למי מגיע פרס היצירה הציונית?
החלטתי להתחיל הכול מחדש. לשמור שבת, לתרום לאברכים, לרקוד עם הברסלבים, לנשק מזוזות, להינשא ולקיים את מצוות פרו ורבו
הרגשתי צורך עז לחזור בתשובה, ללכת בדרך אבות אבותיי, לוותר על הבלי העולם הזה למען חיי העולם הבא.
האור שפקח את עיניי ציווני להתחיל הכול מחדש, לשכוח את עברי האפל וההווה הצבוע וחסר המשמעות, ולהיערך לקראת הבאות בנפש חפצה, במצפון נקי, בקיום מצוות. הליכה בדרך הישר, הימנעות מלשון הרע, הקפדה על אכילת כשר ושמירת שבת. הבנתי שזה הזמן לנישואים ולהקמת משפחה ובית יהודי חם שיכלול, למרות גילי המופלג, את מצוות פרו ורבו ומלאו את הארץ בזאטוטים צווחנים זבי חוטם.
קמתי בבוקר של אחרי ההתגלות, בירכתי את ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים. נטלתי ידיים, השתנתי, אכלתי, בירכתי "המוציא לחם מן הארץ", זרקתי את הבייקון שהיה במקרר טפו-טפו-טפו, הנחתי תפילין, התנדנדתי כמו לולב מול הקיר והתחלתי לקרוא את העיתונים כהרגלי מדי יום, תוך כדי דילוג על פני מודעות הפרסומת שבהן נערות חצי מעורטלות מספרות בשבחי הטמפון החדש של חברת "תפארת הנידה".
כדי לחזק את הקטע הציוני הוצאתי מהארון את הדגלים שחולקו בתוך העיתונים ביום העצמאות, קשרתי אחד מהם לחבל, תליתי על החלון ושיחקתי בכאילו טקס הנפת הדגל ותוך כדי שרתי בלהט את המנון התקווה בעיניים חצי עצומות. השכנה מהקומה למעלה צעקה עליי בהיסטריה אם אני משוגע ולמה אני מעיר אותה בשעת בוקר מוקדמת עם התקווה. "כי אני ציוני גאה", צעקתי לה והתחלתי את התקווה מחדש בקול רם יותר ובלהט גדול יותר.
יצאתי מפתח הבית לא לפני שהבאתי בוסה למזוזה. על הפדחת הנחתי כיפה ישנה, שלא השתמשתי בה מאז הבר מצווה. יצאתי לרחוב, וניסיתי להימלט מהמבטים הסקרניים שננעצו בי, ולהתעלם מההערות הסרקסטיות של העוברים ושבים שהבחינו בכיפה שעל ראשי. הרגשתי יהודי גאה זקוף קומה, נטול רגשי נחיתות.
שתיתי מיץ תפוזים טבעי ולא זכרתי אם צריך לברך. התביישתי בבורות שלי, המצאתי על המקום ברכה ומלמלתי אותה. "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם המוציא מיץ מהשפיץ". את העודף שקיבלתי מהמיצוצאי במיצוצייה השחלתי לקופת צדקה, עליה התנוססה בגאון תמונתו של רבי יונתן בן עוזיאל בתקווה שימצא לי זיווג מתאים בעזרת השם, צעירה בתולה וחסודה יראת שמים שתרצה להשתתף אתי בהקמת בית יהודי חם. "ברוך מזווג זיווגים", מלמלתי לעצמי והמשכתי בדרכי.
בעודי צועד על המדרכה שמעתי שירה אדירה שבקעה ממכונית וואן לבנה ועליה דגלים של "המלך המשיח". חבורת צעירים זינקה מהמכונית שהמתינה ברמזור אדום. הם הקיפו אותי בשירה וריקודים, לגמו מבקבוק וודקה והזמינו אותי להצטרף אליהם לריקוד תוך כדי שירת "משיח משיח משיח איי איי איי איי". אחד מהם ביקש ממני לחזור אחריו: "יחי אדוננו מלכנו המלך המשיח לעולם ועד". חזרתי אחריו שלוש פעמים, וחשתי כאילו צמחו כנפיים על כתפיי ואני מתעופף כמלאך. הרמזור התחלף לירוק, החבר'ה המקסימים המשיכו בנסיעה בזיגזגים אל עבר הרמזור הבא.
בדרך לתחנת הרדיו ביקשתי מנהג המונית שיעביר את התחנה מ-103FM לרדיו קול חי. פיזמתי בהנאה מזמור חסידי שהתנגן ושתיתי בצמא את דברי הרב שקרא למאזינים לתרום למשפחה של אברך צעיר שלקה במחלה קשה, וזוגתו שתחיה ושמונת צאצאיו הגיעו לפת לחם. הרב החביב נתן מספר טלפון שדרכו אפשר לתת הוראת קבע של 30 דולר בחודש למשך שנה. מיד צלצלתי בסלולרי ושחררתי הוראה למתן עזרה למשפחת האברך. עד שהגעתי לרדיו שחררתי עוד שלוש הוראות קבע, אחת לבני משפחת רב שנפטר והשאיר אלמנה ו-11 יתומים; שנייה לרכישת ספר תורה לבית כנסת שנשרף ועובר שיפוצים וממש בימים אלו כותבים ספר תורה חדש במקום זה שעלה בלהבות; והשלישית - למען הקמת מצבה לקשיש ערירי צדיק ירא שמים שהלך לעולמו ערירי ואין מי שיממן מצבה על קברו.
הגעתי לרדיו, נתתי בוסה מכל הלב למזוזה, נכנסתי לחדרי והתחלתי לעבור על מה שהתרחש ביממה האחרונה.
אני יודע שאם הגעתם עד הלום אתם בטוחים שהתחרפנתי. אז לא, האמת שתכננתי לכתוב קטע ציוני-דתי מרגש ולהגיש אותו לוועדת הפרס שהוכרז עליו לאחרונה מטעם שרת התרבות והספורט לימור לבנת. הפרס יינתן על יצירה ציונית וחשבתי לכתוב בשם בדוי יצירת פאר על שמאלני עוכר ישראל, אוהב ערבים, כלבים ולסביות, ושונא יהודים יראי שמים שומרי חומות הקודש, ששינה את עורו, ואחרי שהתגלתה אליו האמת בחלומו החליט לחזור בתשובה ולהיות בן נאמן למדינתו הציונית-יהודית-לאומית, להללה ולשבחה, לספר בקול גדול עד כמה תושביה נפלאים ודרכיהם דרכי נועם ודרך ארץ.
מאחר שלפחות את האמירה "מדבר שקר תרחק" אני ממלא בהקפדה יתרה, הרגשתי שזה הקטע שבו אני מרחיק לכת ולא יכול לשקר יותר, וכנראה היצירה הציונית שתכננתי תיגנז, וכך גם אאבד את הסיכוי לזכות בפרס היצירה הציונית ולצרפו לשורת הפרסים שקבלתי כבר בעברי.
על מה יכתבו אלו שיקבלו את הפרס? על מדיניות הכיבוש בשטחים? על ההתעללות במחסומים? על אפליית האתיופים והפרדתם מילדי ישראל הכשרים"? על האפליה בין הבנות האשכנזיות לספרדיות במוסדות הלימוד של החרדים? על היחס המשפיל לעובדי הקבלן? על סחר הנשים בארץ הקודש? על עושק ניצולי השואה הקשישים? על הפערים הלא ייאמנו בין העשירון העליון לעשירון התחתון? על שוד כספי הפנסיה של העובדים בידיהם של מנהלי התיקים? על ילדים רעבים? ילדים בסיכון? ילדים שעוברים התעללות מינית ואין מושיע?
האם מי שיהלל וישבח את הרבנים של ההתנחלויות ופעילותם הגזענית האנטי-דמוקרטית יקבל את הפרס?
על שולחן העבודה קטעי עיתונות על הפרדת ילדי הקהילה האתיופית בבית שמש משאר הילדים ושליחתם לגני ילדים משלהם שחס וחלילה לא יתערבבו עם הילדים המקומיים. ראש העיר בית שמש משה אבוטבול אומר לי שהוא דווקא אוהב אתיופים והם מתוקים, והוא רוצה לחזק את הילדים ולהכין אותם לכך שיהיו יחד עם הילדים המקומיים. עיניי זולגות דמעות התרגשות.
מנהל ישיבה נעצר בחשד ששיחד עובדי משרד חינוך שיאשרו מספר תלמידים גדול יותר מהקיים כדי שיקבל יותר תקציב, אני בטוח שהוא עשה את זה לשם שמים. זוג מבאר שבע חשוד בביצוע מעשים מגונים בילד שהבטיחו ללמדו מוזיקה - חינוך מיני ופדופיליה זה חלק מהציונות?
אני עובר על הידיעות ומזדעזע. כל זה קורה במדינה הציונית-היהודית-הלאומית? בתי הסוהר מלאים מנהיגים שנשבעו על במת הכנסת לשמור על חוקי המדינה והם סרחו בגדול, האם יצירה עליהם תזכה אותי בפרס? האם סיפור קורע לב על נוער הגבעות שורפי המסגדים ועוקרי עצי הזית; או על המתפלחים לקבר יוסף שמסכנים את עצמם ואת חיילי צה"ל יזכה את הכותב בפרס? למי תעניק לימור לבנת את פרס היצירה הציונית הראשון? להרצל הפתרונים. אגב, לו הרצל היה חי היום היו מוקיעים אותו כאנטי-ציוני, ושום דבר ממה שכתב לא היה מזכה אותו בפרס היצירה הציונית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם