אופיר כהן, יו"ר תנופה: "גם אני אסגור מעגל כשהכל יסתיים"
שלושת ילדיו של הרב אופיר כהן נפצעו קשה בפיגוע "אוטובוס הילדים" בגוש קטיף בנובמבר 2000. כעת הוא נבחר לראש מינהלת תנופה, המטפלת במפוני ההתנתקות. "ההתמודדות עם הפיגוע גרמה לנו לקבל כוחות גדולים יותר, ולהתמודד עם משימות אחרות", הוא אומר בראיון
הסיפור של כהן ומשפחתו מוכר לרבים. המשפחה הפכה לסמל בגוש קטיף לאחר ששלושה מילדיו נפצעו בפיגוע "אוטובוס הילדים" בנובמבר 2000. שלושת הילדים, ישראל, אורית ותהילה נפצעו בגפיהם, כששניים מהם איבדו את כף הרגל, והאחרונה (תהילה) איבדה את שתי רגליה.
אופיר כהן צילום: מנהלת תנופה
ההתמודדות של כהן ומשפחתו ידעה עליות ומורדות. השלבים הראשונים היו קשים מנשוא, אך כיום, 11 שנים לאחר הפיגוע, הם ממשיכים פחות או יותר כרגיל. "ילדיי שנפצעו בפיגוע היו אז ילדים, היום הם כבר גדולים", הוא מספר. "אחת מהם עשתה תואר, היא כבר נשואה עם ילד. האחרת עושה שירות לאומי, וישראל לומד בישיבה בכיתה י"ב. אנחנו מתקדמים קדימה, יוצרים, עושים, לומדים. ההתמודדות עם הפיגוע גרמה לנו לקבל כוחות גדולים יותר, ולהתמודד עם משימות אחרות. התפקיד שקיבלתי נותן לי כוח להילחם עבור אחרים, אלו שעברו את מה שעברתי בתקופת הפינוי, אלו שעדיין לא גרים בבית קבע".
כמפונים, כהן ומשפחתו כבר לא זקוקים לסיוע מהמדינה. הם סיימו את ההתקשרות שלהם מול מנהלת תנופה לפני כמה שנים. המינהלת (בעבר מינהלת סל"ע), כזכור, הוקמה מיד לאחר הפינוי, על מנת לדאוג למפונים ביום שאחרי, בעיקר מבחינת דיור חלופי (הן קבוע והן זמני), פיצויים, פרנסה וסיוע פסיכולוגי להסתגלות. מאז, כידוע, עברו יותר משש שנים, והטיפול במפונים, שאמור היה להסתיים מזמן, עדיין נמשך.
השנה החליטה הממשלה כי מנהלת תנופה תיסגר במהלך שנת 2013. משמע, עד אז, כל הטיפול במפונים אמור להסתיים. כולם אמורים להיות מיושבים בבתי הקבע שלהם, כך שלמנהלת לא יהיה יותר במה לטפל. התחזית הזו ללא ספק נשמעת אופטימית, שלא לומר נאיבית, במיוחד בהתחשב בכך שכ-70 אחוז מהמפונים עדיין לא התיישבו בבתי הקבע שלהם.
רבים טוענים שכהן הוא האיש הנכון במקום הנכון, שאין אדם שיכול לתרום יותר ממנו בזירוז ההליך הארוך להתיישבות המשפחות המפונות בבתי הקבע שלהן. הוא יודע בדיוק מה עברו והרגישו המפונים בכל השנים מאז הפינוי, והוא בטוח שהוא זה שיביא לסיום הסחבת, שנמשכת שש שנים יותר מדי.
כהן מונה בשנת 2009 ליועץ שר המדע דניאל הרשקוביץ', שעומד בראש ועדת השרים לסיוע למפוני גוש קטיף. ביום חמישי שעבר הוא מונה ליו"ר המנהלת, וכעת, העבודה הקשה מתחילה. יש לו שנתיים בלבד (על פי התוכנית שהתוותה הממשלה) לסיים את כל מה שקודמיו לא הצליחו. הכשלים במהלך השנים שחלפו מאז ההתנתקות, והטיפול הלקוי במפונים הוביל לכך שמאות משפחות עדיין מתגוררות בקרוונים.
לכל משפחה יש סיפור
אין ספק שעומדת לפתחו משימה קשה, כמעט בלתי אפשרית, אבל כהן בטוח שהוא זה שיביא לסיום המערכה. "אני מתכוון לעשות עבודה פרטנית כדי לסיים את הטיפול", אמר השבוע כהן. "עד היום היו כמה שינויי פאזות בהחלטות הממשלה, הטיפול במפונים עבר הרבה אנשים והרבה חוקים. מבקר המדינה קבע כי הטיפול במפונים כשל, ולמדו מזה. המצב כיום הוא שרק שלושים אחוז מהמפונים נמצאים בבתי קבע, והשאר נמצאים ברמות שונות של תכנון ובנייה ויש כאלה שאפילו לא הגיעו לשלב הזה.
משפחת כהן צילום: ארכיון: יוסי אלוני
"מה שאני מתכוון לעשות זה לדבר עם כל משפחה ולעבור בכל בית ולראות מה בדיוק קורה עם כל אחד מהם. לכל משפחה יש סיפור אחר, לכל משפחה יש את המחסומים שלה וסיפור משלה לסיבה שהיא עדיין תקועה. זה יכול להיות סיבות של ביורוקרטיה, דברים שקשורים במדינה, חוסר בכסף, ואני צריך לראות איך אנחנו פותרים את הבעיות של כולם, על מנת שנעמוד במשימה של לסגור את מנהלת תנופה עוד שנתיים, כפי שהקציבה הממשלה אז".
שנתיים זה פרק זמן לא ארוך, והתוכניות נשמעות מאוד שאפתניות. מה גורם לך לחשוב שבאמת תצליחו לסיים הכל בזמן שהוקצב לכך?
"הלוואי ובאמת כל הפרוצדורה הזאת הייתה מסתיימת הרבה לפני, אבל כמו שאמרתי, וכמו שדוח מבקר המדינה קבע, היו כשלים בטיפול במפונים. עכשיו אנחנו עושים הכל על מנת לטפל בכשלים ובקשיים הללו, כדי שכולם יגורו בבתי קבע ויהיו בטוחים. קיימת החלטת ממשלה שקובעת עד מתי מנהלת תנופה אמורה לפעול, והתקופה הזו אמורה להסתיים תוך שנתיים.
"זה אומר שיש לנו שנתיים לעשות את כל הדברים האפשריים על מנת לסיים את זה באמת, וזה גם אומר שהממשלה ומשרד האוצר צריכים לתת למנהלת את כל הכלים, המשאבים והתקנים כדי שלא יהיו
לנו בעיות בדרך. אסור ששום דבר יעצור אותנו או יתקע אותנו. המשפחות האלו עברו יותר מדי זמן מחוץ לבית אמיתי, ואי אפשר למשוך את זה יותר מדי.
"יש להבין שחוקים לא ישתנו יותר, תקציבים לא יתווספו. הממשלה סיימה להחליט ולחוקק חוקים בנושא. צריכים לעבוד עם מה שיש. אני יודע שיש כאלה שאין להם, שהכסף שהם קיבלו מהמדינה נגמר, ולהם נצטרך לעזור. אני רוצה שהכל ייעשה בצורה מדוקדקת וקפדנית, כך שתוך שנתיים כולם יגורו בבתי קבע. הממשלה יודעת שנשארו עוד שנתיים, ואני בטוח שעכשיו כולם יתנו דחיפה".
היחס למפונים השתפר
עד שיסתיימו השנתיים, איך אתם מתכוונים לטפל באופן מידי באלו שגרים בקראווילות, וסובלים קשות ממזג האוויר הסוער בחורף? השנה כבר הועפו גגות ממקומם ונגרם נזק רב לתושבים.
"קודם כל, בלי קשר לחורף, זה לא קל לגור בקרווילה, ומה שקרה לפני כמה שבועות היה סיפור נורא מצער. לא הבנו איך כזה דבר קרה. זו הייתה תופעת טבע מוזרה, שסערה קצרה של פחות מחצי שעה תקפה את ניצן וגרמה לנזק כה רב. לגבי זה, יש לנו מחלקה שלמה שמטפלת כל הזמן באתרים הזמניים, וגם עמיגור עושים עבודה טובה בתחזוק המגורים הזמניים. הסערה שהייתה לפני כמה שבועות בניצן טופלה מהר מאוד והדיירים קיבלו פיתרונות זמניים וחזרו מהר לשגרה. אנחנו ננסה לעשות את החורף הקרוב ובכלל, את התקופה שנשארה עד שנאכלס את כולם בבתי קבע, לקלה כמה שיותר. יש לנו את הכלים לכך, ואנחנו משתמשים בהם".
הנזק שגרמה מיני הסופה לבית ביישוב ניצן צילום: אדי ישראל
ומה לגבי מיגון? המרחב המוגן שהציבו בניצן לא מספק את התושבים שם, ואחת המשפחות החליטה לרגוש מיגונית מכספה האישי. זה לא משהו שהמדינה צריכה לדאוג לו?
"אני צריך ללמוד את הדברים לעומק. אני נמצא רק ימים ספורים בתפקיד. אני ללא ספק צריך לראות את מטפלים בנושא הזה. זה לא יכול להימשך כך, אבל אני צריך עוד קצת זמן כדי לראות מה עושים בנדון".
מה אתה חושב על היחס שקיבלו המפונים עד כה?
"תראי, יש אנשים שנמצאים זמן רב בעסק הזה. זה מנגנון גדול, שבהתחלה הרבה היו חלק ממנו והיום קצת פחות. כל האנשים שעבדו והיו חלק מהמנגנון הזה, נחשפו לאוכלוסייה שעברה תהליך לא פשוט, והם היו צריכים להתמודד מולם, מולנו. מדובר באוכלוסייה שמורכבת מחקלאים, אנשים עם אידיאולוגיה מסוימת, אנשים שהיו להם עסקים וחיים במקום ספציפי, ופתאום הוציאו אותם משם. אלה אנשים שלא קל להם ומן הסתם גם לא קל להתמודד איתם ומולם. לא קל לתת לאנשים האלה את היחס שהם מצפים לו. אני לא יכול לדבר עכשיו על טעויות העבר בהקשר של היחס למפונים, כי בסופו של דבר כולם למדו מזה, וכיום היחס כלפיהם הוא טוב יותר".
אתה חושב שהעובדה שגם אתה ממפוני גוש קטיף תסייע לך לפתור את הבעיה בצורה טובה יותר?
"אין ספק שהעובדה הזו גורמת לי להיות יותר רגיש למצב. כל מי שהיה שם יודע ומכיר את הרגשות של כולם, כי הוא בעצמו הרגיש את אותו הדבר. העובדה שגם אני מפונה מהווה לדעתי משקל רב. אבל בסופו של דבר צריך לזכור שגם אני כפוף למערכת. הכלים שניתנו לי הם במסגרת החוק. אני עובד עם מה שהמדינה הקצתה. אבל הרצון שלי לסייע לכל המשפחות הוא כן, אמיתי, מאדם שגם עבר את החוויה הזו. גם אני אסגור מעגל כשהכל יסתיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם