על בנים ועל בנות: ראיון עם מפקד גדוד קרקל
גדוד קרקל כבר מזמן אינו קוריוז של גדוד מעורב לבנים ולבנות. המג"ד הטרי ושני חיילים, אחד מכל מין, מספרים על מוטיבציית שיא אצל בנות, וחושפים איך מגייסים בנים לגדוד, ואיך בחורים צעירים מתייחסים לפקודות ממפקדת. ראיון עם מורעלים, ומורעלות
מפקד הגדוד הטרי, סא"ל ג'קי בן יקר, מודע לביקורת של חייליו על התדמית של הגדוד. אחת ממטרותיו הראשונות, מלבד התפקוד השוטף של הגדוד, היא העלאת המוטיבציה בקרב החיילות, ובעיקר בקרב החיילים. "אני יודע שכרגע אצל הבנים שמגיעים לגדוד זו לא הבחירה הראשונה, הכתיבו להם שהם מגיעים לגדוד. אבל בשנים האחרונות הצלחנו לפתח את המוטיבציה שלהם, שזה עניין מרכזי", הוא מצהיר.
סא"ל בן יקר (34), תושב קריית אתא, נשוי ואב לבן 3, החל את דרכו הצבאית ביחידת דובדבן. במסגרת תפקידיו הוא שימש מ"פ בעורב נח"ל וקצין אג"ם בחטיבה מרחבית שגיא, ולפני ארבעה חודשים עבר לתפקידו הנוכחי. את מלחמת לבנון השנייה הוא זוכר כחוויה משמעותית במיוחד.
"זו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי מלחמה בתור מפקד", סיפר המג"ד ל"זמן קריות". "במבצע 'עופרת יצוקה', בגלל שהייתי בפיקוד מרכז בבא"ח לא הייתי בלב המערכה - למרות שהקפיצו אותנו להחליף גדוד
מאז המהפכה אצל השכנה שלנו מדרום, האזור שהגדוד בפיקודו של בן יקר חולש עליו נהפך למוקד חם מבחינה ביטחונית, על אחת כמה וכמה מאז הפיגוע באוטובוס באוגוסט. "אנחנו אכן נמצאים בגבול המערבי עם מצרים", מספר בן יקר, "ולמרות שהגדוד מיועד להיות גדוד בט"ש בשגרה וגדוד חי"ר בחירום - ההתמחות שלו היא נוכחות בגבול עם מצרים. הגדוד כבר שם שלוש שנים, ומבצע פעילות ענפה".
אפשר להגדיר את המצב בגבול מצרים כעת כמצב חירום?
"הגזרה הפכה להיות יותר חמה, בטח אחרי הפיגוע שהיה שם באוגוסט, ואנחנו כגדוד חי"ר היינו צריכים להתמודד ולהשתנות עם המצב. אבל אי אפשר להגדיר את המצב כחירום עדיין. כלומר קיבלנו עוד אמצעים, היינו צריכים לשנות טכניקות לחימה, אבל התמודדנו עם העניין בצורה משביעת רצון".
לא חששתם שיחליפו אתכם כוחות אחרים בגזרה?
"לי לא היה חשש כזה. יש לי אמון במפקדים שלי, במח"ט ובמפקד האוגדה, שהם יודעים מה הגדוד שלנו שווה. הוא הוכיח את עצמו בהמון אירועים. בשנה שעברה, וגם השנה, ביצענו פעילות ענפה בגבול המערבי. תפסנו המון חוליות מבריחים, ועצרנו המון סחורה ואנשים שנחשדו בפעילות חבלנית. אם מישהו היה חושב להחליף אותנו זו הייתה טעות, מכיוון שיש לנו מומחיות באזור הזה".
כפי שהוזכר בהתחלה, גיוס בנים לקרקל הוא משימה לא פשוטה. נאמר זאת בעדינות: ליחידה אין שם טוב בקרב מתגייסים בעלי מוטיבציה גבוהה לשרת בחי"ר. במילים אחרות, מעטים מאוד המתגייסים שמתנדבים לענוד על כתפם תג של קרקל. "ברגע שחיילים מגיעים אלינו, הם מגיעים בגלל מה שהגדוד מייצג", מנסה בן יקר להסביר את המצב. "אני מעריך שרוב הבנים שישאלו אותם בהתחלה אם הם רוצים להגיע לקרקל יגידו לא, אבל אחרי כמה חודשים של תעסוקה מבצעית - הם לא יחליפו את הגדוד בשום יחידה. נוסף לכך, יש הרבה מפקדים מקרב הבנים. בקורס הקצינים שהתחיל היום שילבנו שני מפקדים בנים שיהיו מ"מים, כך שיש אפיק פיקודי שיכול לקסום למתגייסים הגברים. מבחינתי המדד למוטיבציה הוא היציאה לפיקוד ולקורס קצינים, חוץ מזה, מכיוון שאנחנו נמצאים בגזרה הכי חמה בצה"ל כיום - הרבה יותר קל לנו לגייס בנים. הם מבינים שהם מתגייסים לגבול הכי רלוונטי שיש, וזה נותן להם את הדחף להגיע אלינו, ולהישאר".
ואילו בנות מתגייסות לקרקל?
"הסיבה העיקרית שנערה בגיל 18 רוצה להגיע לקרקל היא הרצון לתרום למדינה ולהיות לוחמת כמו הבנים. בסופו של דבר מדובר בגדוד המעורב היחיד המציע לנשים תפקידי לחימה בחיל הרגלים, לכן אני מאמין שהבנות שרוצות ומתעתדות להגיע אלינו מאמינות שיוכלו לתרום יותר מאשר אם יהיו סתם פקידה או מש"קית במקום אחר. היום (יום שני שעבר - ע"ל) גייסנו 110 חיילים וחיילות חדשים לגדוד, מתוכם 68 בנות".
מה היחס הכללי בין מספר הבנים לבנות בגדוד?
"זה משתנה מגיוס לגיוס. לפעמים זה חצי-חצי, כמו במחזור מרס השנה אז היו 50 בנים ו-50 בנות - אבל כל גיוס והנתונים שלו".
כחלק מפעילות הגדוד אתם מטפלים בכל הנושא של מסתננים מאפריקה. יש הבדל ברגישות של לוחמים ולוחמות בנושא הזה?
"בנוגע להתמודדות עם מסתננים מאפריקה אין שום הבדל. מבחינתי המשימה היא למנוע חדירות גבול, וכל חדירה שמתרחשת חשודה כפח"ע (פעילות חבלנית עוינת – ע"ל). הכוח פועל קודם כול למען הגנה עצמית, וברגע שמובן שמדובר במסתננים זרים בודקים שאין עליהם אמל"ח, שלא יגיע מתוכם מחבל, ואז ממשיכים בטיפול. אבל שוב, אין שום הבדל בטיפול בפן הרגשי בין הלוחמים והלוחמות, גם לא בין מילואמיניקים וסדירים. יש משימה, והם מבצעים אותה".
מי המילואימניקים שלכם באמת? אתם הרי גדוד צעיר.
"לגדוד אין כיום אנשי מילואים. הלוחמים והלוחמות עושים מילואים בגדודי חילוץ והצלה של פיקוד העורף, מעין הסבה".
מה המסקנות שלך מהשוואה בין הפיקוד על היחידה הזו לתפקידיך הקודמים?
"אי אפשר להשוות לטעמי, מכיוון שלא הייתי מפקד יחידה עצמאית אף פעם. מה שכן, זה חתיכת אתגר, לטוב ולרע. אתה ממונה על הגדוד. אם הגדוד הצליח - אני הצלחתי, אם הגדוד נכשל - אני נכשלתי".
לפני שהגעת לגדוד ידעת על הסטריאוטיפים שנקשרו בו?
"אני רוצה להדגיש שלא קיבלתי את התפקיד כפרס ניחומים. מראש ידעתי שאני מגיע לתפקיד הקודם שלי כדי להתמודד על תפקיד מג"ד הקרקל. זו הייתה השאיפה שלי0, ואני מרוצה שהגשמתי אותה".
למרות התמונה האופטימית שמנסה בן יקר לצייר, למביט מבחוץ העובדה שבנות מפקדות על בנים לא תמיד נראית כה טבעית - ודאי לא ביחידה המבצעית, שם בנים משמשים מפקדים ובנות הן מדריכות, פקידות או מש"קיות מאז הקמת צה"ל. אך בעוד השוביניזם בצבא חוגג – וראו את ההתבטאויות בשבוע שעבר של שר הביטחון והרמטכ"ל - בקרקל מוכיחים שגם נשים יכולות להיות ראשונות בתעלה, כמאמר המשפט המפורסם.
השאלה הנשאלת היא האם ביחידה כמו קרקל, שהמגיעים אליה מודעים לכך כי ייתכן שתפקד עליהם אישה, יש ריבוי בעיות משמעת וסירובי פקודה. "כמו בכל יחידה יש המון התמודדויות למפקדים, ואחת מהן היא לשמור על המשמעת", אומר בן יקר. "לדעתי מה שמפקד נתקל בו בקרקל דומה למתרחש בכל הגדודים. אני מניח שבשבוע הראשון והשני בטירונות בנים יכולים להרים גבה, בגלל שהם לא רגילים לקבל פקודות מאישה, אבל אחרי חודש הם מבינים כמה המפקדות רציניות ופשוט מפנימים, כי מפקד ומפקדת הם היינו הך. זה מסתדר מאליו".
מה עם חיילים דתיים בגדוד?
"כמעט אין חיילים דתיים, למרות שיש פה ושם חיילות דתיות. הסיבה העיקרית היא בגלל העירוב, לכן יש פחות ביקוש. יש מפקדים דתיים ומפקדות דתיות, אבל הם ספורים מאוד. אני מבחינתי רוצה אנשים טובים באשר הם, ואם יגיעו אליי דתיים - אקבל אותם בזרועות פתוחות. הרי מבחינת פקודות הצבא ואורח החיים הדתי אנחנו יכולים לספק להם את שירצו, אין שום בעיה מבחינתי".
אם אני לוחם או לוחמת לקראת סיום השירות, לאן אוכל להתקדם מהגדוד בכל הנוגע לקבע?
"קודם כול אנחנו מקבלים מפקדים מיחידות אחרות, שמגיעים אלינו להיות מ"מים ומ"פים. קצין ואיש קבע שגדל בגדוד ועולה במעלה הדרגות יכול להיות קמב"ץ בחטיבה, ולעשות תפקיד מ"פ ביחידות אחרות. הייתה לנו גם קצינת אג"ם בגדוד, רס"ן מורן אילוז, שיצאה ללימודים, ואני מעריך שהיא תחזור עוד שנתיים לתפקיד סמג"ד בגדוד".
בעקבות ההצלחה של הגדוד, אתה חשוב שאפשר להחיל את העירוב הזה על עוד יחידות בצה"ל?
"אני אישית חושב שצריכים להקים עוד גדודים כאלה בצה"ל, כדי למצות יותר את תפקידי הנשים בצה"ל. הצבא התקדם במתן אפשרויות ותפקידי לחימה לאישה, ואנחנו הדוגמה החיה לכך".
לקראת סיום מציין בן יקר שהשבוע מתרחש אירוע גדודי מכונן: התרג"ד (תרגיל גדודי - ע"ל) הראשון של קרקל. "אנחנו נמצאים בתקופת אימון, והולכים לעשות את התרג"ד הראשון של הגדוד בשיתוף פעולה עם חיל השריון וחילות אחרים. התרג"ד הוא היסטורי, ראשון מסוגו, ואני מאמין שנוכיח בו מה אנחנו שווים", הוא מכריז בסיפוק גדול.
לאחר ההצהרות של בן יקר, מעניין לשמוע את דברם של החיילים בשטח, שצריכים להתמודד גם עם המשימות השונות וגם עם היחס בבית. סמ"ר לנה יוסים (21), ששירתה בגדוד, משתחררת עוד חודשיים משירות בן שלוש שנים, ולא מצטערת על שום רגע. "לקח לי שנה עד שעברתי לקרקל", היא מגוללת את סיפורה. "זה היה תהליך ארוך, קשה ומאתגר, אבל נלחמתי חזק והרבה זמן כדי להגיע לגדוד".
למה בעצם התעקשת כל כך?
"מכיוון שזה משהו שנורא רציתי לעשות - להרגיש קרבית, ולהוכיח שבנות יכולות לעשות את אותה העבודה כמו בנים".
את חושבת שבעקבות הפעילות של קרקל, כדאי לשלב בנות ביחידות אחרות בצה"ל?
"אני חושבת שכן, אבל זה ייקח זמן וצריך להתאים את המקום כדי שבנות יגיעו לשם. אם הגדוד שלנו פועל ועובד והכול בסדר - אין שום סיבה שבגדודים האחרים לא יעשו את אותו הדבר. הרי ברגע שאנחנו יוצאים לפעילות כולנו יוצאים ביחד, כל אחד לפי התפקיד שלו".
את לקראת שחרור. איך היחס לצעירים פה? לא מפריע לבנים שאת יותר פז"מניקית מהם?
"בגדוד אין ענייני פז"ם, ומתייחסים ממש טוב לבנים ולבנות. אולי אני מפספסת משהו, ויש דברים כמו שעושים בגולני, גבעתי וכאלה מקומות, אבל כשחושבים על זה - גם כשאני התגייסתי התייחסו אליי יפה, אז למה שאשנה את הגישה?".
את עומדת לפני שחרור. האם יש יתרון לשירות שלך באזרחות?
"אני עדיין לא יודעת מה אעשה. המסלול שעברתי מאפשר לי לעבוד בעבודות אבטחה, אבל אני לא יודעת אם אני רוצה לבנות על זה את העתיד. קודם כול אקח את המעבר לאזרחות באיזי - לימודים, טיול ואז נחליט".
רגע לפני סיום הריאיון איתה, מבקשת יוסים להעביר מסר למתגייסות עתידיות: "חוץ מקורס טיס וקורס חובלים, שבנות יכולות להתקבל אליהם - השירות בקרקל כיום הוא השירות הכי משמעותי שבת יכולה לעשות בצבא", היא מייחצנת. "כן, זה קשה, וזה שירות ארוך יותר של שלוש שנים, אבל השנה השלישית מוסיפה המון. בשורה התחתונה אין כמו שירות בקרבי, אין כמו התחושה שאתה חוזרת הביתה בסוף השבוע, ולא רק שתית קפה באיזי כל השבוע. אני לא מצטערת לשנייה שחתמתי.
"אני חושבת שאם הבריאות מאפשרת לבת לעשות שירות כזה - כדאי לעשות אותו, חד-משמעית. אני יודעת שאספר לילדים ולנכדים שלי על השירות שעשיתי, וזה ללא ספק הפך להיות חלק מרכזי באופי שלי. התבגרתי, ולמדתי מה זה לתרום ולתת מעבר. למדתי שלא משנה מה - אם זו עייפות, ואם את רוצה הביתה לחבר - יש משימה, ואני צריכה לעשות אותה".
מהצד השני נמצא רב"ט אבנר חלמניק (20), שמאחוריו פז"ם של שנה וארבעה חודשים. לפני שתתחילו עם השאלות - הוא לא מתבייש במקום שהגיע אליו. למעשה הוא אפילו ביקש להיות שם. "הגעתי לגדוד דרך מסלול בני גרעין בנח"ל", מספר חלמניק. "ביקשתי להגיע, מכיוון שכמה חברים וחברות שלי מהגרעין הלכו לשם. חוץ מזה סקרן אותי עניין השירות המעורב".
איך מתייחסים אליך בבית, החברים לא צוחקים על כך שאתה עושה שירות עם בנות?
"בוודאי שאומרים דברים, ואפילו צוחקים, אבל מה אני אגיד לך - בינתיים הרבה מהם יוצאים מקרבי, הורסים את הגב בגלל מגבלות ועומס. חוץ מזה, גם לי יש מה להגיד בעניין".
אז מה אתה עונה להם?
"אני אומר שהפעילות שלנו קשה, ושאנחנו מבצעים פעילות שוטפת כמו רוב גדודי החי"ר בצה"ל. נכון, יש הגבלות של משקל על בנות ועוד כל מיני דברים. הרי אין מה לעשות, הגוף הגברי בנוי אחרת מזה הנשי, ונכון שלפעמים יש בקשה מצד אחת הבנות לעזור בלסחוב משהו. אבל בגדול זה מתחלק שווה בשווה, ואנחנו עושים את אותם הדברים יחד".
לא מפריע לך לקבל פקודות מבחורה?
"ממש לא. עד עכשיו בעיקר בנות פיקדו עליי, אבל זה בסדר גמור. הפקודות שלה, והיכולות שלה כמפקדת, נכונות וטבעיות לי".
הבנות בקרקל חתומות לשלוש שנים. אתה חושב שצריך להנהיג את הנורמה הזו בכל צה"ל?
"יש בזה משהו. הרבה פעמים אני שואל את עצמי על אורך המסלול הנורמלי של בנות בצבא, וחושב שאין סיבה שלא כל הבנות ישרתו שלוש שנים. אם הן מסוגלות לתפקד איתנו בשטח, גם אלה שבעורף יכולות לתרום את אותה תקופה".
יש לך מסר לבנים שמפחדים להתגייס לגדוד?
"פשוט לא לפחד מהדעה מסביב. לא לשקוע בזה בעצמך, מכיוון שאתה יכול להרגיש שאתה פחות שווה, פחות מסוגל. לא צריך להתרגש. זו יחידת חי"ר לכל דבר. היציאות אותו דבר, השירות אותו דבר, והאנשים שנמצאים בגדוד שווים את המאמץ להגיע אליו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם