המשאית שדרסה אותה לא מנעה מאירנה לסיים קורס מ"כים בהצטיינות
בזמן שהייתה בחופשה מקורס מ"כים, אירנה קונובלוב נדרסה על ידי משאית. היא נפגעה בראשה וסבלה משבר בגבה. אבל לא אחת כמוה תוותר. לאחר שיקום ממושך שבה לקורס ואף סיימה אותו בהצטיינות
קונובלוב החלה לחצות את הכביש, המדרכה המקבילה כבר הייתה במרחק הושטת רגל – אבל אז היא נפגעה על ידי משאית. מעוצמת הפגיעה עפה קונובלוב כמה מטרים ונחתה על האספלט. למרות הפגיעה, היא קמה על רגליה והלכה לדרכה כאילו כלום לא קרה. הנהג הפוגע יצא מהמשאית ורדף אחריה. "נפגעת", הוא קרא לעברה בגרון חרב, "את צריכה טיפול רפואי".
אירנה קונובלוב
צילום: דובר צה''ל
הנהג החל לנקות ממנה את הדם והזמין עבורה אמבולנס. במשך כל אותן דקות ארוכות שמרה קונובלוב על שלווה סטואית והגיבה בענייניות לכל שאלה שהופנתה אליה. רק לאחר מכן, כשהתמקמה באמבולנס שפינה אותה לבית החולים, היא פרצה בבכי, ולא בגלל שכאב לה או שנבהלה מהדימום המסיבי, אלא בגלל שעכשיו לא תוכל סיים את קורס המ"כים ללוחמים שאותו החלה.
"היה לי מזל גדול ששרדתי", היא סיפרה השבוע, רגע לאחר שהשתחררה מצה"ל. "יחסית לתאונה שעברתי הנזקים לא היו כאלה קשים.
התברר שנפגעתי בראש והיה לי שבר קטן בגב, אבל כנראה שבאותו זמן פשוט הייתי במין שוק כזה. במבט לאחור אני לא מבינה איך פשוט קמתי והלכתי. עד הרגע שבו הכניסו אותי לאמבולנס לא הבנתי מה קרה, הייתי בערפול חושים, רק חשבתי איך אני חוזרת הביתה עם כל הדם הזה ואיך יגיבו ההורים שלי, ואז פשוט נשברתי ובכיתי. כשהפרמדיק ניסה להרגיע אותי ולשאול איפה כואב לי, צעקתי לעברו שאני לא בוכה כי אני מפחדת או כי כואב לי, 'הקורס מ"כים!', בכיתי, 'מה אעשה עם זה?'".
משאית פגעה בך! עפת כמה מטרים! יכולת להיהרג וכל מה שיכולת לחשוב עליו זה קורס בצבא?
"זה היה החלום שלי, להיות לוחמת, להגיע להיות מ"כית לטירונים לוחמים. זה מה שתמיד רציתי לעשות".
הפציעות של קונובלוב לא עצרו בעדה אפילו לא לרגע. היא קיבלה גימ"לים לשבועיים, שבמהלכם חשבה רק על הקורס וכמה שהיא רוצה לסיים אותו. "בתום השבועיים אמרתי לרופא שלי שאני לא מסוגלת עוד, שאני הולכת לסיים את הקורס שלי בכל מחיר, אמרתי לו שאני הולכת מפה והוא לא יעצור בעדי. כנראה שהיו לי יותר מדי מוטיבציה ורעל מכדי לקלוט שזה בעצם לא אפשרי".
לאחר מכן ניגשה למ"פ שלה כדי להכריז בפניו שהיא חוזרת, ובגדול. אבל במקום זאת היא ניהלה את אחת השיחות הקשות בחייה. "במשרד שלו נפלה עליי ההבנה שאני בקושי מצליחה ללכת, והרי מדובר בקורס אינטנסיבי מבחינה פיזית, והבנתי שלא אהיה מסוגלת לסיים את הקורס. החלטתי לחזור לקו המבצעי כדי לנוח ולהחלים".
לבטח זו לא הייתה שיחה קלה.
"בלשון המעטה. היה לי מאוד קשה להודות בזה שאני לא יכולה להמשיך את הקורס. הודיתי בפני המ"פ שלי שעם כל הצער שבדבר, כרגע אני לא יכולה להתמודד עם הקורס הזה, שאני מאוד רוצה אבל לא מסוגלת. ההודאה בתבוסה אינה עניין פשוט".
התאכזבת?
"ברור. אבל זה לא עצר אותי. חזרתי לקו, התאוששתי, אגרתי כוחות ולאחר מספר חודשים יצאתי שוב לקורס המפקדים, ועברתי אותו בהצטיינות".
◄ כנסו לפייסבוק של זמן חולון בת ים
ההורים התנגדו
כשקונובלוב, בת יחידה הגרה עם הוריה בדירתם שבבת ים, התגייסה בשנת 2008, היא שובצה בכלל לתפקיד משרדי, לאחר שסיימה קורס בחיל האוויר. מהר מאוד הרגישה שהיא לא מממשת את עצמה, והחליטה לעבור גיבוש לוחמות על מנת להיכנס ליחידה קרבית. היא אכן התקבלה לגדוד קרקל, גדוד מעורב של בנים ובנות. משם הגיעה לקורס המ"כים שעליו חלמה.
חיילי גדוד קרקל בגבול ישראל ירדן. צילום: יהודה בן יתח
את בת יחידה. ההורים שלך לא חששו לגורלך? לא התנגדו?
"הם פחדו ובגלל זה לקח לי שנה לעבור את כל התהליך. לקח לי זמן להשיג את החתימה של ההורים שלי. הם לא רצו שאהיה קשורה למערך הלוחם, אך בסוף הם השתכנעו. בסוף השנה יצאתי מחיל האוויר, עברתי סוג של גיוס מחדש בבקו"ם והצטרפתי לטירונות של נובמבר 2009 עם כל הטירונים החדשים".
לא היה לך מוזר להיות מוקפת בטירונים ירוקים בעוד שלך כבר יש ניסיון של שנה בצבא?
"לא, ממש לא, להיפך. הרגשתי שאני יודעת הרבה יותר דברים מאלה שהתגייסו, וגם ידעתי שאני מגשימה את החלום שלי. נהניתי מכל רגע".
קונובלוב, לו רצתה, יכלה בנקל לבחור במסלול של ספורטאית מצטיינת. בגיל 13 קבעה שיא בריצת 2,000 מטרים וזכתה בתואר אלופות מחוז גוש דן באתלטיקה קלה וסגנית אלופת הארץ בריצת 3,000 מ'. אפילו בצבא קבעה קונובלוב שיאים והייתה מצטיינת בר-אור (מבחן כושר גופני) מספר פעמים.
לא פחדת להתגייס לתפקיד מסכן חיים?
"לא, ידעתי שאני חזקה מספיק פיזית ונפשית, לא חשבתי בכלל על הסיכון. הרצון להיות לוחמת נובע מהרצון לשרת את המדינה, לתרום, ואם אדם מתאים פיזית אז מדוע שלא יתרום וייתן מעצמו?".
את ממש מורעלת על הצבא, איך זה שלא יצאת למסלול קצונה?
"בגלל שנכנסתי לגדוד עם פז"מ גבוה יחסית, כבר לא יכולתי לצאת לקצונה. וזה לא שלא התעקשתי. הגשתי הרבה בקשות לצאת לקורס קצינים, אך כבר לא אישרו לי".
ומה את מתכננת לעשות עכשיו, אחרי השחרור?
"אני חושבת ללכת ללמוד בווינגייט, לעשות אולי תואר ולהיות מדריכת ספורט או מאמנת חדר כושר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם