בשדרות חייבים להתחיל למחזר
ערן בן נון, סטודנט לתקשורת במכללת ספיר ורכז תא מגמה ירוקה במכללה, תוהה למה בכפר נידח ברומניה בו ביקר לאחרונה יש מערך מיחזור מלא, בעוד שבשדרות הסמוכה למכללה אין כל סימן למיחזור
אבל סיור קצר בעיר חושף תמונה אחרת. במהלך השנה האחרונה, כסטודנט במכללת ספיר, החלטתי שאם בחרתי ללמוד בפריפריה כדאי שאשלב גם עשייה חברתית בנוסף ללימודיי האקדמיים.
הצטרפתי למלגת פר"ח (פרויקט חונכות אישית) במסגרת עמותת "איילים" במסגרתה חנכתי תלמיד בכיתה ז' מהעיר שדרות ויחד יצאנו לדרך ארוכה ומשמעותית שהשפיעה על שנינו. היה לי חשוב להעביר לו ערכים שהם חלק מהותי מתפיסת עולמי - אהבת הארץ ושמירה על איכות הסביבה.
במהלך השנה יצאנו ביחד למספר רב של טיולים באזור בהם הסברתי לו את חשיבות השמירה על הטבע ואיכות הסביבה. כאשר התחלנו ללמוד על מיחזור פסולת, גיליתי מהר מאוד שהוא מבין את חשיבות הנושא אך לצערי בפועל היה קשה מאוד לשכנע אותו ואת משפחתו למחזר את בקבוקי הפלסטיק והעיתונים שלהם.
כשניסיתי להבין מדוע הם אינם ממחזרים, התשובה שקיבלתי הייתה פשוטה: אין להם מיכל מיחזור קרוב למקום מגוריהם ולכן הם נאלצים לזרוק את כול הפסולת לפח האשפה.
מציאות שבה תושבים רוצים למחזר אבל לא יכולים בגלל שהשלטון המקומי לא מאפשר להם היא לא המצב בכל מקום. גם במדינות שנחשבות בעינינו ל"מתפתחות" שמעו כבר על מהפך המיחזור.
לפני מספר שבועות חברה שלי ואני חזרנו לארץ לאחר טיול של שבועיים ברומניה. הכול התחיל כשחיפשנו, כסטודנטים צעירים, יעד זול וקרוב שמשלב תרבות מעניינת ומיוחדת והמון טבע ונופים לטיולים רגליים. כך יצא שהתגלגלנו לרומניה ובסופו של דבר היינו מאוד מרוצים מהבחירה.
בשנת 2007 התקבלה רומניה לאיחוד האירופי, אך עליה לעבור מספר שלבים כדי להצטרף רשמית בתור חברה מן המניין. במהלך ביקורנו בכפר קטן בשם סיבייל השוכן למרגלות הרי הקרפטים במדינת טרנסילבניה, גילינו שחלק מאותם תנאים הן התקנות הסביבתיות המחמירות של האירופאים.
הגענו לכפר אחרי טרק של חמישה ימים בהרים ולאחר שהתמקמנו בגסט האוס היחיד בכפר ואכלנו ארוחה רומנית טובה והרבה בירה תוצרת בית, יצאנו לשוטט בכפר. על הדרך החלטנו לרוקן קצת את התרמילים ולהיפטר מבקבוקי המים הריקים.
מכיוון שבארץ אני מקפיד לזרוק את בקבוקי הפלסטיק למחזור, אמרתי לחברתי שכדאי לפחות לחפש אם יש פה אפשרות למחזר את הבקבוקים. כמובן שתגובתה הייתה "לא יתכן שנמצא מיכלי מחזור בכפר שבו עדיין שואבים את מי השתייה מבאר". אך כשהגענו למרכז הכפר, הופתענו
כששבתי לארץ וחזרתי ללימודים במכללה אחת מהשאלות שעלו בראשי הייתה- איך יתכן שבכפר כל כך קטן ונידח שבו עדיין שואבים מים מבאר לצורכי שתייה והשקיה ניתן למחזר כמעט כל סוג פסולת, בעוד שבשדרות צריך לצאת למסע חיפושים מפרך כדי למחזר בקבוק פלסטיק בודד.
שאלה זו הטרידה אותי עוד יותר כהבחנתי שבזמן שהערים השכנות (באר שבע, אופקים ואשקלון) מתקדמות אל עבר המאה ה21 ומקדמות את מהפך המיחזור, שדרות עדיין נמצאת כמה עשורים מאחור. לכן אני קורא לחברי מועצת העיר ולראש העירייה דוד בוסקילה שישכילו להבין, כמו חבריהם מהערים השכנות, שמיחזור פסולת אינו שייך אך ורק לאיכות הסביבה אלא גם משפיע באופן ישיר על הכלכלה והחברה.
הכספים הרבים שהעירייה מוציאה מכיסה על הובלת הזבל להטמנה יכולים להיחסך ולהיות מושקעים בתחומים חברתיים כמו חינוך, רווחה ובריאות ושוב - בפעם המי יודע כמה - להוכיח את הקריאה שקראנו בארגון מגמה ירוקה בקיץ האחרון - צדק סביבתי הוא צדק חברתי.
הכותב הוא רכז תא מגמה ירוקה במכללת ספיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם