ראשי » מקומי » ירושלים » בגובה העיניים

ירושלים בחרחורי גסיסה: בגובה העיניים עם צביה גרינפלד

היא נולדה בירושלים וגרה בשכונת הר נוף. היא כיהנה כחברת כנסת מטעם מרצ ושקלה לרוץ לראשות עיריית ירושלים. היא מזדעזעת מחוק העמותות, וטוענת שהדרת נשים היא דבר איום ונורא ומנוגדת לקביעת בג"ץ. 1,375 מילים עם ד"ר צביה גרינפלד (66), נשואה + 5, דוקטור לפילוסופיה פוליטית, שמוצאת דמיון בין שולמית אלוני לרב עובדיה יוסף

ירושלים
"עיר שהיא מקור לגאווה, לאהבה, לגעגועים ולחרדה עצומה. עד כמה שניתן לחזות את העתיד שלה, נראה שהוא טומן בחובו התפתחויות קשות מאוד, בעיקר במישור הדמוגרפי. כל זמן שירושלים תמשיך להיחשב 'מאוחדת', ותוסיף לכלול את הכפרים הפלסטיניים שצורפו לה והפכו אותה לירושלים רבתי - נראה פה היווצרות של רוב ערבי שיתחבר לרוב חרדי. שתי הקבוצות האלה יעלימו את היסודות שהפכו את ירושלים לעיר מודרנית, מרהיבה ביופייה ואטרקטיבית לעולם. כבר היום אנו חוזים בהידרדרות של חלקים גדולים בעיר, בעיקר בתחום התשתיות והמראה הפיזי, וזה בהחלט סימן מעורר דאגה".
 
ניר ברקת
"בבחירות האחרונות חשבתי שהוא עדיף על פני המועמד החרדי, והאמנתי שיש לו פוטנציאל. בינתיים הוא לא מוכיח את עצמו כראש עירייה גדול, בין היתר כי אין לו חזון שנועד להתמודד עם הבעיות שציינתי קודם. ההיצמדות שלו לירושלים המזרחית רק תכביד על העיר בעתיד. אמנם יש היום כמה דברים חיוביים ותוססים בעיר, אבל לי זה נראה יותר כמו חרחורי גסיסה. כרגע אני בעיקר נבוכה, כי איני יודעת אם אצביע לו בבחירות הבאות. מצד שני, אני לא רוצה לראות את ירושלים מתרסקת כמו בני ברק תחת שלטון חרדי, שבו העיר מתקיימת בזכות מעט התושבים שמשלמים מסים וארנונה. אני חוששת שזה מה שיקרה, כי הקול החרדי לא יתפצל שוב בבחירות הבאות".

ראשות העירייה
"הרעיון של ריצה לראשות העירייה עלה בדעתי, הלוואי שזה היה אפשרי. אני חושבת שבדמות שלי יש תערובת של כל האלמנטים שמשקפים את ירושלים כמעט, על מורכבותה וסתירותיה - הדתיים, הליברלים, הציונים וההלכתיים. אבל אני חושבת שבתנאים הדמוגרפיים בירושלים אין למהלך הזה סיכוי. הרוב החרדי לעולם לא יתמוך באישה חרדית, בטח לא באחת שיש לה ביקורת על העולם שלהם. כמו שכתב יהודה עמיחי, קשה להיות ראש העיר ירושלים. זו משימת ענקים. ובאמת, מאז טדי לא היה לנו ראש עירייה ראוי לשמו".

הר נוף
"שכונה מתונה באופן מפתיע. זו שכונה פלורליסטית אף על פי שהיא חרדית, ואף שכבר לפני שנים די רבות רוב הציבור הדתי המתון יותר עזב אותה, וממשיך לעזוב אותה גם היום. זו השכונה החרדית הכי פתוחה, והיא מקבלת בהבנה גמורה גם אנשים שלא הולכים בתלם הגמור".

נשים חרדיות
"נדמה לי שמתחולל תהליך של פונדמנטליזציה ביהדות בכלל, וביהדות החרדית בפרט. במסגרת התהליך הזה, דברים שפעם לא היו מקובלים כלל נעשו פתאום משהו כביכול הלכתי או נחוץ. לצערי, הנשים החרדיות שותפות מרצון למתכונת הדיכוי העמוק שהחברה שלהן מפעילה כלפיהן. במיוחד הן משתפות פעולה עם המוסכמה שאסור להן להביע דעה. אפילו בסעודה משפחתית, אישה לא תמשוך לעצמה תשומת לב ולא תביע דעתה אלא אם זה קשור לילדים או לתחום אחר שבאחריותה. עם זאת, זהו תהליך דיאלקטי: אנחנו רואים גם נשים חרדיות שהולכות ללמוד ומקבלות השכלה טובה בהשוואה לגברים שלהן, והן כמובן גם המפרנסות העיקריות בבית. גם לא הייתי מכנה אותן בהכרח 'כנועות'. יש להן את המקום שלהן ובדרך כלל מתייחסים אליהן בכבוד, לבטח בתוך ביתן".

ציונות
"ברגע שאומר שאני ציונית, תכף אוציא עצמי מהחרדיות האשכנזית הטיפוסית. רוב החברה החרדית מאמינה שהציונות היא דבר פסול, שהביא אסון על עם ישראל, ומחנכת את ילדיה כך. אבי, אף שהיה איש חרדי אדוק, היה ציוני נלהב. בעיניו הרב קוק היה איש גדול ומורה דרך, ושיא תשוקתו הייתה להתפלל עם הרב קוק בבית הכנסת. בעקבות אבי, גם בי יש בי אהבה גדולה להישג האדיר של העם היהודי, וליכולת שלו לחדש את ימיו כקדם. חוללנו פה פלא, ואני שמחה מאוד שזכיתי להיות חלק ממנו".
 

מרצ
"שימשתי חברת כנסת במפלגה בשלהי הכנסת ה-17. הגעתי לשם כי יוסי ביילין ביקש ממני. אני לא בטוחה שבנסיבות אחרות הייתי מצטרפת לפעילות פוליטית דווקא במרצ, אבל מאחר שבאותה תקופה הבטחתי לביילין לתמוך בו בכל מקום וראיתי בו את מי שניסה לפתור את הבעיה הכי כואבת שלנו - השליטה בפלסטינים והמאבק בין העמים - אז הסכמתי. הניסיון הפוליטי ההוא היה מעניין מאוד בשבילי. אני עדיין מאמינה שהמקום שניתן לחולל בו שינוי אמיתי בכל תחום הוא הפוליטיקה".

טומי לפיד
"המתקפה הגסה של לפיד על החרדים ואופן ההתבטאות שלו הזיקו לרעיונותיו וחבל, כי היו לו כמה טענות ענייניות וחשובות. שינוי הייתה מפלגה לא נעימה, והמנהיג שלה דיבר והתנהג בצורה לא ראויה במיוחד. עם זאת, הוא היה איש מעניין ובעל מחשבה. באופן פרדוקסלי החרדים אהבו אותו מאוד בימי 'פופוליטיקה', כשתקף את השמאל, וכעסו עליו רק כשהחל לפנות נגדם".

השמאל
"כל תנועה פוליטית צריכה לממש את מטרותיה. המטרה הכי חשובה של השמאל הייתה לסיים את הכיבוש ולהגיע להסכם שלום עם הפלסטינים, והוא לא עשה את זה. הוא כשל בתפקידו, והעם התאכזב ממנו והבין שאין טעם לתמוך בו. הנטייה האוטומטית להצדיק את הפלסטינים, דבר שביקרתי בעבר, היא אחת הסיבות לכישלון השמאל, אבל לא הסיבה העיקרית. הוא פשוט לא הביא תוצאות רציניות בשטח".

חילונים
"החילונים היו אלה שהקימו את מדינת ישראל, ואני אסירת תודה להם על כך. הם חלק ממהפכה עצומה שהתחוללה פה. הייתי שמחה למזג יסודות דתיים בחילוניות ויסודות חילוניים בחיים הדתיים, שכן הצירוף של שניהם יכניס לדעתי גורמים חדשים, תוססים ומלהיבים לתוך ההיסטוריה שלנו. אולם נדמה לי שהחילוניות, בכל העולם אבל בעיקר בישראל, נקלעת לעידן של התרסקות. זה בא לידי ביטוי קודם כול בטלוויזיה, ובערכים התרבותיים שהיא מתנהלת לאורם. נראה לי שהחילוניות מבולבלת מאוד, ולא ברור לה מהם הערכים שבאמת מכוננים את החיים שלנו, או למה כדאי להקדיש את החיים. היא נכנסת למתירנות ולציניות רבה מאוד, לאבדן גבולות".

מזרח ירושלים
"אני חושבת שמזרח העיר צריכה להיות חלק ממדינה פלסטינית - אני מקווה מאוד שתוקם כזו, כדי לתת גאווה עצמית ובית לפלסטינים. מגיע להם מה שמגיע לנו. הייתי מקווה שהרובע היהודי וחלקים של העיר העתיקה יוכלו להיות מנוהלים במשותף בידי ישראל והמדינה הפלסטינית, כדי שהמקום הזה יוכל לשגשג כפרויקט משותף של שני העמים. זה לא חלום באספמיה".
 

חברי המועצה החרדים
"יש להם אתגר: לנהל את העיר בצורה אחראית תוך דאגה לאינטרסים של כל תושבי ירושלים. אני לא בטוחה שהם מבינים את האחריות שלהם כלפי כלל האוכלוסייה".

חרדים בשוק העבודה
"אני מתפללת שיום אחד זה יקרה, אבל אני חוששת שבלי שיהיה פה תהליך עמוק, שיכלול את שינוי לימודי הליבה של החרדים, יהיה להם קושי עצום להיכנס לשוק העבודה, אפילו אם הם ירצו לעשות זאת. כדי להצליח בשוק העבודה היום, אדם חייב השכלה. כל עוד הם מקבלים תקציבים לישיבות ומחזיקים בדרכם את האוכלוסייה שלהם, הסיכוי להשתלבותם נמוך. אולי יהיה זרם דק, אבל המהפכה הגדולה לא תתרחש בעתיד הנראה לעין".

הדרת נשים
"דבר איום ונורא. בג"ץ קבע שלא ניתן להפריד בין נשים לגברים, ולהורות להן איפה לעמוד או לשבת שלא מרצונן. אני מצטערת שנשים חרדיות משתפות פעולה עם המערכת. כשאני חוזרת הביתה לשכונת הר נוף, אני כל כך שמחה לראות שברוך השם, עדיין יש אנשים בחברה החרדית שמתיישבים ומתיישבות איפה שהם רוצים. העובדה שהמוסדות העירוניים מעודדים את ההדרה הזאת, כמו בקווי המהדרין או במודעות נטולות הנשים, זה דבר חמור עוד יותר, ואסור להשלים איתו. כשראיתי את הפרסומות של אד"י והרכבת הקלה הזדעזעתי. מה, אין ילדות בירושלים?".

עובדיה יוסף
"אני חושבת שמהרבה בחינות זו דמות חשובה מאוד. לאורך השנים היה הרב יוסף דמות ממתנת בכל הקשור לאורח החיים החרדי. הוא דמות נותנת השראה ואדם מרשים מאוד, גם אם לא בכל דבר. באופן כללי, הוא תרם רבות לציבור הספרדי ולעולם החרדי בכלל".

שולמית אלוני
"אני מוצאת דמיון רב בינה ובין הרב יוסף - בעיקר במה שקשור להתבטאויותיהם החריפות, שכמובן לא מלמדות על האישיות שלהם. אלוני היא האישה היחידה, עד כמה שאני יודעת, שהקימה מפלגה מאפס ובכוחות עצמה. היא הייתה לאורך השנים דמות מרכזית של המחשבה הביקורתית בישראל, וציונית שתרמה המון לציבוריות הישראלית. הלוואי שהיו עוד נשים כמוה".

חוק העמותות
"חוק מזעזע. בתור מי שהקימה את 'נשים דתיות למען קדושת החיים' והייתה חברה בוועד של 'בצלם', אני חושבת שהמדינה מתערבת בעניינים שהם לחלוטין לא מעניינה. בכל דמוקרטיה יש אנשים שרוצים לממש מטרות. מובן שאפשר להגדיר כמה מטרות כבלתי חוקיות, אבל החוק שאוסר תרומה של גופים זרים לארגונים שבאים לקדם זכויות אדם ואזרח וחינוך לדמוקרטיה הוא חוק בלתי נתפס. הוא בלתי דמוקרטי במובן העמוק ביותר".
 

איומים
"לפני כעשור, לאחר שפרסמתי את הספר 'הם מפחדים' וביקרתי בו את החברה החרדית, אני וילדיי קיבלנו מכתבים שכללו איומי רצח. הטלפונים וההטרדות היו אין-סופיים. זו הייתה תקופה לא קלה בכלל, אבל מעולם לא פגעו בי בשכונה שלי ומעולם לא דיברו אליי ברחוב בחוסר נימוס".

דור ההמשך
"יש לי חמישה ילדים ואני מתגאה בכולם. כולם שותפים לעמדותיי הפוליטיות, וחלקם אפילו ממש פעילים. כולם מרגישים חלק מהחברה הישראלית ורוצים לתרום לה. יש אדריכל ואדריכלית, דוקטור לפילוסופיה פוליטית, דוקטורנטית בביו-טכנולוגיה ועובדת סוציאלית".

צביה גרינפילד
"עדיין מנסה להבין את עולמה שלה, לתקן עולם ולשמור על תמימות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

בגובה העיניים

לכל הכתבות של בגובה העיניים