יהושע הפרוע: סופו העצוב של הפיק-אפ בר הראשון בירושלים
הפיק אפ בר הראשון בירושלים, שידע בשנותיו היפות אלפי משפטי פתיחה, מסיים כעת את דרכו במשפט סגירה אחד
הבר היה שייך בעבר לגבי ורדי וירון תורג'מן. הוא נמכר לפני כשנתיים לצעיר בשם יוסי, שלפני כחצי שנה החליט גם הוא למכור את המקום והעבירו לזוג דתיים - סמואל נשימנטו מצרפת ואדם בשם אורי מארצות הברית. השניים החליטו להפוך את המקום לכשר ולסגור אותו בימי שישי בערב.
בתוך שבועות ספורים השתנה אופיו של הבר, שהיה נחשב עד אז למעוז חילוני מובהק. גם ציבור המבלים בבר, שהיה מורכב מסטודנטים שהיו מגיעים לבלות במקום בסופי השבוע, שינה את אופיו. לילה אחד, לפני כמה שבועות, נסגר הבר לצמיתות באקורד צורם: קטטה שהתרחשה לעיני המבלים.
כבר בתחילת הפעלת המקום בניהולו של נשימנטו התחילו חריקות, ולטענת העובדים משכורותיהם שולמו באיחור. אורי, שותפו של נשימנטו, עזב את העסק, ולעובדים המופתעים סיפר נשימנטו שהוא יזם את הפרידה. "בגלל שהוא ראה את אורי מתחיל להתחבר לבנות שהגיעו למקום הם הלכו לרב, והרב פסק שאורי יעזוב", כך שחזר השבוע אחד העובדים.
שבוע לאחר העזיבה הגיע אביו של אורי לבר ובינו לבין נשימנטו פרץ ויכוח בענייני כספים, מול הלקוחות והעובדים. "זה היה האות שהמקום מתחיל להתחרבן ולהיהרס", סיפר אחד העובדים.
ג' עבד ב"יהושע" יותר משלוש שנים ושימש אחראי משמרת. הוא סיפר ל"זמן ירושלים" כי "נשימנטו רצה להעסיק טבח יהודי ולכן הוא העזיב את הטבחים הערבים, אבל הוא לא השיג טבח יהודי שיעבוד בתנאים שלו. זה דרדר עוד יותר את המקום, שהיה מוכר כמקום עם מטבח איכותי. לפעמים אחראי המשמרת נהפך להיות גם טבח".
ג' מספר כי "הלקוחות הקבועים גם התחילו לעזוב, כי התחיל להגיע קהל הרבה פחות איכותי ממה שהיה, והוותיקים ראו מי שמגיע לשם והפסיקו לבוא". סגירת הבר הפתיעה את כל באי הבר, כולל העובדים: "זה היה פתאומי מאוד. יום אחד היה בר, ויומיים אחר כך הבר לא היה קיים יותר", מספרת ד', שעבדה במקום.
חוסאם קראמא, שהועסק בבר כשוטף כלים, מספר שבערב האחרון הוא הגיע לפני הפתיחה והמתין מחוץ לבר לנשימנטו. בעת ההמתנה הוא ראה שלושה גברים שזהותם לא ידועה מנסים לפרוץ למקום. הוא התקשר לנשימנטו, וזה אמר לו שלא תהיה עבודה הערב. לאחר מכן נשימנטו הגיע במהירות למקום, והתפתחה קטטה בינו ובין שלושת הגברים.
בהמשך הגיעה למקום ניידת משטרה ועצרה את נשימנטו, אך הוא שב למקום מאוחר יותר ואז החריפה הקטטה והובילה לפציעות. "רוב הצעקות ששמעתי באותו ערב היו 'אתה גנב'", משחזר קראמא.
קראמא טוען כי המקום היה מקור פרנסתו העיקרי, ולאחר שנסגר לא קיבל משכורות שהגיעו לו. "הוא (נשימנטו - מ"ה) התקשר אליי בשבוע שאחרי זה כמה פעמים, ואמר לי: 'חוסאם, אתה חבר.
לדברי ג', נשימנטו חייב לו עשרות אלפי שקלים. "במשך שלוש שנים וחצי שעבדתי שם הצטברו סכומי כסף גדולים שהוא חייב לי. זה בשביל שכר דירה ולימודים, לא כסף בשביל הלוקסוס", אומר ג'. "אם סמואל שמע לרב שלו בגלל שהשותף שלו התעסק עם בנות, ברור שהוא גם יקיים את חובתו לשלם מה שמגיע לנו", הוא מסכם בכעס מהול בהומור.
לפני כמה ימים הגישו קארמא וג' תביעה אזרחית נגד נשימנטו, בה נטענות הטענות המוזכרות בכתבה. יש לציין כי לא כל עובדי המקום הצטרפו לתביעה. עם זאת, עובד אחר בבר טוען ששני הבעלים האחרונים חייבים לו 56 אלף שקל. לדבריו, עד היום הוא מקבל טלפונים מספקים שדורשים את כספם.
בעבר אמר גבי ורדי ל"זמן ירושלים" כי "לא הייתי מוכר את המקום לכל אחד, אלא רק למי שיכול לקחת את המושכות". לצערו ולצערם של הבליינים בעיר, זה לא קרה, ומוסד חשוב בחיי הלילה בעיר הגיע לקצו העגום.
סמי נשימנטו בחר שלא להגיב לכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם