צ'קאנה נפרד מבנו איגור: "כמו מלאך"
"כבר לפני זמן מה הבנו שזה נגמר, שהשאלה היא מתי"; "תמיד הוא היה עם חיוך על הפנים, לא יכולת לדעת מה מתחולל בתוך הגוף שלו"; "בפעם הבאה שאעלה למגרש, אסתכל לשמיים. בטח אראה את אותו מחייך אליי מלמעלה". אכן, לעצב אין סוף
כך כתב המשורר הברזילאי ויניסאוס דה מוראס, את שהפך עם השנים למטבע לשון בפי כל אזרח שני מארץ הסמבה. כמה אותנטית יכולה להיות השורה הזו חווה השבוע על בשרו קרלוס צ'קאנה, קשרה היהודי-ארגנטינאי של הפועל ר"ג בשש השנים האחרונות. צ'קאנה, שחיוך רחב הוא סמלו המסחרי, קבר השבוע בבית העלמין היהודי במחוז טוקומן שבארגנטינה את בנו בכורו, איגור בן ה-12, שנאבק במשך שש שנים בלוקמיה.
בשישי שעבר המחלה הכריעה את איגור. את תמונת הסיום של ניצחון ר"ג 0:3 על בני לוד בשבת האחרונה, צ'קאנה המתאבל לא ראה, אבל אוהד של הקבוצה טרח להתקשר אליו כדי
"אין לי מילים כדי לתאר את האהבה והתמיכה שהורעפו על המשפחה מאז שאיגור הלך לעולמו", אמר צ'קאנה (35) ל-nrg לפני שהמריא להלוויה בארגנטינה שנערכה בעיר הולדתו של איגור ז"ל. "השחקנים, ההנהלה והאוהדים של ר"ג עטפו אותי בחום ואהבה, בהמשך לכל מה שעשו בשבילי בשנים האחרונות". כשישוב ארצה, מתכנן צ'קאנה לערוך בביתו מפגש חברים כדי להודות להם על התמיכה הגדולה במשפחה.
"לא האמנתי כמה יתקשרו לנחם אותי", הוא אומר. "בתור מי שגדל בארגנטינה קשה לי לעכל שמדינה שלמה מתאחדת סביב אבל וטרגדיה של משפחה שבכלל לא מכירים. לא האמנתי כמה אוהבים אותנו בארץ. זה משהו ייחודי לישראל, זה מה שיפה במדינה הזו. הבעלים ניר ומורי ארקין היו איתנו ליד המיטה של איגור ב'שיבא', בשעותיו האחרונות. גם היו"ר נתן דטנר הגיע לנחם וכמובן שהשחקנים, הצוות המקצועי, המאמן פרדי דוד".
תנחומים הגיעו גם מעבר לים. צ'קאנה מספר שקיבל שיחה מחלוץ העבר של הקבוצה עמית אבורמן השוהה עתה בארה"ב בלימודים. "שנים לא ראיתי את אבורמן. ריגש אותי שהוא זכר אותי והרים טלפון כדי לתמוך".
טלפון מרגש נוסף המעבר לים הגיע מחבר ילדות שלו, אריאל אורטגה, חלוץ נבחרת ארגנטינה לשעבר. השניים שיתפו פעולה בקבוצת הנערים של ריבר פלייט, לפני שאורטגה עשה קריירה אירופית מרשימה וכיכב בין היתר בוולנסיה, סמפדוריה, פארמה ופנרבחצ'ה.
לצ'קאנה שני בנים נוספים, טיסיאנו (7) ורונן (6), שחקני קבוצת הילדים של הפועל ר"ג. בתחילת 2005, כששיחק בהפועל אשקלון, התגלתה המחלה
צ'קאנה נחת במכתש בקיץ 2006. מיד עם הגעתו עטפו את המשפחה ראשי הקבוצה, היו"ר לשעבר ירון קוריס, המאמן יובל נעים ומשפחת ארקין, אז אחת מהספונסריות, שהתגייסו לתמוך. בקיץ 2008 לא האריכה ר"ג את חוזהו של צ'קאנה, שהצטרף לפובליקום מהליגה הסלובנית, בעוד המשפחה נותרה בישראל כדי להמשיך בטיפוליו של איגור. צ'קאנה חזר לארץ מהר מהצפוי ובינואר 2009 עשה קאמבק לר"ג, שהעפילה בתום העונה לליגת העל אחרי 20 שנה בליגות הנמוכות.
לפני כשנה וחצי, בזמן שהמועדון עבר זמנים קשים בליגת העל, קיבלה רעייתו, פרסיליה, הצעת עבודה מפתה בעיר הולדתה. המשפחה עזבה את הארץ ושבה לארגנטינה. האוהדים נפרדו מקרלוס בערב מרגש, אבל הגעגועים לישראל שברו אותו מהר. "ניר ארקין היה איתי כל הזמן בקשר, מאוד רצה שאחזור. גם לי היה קשה להיות רחוק מישראל, מהחברים, מהמכתש".
בדיקה שגרתית שעבר איגור בתחילת השנה לימדה שהמחלה הקשה עדיין מקננת בגופו של הילד, ועתה ביתר שאת. המשפחה שבה לארץ להמשך טיפולים אצל מיטב הרופאים. הפעם, כוחו של איגור לא עמד לו. "כבר לפני כמה זמן הבנו שזה נגמר, שהשאלה היא מתי", מספר האב השכול וקולו משתנק. "כל הזמן איגור היה עם חיוך על הפנים, לא יכולת לדעת מה מתחולל בתוך הגוף שלו. אני רגוע לפחות מכך שהוא עכשיו נח בשמיים וכבר לא סובל".
- אילו זיכרונות תנצור מהילד?
"המשחק האחרון שהגיע לראות אותי. זה היה השנה בגביע הטוטו. איגור ישב בטריבונה, אבל במחצית לא הרגיש טוב וחזר הביתה. תמיד רצה לבוא איתי לאימונים, היה משתעשע עם השחקנים על הדשא. הוא נחשב כבן בית בחדר ההלבשה. אני עדיין לא קולט שכאבא אני צריך לקבור את הבן שלי, במקום שהוא יהיה זה שיקבור אותי".
איגור נפטר בזמן שקרלוס כבר החל לתכנן את טיול הבר מצווה של בנו. "איגור כבר התחיל להכין רשימת מוזמנים. הוא היה משוגע על מסי, אוהד ברצלונה. תכננתי לטוס איתו למשחק בקמפ נואו ולהיפגש עם מסי".
צ'קאנה מספר שבנו היה מאוד מעורב בקריירה שלו. "הוא שאל והתעניין יותר מאישתי", הוא אומר בחיוך מריר. "איך היה האימון, מה עשינו, מה אומר המאמן, מה דיברו השחקנים. בזמן המשחקים שלנו, כשהוא שכב בתל השומר, הוא כל הזמן גלש באינטרנט, בדק מה התוצאה".
- חולם שבניך ישחקו יום אחד בבוגרים של הפועל ר"ג?
"אחרי דברים כאלה כמו שעברנו השבוע, מקבלים פרופורציה. אני מאחל לבנים שלי קודם כל שיהיו בריאים. שיגדלו וישיגו כל מה שירצו".
- איך חוזרים לאימונים אחרי דבר כזה?
"לעולם לא אשכח את איגור, אבל נעשה מאמץ לחזור לשגרה. אני מקבל המון כוח משני הילדים שלי. אני גם רוצה להחזיר למועדון על כל מה שנתן לי בשנים האחרונות. בפעם הבאה שאעלה למגרש, אסתכל לשמיים. בטח אראה את איגור מחייך אלי מלמעלה, כמו מלאך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם