ניקול ראידמן היא כמו זונה? אותי זה מרתיח
קל ללעוג להן וקשה לעכל את האמירות הגזעניות של כמה מהן. אבל כשאני צופה ב"מעושרות", אני רואה אוסף של נשים מעוררות הערכה
קל מאוד ללעוג לגיבורות של "מעושרות", חלקן חסרות מודעות פוליטית וחלקן חסרות מודעות עצמית. קל לבטל את העושר שלהן בטענה, שכבר שמעתי בעבר, שהן כמו זונות כי התחתנו בשביל הכסף עם גברים עשירים.
גם הנשים שלא התחתנו עם איל הון וניהלו קריירה יפה, כמו עורכות הדין דפנה שחר וענבר שנהב, לא זוכות להערכה מיוחדת. ההתייחסות שלנו אליהן כקבוצה היא לעגנית במיוחד. כשאנחנו צופים ב"מעושרות" התחושה היא שבאנו לצפות בפריק שואו, בנשים ששום דבר בחייהן לא דומה לשלנו, שעסוקות באובססיה במראה החיצוני שלהן, בסמלי הסטטוס שלהן, בבעלים העשירים שלהן או בבעלים לעתיד שלהן.
כשאני צופה ב"מעושרות" אני רואה אוסף של נשים מעוררות הערכה. ניקול ראידמן למשל מנהלת חברת הפקות מצליחה. המקטרגים מיד יטענו שרק הכסף של בן זוגה או קשריה עם אוליגרכים אפשרו זאת. גם אם זה נכון, ניקול לקחה את ההזדמנויות שניצבו לפניה ומינפה אותן.
היא חלמה להביא כוכב ענק לישראל והגשימה זאת. לא אתפלא אם תצליח להפיק הופעה של ליידי גאגא בישראל. הגברת ראידמן היא כוח טבע, בחורה שאפתנית ונחושה, ולכן מרתיח אותי כשמשווים אותה לזונה.
חתונה או בחירת בן זוג לחיים היא אחת ההחלטות הכלכליות החשובות שנעשה במהלך חיינו. נדיר שאדם יבחר בן זוג ללא שום שיקול כלכלי.
בעולם שבו נשים מרוויחות פחות, שבו אין שוויון שכר, אין שוויון הזדמנויות ויש תקרת זכוכית, מובן מאליו שנשים ישימו יותר דגש על שיקול כלכלי מאשר גברים. אין זה שונה מגבר שיעדיף
לכולנו יש העדפות. אהבה עיוורת חסרת גבולות קיימת רק בסרטים הוליוודיים או אצל חולי נפש אובססיביים. הביקורת על נשים ש"מתחתנות בשביל כסף" מקורה בסטנדרט כפול. מה עם גברים שמתחתנים עם נשים שיש להן גוף אטרקטיבי? תאמרו שזה קשור לסקס אפיל? גם הצלחה היא סקסית.
איני נוהגת לצפות בטלוויזיה הישראלית. כמו רבים מבני דורי אני צופה בסדרות האמריקניות האהובות עליי במחשב. כשאני צופה ב"מעושרות" אני עושה זאת מפני שלא לעתים קרובות מזדמן לי לשמוע בתרבות הפופולרית את קולן של נשים ואת הסיפורים שלהן.
אני לא מתבוננת בהן בלעג או ברחמים, אפילו לא בקנאה. התחושות שעולות בי הן סקרנות, הערכה וכן, שעשוע. עיסוקן האובססיבי במראה החיצוני והקרב עם סימני הגיל לא נראים לי שונים משל הרבה נשים במציאות שמקדשת אידאלי יופי בלתי אפשריים. האובססיה הזו מקורה בחוסר ביטחון עצמי ובבעיות של דימוי גוף שקיימות ברמה כזו או אחרת אצל כל הנשים.
לא רק הצופים מבקרים את משתתפות התכנית, גם הן שופטות ומבקרות זו את זו. קשה לכל אחת מהן לקבל אורח חיים אחר ותפיסות שונות, בדיוק כמו שלנו בבית קשה לעכל את הדמויות הססגוניות ולעתים מזעזעות שלהן.
לפעמים מושמעות בתכנית דעות או אמירות גזעניות, היחס למותגים נדמה לנו מגוחך ממש, וחוסר המודעות מזמין חיקויים ולעג, אבל נשות "מעושרות" אינן אידאלים נשיים או גיבורות מודרניות. מדובר בדמויות שחיות בחברה אולטרה-צרכנית.
הלעג והסלידה שהן מעוררות מעידים יותר עלינו כחברה מאשר עליהן כנשים, ומאירים באור ורדרד ומהבהב את חוסר המודעות שלנו, אנחנו הרי חולקות עמן הרבה יותר פנטזיות וחולשות משנהיה מוכנות להודות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם