ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

הדרת נשים? בקווי המהדרין באשדוד לא מבינים על מה המהומה

טניה רוזנבליט הייתה אלמונית לחלוטין עד לרגע שבו התעקשה לשבת בחלק הקדמי של אחד מ"קווי המהדרין" באשדוד. אבל התופעה של הדרת הנשים באוטובוסים לא החלה לאחרונה. ברובעים החרדיים בעיר כבר מזמן אסורה כל "התנהגות חילונית" והנוסעים בקווי המהדרין זועמים: "צריכים לתת לנו לחיות כמו שאנחנו רוצים"

הנוסעים הקבועים של קווי המהדרין באשדוד לא הבינו על מה המהומה הגדולה שנוצרה סביבם השבוע ומדוע צוותי תקשורת רבים התעניינו במסלולים שהם עוברים.

רבים מהם אינם צורכים חדשות בכלי התקשורת הרגילים, כך ששמה של טניה רוזנבליט, האישה שהסעירה את המדינה ביום ראשון, כלל לא היה מוכר להם. מנגד, אלו שכן שמעו את החדשות והציצו בעיתונים טענו בתוקף כי מדובר בניסיון לחולל פרובוקציה.

"חבל מאוד שדווקא בזמנים שבהם שקט לנו, אנחנו מחפשים לאכול אחד את השני", אמר אברך המתגורר ברובע ג'. "כנראה שזה מה שקורה כשלא יורים עלינו טילים. רק אז אנחנו מאוחדים".

קו 451, שעליו עלתה רוזנבליט, יוצא מרובע ג', עובר דרך השכונות החרדיות בעיר ומשם ממשיך לירושלים. גם קו 450 עושה מסלול כמעט זהה. שני הקווים מוגדרים כ"קווי מהדרין" המיועדים בעיקר לציבור החרדים.

אין עליהם כל סימון וב"אגד" לא מדברים בקול על קיומם, אך מיום היווסדם ישנה הסכמה שבשתיקה כי יישמרו בתוכם כללי הצניעות המוקפדים וכי נשים יישבו בחלקו האחורי של האוטובוס. התושבים החילונים, המעוניינים להגיע לירושלים, יכולים לנסוע בקווים ה"רגילים", 446 ו-448, היוצאים מהתחנה המרכזית באשדוד.

בשעת

צהריים של יום ראשון השבוע נרשמה תכונה של ממש סביב תחנת אוטובוס אחת ברחוב חנה סנש, התחנה שהפכה מוקד למשיכה של צוותי תקשורת ושל חבורות צעירים חרדים שהגיעו בעקבותיהם.

נראה כי ארבע הנשים החרדיות שהמתינו בתחנה מעולם לא היו מוקפות במספר כה רב של גברים ברדיוס של עשרה מטרים: מצד ימין שלהן התגודדה חבורת אברכים, שהביטה בעניין רב בצוותי התקשורת שהגיעו למקום. מולן עמדו הצלמים, שכיוונו לעברן עדשות מצלמה מאיימות. ואילו מצד שמאל עמדה קבוצת אברכים נוספת שהתראיינה במרץ.

עם כל תנועה של המצלמות, שתי חבורות האברכים התקרבו זו לזו, והנשים, שהציצו בקוצר רוח בשעון, יכלו רק להתנחם בעובדה שמקומות הישיבה בתחנה היוו אי של הדרה מרצון.

אחת מהנשים שואלת לשמה של האישה שבגינה התכנסנו. כאשר אנו משיבים לה, היא אומרת: "רוסייה? נו בטח, רק רוסיות רבות על כאלו שטויות. אני לא מבינה מה הרעיון, אבל אין לי בעיה עם זה. אני נכנסת לאוטובוס ועוברת אחורה. זה לא כזה עניין גדול".

חנה טקלה שומעת את התשובה ומעוותת את פניה: " זה סתם בולשיט. זה מפריע נורא. אני יכולה לשבת איפה שאני רוצה, אני לא חושבת שיש קשר לצניעות. פעם נהג האוטובוס אמר לי 'תרדי ותיכנסי מאחורה'. בגלל החרדים – הגברים קדימה והנשים מאחורה. הסכמתי, כי לא רציתי לעשות מהומה".

אחד האברכים, מרדכי וייס, משוכנע כי מדובר במהומה על לא מאומה: "אין שום בעיה שנשים יעלו לאוטובוסים. מה אנחנו, קניבלים? כנראה שהיא (רוזנבליט) אישה שחיפשה לעשות פרובוקציה. אין לי סברה אחרת. אני נוסע כל הזמן בלי שום בעיה. גם אם אישה יושבת מקדימה, מדברים אליה בעדינות ומסבירים לה".

וייס מצביע על אחד הצלמים ואומר: "סבא שלו לא היה יושב בכרכרה ליד אישה לפני מאה שנה. היום דברים היטשטשו קצת, ואנחנו רק רוצים שהדברים יישמרו. תהיה בטוח שאם דבר כזה היה קורה בשכונת מאה שערים זה לא היה נגמר כמו שזה נגמר פה. כאן, באשדוד, אנחנו מכבדים ופשוט רוצים שיכבדו אותנו".

לא מעט מהעוברים והשבים לא מבינים את פשר ההתגודדות ומבקשים מחבריהם הבהרות ביידיש רהוטה. אחד מהם המכונה "ליצמן הקטן" בגלל הדמיון המפתיע לסגן שר הבריאות, מנסה להסביר: "אנחנו לא מחוברים, לא שמענו על זה. פתאום ראינו מצלמות, ואמרו לנו הייתה אישה שעשתה בלאגן ועכשיו כל המדינה מתהפכת".

הוויכוח הולך ומתלהט, ושמואל גורדון דורש שוויון לכולם: "למה לא אומרים כלום על הדרת נשים אצל ערבים? למה הם יכולים לעשות את זה? יש להם את המנהגים שלהם, ולא מתערבים להםם בזה, כי יש להם ליברליות שאומרת שצריך לתת לערבי לנהוג לפי אורח החיים שלו. למה עם החרדים לא מתנהגים ככה? צריכים לתת לנו לחיות כמו שאנחנו רוצים. הלוואי והיו לנו קווים פרטיים, אבל משרד התחבורה לא מאשר".

גבר חרדי חמור סבר, שמבין כי קווי המהדרין הם שמשכו את התקשורת למקום, מוטרד מהאפשרות שיבוטלו, אך מהר מאוד מרגיע את עצמו: "זה הקו הכי רווחי. מה האינטרס של אגד לעשות את הקו הזה? הכל כסף בסופו של דבר".

ואז הוא מגיע: קו 451, שהפך בסוף השבוע לקו המתוקשר בישראל. הנשים נורות מהתחנה וממהרות להיכנס אליו. אחד האברכים משתרך אחריהן וקורא לצלם בחיוך: "צלם, צלם. אנחנו עולים ביחד".

כאשר אנו עולים לאוטובוס, הנהג פוקח זוג עיניים למראה האורחים הנדירים, אך מקבל אותנו ללא כל בעיה. הנשים מתמקמות בחלק האחורי של האוטובוס והגברים מתיישבים בחלקו הקדמי.

משה רז, גבר חרדי חייכן, מתנדב להיות המדריך שלנו. "ברוכים הבאים, טוב שבאתם", הוא מכריז ופוצח בהרצאה על יתרונות החיים בצל הדת: "אצלנו יש כבוד. 'אשת חיל מי ימצא'. מכבדים. יש לי עשרה ילדים, כמו פרחים. יש רציחות ומקרים לא נעימים בחדשות, אבל אצלנו לא תשמע את המילים האלה. כמה אחוזים אצלנו מתגרשים? אצלנו לא בודקים בכניסה לבית ספר אם יש סכין או סמים. איזה חינוך! הבן שלי יודע את כל הש"ס בעל פה בגיל 17. מה אתה אומר על זה?".

עוד ועוד נוסעים עולים בתחנות הרבות הפזורות ברובע החרדי באשדוד ובסביבתו. אחד מהם מבין מיד מדוע אנו על האוטובוס ומספק תיאורייה משלו: "האישה ההיא (רוזנבליט) התחילה לשיר". הוא אומר תוך שהוא מוודא שאיש מיתר הנוסעים לא שומע את שיחתנו.

"היא נשלחה על ידי ארגון שמחפש לעשות פרובוקציה. מחפשים לעשות מלחמת אחים בינינו. על מה המהומה? על שטויות. הקו הזה קיים כבר עשר שנים, ואין שום בעיות. סתם דיברו לשון הרע נגד ציבור שלם. הגיעו ארבע ניידות, כל הנוסעים ירדו והאוטובוס פשוט נסע ריק. חבל שקנו את הלוקש הזה".

באחת התחנות ברובע החרדי באשדוד, עולה אישה מהדלת האחורית וזוכה לצהלות שמחה מפיו של רז ולשירת: "הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד". "אתם רואים" הוא אומר לנו בחיוך של ניצחון, "חלב זה טוב, בשר זה טוב, אבל לא ביחד".

ואילו האישה, שהספיקה לקבל תדריך מהיר ביידיש מהנוסעת שלצדה, מתנדבת לספק את התובנות שלה. "החוק פה באוטובוס זה שנשים עולות מאחורה, וצריך לכבד את זה", היא מדגישה. "היו צריכים להסביר לאותה אישה בצורה יפה. מלכתחילה עשו את הקו הזה בשביל חרדים. צריכים להישמע לחוקים. אם היא לא רוצה – יש אוטובוסים אחרים".

התחושה בקרב רבים מתושבי השכונות החרדיות באשדוד היא כי התקשורת "החילונית", שאינה מצויה בנבכי החברה החרדית, עשתה להם "רצח אופי" השבוע.  אחד האברכים מספר כי היה במקום ההתרחשות, כאשר רוזנבליט עלתה על האוטובוס:

"היא הוציאה פלאפון והתחילה לצלם את כולם. היא אמרה 'אתם רוצים שאני אשיר? אתם רוצים שאני אתפשט?' אם בא מישהו ועצר את האוטובוס, זה רק כי כואב לו. הוא חיכה שעה לאוטובוס הבא. הוא לא עשה את זה בשביל פרובוקציה".

תושב רובע ז', אברהם פורגס, המתגורר סמוך לתחנה שבה נעצר האוטובוס, מספר: "ראיתי את האוטובוס עוצר ואת ההתקהלות. לא היה בלאגן, לא היו צעקות, הכל התנהל ברוח טובה. מדובר פה, לדעתנו, בפרובוקציה, שהוכחה במאה אחוז בשלבים היותר מאוחרים. חשוב לנו להדגיש שאשדוד היא עיר של דו קיום של קליטת עלייה. יש כאן חרדים, חילוניים, רוסים, סודנים, אריתראים. כולם חיים בהרמוניה וחיים טוב.

"אז לבוא ולהגיד שיש כאן אפליות זה פשוט לא נכון. אגד התחננה וביקשה שייתנו לה את הקו הזה, כי אחרת החרדים היו עושים את זה באופן פרטי. לאחר הסכמים עם הרבנים שנשים יישבו מאחורה, באה עיתונאית שמאלנית רדיקלית, מנסה לעשות פרובוקציות עד שהגיעה לשלב שהיא נוגעת באברך, מתחילה לשיר ומאיימת לשיר באוטובוס.

"כשמישהו מציע לה לעבור לאחור, מורחים את זה ואומרים שהחרדים לא בסדר. אני לא רוצה להגיד לך מה היה קורה אם זה היה מתרחש במגזרים אחרים. יש נשים שעולות: כולם מכבדים את כולם. הבעיה שלנו היא לא רק הגברת, אלא גם התקשורת שעשתה מעכבר פיל".

אז מדוע האוטובוס עצר והגיעה משטרה?
"הנהג מיוזמתו עצר את האוטובוס והזמין משטרה. הוא מצא לנכון לעשות את זה. מבחינת המשטרה, אין תלונה על אלימות. גם הגברת לא רשמה בפייסבוק שלה שהרביצו לה, או איימו עליה. פשוט נוח לתקוף את החרדים. ברור לי במאה אחוז שזו פרובוקציה יזומה. הציגו תמונה מעוותת.

"החרדים באשדוד הם קהילה שתורמת ומעורה בחיי הקהילה. אף פעם לא הייתה הפגנה או שריפת פח על דו קיום או על נושאי הדת. אני מזמין אותה להיפגש ולהראות לה כמה החרדים רחוקים ממה שהיא חושבת עליהם".

נחזור מעט לאחור: בשעת בוקר בשישי שעבר, עלתה טניה רוזנבליט מאשדוד על קו האוטובוס 451. דקות לאחר עלייתה לאוטובוס, עצר האוטובוס ברובעים החרדיים של אשדוד, שבו עלו אל האוטובוס, בין היתר, גם גברים חרדים רבים. היא מתעקשת כי בניגוד לכל הטענות, היא לא ניסתה לעורר פרובוקציה, אלא פשוט התיישבה בחלק הקדמי של האוטובוס, וסירבה לעבור לאחור גם לאחר שהתבקשה לעשות זאת.

"זו הייתה הפעם הראשונה שעליתי על הקו הזה", משחזרת רוזבליט. "הייתי בדרכי לפגישה בירושלים, ובאיזשהו שלב עלה בחור חרדי שלא אהב את העובדה שאני יושבת בחלק הקדמי של האוטובוס. בשלב הזה התחילה ההמולה.

"התקבצו איזה 20 אנשים מחוץ לאוטובוס, והנהג החליט לקרוא למשטרה. השוטר שהגיע שאל אותי 'האם את מוכנה בבקשה לכבד את היושבים האחרים ולעבור אחורה?', אבל אני עניתי לו שאני לא רואה איך אני מכבדת מישהו בכך שאשב מאחורה או מקדימה. אמרתי לו גם שכיבדתי אותם בלבוש שלי. לפני שיצאתי מהבית אמרתי לעצמי שאני אהיה בטח באוטובוס עם הרבה חרדים, אז לבשתי משהו ממש רחוק מלהיות פרובוקטיבי".

פחדת שההמולה תעבור לאלימות פיזית?
"כן, קצת. אני הייתי בתוך סיטואציה שבה לא ידעתי מה יקרה בדקה הבאה. אבל רוב המתפרעים היו נראים יותר סקרנים מאשר מפחידים. הבחור היחיד שצעק ושממנו חששתי  היה אותו אחד שהתחיל את כל המהומה הזו".

בסיום ההמולה, רוזנבליט נשארה במקומה, כפי שהתעקשה, והאוטובוס המשיך בדרכו לירושלים. והנסיעה לירושלים חודשה. "ברגע שעיכלתי את ההתרחשות שקרתה, החלטתי שאני חייבת לשתף את החברים בפייסבוק", היא אומרת. "עוד בזמן הנסיעה, העליתי דרך הלפ-טופ תמונות שצילמתי בטלפון, וככל שהדקות עברו, היו עוד ועוד תגובות בפייסבוק. משם כבר העניינים עברו לבלוגרים ולעיתונאים".

למה היה חשוב לך לשתף את החברים בסיפור?
"כי רציתי שידעו שיש מציאות כזו. אשדוד היא העיר שבה גדלתי, ובכל רובע זה עולם אחר. זה ממש מצחיק. עצוב לדעת שיש רובעים שבהם נשים לא יכולות להסתובב איך שהן רוצות. עצוב לדעת שלאחר נסיעה קצרה מהבית שלי, ברובע י', יש עולם אחר, שבו נשים הן נחותות.

"ברובע י' ובשאר הרובעים החילוניים של אשדוד, בני זוג יכולים ללכת כשהם מחובקים, יכולים להסתובב כשהם משלבים ידיים, ואפילו נותנים נשיקה. אבל ברובעים החרדיים זה ממש בני ברק. ואני ממש לא רואה סיבה למה יש רובעים באשדוד שבהם אני לא יכולה לחבק את בן הזוג שלי או להחזיק לו את היד. זו לא פרובוקציה. אני לא מבינה למה החרדים הקיצוניים רואים את הדברים האלה כפוגעניים".

יש כאלה שאומרים שבסך הכל ביקשו שתכבדי תושבים מהעיר שמנהלים אורח חיים אחר.
"דווקא כן כיבדתי. התלבשתי צנוע, כי הנחתי שבקו הזה יהיו הרבה חרדים, והיה לי מאוד קשה לי לעשות את זה.

"זה לא שאני לא מתלבשת צנוע ביום-יום. אבל מבחינה תפישתית – לחשוב שאני צריכה להתלבש בצורה מסוימת כדי למנוע מהומות, זה היה לי קשה. עם זאת, הבנתי שזה דבר שאני כן יכולה לעשות, למרות שלדעתי, העובדה שאני צריכה בעיר שלי לחשוב על האם בבגד הזה יש מחשוף והאם רואים במכנס הזה מעט מהרגליים – זה לא דבר בריא".

לרוזנבליט יש פיתרון: כל אחד יחיה את חייו כפי שהוא רוצה. שלא תהיה כפייה חילונית ושלא תהיה כפייה דתית. "כמו שאני לא מצפה מאף חרדי שישנה את הדרך שבה הוא לבוש ומתנהג כשהוא נמצא באזורים החילוניים, ככה לדעתי גם לא צריך לצפות מחילונים להתגמש בכל דבר רק כדי לרצות מיעוט קיצוני בתוך החרדים", היא מסבירה את העמדה.

"אני הייתי מדריכה בפר"ח, בבית ספר ממלכתי-דתי ברמת גן לפני כמה שנים. ככה שאני יודעת לכבד ולהבין את העולם האחר. אם נאפשר את החלוקה באוטובוסים ובמדרכות, אז זה לא יסתיים שם. זו תופעה מזעזעת – מה שקורה בזמן האחרון. מיעוט קיצוני רוצה לגרום לנשים להפוך להיות בלתי נראות. אסור לשבת ליד גבר, אסור לשמוע קול של אישה".

את מבינה שהפכת לסמל?
"זה לא נכון, כי אני עדיין לא שיניתי משהו. אבל אני לא רוצה להיות סמל. בטח לא סמל לאנטי-חרדיות. כי אני ממש לא. אני מכבדת את האמונה ואת דרך החיים. אני רק מבקשת שיכבדו את אורח החיים שלי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...