גילה, אולי עכשיו יתחילו שבע השנים הטובות שלך
עכשיו, כשהוא בכלא, אולי תתחילי גם את קצת לחיות, גילה? אולי תסעי לאיזה סופ"ש בפריז? מי ייתן ואפילו תכירי מישהו
מה עוד לא אמרו עלייך. שאת בעצם אישה מוכה, אולי לא פיזית אבל מעונה נפשית תחת האיש הזה שגרם כל כך הרבה נזק לכל כך הרבה נשים אחרות, שלא לדבר על המדינה, שלא לדבר עלינו האזרחים. אולי, כמו איזו טלנובלה משוגעת, תתחילי פתאום לפרוח, לצאת לראות עולם שפוי יותר. מי ייתן ואפילו תכירי מישהו נורמלי, כזה שלא קופץ על כל פקידה שנייה, חוזר הביתה באמצע הלילה ומספר לך שטיפל בבעיות הבוערות של המדינה.
היום, כך קבע בית המשפט העליון המשובח בעולם, אנחנו יודעים שהדבר היחיד שבער היו המכנסיים הנשיאותיים שלו. גילה, אני יודע שאת בטח מתעבת את העובדה שאני בכלל חי, אבל יכול להיות שפתאום תתחילי את לחיות. אני לא מאמין לכל דורשי רעתך, החברים כביכול, שמספרים תחת כל שדרן רענן שאת עומדת מאחורי בעלך. אנחנו יודעים שאת יותר פיקחית מהאופן שבו מציירים אותך חבריו.
גילה, אנחנו יודעים שאת יודעת. אולי לא על האונס, אבל על כל השאר כן. אז הנה עצה קטנה ממני הקטון. סעי לחופש. תקפצי עם חברה לאיזה סוף שבוע בפריז. הילדים יסתדרו, גם הנכדים. יכול להיות, גילה, שעכשיו הגיע, תודה לאל, הזמן שלך.
והנה חידה: מה המשפט הראשון שיגיד בניזרי לקצב כשזה ייכנס לתאו? התשובה בסוף המאמר.
כמעט ארבע שעות שידרנו השבוע את הליכתו לכלא של הפרחח הפוחז. הייתי משוכנע שכשתיסגר הדלת הכבדה והאפורה מאחוריו בבית הכלא מעשיהו (שקרוי על שמו של שומר הסף בבית המקדש) ארגיש תחושה של ניצחון, סיפוק, הקלה. והנה לא. מועקה לא קטנה השתלטה עליי, תחושה כבדה של... התבאסות, אין טעם להשתמש במילים גבוהות מדי.
זה לא קרה לי כי מוסד הנשיאות נפגע, הרשו לי לפקפק בכל אלה שנורא מתרגשים ממוסד הנשיאות שנפגע. מוסד הנשיאות גדול בהרבה מהפושע ששמו קצב. העובדה שקצב היה שר בכיר, ראש עיר ופוליטיקאי
המועקה שהשתלטה עליי הייתה דומה, להבדיל, כמובן להבדיל, מהתחושה שתקפה אותי כשראיתי את הלינץ' בקדאפי או את תלייתו של סדאם חוסיין. עם כל הרצון שלי לשלוח את הרעים למותם, משהו בשלילת החופש, בהריגה מטעם החוק או מטעם ההמון, מלחיצה אותי בכל פעם מחדש. אני שמח בשמחתן (אם אפשר לקרוא לזה שמחה) של המתלוננות, פשוט נמאס לי כאדם שחי על הפלנטה הזו לראות את כל הגועל הזה משני צדיו.
מגועל לגועל. איך קרה שהרמטכ"ל שכל כך חיבבתי, שכל כך הערצתי, נפל כל כך מהר לבור הלכלוך של שר הביטחון שלו? למי שהחמיץ - ברק וגנץ השתעשעו על חשבונן של נשים לבושות או לא, זמרות או לא, משרתות או לא. לקינוח, גנץ ניסה לצנזר את השיחה מהתקשורת, נכשל ויצא, סליחה, אידיוט. ברק יצא סתם מגעיל כהרגלו. אבל הנה ליקטנו עבורכם עוד כמה שיחות בין השניים שטרם פורסמו:
ברק וגנץ בספארי:
גנץ: ראית את הפילה החמודה הזו בכלוב של הפילים?
ברק: בטח, מזכירה לי את הפילה מהמדור של יוסק'ה מהבשל"ט. למרות שהפילה הזו יותר רזה (שניהם צוחקים).
גנץ (לכתב גל"צ): חבוב, אם חשבת לפרסם את זה, תחשוב עוד פעם או שתמצא את עצמך בקול דמשק על אלונקה!
ברק וגנץ בפסטיגל:
ברק: מה אתה אומר על הזמרת המרכזית? שרה טוב, לא?
גנץ: השאלה היא לא איך היא שרה, השאלה איך היא מחללת.
ברק: לא נכון, השאלה איך אפשר לחלל אותה... (שניהם נקרעים מצחוק).
גנץ (לכתב גל"צ): ילד, אם אתה חושב לפרסם את זה, תזכור שאמא שלך לא רוצה לבכות ביום השחרור שלך שאולי לא יגיע, ברור?
ברק וגנץ בטקס אזכרה לאומי:
גנץ: תגיד, אתה מכיר את הקצינה שעומדת עם הפרחים ליד הקבר של בן-גוריון?
ברק: לא, אבל הייתי שמח לתלוש לה עלה עלה...
גנץ: למה לתלוש אם אפשר לתת פקודה להוריד? (שניהם צוחקים)
גנץ (לכתב גל"צ): חבוב, אם אתה חושב לשדר את זה, תחשוב עוד פעם, אלא אם אתה רוצה להמשיך לסקר את הקבר של בן-גוריון כל הקריירה.
כתב גל"צ: אני אגיש תלונה למפקד גלי צה"ל החדש
(ברק מתפקע מצחוק, סוף!)
כלב: אז מה, קיבלת את העמוד הפותח בזמן תל אביב?
אני: כן, וזו אחריות מאוד גדולה, התרגשות ו...
כלב: אתה מוכן להפסיק לזיין את השכל ולהגיד לי כמה אני אקבל מזה כי ברור לך שקיבלת את זה מאז שהתחלת את השיחות אתי?
אני: לא , אין לזה קשר, זה יותר קשור לשינויים כלליים בעיתון...
כלב: מה זה שינויים... רק מפטרים מישהו ואתה ישר רוקד על הדם ולוקח לו את המקום. עוד לא נגמרה השבעה! אתה לא מתבייש, כלב! טוב, זוז, אתה מסתיר לי את בניזרי מאכיל את קצב ארוחה ראשונה.
גנץ התנצל וביקש סליחה ממי שנפגע מדבריו.
ברק לא התנצל וגם הודיע שאם יש מיידלע פנויה בתזמורת צה"ל הוא ישמח לנגן אתה, עם בגדים או בלי.
התשובה: עכשיו באים? שבת שלום!
meroz.guy@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם