ברחובות שלנו: גברים, תפסיקו להטריד כבר
כל כך הרבה פעמים ביום שורקים לי, סורקים אותי במבט בוחן מלמטה למעלה, או מעירים לי הערות. כאילו כל תפקידנו הוא להסתובב בעולם כמו דיילות. זו המציאות של האישה הישראלית שבסך הכול מבקשת לעבור מנקודה א' לנקודה ב'
הערתי לו שמה שהוא עושה גובל בהטרדה מינית והלכתי לפאתי האוטובוס. ישבתי שם כמעט לבדי באי נחת, בלי רצון ללכת לשאול אותו איפה התחנה שלי, תוהה אם לא הגזמתי בתגובה שלי. זה לא מקרה חריג או קיצוני במיוחד, אבל הוא עצבן אותי כמו שדברים קטנים מעצבנים אותנו במהלך היום, אז כתבתי עליו בטוויטר.
צילום אילוסטרציה: ברקאי וולפסון
התגובות שקיבלתי התחלקו לשלוש: הראשונה גרסה שההתנהגות שלו לא קשורה להטרדה מינית, זו פשוט התנהגות לא מקצועית של הנהג; השנייה טענה שכשעניתי לו בעצם פלירטטתי אתו והזמנתי אותו להתחיל אתי; והשלישית דרשה שאתקשר מיד להנהלה להתלונן עליו.
ואם בחור היה מתחיל אתך ככה ברחוב? שאלה חברה. הייתי אומרת לו שאני לא מעוניינת, השבתי, ואם הוא היה מתעקש הייתי מבקשת בתקיפות שיעזוב אותי. אבל זה לא מקרה דומה, כאן הייתי כלואה בתוך הקופסה שלו והייתי זקוקה לעזרתו, ובמקום לתת לי שירות הוא גרם לי להרגיש לא בנוח.
"אבל נהגי אוטובוסים מפלרטטים כל הזמן", מישהי אחרת העירה. אני לא נוהגת לנסוע הרבה באוטובוסים, אבל אם זה המקרה זו נורמה מאוד מצערת. אני לא יכולה לדמיין נהגי אוטובוסים מפלרטטים עם נוסעות, בין אם זה מוצא חן בעיניהן או לא, במדינות מערביות. התגובות גרמו לי להבין שיש שטח בין תקיפה מינית לפלירטוט תמים שנחשב אפור. רבים יקראו למקרים כאלה התנהגות לא נאותה, אבל לא יקשרו אותם להטרדה מינית.
כשלמדתי באוניברסיטה מרצה ביקש מתלמידה שבפעם הבאה שהיא קוראת בכיתה, כדאי שלא תלבש מחשוף כל כך עמוק שמקשה על הנוכחים להקשיב לה. סיפרתי על המקרה הזה להוריי והם טענו בתוקף שזו לא הטרדה מינית, אלא התנהגות חסרת טעם של מרצה. המודעות להטרדות מיניות עלתה רק בעשור האחרון. יש מאמצים גדולים למנוע מקרים כאלה במוסדות ובמקומות עבודה, ומקרה הנשיא קצב הוא דוגמה מצוינת. אבל נראה שכל עוד לא מעורב מגע פיזי בסיפור זו לא הטרדה, אלא רק גברים עם מיניות בריאה שמרשים לעצמם קצת יותר ממה שהטעם הטוב מאפשר.
מאחר שבישראל טעם טוב ונימוסים הם בבחינת רשות לא מחייבת, הגבול הזה נחצה שוב ושוב, ומעברו השני נמצאים ביטחונן, גופן וכבודן של נשים.
"כמעט נדרסתי בגללך, יא שרמוטה"
ברחוב נדמה שהגבול הזה לא נחצה כיוון שהוא בכלל לא קיים. אף אחד לא שומר על החלקים שבהם אין היררכיה ממסדית ברורה או נציבת תלונות. אף אחד לא טורח לתלות שלטים ברחוב שמבהירים שלצעוק הערות לנשים ברחוב, שלהיטפל אליהן גם כשברור שהן לא בעניין, שלבקש מהן לחייך כאילו שכל תפקידן הוא להסתובב בעולם כמו דיילות זה לא לעניין ואפילו אסור.
כל כך הרבה פעמים ביום שורקים לי, סורקים אותי במבט בוחן מלמטה למעלה, או מעירים לי הערות עד שאני כבר כמעט ולא שמה לב שזה קורה. זו המציאות של כל הנשים שאני מכירה. חברה שחזרה משהות ארוכה באירופה אמרה לי שבמשך השנתיים בהן גרה בנכר מספר הפעמים שהטרידו אותה ברחוב זהה לזה
של עשר דקות הליכה בתל אביב.
אני זוכרת לילה שהלכתי לבדי הביתה וגבר זר לא עזב אותי עד שנאלצתי לחצות את הכביש בריצה; כמה דקות אחריו בחור אחר דרש ש"אבוא לכאן", וכשהתעלמתי פרץ אחריי בריצה שהובילה אותי לסרוק אחר מקל או אבן כדי להתגונן מפניו; כשכמעט הגעתי לביתי בחור שחלפתי על פניו לפתע הסתובב והחל לצעוד אחריי, מגביר את הקצב ביחד אתי.
הראשון היה מהשיכורים של חור התחת שנקרא דרום אלנבי, השני נחסם על ידי חריקת בלמים של מכונית וצעק "כמעט נדרסתי בגללך, יא שרמוטה", והשלישי כנראה חיפש דרך ליצור אתי קשר. זה היה לילה מאוד קיצוני, אבל ההתנהגות הזו לא חריגה ברחוב הישראלי. אני מציעה לכם להיכנס לבלוג "הכצעקתה" ולקרוא שם מאות עדויות של נשים על הטרדות ברחוב ובתחבורה הציבורית. רק אחרי קריאה כזו תוכלו להבין את המציאות של האישה הישראלית, שבסך הכול מבקשת לעבור מנקודה א' לנקודה ב'.
אמא שלי סיפרה לי שפעם נסעה עם המפקד שלה והוא שרק לנשים. היא גערה בו והוא השיב "מה את חושבת, למה הן מתלבשות ככה? הן רוצות שיעירו להן". מאז ששמעתי את הסיפור הזה פיתחתי הרגל: בכל פעם שמעירים לי, צועקים לי או גורמים לי להרגיש לא בנוח, אני עוצרת ומסבירה - אתה חושב שזה נעים לי שהערת לי עכשיו? שזה מחמיא לי? זה לא. זה לא נעים לי ולא נעים לנשים בכלל".
זה עובד כשזה קורה באור יום ואני מרגישה בטוחה. לפעמים התגובות הן הלם מוחלט ולפעמים זלזול גמור. אולי אם נאמר זאת מספיק פעמים בפני מספיק גברים משהו ישתנה.
sosnat@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם