שיעור פרטי: איך התנפץ חלום ביה"ס היוקרתי "חברותא"?
ההבטחה הגדולה של "חברותא", בית הספר הפרטי היוקרתי בארץ, הולכת ונגוזה. תוצאות בחינות הבגרות מחפירות, בכירים בהנהלה התפטרו, מחצית מהתלמידים עזבו, ומשרד החינוך לא מפסיק את ניסיונותיו הכוחניים לסגור את המקום בכל מחיר
לצד ההבטחה הגדולה עורר בית הספר הממוקם במתחם מכללת רופין בשרון ויכוח עז במערכת החינוך ומחוצה לה מרגע שפתח את דלתותיו לפני שנתיים. שכר הלימוד בו חסר תקדים - 35 אלף שקל בשנה, ו-14 תלמידים בממוצע לומדים בכיתה, ובה בעת שר החינוך גדעון סער מביט בעיניים כלות בחינוך הציבורי על כיתותיו הצפופות. אם זה לא הספיק, די היה בטענות ובגישה המתנשאת של מייסדי בית הספר כלפי משרד החינוך בעת פתיחתו כדי לפתוח במלחמה בין המערכת לבין בית הספר הפרטי.
עם זאת, דבר אחד היה מוסכם על הכל: התלמידים ב"חברותא" אמורים לקבל את תנאי הלמידה הטובים ביותר, שיקנו להם, לפי מנהלי בית הספר, הצלחה ודאית בעתיד. לפי המייסדים, כאן היה אמור לצמוח דור המנהיגים הבא של מדינת ישראל.
בינתיים ההבטחות רחוקות מאוד ממימושן. תדמית בית הספר התנפצה במהירות בעיני הורים רבים, ותהליך נשירה חסר תקדים הביא לעזיבתם של כמחצית מהתלמידים. שני שלישים מהתלמידים שהחלו ללמוד לפני שנתיים בכיתה י' במוסד, לא הגיעו לפתיחת השנה הנוכחית. שיאו של גל העזיבה היה במהלך הקיץ האחרון, זאת לאחר שתלמידים רבים התבשרו על תוצאותיהן המאכזבות של בחינות הבגרות שלהם.
במהלך תקופת הקיץ האחרון עזבו כמעט מחצית (45 אחוז) ממסיימי כיתה ט'. שתי כיתות השכבה אוחדו ב-י' לכיתה אחת בלבד. בסך הכל עזבו בחופש הגדול 22 תלמידים מוקדם מהצפוי. בתקופת הבגרויות הסוערת, תוך מספר שבועות, עזבו את תפקידיהם המנכ"ל ושני המנהלים הפדגוגיים, ולמעשה כל צמרת הניהול של המוסד. בבית הספר חשו כי מדובר בסכנה ברורה ומיידית להמשך קיומו, ומשום כך הוחלט להגדיל באופן דרמטי את אחוז המלגות הניתנות לתלמידים, כמו גם את גובה סכום המלגות הממוצע.
ב"חברותא" מודעים להבטחה שנגוזה אך מפנים אצבע מאשימה כלפי משרד החינוך, שלטענתם אילץ אותם בניגוד לדין לשמש כבית ספר אקסטרני הלכה למעשה, כך שהתלמידים אינם נבחנים בבחינות מגן ונאלצים לנדוד מחוץ למוסד כדי לבצע את בחינות הבגרות. מנגד, הורי הילדים שנטשו את המוסד מבהירים כי בנוסף לקשיים האובייקטיביים, הם התאכזבו מחלום בית הספר האידאלי שהתנפץ. הם טוענים כי ההכנה לבגרויות הייתה לקויה מאוד. רוב התלמידים עברו למוסדות פרטיים באזור המרכז, מעטים קפצו בחזרה לביצה הציבורית.
בשנת 2006 יצא לדרך פרויקט "חברותא" בראשות מנהל הגימנסיה העברית הרצליה לשעבר דרור אלוני, בנה של שרת החינוך בעבר שולמית אלוני. לצדו התייצבו עוד שלושה שהרכיבו את הדירקטוריון - נורית מאייר, רענן אביטל ורות קנולר-לוי. אלה הקימו ועדה מייעצת שכוללת את ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי והפרופ' הנודע לחינוך, הווארד גארדנר. הוקמה גם ועדת היגוי אקדמית להקמת מרכז המורים, שכללה מומחים.
המייסדים הסתובבו ברחבי העולם כדי לשאוב השראה ולרכוש טכניקות לימוד חדשניות. כאשר חזרו עם תיקים עמוסים ברעיונות, החלו לגבש צוות הוראה מובחר, ואף החליטו כי במשך שנה שלמה יתכונן הצוות לפתיחת שנת הלימודים הראשונה. מן הרגע הראשון היה ברור כי מדובר בחוויה אחרת עבור התלמיד הישראלי: למידה מתוך התנסות, שיעורים באמצעות שירה וריקודים ולימודי מתמטיקה חווייתיים. המורים אמורים לתת תשומת לב פרטנית לכל תלמיד ותלמיד, ומשכורתם גבוהה מספיק כדי להילחם בתופעת השחיקה הידועה.
כדי למתג את בית הספר, בחרו המייסדים לשווק אותו באמצעות נושא המנהיגות, שאמור להזניק את התלמידים בעתיד לעמדות מפתח. "'חברותא' נבדל ביחס המסור של המורים, הרמה שלהם ושיטות לימוד שאין בשום תיכון אחר", אומרת ד"ר לולי שטרן, לשעבר המנהלת הפדגוגית של המוסד.
אם לתלמידה
אלא שהדברים החלו להשתבש במהרה לאחר פתיחת בית הספר. הציפיות של ההורים ששילמו כ-3,000 שקל בחודש, היו גבוהות ביותר, ורבים מהם חשו אכזבה. חלק נכבד מקרב ההורים הגיע מתחום האקדמיה וממערכת החינוך עצמה וחלקם בכירים בענפים שונים במשק כמו מנכ"ל ערוץ 10 בעבר גלעד עדין, או עמי גניגר, הבעלים של אולפני הרצליה, שניהם אגב הוציאו את ילדיהם מבית הספר. את גניגר לא ניתן היה להשיג, ואילו עדין מסר: "אני מאחל ל'חברותא' הצלחה לטובת הילדים שהחליטו להישאר במוסד".
"האכזבה הגיעה כשהילדים שעזבו את בתי הספר הרגילים שמלמדים 40 תלמידים בכיתה ומכוונים לממוצע, בסופו של דבר קיבלו ציונים מאוד נמוכים בבחינות הבגרות", מספרת ד', אם לילדה ב"חברותא". "בעיקר במקצועות הכי חשובים כמו מתמטיקה ומדעים. התברר שמי שהרכיב את הסגל המקצועי ופיקח על הצד הפדגוגי של בית הספר נכשל ולא הצליח להכין את הילדים נכון לבחינות הבגרות. עם זאת, הילדים קיבלו העשרה נרחבת על החברה הישראלית. הם יצאו לסיורים רבים ברחבי הארץ וערכו היכרות עם המגזרים השונים, לכן ההתחלה נראתה אופטימית".
"הייתה ציפייה שבית הספר יהיה הרבה יותר מבית חרושת לציונים, זה קרה, וזה מצוין, אבל כשהוא נכשל בציונים, מבחינתנו הוא נכשל בחובה הבסיסית. תעודת הבגרות היא עדיין כרטיס הכניסה היחיד למוסדות להשכלה גבוהה. הייתה מחשבה שמדובר בתוכנית יוקרתית שתיתן לילדים עם פוטנציאל מאוד גבוה אפשרות להוציא תעודות בגרות מעולות, ולקבל עוד הרבה ערכים מסביב, שקשורים לתרבות ישראל ולמנהיגות".
ד' מוסיפה ואומרת כי "ההורים סמכו על המייסדים ועל ההנהלה עד לשלב שבו התחילו להתקבל תוצאות מבחני הבגרות. החלטנו להציל את הילדים שלנו ברגע האחרון, כך שבכיתה י"ב הם כבר ילמדו במקומות אחרים, יצטרכו לתקן את הציונים הנמוכים מהשנים ב'חברותא' וגם להיבחן בבחינות שטרם נבחנו בהן". על נטישת 15 תלמידי כיתה ט' את בית הספר במהלך הקיץ היא אומרת כי "נוצר מצב שההורים של ילדי כיתות ט' התחילו לשמוע על ההישגים הנמוכים של המחזור הראשון, והניחו שילדיהם יכולים עדיין להתקבל לתיכונים רגילים במקום להשתתף בניסוי הזה של 'חברותא'".
מנהל בית הספר, גונן רייכר, משיב על הטענות ואומר כי "הציונים בבחינות החורף לא היו מדהימים, אבל ציוני הקיץ היו מצוינים. ממוצע הבחינה באזרחות למשל היה 80, 15 נקודות מעל הממוצע הארצי. כשבית ספר מגיש בפעם הראשונה לבגרויות, הן לא תמיד טובות. לקחנו את זה כפרויקט, והתלמידים שיפרו את הציונים בקיץ". ד"ר שטרן מוסיפה כי "אנחנו למדנו בעצמנו את התהליך תוך כדי תנועה. אין ספק שכשראינו שאנחנו נאלצים להגיש את התלמידים לאקסטרני, היה כאן משבר".
מנהלי "חברותא" כאמור מודים בהכנה הלקויה של התלמידים לבגרויות, אך מייחסים את רובה למשרד החינוך. אלא שחלק מההורים שעזבו את המוסד טוענים כי היו כשלים נוספים שהביאו לעזיבת התלמידים.
"בית הספר הציג חזון וחרת על דגלו לחנך למנהיגות", אומרת מ', שבתה למדה בבית הספר. "לצערי, בית הספר וקברניטיו לא הראו שבריר של דוגמה למנהיגות, ולכן בתי לא שם. במקום לתקן טעויות כמו להקשיב לנו בנוגע למורים לא מוצלחים, מסמסו אותן. בית הספר עשה פעולות מאוד גדולות כדי להחזיר את הילדים, אבל אותנו לא קונים בכסף. מאלו שנשארו, רובם היו על מלגה". חלק מאלו שבכל זאת נשארו מקבלים מלגות, ולכן קשה להם לממן בעצמם לימודים אקסטרניים יקרים או לחזור לבתי ספר תיכוניים רגילים".
ש', אם שהוציאה את בנה מהמוסד, טוענת כי "הם היו אמורים להביא את אמריקה לישראל, אבל מה שהם מבטיחים, זה לא מה שהם מקיימים. אמרו שהמורים יהיו זמינים לתלמידים אחר הצהריים, וזה היה דל מאוד, דיברו על הנהגה חברתית ולא נעשה שום דבר בעניין. גם מרחב התמרון של הילדים, כחלק מהחינוך למנהיגות, לא התרחש באמת".
ד': "בית הספר ובעיקר המייסדים שלו נתנו להורים תחושה שהם לא קשובים, שאין להורים שום אמירה, שום יכולת באמת להשפיע. הם לא הקשיבו לכל נורות האזהרה שנדלקו אצל ההורים כבר בשנה הראשונה. כך למשל אכזבה מאחד המורים לא נענתה. ההורים שרשמו את הילדים ל'חברותא' בשלושת המחזורים הראשונים הרגישו שהם שותפים ליצירת פריצת דרך חדשה במערכת החינוך, כי אנחנו למעשה לקחנו הימור על חשבון הילדים שלנו בשליחתם לפרויקט חדש וניסיוני. כשאתה שותף לדרך חדשה ומשלם 105 אלף שקל על לימודי התיכון, אבל שוב ושוב מרגיש שסוגרים לך את הדלת ומתעלמים מרצון כן ואמיתי לעזור ולהיות שותפים, אתה יוצא מאוד פגוע".
אלוני טוען כי הוא "שומע דברים אחרים. יש כמובן ציפיות מאוד גבוהות, אז לא כולם מרוצים. יש הקשבה ומשוב מהשטח. יש מיד תחקיר במקרה של חוסר שביעות רצון של ההורים".
המנהל רייכר משוכנע שהתלמידים שנשארו עשו זאת מרצון. "זו מסגרת צעירה וחדשה עם אג'נדה ייחודית שאינה מתאימה לכל אחד. הדבר הכי קשה כאן זה לשכנע את התלמידים לעזוב את המרחב החברתי הרגיל שלהם. חלק הלכו לניסיון הזה, לפעמים בעידוד ההורים, והיה להם מאוד מאוד קשה הניתוק מהחברה שלהם. גם יום הלימודים המאוד ארוך קשה לחלק מהתלמידים".
אך כאמור לא רק התלמידים עזבו את המוסד המבטיח אלא גם חלק מההנהלה הבכירה, כולם בסמיכות ובתקופת הבגרויות האחרונה. מנכ"ל בית הספר, ד"ר ארז מנהיימר, חזר לתחום העסקים ולא זכה לראות אפילו מחזור אחד מסיים את בית הספר. הוא סירב להגיב על הדברים בכתבה. לטענת אלוני "מנהיימר הגיע לתקופת ההקמה בלבד. ברגע שבית הספר קם על הרגליים, הוא החליט לעזוב". בנוסף, שני המנהלים הפדגוגיים עזבו את תפקידם, אחת לטובת ניהול בית ספר בחיפה והשני נותר בבית הספר בתפקידי הוראה. כמו כן, מספר לא מבוטל של מורים עזב, זאת על אף התנאים הטובים ביחס למערכת החינוך הציבורית.
רוב התלמידים שעזבו עברו בינתיים למסגרות פרטיות אחרות. כמחצית מתלמידי שכבת י"ב כיום עזבו לטובת המרכז להוראה פרטית של רועי קריב בתל אביב. חלק מהתלמידים שעזבו היו מסיימים את יום הלימודים הארוך ב"חברותא" וניגשים למרכז של קריב כדי לקבל חיזוקים לקראת הבגרויות. תלמידים אחרים פנו לסניפי אנקורי השונים, ובודדים חזרו למסגרת הציבורית.
אחד מהם הוא עארף יונס, בן למשפחה אמידה מערערה. יונס נסע כל יום מהמועצה המקומית שבה גר ל"חברותא", כדי להימלט מהחינוך הציבורי דל התקציב. יונס התקשה להתמודד עם השיטה האקסטרנית של בחינות הבגרות, נשבר וחזר לערערה. רק לפני כמה ימים קיבל אישור לגשת השנה לבחינות.
"עזבתי את בית הספר כי רציתי ציונים יותר גבוהים. לא יכולתי להסתדר עם זה שאני לומד רחוק מהבית וכל יום נוסע הרבה. אם הציונים לא גבוהים, אז בשביל מה?", אומר יונס. "היה קשה להתמודד עם הלשון העברית. עשינו הרבה מבחנים, במתכונות קיבלנו 100, בבגרות 40, זה אמור להיות ההפך". עם זאת, יונס אינו מאשים את בית הספר אלא דווקא את משרד החינוך. "כל הבלגן היה בגלל העימות מול משרד החינוך שדחה את האישורים לגשת לבגרויות. משרד החינוך ניסה לכופף את בית הספר והצליח, הוא לא רוצה שבית הספר הזה יהיה קיים. במבחן בלשון ידענו יום לפני איפה אנחנו ניגשים, במקרים אחרים נסעתי לחיפה כדי להיבחן". יונס מציין כי "מאוד נהניתי מהאווירה, באמת מחנכים למנהיגות. המורים כל הזמן היו פנויים עבורנו, מהבוקר עד אחר הצהריים. אבל אחרי שחשבתי כל החופש, הבנתי שעדיף שאלמד בבית ספר רגיל".
הטעויות שנעשו וחבלי הלידה הקשים של בית הספר מתגמדים אל מול הקושי שמציב משרד החינוך בפני מוסד הלימוד. השר סער יצא למלחמה משפטית ותקשורתית נגד בית הספר, וטען כי מוסד כזה יוצר אפליה וגורם להרס החינוך הציבורי, טענות שעד כה נדחו לאלתר על ידי בית המשפט. על אף הפסיקות, משרד החינוך ממשיך במאבק המשפטי.
בנובמבר 2010 עמד השופט בדימוס דן ארבל בראש ועדת ערר של משרד החינוך לאחר עתירה שהגישו ב"חברותא" עקב סירוב משרד החינוך לספק למוסד רישיון. השופט ארבל דחה את טענות משרד החינוך והורה לתת את רישיון ההפעלה. בפסק הדין ביטל את הטענות כי בית הספר פוגע במוסדות חינוך אחרים באזור, וקבע כי "המשרד לא הצליח להציג ראיה כלשהי שיש בה להעיד על אפשרות לפגיעה כתוצאה מהענקת הרישיון". עוד קבע השופט כי בית הספר עומד "בדרישות האינטגרציה הקיימות, ומקבל לשורותיו תלמידים מאזורים ומגזרים שונים".
משרד החינוך הגיש מיד ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובחודש יוני השנה הפסיד שוב. סער לא ויתר, והוחלט לפנות לבית המשפט העליון. דיון בנושא נערך בשבוע שעבר וטרם התקבלה החלטה בעניין.
"כ-50 אחוז ממערכת החינוך בארץ אינה סרה למרותו של שר החינוך למרות שהיא מתוקצבת על ידו", אומר אלוני. "רשתות החינוך של החרדים, העצמאיות וגם חלק מהרשתות הציוניות אינן נדרשות לעמוד בכללי הפיקוח. איתן הוא לא יכול להתמודד, כי זה יצור לו משבר קואליציוני ויעיפו אותו מהממשלה. במקביל, הוא רומס את אחת המערכות שמעודדות לימודי ליבה ומחויבות לחברה. הוא מנסה לפעול במקום שבו הוא חושב שיש לו כוח להשפיע, לא במקום שבו הבעיה העיקרית נמצאת, החינוך העצמאי הדתי.
"אמרתי לו שאם ישלול את התקציב מהמערכות שאינן מלמדות לימודי ליבה, תהיה לו לגיטימציה לשלול מאיתנו. שר החינוך הודיע שיוביל כל מהלך לסגור את בית הספר. זו חרדה של הדרג המקצועי ושל מנהלים שחוששים לאבד את ההגמוניה של משרד החינוך, את השליטה שלו. אני מאמין שמדינת ישראל צריכה לספק חינוך איכותי ושוויוני לכל ילדי ישראל. אם המשרד יתקצב מערכת כזו, לא יהיה מקום לחינוך פרטי מסוג 'חברותא'. בשלוש שנות קיום גייסנו מעל 12 מיליון שקל מלגות לילדים שאינם מסוגלים לשלם שכר לימוד. מטרתנו לאפשר ליותר בני נוער להיחשף ללימודים ברמה גבוהה יותר".
לגבי הנשירה הגבוהה אומר אלוני כי "הורים התקשרו אלי ואמרו שהם לא יכול לעמוד בטלטלות האלו, משרד החינוך מצליח מדי פעם לכופף לנו את היד, אנחנו בית ספר בהקמה שנלחמים בו. אני מניח שאם לא המלחמה של משרד החינוך, היינו היום 200 תלמידים".
ד"ר שטרן מוסיפה כי "משרד החינוך מנהל מאבק פופוליסטי. הלוואי ו'חברותא' יצליח לאתגר את מערכת החינוך כדי שלא יצטרכו 'חברותא'. זו אשליה לומר שבמערכת הציבורית יש שוויון. לא בתקציבים, לא ברמת המורים. זו מלחמת חורמה על הגב של התלמידים". על אף גל העזיבה, בית הספר מונה היום כבר 85 תלמידים בשש כיתות הנפרשות על ארבע שכבות גיל. "ודאי שבית הספר יהיה קיים בעוד עשר שנים", מבטיח רייכר. "יש לו עתיד, קהל יעד, החזון יציב, יש לזה שורש של אמת, וזה גדל טוב עם קשיים של התחלה".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "ההתקפה האישית של אלוני וחברותא על שר החינוך היא חסרת שחר, מטרתה ניסיון פסול להשפיע על בית המשפט העליון. שר החינוך תיקן את תקנות חינוך ממלכתי באופן שמגן על החינוך הרשמי ככלל, ומכאן שעמדת המשרד בעניין חברותא משקפת עמדה עניינית בה נוקט המשרד. ההשוואה לחינוך החרדי היא חסרת שחר, משום שכולו במסגרת החינוך הפרטי, ואין לו מענה בתוך החינוך הרשמי. הניסיון של אלוני וחברותא להיתלות בכך כדי לפורר את החינוך הממלכתי מקומם".
omrimaniv@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם