תככים ומזימות בסצנת השחמט הירושלמית
סצנת השחמט הירושלמית, שנוסדה בשנות העשרים של המאה העשרים, מלאה במזימות ובמהלכים. גם בימינו, אחרי שהמועדון הגדול בעיר התפצל לשניים, הזירה תוססת וכוללת שחמטאים מגיל חמש עד 80 ולא מעט מכורים
קשה להאמין שמשחק השחמט, שרק לעתים רחוקות זוכה לעלות לכותרות, הוא עולם שוקק ומלא תחרויות, אימונים, דירוגים ואפילו ליגות משלו. במדינות כמו הולנד, הודו, רוסיה או ספרד מגלגלים בתחום גם סכומי כסף לא מבוטלים, והשחקנים הטובים בעולם זוכים למימון נדיב.
בישראל, לעומת זאת, לא טמון היום ממון רב בענף, אף שהמדינה הגיעה להישגים לא מבוטלים. המצב בעיר גרוע עוד יותר, והשחמט המקומי סובל מנחיתות כלכלית לעומת מתחריו בערים אחרות.
בירושלים פועלים כיום ארבעה מועדוני שחמט. כולם משתייכים לאיגוד השחמט הישראלי, ארגון גג ששייך לאיגוד הבין-לאומי. מרכז השחמט ירושלים פועל בקריית משה, ולפני כשנה התפצל ממנו המועדון "ירושחמט". נוסף לכך יש בעיר שני מועדונים קטנים יותר – מועדון השחמט לעיוורים ומועדון אס"א ירושלים.
"המועדון נוסד כדי לקדם את ענף הספורט שחמט, והוא מספק מסגרת לכל מי שרוצה לקחת חלק בתחרויות במסגרת הליגה בישראל ובעולם", מסביר פיטר גוחבט (28), פעיל במועדון "ירושחמט".
המועדון מתהדר כיום בכ-150 חברים רשומים ומארגן שלושה ערבי פעילות בשבוע. אחת לשבועיים מתקיימת בו ליגה למקומות עבודה, ובמסגרתה מתחרות קבוצות מטעם משרד החוץ, משרד האוצר, בנק ישראל, בתי החולים, לשכת עורכי הדין ועוד.
"אחד הדברים הכי יפים בשחמט, לדעתי, זה שאין חשיבות במשחק לגיל, מין או גזע", מתאר גוחבט, שמשחק שח מאז היה בן שמונה. "אפשר לראות ילד בן שבע פוגש מבוגר בן 77, ואי אפשר לדעת מי ינצח. נוסף לכך, לא צריך לדאוג שאיזו פציעה בברך תגמור לך את הקריירה בגיל 25".
היסטוריית השח הירושלמית עמוסה בתככים, יריבות ויחסי אהבה-שנאה בין המועדונים. מסגרת למשחקי שחמט התקיימה בעיר עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת ביוזמה בריטית, והפעילות נמשכה באופן סדיר עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר מלחמת העצמאות החיה ד"ר אריה מוהליבר, בנו של הרב שמואל מוהליבר, את מועדון השחמט הירושלמי, וניהל אותו עד שנפטר בשנות התשעים. בסוף שנות השישים החל לפעול בעיר מועדון מקביל בניהולו של אריה רוזנברג ז"ל, והמועדון זכה בגביע המדינה בשנת 1971.
במהלך שנות התשעים פתח שמחון ינאי את מועדון אליצור ירושלים, שהתמקד בניהול תחרויות ומשחקי ליגה, ולקראת המילניום החדש התאחדו כל המועדונים לארגון אחד. במהלך העשור האחרון הם נפרדו
אלון כהן רביבו הקים את המועדון "ירושחמט" בשנת 2006, ומאז, אומרים שם, מורגשת התעוררות משמעותית בפעילות השחמט בעיר. "היום אנחנו המועדון הכי גדול, הכי פעיל והכי חזק בקרב הנוער בעיר", קובע גוחבט, שהצטרף למועדון שהקים רוזנברג בשנת 1991. "שם גדלתי", הוא אומר, וממשיך לתאר את הרקע לפיצול. "היינו חלק ממועדון ירושלמי מאוחד, שהתפצל לשניים אחרי שפעל במשך יותר מ-40 שנה". הפיצול, כך אומרים במועדון, נולד בשל חילוקי דעות באשר לאופן הניהול של המקום. "הרוב המוחלט של החברים באו איתנו", אומר גוחבט על הקרע בענף.
בשל הפיצול, מועדון "ירושחמט" - שמוכר כעמותה ואינו גובה דמי חבר - אינו יכול לקבל תמיכה כספית מהעירייה או ממינהל הספורט עד שנת 2013. עם זאת, במועדון טוענים כי "גם כשקיבלנו תמיכה, היא לא היתה בסכומים גדולים". המועדון כולו עובד בהתנדבות, ובמקום מדגישים כי סיוע כספי היה מזניק את העשייה. "תפעול מועדון שחמט זול בהרבה ממשכורת של שחקן כדורגל, ואפילו של שחקן בינוני", מעיר גוחבט.
גוחבט, שעלה מברית המועצות, מספר כי שיחק שחמט עוד בקייב לפני שהגיע לישראל. "נמשכתי למשחק מיד כשראיתי אותו", הוא נזכר. "אבא שלי לימד אותי לשחק, התחלתי להתאמן, ואחרי שניצחתי אותו הוא התחיל להתאמן".
היום הוא עובד בחינוך מיוחד ועושה קורס מדריכי דרך. אף שהוא מגיע למועדון כמה ערבים בשבוע ומדריך צעירים בתחום, את השחמט הוא מותיר בגדר תחביב. "אני פשוט יודע שלא אחיה מזה מספיק טוב", הוא מסביר. "הסיבה שנכנסתי בכלל לכל העולם של הדרכת שחמט הייתה שכשהגעתי לירושלים בגיל צעיר, לא היה מי שייתן לי הזדמנות ולא היתה תמיכה לצעירים בענף".
על החברים במועדון, שאחד מהם הוא אביו, מספר גוחבט כי "כמו בהרבה תחביבים, אתה פשוט נדבק בחיידק השחמט וזה משתלט עליך. יש פה הרבה משוגעי שחמט - בעיקר בקרב הפנסיונרים, שהשחמט מוסיף להם לפחות חמש או עשר שנים לחיים". להמחשת החיידק השחמטאי מספר גוחבט על פנסיונר, שחקן במועדון, שמנהל טבלאות רישום של כל התחרויות ששיחק בהן אי פעם. "היום אנחנו מנסים לארגן רשימה של אלופי ירושלים בשחמט לאורך השנים, ואנחנו נעזרים ברישומים שלו", הוא מוסיף.
משחק המלכים עלה לישראל בתחילת המאה העשרים, טרם קום המדינה, וכבר ב-1936 נערכה בארץ התחרות הראשונה בתחום. בשנת 1949 נוסד האיגוד הישראלי לשחמט כהמשכה של האגודה השחמטית הארץ ישראלית, שהפסיקה את פעילותה עם פרוץ מלחמת העצמאות. האיגוד, שבעת הקמתו מנה כ-20 מועדונים, כולל היום יותר ממאה.
אליפות השחמט הראשונה במדינה נערכה בשנת 1951, וב-1954 התקיימו לראשונה משחקי הליגה, הנהוגים עד היום. ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון היה אוהד שחמט נלהב, כך מספרים באיגוד השחמט הישראלי, אולם במדינה הצעירה התקשו לממן את הספורט המתפתח במהלך תקופת הצנע. השתתפות נבחרת ישראל באולימפיאדת השח בשנת 1952 ובשנת 1954 מומנה מתרומות וממגבית, והזכייה המכובדת במקום השביעי הובילה למימון ממשלתי של הענף.
בשנות השישים התחנך בישראל דור צעיר של חובבי שחמט, והוא החל להשתתף בתחרויות הסטודנטים הבין-לאומיות. בשנת 1964 הייתה פריצת דרך משמעותית בזירת השח המקומית, כשתל אביב נבחרה לארח את אולימפיאדת השח העולמית.
בהמשך, בשנת 1976, חיפה מילאה את תפקיד המארחת. לאורך השנים הגיעו שחקני שח ישראלים להישגים נאים בתחום, קטפו מדליות וזכו במקומות הראשונים בתחרויות בין-לאומיות. פה ושם אף הולידו המועדונים המקומיים שמות ידועים בתחום. האחרון בהם הוא בוריס גלפנד, שעלה לארץ בספטמבר 1998 מבלארוס, שיתמודד בחודש מאי הקרוב על תואר אלוף העולם בשחמט.
בישראל נהוגות היום חמש ליגות שחמט; ליגות א' עד ג' (ג' היא הנמוכה שבהן), ליגה ארצית וליגה לאומית. "ממש כמו בכדורגל", כך אומרים במועדון. בכל תחרות משתתפים בין ארבעה לשישה שחקנים מכל נבחרת, ובחלק מהמשחקים נדרש אותו מספר של מחליפים. למועדון "ירושחמט" יש היום שתי קבוצות בליגה הארצית ושתי קבוצות בליגה א', וכמה קבוצות בליגות נמוכות יותר.
המועדונים החזקים במדינה היום, שבנו לעצמם שם גם באירופה, הם מועדון אשדוד ומועדון באר שבע. האחרון מחזיק גם בשיא העולמי של מספר רבי האמנים בשחמט ביחס לגודל האוכלוסייה, ובמקום השני נושפת בעורפו רייקיאוויק, בירת איסלנד. "אם היה לנו חצי מהתקציב שמקבלים בבאר שבע, באשדוד או בתל אביב, גם אנחנו היינו נמצאים שם", אומר גוחבט.
בירושלים, לעומת זאת, אין היום שום שחקן שעונה להגדרה היוקרתית רב אמן, התואר השחמטאי הגבוה ביותר. "אני לא יודע איך זה במקביל לחגורות של קראטה, אבל זה הדירוג הכי גבוה שיש", אומר גוחבט. הוא מסביר כי בשח יש 11 דירוגים, והגבוהים שבהם, בסדר עולה, הם מועמד לאמן, מועמד בכיר לאמן, אמן, אמן בין-לאומי ורב אמן.
איך משכנעים היום ילד צעיר לבוא לשחק שחמט על חשבון כדורגל?
"גם שח זה ספורט, למרות שהוא עדיין לא ספורט אולימפי, לצערנו", אומר גוחבט. "בשביל להבין את חשיבות השחמט לילדים האלה צריך פשוט לחשוב על זה שגמר אליפות ישראל נמשך תשעה ימים, על חשבון חופשת הפסח, והילדים מגיעים לשם בכיף".
לדבריו, "ילדים אוהבים לחשוב, ואם מציגים להם את המשחק באופן מעניין, זה תופס אותם. שחמט זה משחק מסובך שלא מסתמך על מזל, כמו שש-בש למשל. זה משחק שמפתח חשיבה. הוא מצריך הרבה מאוד ריכוז, והוא כל הזמן מתפתח. זה ספורט שדורש הרבה השקעה מצד הילדים, ועובדה שהם באים. משחק מהיר לוקח שלוש-ארבע שעות, ובזמן שאתה משחק אתה מתמלא באדרנלין וברצון לנצח".
ואכן, נראה שבירושלים יש תחייה לשחמט בקרב הדור הצעיר. "לפני כמה שנים היה נהוג שבירושלים יש כל כמה שנים כוכב עולה אחד כל פעם, והוא מתחרה בסבבי הגמר של תחרויות ומגיע לעשירייה הראשונה", ממשיך גוחבט לספר. "היום יש לנו הרבה ילדים שמתחרים במקביל על כל התארים".
בני הנוער הירושלמים הצליחו גם להגיע להישגים מרשימים: אלישע לוקין היה פעמיים אלוף ישראל עד גיל שש וזכה באליפות הפתוחה עד גיל שמונה. אורי קובו בן ה-14 מתקרב לדרגת אמן, הנבחרת הירושלמית זכתה במקום השני באליפות ישראל לקבוצות עד גיל שמונה, ובאליפות לקבוצות עד גיל 14 הגיעה הקבוצה הירושלמית לעשירייה הפותחת – וזו רק רשימה חלקית.
מנשה לוקין בן ה-11 ("עוד מעט בן 12") משחק שחמט מאז היה בן ארבע. "סבא רבא שלי כל הזמן רצה שאני אשחק שח, ובסוף הוא התחיל ללמד אותי", הוא מספר. "בהתחלה לא כל כך התלהבתי, אבל כשהתחלתי להבין את המשחק והוא כבר לא ניצח אותי כל פעם, אז התלהבתי".
באשר לשאלה איך משכנעים ילד לעסוק בשחמט ולא בענפי ספורט קופצניים יותר - לשחמטאי הצעיר יש תשובה: "יש לי גם חוג כדורסל, אבל שחמט אני אוהב יותר; בכדורסל אי אפשר לנהל כמה התקפות או כמה הגנות בו זמנית, ובשחמט אפשר", מבדיל הצעיר בין קודש לחול.
"בכדורסל לא צריך לחשוב, זה רק ספורט, ושחמט גם יעזור לי אחר כך בדברים אחרים בעתיד. הרבה חברים שלי גם משחקים, אח שלי אלישע הוא אלוף הארץ לגילו ויש לי חברים מהנבחרת של בית ספר שהם אלופי ירושלים. סבא וסבתא שלי גם משחקים, וההורים שלי מרוצים מזה שאני מתעניין בשח".
השנה מגיע לוקין למועדון הירושלמי מדי יום שני, והוא לוקח גם שיעורים פרטיים ללימוד שח. "יש הרבה מבוגרים, אבל זה טוב כי יותר כיף לשחק כשאתה לא כל שנייה מנצח", הוא מספר על נפלאות המועדון. "יש במועדון מבוגרים שאני משחק טוב כמוהם ויש כאלה שהצלחתי לנצח. אני כל הזמן לומד מה צריך לשפר".
מי אוהב את המשחק יותר, מבוגרים או צעירים?
"תלוי מה זה לאהוב את המשחק. מה שאני הכי אוהב בשחמט זה שאני יותר נהנה לשחק הרבה מאשר לנצח כל הזמן. המשחק הכי ארוך שלי היה משהו כמו ארבע-חמש שעות, ואני ואחי משחקים גם בבית. אני לא חושב שאפסיק לשחק, ואהיה חבר במועדון גם כשאהיה גדול, כי שחמט זה דבר מרכזי בחיים שלי".
לוקין מוסיף כי "לדעתי המועדון מאורגן ממש טוב, ויש בו גם פרצופים מוכרים וגם אנשים חדשים. בכל תחרות יש מישהו אחר שאני לא מכיר, וככה המשחק הוא אחר. נגד מישהו חדש אתה לומד יותר, ונגד מישהו שאתה מכיר אתה יכול להתכונן מראש. אני מעדיף לשחק מול חדשים, ואז כשאתה מנצח זה מעלה את הביטחון".
כדי להעלות את העיר על המפה, בירושלים משתדלים לארגן תחרויות בין-לאומיות. אחרונה שבהן הייתה בחג הסוכות האחרון, ותחרות נוספת תתקיים בקיץ. לתחרויות מגיעים, בין היתר, שחקנים מהודו, אוקראינה, צרפת, קנדה והולנד. נוסף לכך, גוחבט ייסד במועדון "ירושחמט" את מסורת השח~בירה. במסגרת התחרות נערכים משחקים קצרים בני חמש דקות בפאב ברחבי העיר, ומדי שני סבבים שותים השחקנים שליש ליטר בירה. הראשון שמסיים ללגום את הבירה מהכוס מפעיל את השעון הקוצב את אורך התור.
"שחמט זה ענף אינטימי, כך שרוב השחקנים מכירים זה את זה ולומדים להכיר את האנשים בכל הארץ", מספר גוחבט. "השבוע, למשל, אני הולך לחתונה של בחור שאני משחק מולו עוד מאז שהיינו בליגה של הנערים. יש בתחום גרעין חזק שגם באלת בייסבול לא יצליחו להוציא אותו מפה, ואנחנו מקווים להמשיך להתחזק בקרב הנוער. החלום שלי זה לראות מאה ילדים משחקים פה כל יום".
שאול ויינשטיין, חבר נוסף במועדון, אומר ש"כל מי שנמצא פה במועדון הגיע באיזשהו שלב בחיים לרמה של התמכרות. אני זוכר שפעם הייתי מעביר לילות שלמים במשחק באינטרנט, אבל היום אני פשוט מגיע למועדון פעם-פעמיים בשבוע כדי לברוח מהעבודה". ויינשטיין - מהנדס תוכנה במקצועו, שהקים את חברת הסטארט-אפ "נבדל.קום" - מספר כי הוא משחק במועדון ירושלמי מאז עלייתו לארץ בשנת 1988.
"סבא לימד אותי איך לשחק כשהייתי בן חמש", הוא מעיד. גוחבט מחזק את ויינשטיין ואומר כי "גם לפנסיונרים חשוב זה מאוד. יש פה שחקנים שמתייצבים מדי שבוע בשבוע, לא מפסידים אף תחרות ולא משנה מה, וחוסכים כדי לטוס לאירועי שח בחו"ל. יש אפילו שחקן שחזר לפה מיד אחרי שעבר התקף לב".
גרגורי לוינסקי, שבינואר יחגוג יום הולדת 70, משחק שח מאז גיל 12, כשהתגורר עם משפחתו בבאקו, בירת אזרבייג'אן. הוא מספר כי במולדתו עבד עם אלוף עולם בשחמט והיה מאמן נבחרת הנוער של המדינה בשנת 1989. "התחלתי לשחק בגיל 12, ואני עושה את זה מאז, למרות שעבדתי גם כמהנדס מכונות", אומר לוינסקי. כשעלה לישראל בשנת 1990 הוא החליט כי ברצונו להמשיך לאמן נבחרות והשתלב בתחום, ואף העביר שיעורי שחמט בבתי ספר בעיר כחלק אינטגרלי ממערכת השעות של התלמידים.
לוינסקי מסכים כי המשחק הולך ותופס תאוצה בקרב הדור הצעיר. לדבריו, היום שחמט נפוץ בהרבה בקרב ילדים משהיה בעבר: "אני התחלתי בכיתה ו', וזה נחשב מוקדם בזמנו, אבל היום יש לי תלמידים שמתחילים לשחק עוד בכיתה א'. היום זה הרבה יותר פופולרי אצל הצעירים מאשר כשאני הייתי ילד", אומר לוינסקי. "באליפות לילדים בכיתות א'-ג' שהשתתפנו בה היו 80 קבוצות ובכל קבוצה ארבעה שחקנים, כך שלא חסרים ילדים שרוצים לשחק ולהתחרות בשח. יש כיום הרבה מאוד ילדים צעירים שאוהבים שחמט, יש התקדמות גדולה וצריך יותר עזרה בענף. צריך לקדם שיעורי שח קבועים בבתי ספר, דבר שלא קיים היום ברוב המקומות. אם למשל תהיה אליפות שחמט בירושלים, יהיו המון ילדים שישתתפו".
דווקא בגזרה הנשית נמצאת ירושלים בעמדת נחיתות, ובעיר משחקות היום בנות ספורות בלבד. "שחמט נשים בכל הארץ לא מספיק מפותח היום", מסביר גוחבט, ואילו לוינסקי אופטימי יותר: "יש אצלי כמה תלמידות שלומדות שחמט וזה הולך ומתחזק. כשאני מאתר ילדה חכמה אני משתדל לעבוד איתה ולקדם אותה, כי זה חשוב מאוד".
קשה לא להתרשם מנאמנות השחקנים למשחק. לוינסקי מצליח לסכם את התחושה היטב: "שחמט זו אהבה", אומר השחקן הוותיק, "ילדים שהיו חולי כדורגל התחילו לשחק אצלי, ואחרי זמן אמרו שהם רוצים לשחק שחמט ולא כדורגל. מי שאוהב שחמט, זה יידבק אליו עד סוף החיים. קשה להסביר את זה למי שלא מכיר, צריך לטעום את זה, להרגיש את זה. מיליון אנשים ברחבי העולם משחקים שחמט, וקשה להבין את זה מבחוץ. שחמט זה כמו סמים: מי שטעם פעם אחת, אי אפשר לקחת את זה ממנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם