ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

אנשי האור: תעשו כבוד למתנדבים של השרון

החונכים שעובדים עם חולי נפש שמשתקמים בקהילה, הישראלים שנוסעים ללמד את ילדי אפריקה ונעמי הון שנפטרה השבוע אחרי שנים של תרומה לקהילה. הארגונים והאנשים בשרון שמפיצים אור בכל ימות השנה

"יהודה שלום,
מצאתי לנכון להגיב על אירוע קטן שמסמל לדעתי את יחס העיר לתושביה דווקא בגלל חוסר החשיבות שבו. היום חזר בני הביתה נסער ובוכה. מכשיר הטלפון הסלולרי שלו החליק מידו בדרך לבית הספר ונפל לתוך בור ניקוז. התקשרתי למוקד העירוני בלי ציפיות גדולות.

"להפתעתי בתוך פחות מעשר דקות הגיע טנדר עם נהג חייכן ופועל ששלף את המכשיר מהביוב. הנהג, שהוא כנראה גם האחראי, טרח אף להודיעני בחיוך שזה קורה ושלא אנזוף בילד יותר מדי. כאמור אירוע קטן, אבל מהדברים שתורמים לאיכות החיים בעיר".

המכתב הזה, שנשלח לפני כמה ימים לראש עיריית כפר סבא, יהודה בן חמו, מוכיח שלפעמים האור נמצא במקומות שאנחנו הכי פחות מצפים לו.

לרגל חג האור החלטנו להאיר כמה פינות יפות באזורנו ולהוקיר את תרומתם של העושים במלאכת הקודש החברתית.

כשמדברים על אנשים יקרים באזור שלנו שמפיצים אור השם הראשון שעולה הוא נעמי הון, תושבת רעננה, שנפטרה בשבוע שעבר.

נעמי, בת 71 במותה, הייתה הרוח החיה בשני מוסדות בשרון - בית אקשטיין ברעננה ועמותת נגישות ישראל, שמשרדיה ממוקמים בצומת רעננה.

איימי צנסקי, מנהלת בית אקשטיין, אומרת כי נעמי, שהתנדבה ארבע שנים במוסד, הייתה "הסבתא של ההוסטל". "היא הייתה אישה יקרה ואהובה על כולם", מספרת צנסקי. "היא נתנה את כל כולה להוסטל. יצאה עם חניכים לטיולים, הייתה אוזן קשבת עבורם ועטפה אותם בחום ואהבה שהם מצרך כל כך חשוב.

"לפעמים היא הייתה מגיעה אליי למשרד ואומרת שמכיוון שאין לה

ידע מקצועי בתחום היא לא בטוחה שהיא פועלת נכון. אמרתי לה שהיא באה מהלב והלב תמיד נכון. כשהיא נפטרה שאל אותי אחד החניכים מי תהיה הסבתא שלנו ואמרתי לו שאני לא יודעת. אומרים שלכל אחד יש תחליף, אבל אנשים כמו נעמי, שבאים מכל הלב בלי חשבון, הם מצרך נדיר בימינו".

יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל, אומר כי "נעמי הייתה אישה נדירה ביופייה הפנימי והחיצוני".
העמותה פועלת להגברת המודעות לצרכים של בעלי מוגבלויות. נעמי התנדבה במשך כמה שנים בפעילויות העמותה ותרמה רבות לקידום ערכיה. "בכל הדרכה או פעילות שקיימנו נעמי הייתה הראשונה להגיע והאחרונה ללכת. היא תחסר לנו מאוד".

איריס בנין, עובדת סוציאלית, אחראית על פרויקט מבורך בשם "ידיד נפש", שבמסגרתו עשרות חונכים בשרון מלווים חולי נפש שמשתקמים בקהילה.

"אני עובדת כבר שבע שנים כעובדת סוציאלית בתחום השיקום בבריאות הנפש ואני יכולה לספר שכאשר שואלים אותי לעיסוקי, התגובה מצד אנשים שלא מכירים את התחום היא רתיעה. תגובות של 'וואו, זה בטח מאוד קשה'".

אני מתאר לעצמי שהדבר נובע בגלל הסטיגמה על אנשים המתמודדים עם מחלת נפש.
"נכון. למרות שכביכול הכותרת היא אחת - מחלת נפש - אין אדם זהה למשנהו בדרך שבה המחלה משפיעה על חייו והדרך שבה הוא מתמודד איתה.

במהלך שנות עבודתי נפגשתי עם אנשים רבים. כל אדם הוא עולם ומלואו עם מחשבות, רגשות, ניסיון חיים, הצלחות, אכזבות, כישלונות וחלומות".

האם יש עלייה במודעות לנושא?
"לשמחתי, בעשר השנים האחרונות יש עלייה במודעות לנושא, הרבה בזכות מערך השיקום שהתפתח ונותן מענה לאנשים המתמודדים עם מחלת נפש. מערך זה כולל שירותים שונים בתחומי החיים החשובים לכולנו כגון דיור, תעסוקה, לימודים וחברה.

"בעזרת מערך זה ובזכות מאמציהם הרבים של האנשים עצמם זכיתי להיות עדה להישגים רבים ומשמעותיים שאנשים המתמודדים עם מחלת נפש הגיעו אליהם. רבים הצליחו להשתלב בהצלחה בשוק העבודה, לרכוש השכלה, ובאופן כללי למדו לחיות חיים עצמאיים בקהילה. אחדים גם הקימו משפחות ומגדלים באהבה את ילדיהם".

מה התרומה של חונך למתמודד עם מחלת נפש?
"מהניסיון שלי אנשים רבים הצליחו לשקם את חייהם ולהחלים ממחלתם בזכות הקשרים החיוביים שיצרו עם אנשים בסביבתם. לקשרים החברתיים שאנו יוצרים יש השפעה עצומה על חיינו לטוב ולרע. מכאן שלכל אחד מאיתנו יכולה להיות השפעה עצומה על סביבתו ועל האנשים החיים בה".

ישראלים רבים אינם מסתפקים בהפצת האור בארץ ונוסעים מעבר לים כדי להתנדב בפרויקטים קהילתיים. שניים מהפרויקטים הללו מתקיימים באוגנדה ביוזמת עמותת "ברית עולם":

מרכז "אור קטן" (Little Light) - מרכז יום לטיפול בילדים פליטים בשכונת נמונגו בסמוך לקמפלה הבירה, ומרכז "מוזות" (Muse Uganda) - בית ספר לאמנויות בתנאי פנימייה לנוער בסיכון, יתומים ועניים.

הפרויקט החדשני הוא תולדה של שיתוף פעולה בין חברת התיירות ספארי ועמותת ברית עולם. שתיים מהמתנדבות בפרויקט הן שירה ברק, תושבת רמת השרון ונועם גרדין, תושבת הוד השרון.

גרדין, ששהתה באוגנדה כמעט שלושה חודשים, לימדה את הילדים על גרפיטי ואמנות מודרנית. "דיברנו על מחאה חברתית, על שחורים ולבנים ובעיקר על מוזיקה", היא מספרת. "בעזרת הפרויקט לימדנו את הילדים לדמיין ולחשוב רחוק יותר, שזה ממש לא מובן מאליו עבורם".

מה היה הרגע הכי משמעותי בשליחות הזאת?
"היו הרבה רגעים מרגשים, אבל ללא ספק, השבוע שבו השתתפתי בפעילויות בבית היתומים של Home of Comfort היה החזק ביותר. העברתי להם פעולה על איידס. הילדים שוחחו בפעם הראשונה בחייהם על הנושא הכאוב שנוגע כמעט לרוב האוכלוסייה שם. באפריקה אתה מקבל מושג אחר על החיים".

גם ברק, שלימדה ב"מוזות" סטופ-מושן (טכניקה של אנימציה) מעידה על חוויה חזקה מאוד. "לפרויקט הגמר התלמידים יצרו כל מיני מזכרות אפריקאיות - עבודת יד, ציורים ופסלים קטנים מעלי בננה. האווירה במקום הייתה קסומה וייחודית", מספרת ברק.

על החשיבות של בית איזי שפירא ברעננה לילדים אוטיסטים אין צורך להכביר מילים. מדובר לא רק במוסד חברתי חשוב, אלא גם בצוות עובדים מסור שעושה עבודת קודש.

החודש זכה המוסד באות מיוחד של "מידות" (ארגון שמקדם אפקטיביות של תורמים ועמותות), בראשות טליה אהרוני ויהודית יובל רקנאטי. המוסד זכה באות המיוחד בזכות פיתוח מודלים חדשניים ואיכותיים שהופצו ברחבי הארץ והעולם, דוגמת מעון יום שיקומי ראשון לגיל הרך, מרפאת שיניים לאנשים בעלי מוגבלויות, פיתוח שיטת טיפול רב-חושי ועוד.

נוסף על כך, שיבחה ועדת הפרס את המנהיגות האמיצה ושיתופי הפעולה המשמעותיים של המוסד - בין השאר באמצעות פיתוח תוכניות ארציות, הובלת חקיקה בכנסת לעיגון זכויות ופעילות סנגור.
"אתה יכול לתאר לעצמך איזו שמחה וגאווה הייתה אצלנו כשהתבשרנו על כך שהעניקו לנו את אות האפקטיביות", אומרת ג'ין יודס, מנכ"לית בית איזי שפירא.

ההכרה של ארגון מידות בהשפעה שיש לבית איזי שפירא התחילה לפני שנים אחדות כאשר המוסד זכה בדירוג הגבוה ביותר - דירוג A מטעם מידות. "אנחנו היינו בין העמותות הראשונות שהתנדבו להיבדק", אומרת יודס. "מכיוון שתפיסת העולם שלנו דוגלת בשקיפות ובפתיחות היה הבית פתוח ומוכן לבדיקה. אנחנו רואים בכך תמיכה והערכה על ההשפעה שיש לבית איזי שפירא על תחום הנכויות בארץ ובעולם".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...