עירייה ללא אלוהים: אריאל יונגר עושה נסים ונפלאות בבני ברק
אריאל יונגר הוא גם היועץ המשפטי של ועדת התכנון והבנייה בעיריית בני ברק, גם התובע העירוני שאחראי לאכיפת חוקי הבנייה בעיר וגם עורך דין פרטי שעסקי לקוחותיו מצטלבים עם תפקידו בעירייה. בעיר החרדית הגדולה בישראל בונים ללא חשבון ומעניקים אישורים רק בדיעבד על חשבון השכנים
"הקיר הזה והחניה שם זה פשוט לקבור אותי, זה קבר", זועקת פסיה בודנר, קופצת על רגליה בנות ה-84 ומצביעה דרך חלון המטבח, "לא רק שהדירה שלי חשוכה, זה ממש כמו תא גזים, האגזוזים נושפים לי דרך הפתח בדיוק מעל הכיריים".
בודנר מתגוררת כבר 50 שנה בקומת הקרקע בבית פרטי ברחוב יגאל 9 בבני ברק. במשך רוב השנים נהנתה מאור השמש ומאוויר, אבל לא לעולם חוסן. המצב החל להשתנות כשהיזמים ישראל ודוד שיוביץ' וציון זר רכשו את הבית הסמוך, הרסו אותו והחלו בהקמת בית דירות יוקרתי על חורבותיו.
בתחילה סייעה בודנר ליזמים במים ובחשמל, אך במהרה התחוור לה כי הפרויקט הקורם בטון וברזלים מול עיניה צפוי להשפיע בדרמטיות על איכות חייה. לבודנר התברר כי ההיתר שבידי היזמים מאפשר להם לבנות מפלס חניה שגובהו 3 מטר מול חלון מטבחה בדיוק.
נוסף ל"אוורור" שבקומת החניה התגלה לבודנר כי הבניין השכן היה אמור להיבנות במרחק 5 מטר מחלונה, על פי תוכנית העיר, אך בעוד הבנייה נמשכת צמח לו במרחק מטר וחצי מחלונה קיר עצום מידות, שהפך את דירת הקרקע השמשית למרתף אפלולי.
פניות חוזרות ונשנות לעיריית בני ברק ולגורמים בה ובכללם ראש העיר, לרבנים ולבית הדין הרבני ואפילו פנייה לערכאות חילוניות - צעד לא מקובל במחוזות העיר החרדית הגדולה בישראל - לא הועילו. אמנם ועדת הערר המחוזית, שהינה הערכאה העליונה בענייני תכנון ובנייה, הכריעה כי יש לסלק את רוב חריגות הבנייה, והתובע העירוני אריאל יונגר אף כתב והבטיח לה כי בכובעו כגורם האמון על אכיפת החוק ידאג להרוס אותן - אך זה היה ביולי 2010.
מן העבר השני, כאשר על קודקודו מצנפת יועץ ועדת התכנון והבנייה של עיריית בני ברק, אפשר יונגר לוועדה לאשר תוכנית חדשה באוקטובר. האישור כולל, לטענת בודנר, שהגישה לבית המשפט ערעור בנושא, חריגות בנייה שהורתה ועדת הערר לבטל. בחודש נובמבר העניקה העירייה אישור אכלוס לנכס. בודנר מתגוררת כיום בדירה חשוכה ומצויה בערעור בבית המשפט המחוזי, יונגר לעומת זאת טוען כי יש חשד לחריגת בנייה אחת בלבד המלובנת בבית המשפט וכי בין כה וכה טיפלו במקרה שלה עורכי דין חיצוניים. מסמכים שבידי עסקים שישי מלמדים אחרת.
הרבה עורכי דין צעירים וצעירים פחות יכולים להתקנא בהצלחתו הבלתי מבוטלת של יונגר, בן 40, עם 3 תפקידים שכל אחד מהם יכול למלא לבדו קריירה שלמה ומכובדת. בכובעו האחד יונגר הינו כאמור היועץ המשפטי של ועדת התכנון והבנייה בעיריית בני ברק, תפקיד שמונה לו ב-2006. במסגרתו יונגר מייעץ ומפקח לוועדת התכנון והבנייה המקומית על כל פרויקט נדלני בעיר החרדית.
"כשעו"ד יונגר מאשר לנו, אנחנו לא יכולים להתנגד", אומרים לנו גורמים בוועדת התכנון והבנייה, המעידים על דומיננטיות רבה של היועץ הנמרץ. בכובעו השני כתובע עירוני, תפקיד שממלא מ-2010, הוא אחראי לאכיפת חוקי הבנייה בעיר. בכובעו השלישי הוא עורך דין פרטי, המשמש מאז השנה שעברה כראש מחלקת הנדל"ן במשרד רון גזית. יונגר נזהר לדבריו לא לערבב בין עסקיו האישיים והציבוריים, כי לא תמיד זה מצליח.
בני ברק, למרות תדמיתה, היא מטרופולין שוקקת - העיר ה-12 בגודלה בישראל המונה 170 אלף תושבים. ממדיה, היותה בירתה הבלתי מוכרזת של היהדות החרדית ומיקומה המרכזי הופכים אותה לאבן שואבת לפרויקטים נדלניים מסחריים גדולים ומורכבים שלא היו מביישים גם את קו הרקיע של תל אביב או של רמת גן. דוגמה אחת היא המגדלים הנישאים, ב.ס.ר 1 ו-ב.ס.ר 2, הבנויים על ציר אבא הלל - 5 דקות מבורסת היהלומים, 6 דקות מתל אביב. דוגמה מובהקת אף יותר היא ב.ס.ר 3 - מגדל משרדים המוקם בימים אלה בהשקעה של 360 מיליון שקל, שוועדת
אחד משלוש השותפות במבוא הירקון, שניתן לה היתר הבנייה של ב.ס.ר 3, היא חברת יבולים ש. שרון שבבעלות הטייקון החרדי שוקי שרון, המצוי גם בעסקי קירור תפוחי האדמה ושולח ידו גם בפרויקט נדלני בתחום הדיור החרדי בשם "דיור למעשה" הממוקם באחיסמך שבקרבת לוד. פרסום ביתד נאמן מינואר השנה הזמין את הקוראים להירשם לפרויקט, ובמודעה הופיע בכתב גדול ובולט "עורך הדין אריאל יונגר" המוצג כנציג משרד עורכי הדין רון גזית וכמלווה הפרויקט.
בכובעו כעורך דין פרטי יונגר עובד בגדול. ברישומי מינהל מקרקעי ישראל מאפריל האחרון מצוין יונגר כזוכה בהתמחרות במתחם גדול מ-47 אלף מ"ר שמוקם עליו כעת הפרויקט המדובר, לאחר שהציע קצת יותר מ-80 מיליון שקל עבור השטח, אשר צפויים להיבנות בו כ-360 יחידות דיור.
"דיור למעשה" הינו חלק מפרויקט אדיר ממדים לאוכלוסייה החרדית שצפוי לאכלס בתוך שנים מעטות יותר מ-20 אלף משפחות חרדיות. המחירים תואמים את צורכיהם ואת יכולותיהם של האברכים החרדים ועשויים לעורר קנאה בליבו של הקורא החילוני. כך למשל, 240 מיחידות הדיור בפרויקט, הכוללות 4 חדרים (כל אחת), צפויות להימכר בכ-770 אלף שקל, ו-120 יחידות בסטנדרט מגורים גבוה יותר יימכרו ב-1.5 מיליון שקל.
ואולם, גם הכסף הקטן יחסית שנמכרות בו הדירות יבטיח ליונגר ולמשרד רון גזית הכנסה לא קטנה. שוויו של הקופון שייגזר ממכירת הדירות הוא 1% מערכן - כ-7,000 שקל לדירה זולה ו-15 אלף שקל לכל אחת מהדירות היקרות יותר, בסך הכל כמעט מיליון דולר.
כך, בכובעו האחד כנאמן הציבור משמש יונגר יועץ לוועדת התכנון והבנייה בעיריית בני ברק, שדנה באינטנסיביות בפרויקטים שמעורבת בהם שותפות מבוא ירקון, אשר שרון משמשת בה כיזמית ומכריעה בהחלטות של עשרות ומאות מיליוני שקלים. בכובעו השני כעו"ד פרטי צפוי יונגר לפגוש מיליוני שקלים בפרויקט דיור ששותף בו שרון. אך כאן לא מסתיימת רשימת העיסוקים של יונגר. שותפות מבוא ירקון הינה גם הרוח החיה בפרויקט ב.ס.ר 4 - מגדל בן 39 קומות שצפוי לקום גם הוא בבני ברק ונדון בוועדת התכנון והבנייה שיונגר מייעץ לה. כאשר נשאל יונגר על כך אמר "לא ידעתי".
דברים משונים קורים בקרבתו של יונגר בתפקידיו השונים, ולא מאתמול. מאיר רבין מוכר לציבור בעיקר מפרשת הולילנד, שבה נחשד בתיווך שוחד של מיליוני שקלים בין היזמים לבין עובדי ציבור כדי לאפשר את בניית המגדלים. רבין מציג את עצמו כמקורב למלכות, אבל מתברר כי עוד קודם לחקירתו בפרשה זו הצליח במידה מרשימה בפעולות מול הרשויות, הפעם בבני ברק.
בנובמבר 2006 קיבל רבין היתר לתוספת בנייה בקומה העליונה של בניין בן שתי קומות ברחוב בן זכאי בעיר. לטענת שכניו, שהגישו נגדו תביעה, רבין לא הסתפק בתוכנית שאושרה לו, וכדי להרחיב עוד יותר את שטח הקומה סיפח לצורך כך חלק מחדר המדרגות והרס את הקורות התומכים בגג ואת הגג עצמו; כך פגע בשלד הבניין ובקירותיו החיצוניים. הדייר בקומת הקרקע התלונן בפניו על ההרס וציין כי בכוונתו לפנות בבקשה לצו הפסקת עבודה. על פי כתב התביעה שהגיש הדייר, רבין הגיב ביובש וציין כי יש לו קשרים בעירייה ולפיכך איננו מפחד מצו הפסקת עבודה.
מעט מאוחר יותר התייצב יונגר בכובעו כעורך הדין של ועדת התכנון והבנייה לימינו של רבין בבית המשפט, וטען כי הלז הגיש בקשה לפעול באופן זה על פי היתר נוסף שניתן לו מהעירייה, אשר הכריזה על המבנה כ"מבנה מסוכן" ואישרה לו הריסה ובנייה מחדש. ואולם, עיון בתאריכי האישור חושפים אי סדר משונה בתאריכים ובמסמכים הקשורים במקרה. כך, את השיפוצים וההרס ערך רבין בסוף נובמבר 2006, אך ההיתר שאפשר לבצעם ניתן רק ב-13 בדצמבר - שבועיים מאוחר יותר. לטענת יונגר מדובר בהיתר שני, שניתן כדי לאפשר תיקון של ההרס.
על פי הצהרתו של יונגר בבית המשפט, רבין הגיש את הבקשה להיתר ב-12 בדצמבר, יום לפני קבלתו. אלא שלפי ההיתר עצמו, שחתום עליו יעקב אשר, ראש העיר הנוכחי שכיהן אז כראש ועדת התכנון והבנייה, הדיון בבקשה התקיים ב-11 לחודש. כלומר, יום לפני הגשת הבקשה. בהיתר נכתב כי הוא ניתן "בהתאם לאישור היועץ המשפטי (יונגר - ר.ס) בנושא מבנה מסוכן מ-14.12.06", יום לאחר הענקת ההיתר. בתגובה לכל זאת אמר יונגר כי מדובר ככל הנראה בטעויות רישום של מזכירה.
במקרה אחר קיבלה תושבת בני ברק היתר לבניית 40 מ"ר על גג של בניין משותף, אך הגברת בחרה לחרוג ובנתה עשרות מטרים נוספים, כולל יחידת דיור חדשה. כתב אישום שהוגש נגדה בגין חריגה ושימוש בזכויות בנייה ששייכות לכלל הדיירים, נחתם בקנס ובהוראה להרוס את חלק הבנייה החורג ואת הכניסה לדירה הנוספת. הזמן עבר, תוספת הבנייה לא נהרסה, והשכן השותף לה בגג החליט לתבוע אותה בבית המשפט, שם ציינה בפני השופט כי התיק נכנס להליך גישור אצל יונגר מתוקפו כיועץ המשפטי. ההתפתחות הבאה בפרשה: ועדת התכנון והבנייה המקומית התבקשה לאשר את חריגותיה ובנייה חריגה בהיקף דומה אצל השכן.
"רק בבני ברק הדומם צומח", מתפייט עו"ד ורו"ח פנחס זנדר, עד לאחרונה תושב בני ברק, שמדגים סכסוך שכנים שיונגר לא הצליח להביא לעמק השווה. לזנדר דירה ברחוב אהרונסון, ויום אחד הוא גילה כי עמודי בטון צומחים סמוך לחלון דירתו. בירור קצר העלה כי הבונה הוא השכן מהקומה העליונה המבקש להרחיב את דירתו ובכך להצל על חלונו של זנדר ולגזול ממנו זכויות בנייה. זנדר, שלא ידע על הבנייה כמתחייב על פי חוק, פנה לעירייה כדי לברר מדוע אינו נודע על צעדיו של השכן, כך שיוכל להציג את התנגדותו המובנת מאליה. לפניו הוצג אישור דואר שמתנוססת עליו כביכול חתימתו כמי שקיבל ואישר את התוכניות בדואר רשום.
חקירה נמרצת שערך זנדר פתרה את התעלומה, "הרב פנחס זנדר מתל אביב, שאיננו קרוב משפחה שלי, ביקש לציין בפניי כי קיבל מכתב מפתיע ובו תוכניות בנייה, ובתמימותו חתם על דואר רשום לפני שפתח את המעטפה", אומר זנדר שברשותו המעטפה שמסר לו "כפילו", אשר שמו, שם אשתו וכתובתו נמחקו ממנה ובמקומם נרשמו פרטיו של הזנדר התל-אביבי.
זנדר הגיש עתירה מנהלית ונדחה בידי בית המשפט בשל שיהוי טכני. הנושא מצוי כיום בחקירה משטרתית, שבמסגרתה טען השכן כי העירייה הנחתה אותו כיצד לפעול בכל הנוגע למשלוח התוכניות לאישור, פעולה שהיא אחראית לה על פי חוק הרשות המקומית בשל ניגוד העניינים המובנה בין הצדדים. "את עו"ד יונגר זה ככל הנראה לא מעניין", אומר עו"ד זנדר, "פניתי ליונגר והוא לא מוכן לאפשר לי להתנגד לבנייה, מבחינתו הליך המשלוח תקין עד שהמשטרה לא תאמר אחרת".
בשיחה עמו טען יונגר כי למיטב זיכרונו המכתב נשלח מהעירייה למרות הודעת השכן ואישור הדואר. לדבריו של יונגר, מדובר בהחלטת בית משפט, וכל עוד המשטרה אשר חוקרת את תלונת זנדר לא תמצא שהיא מוצדקת, אין ביכולתו לעשות דבר.
ייתכן כי סיבה מטרימה למציאות זו דווקא בבני ברק היא היעדר איזונים ובלמים, אשר קיימים בעיריות ובחברות הטרוגניות ופתוחות יותר, אך לא בני ברק - שבה אין אופוזיציה, אין בחירות, ובתי הדין הרבניים מוציאים צווי הלכה נגד תושבים המהרהרים באפשרות של פנייה לערכאות החילוניות. כך התושבים מנועים מלפנות לרשויות, ואילו היזמים והעירייה פועלים במרץ מול זרועות המדינה כדי לקבל היתרים ולזרז הליכים.
בעולם שבו פנייה לערכאות חילוניות נתפסת כבגידה פוטנציאלית העשויה לגזור "דין מוסר" על המתלונן, הופכים התושבים לשבויים דה פקטו של קליקה סגורה - בשם כבודו של עולם התורה. בודנר, על אף גילה ומצבה, החליטה להילחם, אך כשפנתה למשטרת רמת גן אמר לה להפתעתה אחד השוטרים: "הכי טוב שתעזבי את בני ברק, זאת מדינה בתוך מדינה, המשטרה לא פועלת שם".
כאן רק החלה הסאגה של בודנר, אולי הלוחמת העיקשת ביותר בבני ברק נגד הרשויות, שעניינה המתברר היום בבית המשפט המחוזי חושף מאבק דון קישוטי ובו לא מעט תפניות משונות וקשישה אחת שלא יודעת מנוח. תחילתו של הסיפור ביולי 2008, אז נתנה הוועדה לתכנון ולבנייה בבני ברק היתר להקמת בניין בן 3 קומות ו-6 יחידות דיור. הפרויקט, שחרג במהירות מהמנדט שניתן לו באישור המקורי, עורר את בודנר, וזו פנתה ליזמים אשר הבהירו לה לדבריה, "שום דבר לא יעזור לך, ככה זה פה, כדי להרוס מה שעשינו צריך להרוס את כל העיר".
כאשר ביקשה להלין אצל אדריכל העיר בצלאל שניידר הופתעה שוב: "אמרתי לו שמה שלא הצליחו לעשות לי בשואה עושים לי פה", היא מספרת, "והוא צעק עליי שאם אני מזכירה את השואה עוד פעם אחת הוא מוציא אותי מהחדר. זה לא עזר לו", היא אומרת ומפשילה את השרוול בהפגנתיות, "הפשלתי את השרוול ואמרתי לו 'זה לא יעזור לך, השואה נמצאת אצלך בחדר'".
גם זה לא עזר, וביום שהיתה אמורה להיערך יציקת הבטון של החניה נשכבה בודנר כאקט של ייאוש על המפלס והסכימה לרדת רק לאחר שעה ארוכה של הפצרות מצד בני משפחתה. "ניסיתי הכל, קראתי בלי סוף תהילים", היא אומרת, "פניתי גם לדין תורה וקיבלתי צו מניעה הלכתי, אך זה לא עשה עליהם רושם. בסופו של דבר אפילו הרבנים הבינו שאין מה לעשות ואישרו לי לפנות לרשויות הממלכתיות".
בודנר החליטה לחקור וחפרה במסמכים, באישורים ובהליכים שנלוו לפרויקט. בנובמבר 2008 היא גילתה מעיון אקראי בתיק הבניין כי ועדת התכנון והבנייה אישרה לבצע שינויים משמעותיים בבניין חודשיים קודם לכן מבלי ליידע אותה, ואלה כללו את תחילת צמיחתו של קיר מול דירתה. פניותיה של בודנר לעירייה נתקלו גם הן בחומה אטומה, ובדצמבר באותה השנה היא החליטה לעשות מעשה ולפנות לוועדת הערר המחוזית - ערכאה גבוהה מהוועדה המקומית, וחשוב מכך, מחוץ לגבולותיה של בני ברק.
לאחר דיון קצר החליטה הוועדה להגיע למדינת בני ברק כדי לחזות בפלא שתיארה בודנר בעתירתה. מיכה גידרון, יו"ר הוועדה, ציין לאחר הסיור כי אין כל צורך בדיון נוסף והורה להתנות את המשך הבנייה "בהריסה בפועל של כל הבנייה שבוצעה בסטייה מההיתר הקיים".
במשך כמה ימים נראה היה שהעניינים נעים בכיוון הנכון. יו"ר הוועדה דאז שהינו ראש העיר היום יעקב אשר הוציא צו הריסה בסוף פברואר 2009, אבל בסופו של דבר הושג "הסכם" עם היזם לדחיית ההריסה ב-190 יום. הצו אפשר ליזמים להמשיך במלאכת הבנייה בכפוף להגשת תוכנית שינויים חדשה, וכך עקפה הוועדה המקומית את החלטתה של "אחותה הגדולה" והבנייה נמשכה ביתר שאת. כאשר ביקשו בודנר ובאי כוחה לעיין בתיק הבנייה, נאמר להם שהוא רגיש ושלצורך כך יש לקבוע פגישה עם עו"ד יונגר. באחת הפעמים שעורכי דינה ביקשו לעיין בו, נאמר להם כי יונגר נסע לחו"ל וכי המפתח לארון נמצא אצלו. כאשר התגלגל סוף-סוף התיק לידיה התגלה בו מכתב שנשלח כביכול מבתה מרים ליונגר, שבו מתייחסת הבת לאמה כגברת בודנהיימר ומוסרת בשמה שהיא מבקשת לבטל את הפגישה עמו ולאפשר לוועדה לעשות כרצונה.
בודנר ובתה מרים הכחישו ששלחו את המכתב והגישו תלונה במשטרה. בודנר חזרה לנקודת ההתחלה, אלא שבשל הרעש הלא מועט שיצרה במערכת התפטרו עד סוף מרס גם האדריכל וגם המהנדס נחום כץ, שהיה חתום על התוכניות המקוריות והלין במכתב על החריגות שנערכו בבניין. בפברואר 2010 הגיש הקבלן תוכנית שינויים חדשה לאישור הוועדה המקומית; זו אושרה בתוך חודש וכללה לטענת תביעתה של בודנר את מרבית החריגות המקוריות.
בודנר נשמה נשימה עמוקה ופנתה עוד באותו החודש לוועדת הערר. בדיון בערר הודו נציגי הוועדה המקומית שחלק מהאישורים שניתנו לא היו חוקיים. ביולי התקבלה סוף-סוף ההחלטה בערר השני, ולפיה הקיר יאושר כקיר תמך וטופס אכלוס יינתן אך ורק בכפוף להריסת החריגות הרלוונטיות. באותו החודש שלח יונגר את המכתב לבודנר והבטיח כי תוישם ההחלטה.
בינתיים הוציאה הוועדה המקומית היתר חדש, וגם בו הפתעות שונות ומשונות. "גיליתי כי האדריכל ריאד אמין והמהנדס מחמיד אימן זכריה, החתומים על התוכניות, כלל אינם מחזיקים ברישיונות תקפים", אומרת בודנר ומציגה מסמכים שגורסים כי עורך הבקשה ומתכנן השלד החתום עליה אינם רשאים כלל להגיש תוכניות כאלה.
היא טוענת כי במקום לבטל את התוכניות ואת ההיתר צץ היתר נוסף בעל תאריך ומספר זהה לזה הקודם, אשר חתומים עליו כמתכננים מטעם הקבלן הנדסאי עובד עירייה ומהנדס שהתפטר לפני יותר מ-3 שנים. "ההתנהלות של העירייה הפסיקה להפתיע אותי, נראה שמסמנים שם מטרה ושועטים אליה ללא קשר לחוק, לנורמות או לטובתם של התושבים", אומרת בודנר.
ההנדסאי עובד העירייה החתום על ההיתר השני כמתכנן שלד הבניין הוא אייל סעדיה, המופיע גם כבודק האחראי מטעם העירייה של תוכניות השינויים במבנה שאושרו חודש קודם להוצאת ההיתר - כך לכאורה הוא מפקח על עצמו. נחום כץ, שחתום כמהנדס על ההיתר האחרון, התלונן על האזכור שלו וציין כי אין לו קשר לפרויקט מאז פברואר 2009, ולכן מתקשה לקחת אחריות כ"מהנדס האחראי לביצוע השלד" באוקטובר 2010. בנובמבר ניתן צו אכלוס למבנה. על הבקשה לחיבור המבנה לתשתיות חתום כאדריכל לא אחר מאשר ריאד אמין. את הטופס, כמו גם את היתר הבנייה החדש, הגיש יונגר לבית המשפט המחוזי בתיק שמנהלת בודנר כדי להשיב לביתה קצת אור שמש. היא עדיין נלחמת.
maariv.rotem@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם