ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

החייל דניאל בואצ'י נעלם לפני 25 שנה, אבל מי זוכר

25 שנים עברו מאז שייצא החייל דניאל בואצ'י מביתו באשקלון בפעם האחרונה, ולא נראה עוד. לאחר שהוריו נפטרו משברון לב, ממשיכים האחים במאבקם מול רשויות המדינה: "אנחנו רוצים לדעת איפה דניאל" הם מתעקשים

25 שנים חלפו מאז נפל רון ארד בשבי החיזבאללה, ואין אדם בישראל שלא זוכר את שמו של הנווט האבוד. אבל כמה אנשים מכירים את החייל הישראלי הנוסף שנעלם לפני 25 שנה, דניאל בואצ'י? מדי מספר שנים עולה לדיון שמו של בואצ'י בתקשורת, אבל רק בתקשורת. המדינה מושכת את ידיה מטיפול בנושא החייל הנעדר ולמעשה מתעלמת ממנו, בגלל עובדה אחת: בואצ'י נעלם בזמן שערק מבסיסו הצבאי.
 
זו אינה הפעם הראשונה בה נכתב על הסיפור המוזר והעצוב הזה. כמעט שום דבר לא השתנה, מלבד התאריך. קרוב ל-25 שנים עברו, כמעט רבע מאה, ועדיין לא נמצא שום זכר לבחור הצעיר מאשקלון, שיצא מביתו יום אחד ומעולם לא חזר.

בצה"ל, כך נראה, שכחו מקיומו. שמו אפילו לא מופיע באגף לאיתור נעדרים. גם משטרת ישראל לא מטפלת בנושא, מפאת הזמן הרב שעבר מאז היעלמותו המסתורית. רק משפחתו של דניאל, אלו שעוד נותרו בחיים, עדיין חולמים על היום בו הוא ידפוק בדלת ויחזור לחיקם.

היום שבו נעלם דניאל היה יום רגיל לחלוטין. היה זה חודש מרץ, שנת 1987. דניאל, חייל בתחילת שירותו הצבאי, לא הגיע לבסיס שלו במשך מספר ימים, כיוון שלא הסתדר ביחידה בה שובץ. אביו של דניאל יזם שיחה עם מפקדו האישי של בנו, במהלכה הבהירו את העניינים, וסיכמו כי יגיע למחרת לבסיס בבה"ד 20 בצריפין. שם היה אמור לעבור קורס מכונאי נגמ"שים וטנקים.

דניאל, שהוגדר אז, כאמור, עריק, יצא מהבית לכיוון הבסיס. הוריו של דניאל נפרדו ממנו בבוקר, וכמקובל אז, בעידן טרום הטלפונים הסלולריים, הם הניחו שיתקשר אליהם במהלך השבוע, כאשר יזדמן ליד טלפון ציבורי. למחרת הגיעה שיחת טלפון, אבל לא מדניאל, אלא ממפקדו. הוא אמר לאב כי בנו הפר את הסיכום ולא הגיע לבסיס.

ההורים החלו לדאוג, שכן דניאל התחייב בפני אביו שיגיע ישירות לבסיס, וכבר חלפו יותר מ-24 שעות, והוא עדיין לא התייצב. המפקדים היו בטוחים שהוא נמלך בדעתו

והחליט להמשיך בעריקותו. בני המשפחה סירבו לקבל את הגרסה הזאת.

הם פנו לאנשי המשטרה הצבאית בבקשה שינסו לאתר את דניאל. המשטרה הצבאית אכן פתחה בבדיקות, אך העלתה חרס בידה. עוד יום עבר, ובני המשפחה נכנסו ללחץ. דניאל לא הגיע לבסיס ולא חזר הביתה. הוא גם לא התקשר, ולא נראתה שום דרך לאתר אותו.

בני המשפחה ניסו לפנות לכל מי שדניאל עשוי היה להגיע לביתו, כולל החברים הקרובים והחברה שמתגוררת באילת. כולם השיבו בשלילה. דניאל נעלם בלי להותיר אחריו כל עקבות. עוד יום חלף ועוד אחד, והוריו של דניאל כמעט קרסו מדאגה.

אחרי פרק זמן מסוים, בצה"ל הפסיקו לחפש אחר דניאל. למשפחה הוסבר כי כיוון שדניאל מוגדר עריק, אין להם אחריות כלפיו. במשפחה זעמו על קביעה זו וטענו כי כל עוד דניאל נחשב חייל צה"ל ולובש מדי צה"ל, הוא נמצא גם באחריות צה"לית. אבל לא עזרו כל התחינות של בני המשפחה, והחיפושים הופסקו.

כל כך הרבה שנים חלפו מאז, ולדניאל אין שום הגדרה רשמית במדינת ישראל. לא חי ולא מת. אפילו באגף לאיתור נעדרים כמעט לא יודעים מיהו דניאל בואצ'י. נדמה שב-25 השנים האחרונות הוא נעלם לחלוטין מהתודעה של כל גורם רשמי בישראל.
 

ומה עם התקשורת? העיתונאים, שליוו במשך שנים את כל השבויים והנעדרים הישראלים האחרים, איבדו עניין בגורלו של דניאל בואצ'י. בשנתיים הראשונות הם אכן עסקו בנושא באינטנסיביות, אבל מאז העניין פחת באופן משמעותי. מדי כמה שנים מתפרסמת עוד כתבה בנושא, אבל לא מופעל שום לחץ תקשורתי כמו במקרים אחרים של חיילים נעדרים או חטופים.

אבל גם בחלוף 25 שנה, בני המשפחה לא אומרים נואש. הוריו של דניאל הלכו לעולמם בטרם עת במהלך השנים האחרונות, כנראה בגלל שברון לב מאובדנו של בנם. כיום ממשיכים אחיו של דניאל להיאבק.

"לא יכול להיות שיש לי אח, שהיה חייל בזמן שנעדר, ואף אחד לא יודע על זה", אומר פנחס בואצ'י, אחד האחים. "לצערנו, במדינה יש עוד כמה חיילים שנעדרים או מוגדרים חטופים. אבל לפחות יש מודעות לגבי מצבם. מכירים אותם, מכירים את התמונה שלהם. התקשורת דאגה להשאיר אותם בתת מודע כל הזמן. אבל את הסיפור של אחי בקושי מכירים.

"מאז הראיון האחרון שלי בטלוויזיה עברו 22 שנים. מי יזכור אותי? מי יזכור את אחי, כשאף אחד לא מזכיר אותו במדינה? לגלעד שליט עשו קמפיין תקשורתי עצום בתקצוב של מיליונים, וזה מה שגרם למדינה לחשוב עליו יום יום. יכול להיות שאם גם לנו היה תקציב גדול, דניאל היה עכשיו בבית.

"אבל גם אם היה לנו כסף, האחריות עליו היא של צה"ל. הוא נחשב רכוש צה"ל מהרגע שהתגייס, וכל עוד הוא לא השתחרר, הוא עדיין כזה. זו חוצפה והתעלמות מצדו של הצבא. זה באמת לא בסדר. בכל זאת, מדובר בחייל שלטענתם היה עריק. הם אפילו לא ניסו לבדוק למה הוא ערק. אולי הוא היה במצוקה כלשהי?".

ההתייחסות האחרונה מצד המדינה לנושא נרשמה לפני כשבע שנים. אז שלח חבר הכנסת גלעד ארדן שאילתה בנושא לסגן שר הביטחון דאז, זאב בוים המנוח, ושאל אותו אם יש חידוש בנושא. בוים ענה לו בלקוניות: כיוון שדניאל היה עריק, הטיפול עבר לידי המשטרה ויצא מידי צה"ל. אך גם המשטרה טענה באותה עת כי היא אינה מכירה את המקרה.
 

ארדן, היום שר בממשלת ישראל, הודיע אז כי ימשיך לחקור את הנושא עד לקבלת עדכון. אך כשפנינו לפני ימים אחדים למשרדו, נאמר לנו כי אין כל התקדמות מאז וכי אין לו מה להגיד בנושא.

המשפחה פנתה לפני ארבע שנים גם לעמיר פרץ, שכיהן אז כשר הביטחון. האחים דרשו ממנו שהצבא ייקח אחריות על ההיעדרות. האחים מספרים כי פרץ הבטיח כי יעשה כל שביכולתו להביא למציאתו של החייל. בשבוע שעבר, בתגובה לפנייתנו, השיב פרץ כי "זהו נושא כאוב שאני לא רוצה לדבר עליו כרגע", וסירב להרחיב בנושא.

האח פנחס, שמוביל את המאבק למציאת אחיו, מאוכזב מנבחרי הציבור: "פנינו לכל כך הרבה גורמים, עם הקשרים המעטים שיש לנו. ניסינו כל כך הרבה דרכים, אפילו עם פואד דיברתי על זה, אבל אף אחד לא מצליח לעשות כלום. כנראה שעברו יותר מדי שנים מכדי שיהיה אפשר לדלות כל מידע על אחי דניאל. לפחות שיכירו בו כחייל שמקום קבורתו לא נודע. זה המעט שצה"ל יכול לעשות".

הוריו של דניאל, כאמור, מתו משברון לב. האב נפטר 13 שנה לאחר היעלמותו של דניאל והאם נפטרה לפני שלוש שנים. "הוריי עשו כל שביכולתם כדי לראות את דניאל חוזר חי הביתה", אומר פנחס בעצב. "הם השקיעו את כל הכסף שבקושי היה להם כדי להשיג מידע עליו, אבל הכל היה לשווא. אורקלים למיניהם הוליכו אותם שולל, אבל ההורים שלי היו תמימים. הם האמינו לכל מה שאמרו להם, שמעו מה שרצו לשמוע, שדניאל חי, שהוא נמצא פה ושם, אבל כלום לא היה נכון. אבל גם עכשיו אנחנו לא מוותרים, אנחנו נמשיך להיאבק, עד שיהיו לנו תשובות. אני רוצה לדעת איפה דניאל".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...