דינו של גבריאלי בתיק האזרחי, שמעדיפה כי שמה לא יוזכר. "אני מסתכלת על עמדת העירייה ונראה לי ש-75 אחוז מהטענות שלהם לא תואמים את המציאות", אמרה. "אם השופטת תתייחס לתיק עצמו, לגופו של תיק ולא לגופו של אדם, אני צריכה לזכות".

לדברי עורכת הדין, המתחם ברחוב ברנט כולו, מהבית במספר 18 כולל השטח שבמחלוקת, נמצא בשימוש בני משפחת גבריאלי עוד משנת 1941. לדבריה, מסמכים היסטוריים מראים שכבר אז שימש השטח כסליק וכמחרטת נשק של האצ"ל, שההורים גבריאלי היו פעילים בה.

לדברי באת כוחו, עם השנים ביצעה העירייה עצמה מספר רב של פעולות אכיפה בשטח, שבחלקן הצליחה וברובן לא, אך עצם קיומן מעיד על כך שבני המשפחה היו בשטח ופעלו בו. עוד היא טוענת שהעירייה עצמה סללה במקום שביל גישה לבית גבריאלי וגידרה את המתחם, כך שהיא לא יכולה לבוא בתלונות, אם כי בעירייה מכחישים טענה זו.

"החוק בישראל קובע שאם אדם יושב על קרקע מעבר ל-25 שנה, הוא רוכש את הזכויות עליה", אומרת עורכת הדין. "גם השופט בתיק של המינהל קבע שאם היו מצליחים להוכיח לו ישיבה במקום מאז שנות ה-40 הוא לא היה מפנה. אז שם הוא (גבריאלי) לא הצליח להוכיח, ולכן משניתן פסק דין הוא פינה, כמו כל אדם נורמטיבי. עכשיו ננסה להוכיח את הישיבה הזאת.

"מעבר לזה, לא ברור לי בכלל מכוח מה המינהל נותן מתנות לרשות המקומית, ועוד תוך כדי ניסיון לשלוח אנשים ממקומות שהם מחזיקים בהם מקדמת דנא, עשרות שנים, עם שימושים רבים ושונים. כך שמה שהעירייה אומרת עכשיו לבית המשפט זו מסירת אינפורמציה לא נכונה".

עורכת הדין טוענת עוד שכל מה שעומד מאחורי ניסיון הפינוי הזה הוא תכניותיה של העירייה להכשיר במקום תכנית מתאר חדשה לבנייה למגורים, ולמכור את הקרקע האטרקטיבית, הקרובה לים, במחיר גבוה. "אני מבינה את אדון אלי לוי. הוא עובד עירייה, והוא חושב שהוא צריך להשיג לעירייה כמה שיותר קרקעות כדי שיהיה לה מה למכור. אבל להוציא אנשים מהשטח שלהם אחרי עשרות שנים - זה לא בסדר. אני מאמינה שאדם צריך לקבל משפט צדק, בלי קשר לשמו או לייחוסו המשפחתי לכאן או לכאן; או לטענות אחרות שאולי יש נגדו. אני חוששת שמתייחסים אל גבריאלי בשיטת מבחן בוזגלו".

חיים גבריאלי, כיום בן למעלה מ-60, מכיר היטב את בתי הכלא בארץ מבפנים. כבר ב-1976 נעצר בעת שניסה לגבות מחייט יפואי חובות באיומים, ונשפט לארבע שנות מאסר. ב-1979, אחרי שככל הנראה שוחרר מוקדם ממאסרו הראשון, הורשע גבריאלי בסחר בסמים, ונשלח לתשע שנות מאסר. חמש שנים לאחר מכן, בחופשה מבית הכלא, הגיע לביתם של עדים בתיק נגדו, איים עליהם שלא יעידו ושבר חלונות בביתם וברכבם, ונשפט לשנה וחצי נוספות של מאסר בגין האיומים.

ב-1987 נעצר שוב בחשד לסחר בסמים ולפינוי אדם מביתו בכוח לצורך סחר בסמים בבית, ושוחרר ב-1992. בסוף שנות ה-90 התחיל ככל הנראה להפעיל את עסקיו בשטח שכיום נמצא במחלוקת משפטית, ושמחלקו פונה בעקבות פסק הדין בתיק של המנהל ב-2004.

כעבור חמש שנים, בינואר 2009, נרצח בנו של חיים, רונן גבריאלי, בפעולת חיסול, שעל פי החשד הייתה קשורה לסכסוך "על רקע רומנטי".

חיים גבריאלי, שתואר בעבר כ"זרוע האלימה של המשפחה", לא היה היחיד שהסתבך בפלילים. אחיו אריה, שותפו כנמען תביעת הפינוי של העירייה (לצד אמם אהובה, שנפטרה לפני כמה שנים), הורשע בהפעלת בתי הימורים באזור המרכז ובאיומים על חייו של שוטר, בשתי פרשיות שונות, ונגזרו עליו שתי שנות מאסר וקנסות כבדים.

שני האחים ראובן ועזרא (שוני) היו מעורבים מאוד במשך שנים במפלגת הליכוד, והיו ידועים כמקורבים של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והנשיא לשעבר משה קצב, שאף היה מעורב עמם בעסקת קרקעות.

ב-2008 נעצרו השניים בחשד שהפעילו רשתות הימורים לא חוקיות באינטרנט, ולפני כשנה הוגש נגדם כתב אישום חמור בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה בגין ארגון ועריכת משחקים אסורים, הלבנת הון, גנבה, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. על פי החשדות, הגיעו הגנבות לקנה מידה של מיליוני שקלים. חלקיה הראשונים של הפרשה נחשפו ב-2004, לאחר ששוני ניצל מניסיון חיסול של "חוליית הבלארוסים", שהצמידה מטען למכוניתו כשזו הייתה בחניון מגדלי עזריאלי.

לפני כשבועיים נחשף במוסף "הארץ" ששוני היה באותה עת בפגישה עם העבריין גרגורי לרנר ועם שרת הקליטה סופה לנדבר, שהודתה שיצרה את הקשר בין השניים לצורכי עסקים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...