"גיהנום בעיניים": משה הכבאי עדיין חי את התופת בכרמל
משה נחום, כבאי מתחנת חדרה שהיה לפני שנה בתופת האש בכרמל, מדבר על המראות שלא מרפים ממנו עד היום. "כשהגעתי לאוטובוס חוויתי שקט מוזר. נסעתי עם הרכב ועברתי בין הגופות. כולם היו חסרי אונים, אבל לא יכולתי להיתקע ולהיות בהלם. הייתי חייב להמשיך הלאה". מונולוג מצמרר
"אני הייתי כונן במשמרת של אותו בוקר חמישי", משחזר נחום. "לקראת 12 בצהריים, ביקשו מאיתנו סיוע מתחנת חיפה, דבר רגיל שקורה לעיתים קרובות. מה שלא היה רגיל זה שכשיצאנו פה החוצה לרכבים, ממש ראינו מהסככה גל של עשן שחור מכיוון צפון, כמות עשן אדירה שלא ראינו בחיים.
"מהר מאוד אנחנו רואים שקוראים לעוד ועוד כוחות ושהמשמרת שלי מדלדלת. אנחנו מקפיצים אנשים מהבתים ומזעיקים אותי ואת קצין המבצעים לשטח, לתת הערכת מצב כי האש עוברת לשטח שלנו.
"תוך כדי נסיעה לשם על כביש החוף, אני מסתכל לאופק ואומר בלב 'אלוהים ישמור'. רק בחו"ל רואים דברים כאלה. הראש שלי התחיל לעבוד שעות נוספות ולחשוב איך אנחנו מתפרסים שם. אני מכיר את הכרמל כל כך טוב וידעתי שהסתבכנו. מה גם, שאני יודע איזה ציוד יש לנו, איזה מטוסים יש לנו. זה נראה כמו צעצועים לעומת השריפה הזאת".
"כשהגעתי לשם כבר הודעתי בקשר למפקד שלי שאנחנו חייבים פה כוחות ענקיים כי אנחנו לא מכירים דבר כזה. הגעתי לתצפית ליד מלון יערות הכרמל. העברתי דיווח שגל עשן מאוד סמיך מלווה את האש לפניה ואי אפשר לראות מה קורה שם. אמרתי בקשר 'חייבים להזרים כוחות גדולים לבית אורן, כי היישוב הזה הולך להישרף'.
"בגלל העשן, בית אורן פשוט נעלם לי מהעיניים תוך כמה דקות. כל הזמן הייתה סכנת חיים. התרעתי בפני כוחות לפנות את השטח שלמטה כי האש מתקדמת כל פעם בקפיצות של עשרות מטרים. קיוויתי שמישהו תופס יוזמה וכבר מפנה את הישובים כי האש מתקדמת במהירות. בדיוק בזמן הזה הגיעה אליי מידע שיש אוטובוס תקוע בעלייה לבית אורן. שוקי, אחד הכבאים שלי צעק בקשר בהיסטריה: 'תגיעו לכאן מהר'. לקחתי איתי
באמצע הדרך, האמבולנסים שנסעו איתי סירבו להמשיך לעלות ואמרו שזאת סכנת חיים. התעקשתי ואמרתי להם שכבאים שלי נמצאים שם וחייבים להגיע אליהם. הם לא רצו, עזבתי אותם והמשכתי לבד. כשהגעתי למעלה חוויתי שקט מוזר. קשה לי להסביר את השקט הזה ששרר במקום, משהו לא שגרתי. נסעתי עם הרכב ועברתי בין הגופות.
במקום אחד היה מצבור של 15 סוהרים שהיו בגוש אחד. הגופות התכווצו עקב השריפה והיו כבובות, מפויחים. שני כבאים התיזו מים מזרנוקים על האוטובוס. כולם היו חסרי אונים. לא יכולתי להיתקע ולהיות בהלם. הייתי חייב להמשיך הלאה, את הגלגל לא היה ניתן להחזיר".
"אחר הצהריים קיבלתי הוראה להגן על מלון יערות הכרמל. הזנקתי לשם שני שופלים והוריתי להם לגלח את כל שורת העצים שמסביב למלון. הם עשו עבודה מצוינת ובזכות התושייה הזאת, הצלנו את המלון מלהישרף כליל. האש פשוט עברה לידו, למרות גיצים שעפו למאות מטרים והדליקו כל דבר שזז.
"התנהלנו סביב השעון. במשך 33 שעות רצוף הייתי בשטח. האדרנלין היה בשמיים, אבל כשהגעתי ליום שישי בשבע בערב כבר לא הצלחתי להחזיק מעמד ונסעתי הביתה להפסקה קטנה. נרדמתי וקמתי רק ביום שבת בבוקר. גיליתי שניסו ליצור איתי קשר במהלך הלילה, כי האש חזרה במלוא העוצמה והמצב הדרדר. במהלך הלילה הסגן שלי נלכד באש באזור ימין אורד וחילצו אותו בעזרת מזל"ט.
"הגעתי בבוקר, מסתכל סביב בעין הוד וקיבלתי חום. התחלתי לפעול על מנת להציל כמה שיותר דברים. בצד המערבי של עין הוד היה בית עץ. הזנקתי לשם שתי כבאיות ואמרתי להם שהם לא זזים משם ודואגים שהבית הזה לא יישרף, לא משנה באיזה דרך. הוא שייך לאומן וזה כל עולמו.
"בהמשך, התבקשנו להגן על רפת עם 600 פרות בניר עציון וגם לשם שלחתי צוות שהגיע מירושלים, בדיעבד הסתבר לי שבצוות הזה היה מפקד התחנה בעצמו. עבדנו קשה כדי למנוע שירפה בניר עציון. שלחתי צוותים מאשקלון על מנת למנוע מאש לשרוף בתים במקום. נלחמנו באש בצורה הקשה ביותר.
"כל השבת תיזזנו עם פטרולים על הציר עם כמה צוותים שפרושים על מנת לתת מענה לאזרחים שמדווחים שהאש מגיעה אליהם. ככה היה עד יום ראשון ב-11 בבוקר, אז הצלחנו להשתלט על השריפה אודות מאמצי כיבוי מהאוויר. למרות שגם ביום-יום בתחנה עברתי המון אירועים קשים, זה היה אחד האירועים המשמעותיים בקריירה שלי, משהו של פעם בדור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם