בשם הבן: הבן נהרג בתאונה, האב מתנדב למניעת תאונות
ישראל בן זאב יוליס איבד את בנו ערן בתאונת אופנוע לפני 12 שנה. מאז הוא מתנדב למען בטיחות בדרכים. כעת הוא זכה לאות "אזרח מקדם בטיחות בדרכים". "אני לא יוצא לכביש מתוך נקמה בנהגים. אני מאמין שאם אנשים יהיו מודעים יותר יהיו פחות תאונות", הוא מספר בראיון
לפני 12 שנה איבד יוליס את בנו ערן בתאונת אופנוע. מאז הוא מתנדב במשטרה ומסייע להעלות את הנושא לסדר היום. "ישראל מסור לתפקידו ומשקיע רבות לאורך תקופת התנדבותו", סיפר ראש עיריית רמת השרון איציק רוכברגר שהמליץ על מתן האות ליוליס. "הוא מסייע באירועים שונים שעיריית רמת השרון עורכת, כמו מירוץ האביב, צעדת הבנים, מירוץ אייל ופעילויות נוספות שבהן נדרשת הכוונת תנועה".

ישראל בן זאב יוליס עם תמונת בנו ערן ז''ל
צילום: יוסי אלוני
כמו כן, ישראל ורעייתו אילנה מקדמים את אירוע שרונדו - אירוע עירוני שנועד לקדם את הבטיחות בדרכים בקרב בני נוער.
"תאונת דרכים הייתה משהו שכותבים עליו בעיתון, משהו רחוק ממני, עד שערן נהרג", מספר יוליס. "אחרי התאונה חשבתי איך אוכל לתרום במאבק נגד תאונות הדרכים, ובזכות ארגון 'אור ירוק' הכרתי את יחידת התנועה המיוחדת בעיר ומאז אני מתנדב בה. זו הדרך שלי להתמודד עם הכאב שלי. זה לא שאני פועל מתוך נקמה בנהגים. אני מאמין שאם אנשים יהיו מודעים יותר יהיו פחות תאונות".
יוליס מבקש לנצל את הבמה כדי לצרף מתנדבים נוספים למשטרה. "אנחנו משוועים למתנדבים. אם בין הקוראים יש אנשים שאכפת להם ממה שקורה בכבישים והם
מעוניינים לפעול, לעשות משהו בנדון אני קורא להם, בואו עוד היום, הצטרפו אלינו, עלו על מדי משטרה ותעבדו עם קבוצת אנשים איכותיים, התורמים לביטחוננו בדרכים ותורמים לאיכות חיים גבוהה יותר בעיר".
בשמונה השנים האחרונות מקיים יוליס שיחות עם תלמידים וחיילים בנושא תאונות דרכים.
"החלטתי לפנות לקהל החיילים מכיוון ש-60 אחוז מההרוגים בצבא הם חיילים שיוצאים לחופשה בסופי שבוע. לצערי הרב, בני נהרג בתאונת דרכים בזמן שירותו הצבאי. בתחילת השיחה אני מספר להם את כל הסבל שהמשפחה שלי עברה. לאחר מכן אני מדבר על נושאים הנוגעים להם כנהגים צעירים, למשל נהיגה בלילות, נהיגה במצב של עייפות בסופי שבוע או בשכרות".
אתה מאמין שאתה מצליח להשפיע על החיילים הצעירים?
"אני מאמין שאני משפיע מאוד, אחרת לא הייתי עושה את זה. הייתי בשיחות בצבא בכל הבסיסים בארץ, מהרצאות מול 20 חיילים במוצבים בשטחים ועד אולמות מלאים במאות חיילים, שהמשותף לכולם הוא שאני מצליח להסתכל להם לתוך העיניים ולחדור אליהם ללב. לשמוע על הסטטיסטיקה זה אחרת מאשר לשמוע סיפור אישי. באחד המפגשים ניגש אליי חייל ואמר לי ששכנעתי אותו לא להוציא רישיון על אופנוע. זה היה שווה הכול".