"מיואשת לגמרי": אם לחמישה מהקריות מחפשת בית ראוי
נירה (שם בדוי), הסובלת ממגבלה בריאותית קשה, מתגוררת בדירה מתפוררת בקומה הרביעית בקריות עם בעלה וחמשת ילדיה. היא מאוד מקווה שחברת "עמיגור" תספק לה בקרוב דירה חדשה וראויה. ואם זה לא יקרה, גם שיפוץ מקיף בדירה יגרום לה אושר
לנירה לעומת זאת אין ברירה. כושר או לא, היא חייבת לעלות את כל הקומות האלו כמעט כל יום. היא גרה שם, בדירת שלושה חדרים, עם בעלה וחמשת ילדיה: "כולנו חיים כאן בצפיפות נוראית, אבל זה כלום לעומת המדרגות. אחד מילדיי מוגדר נכה, הוא הולך לגן שיקומי ויש לי אישורים והכל, אבל ב'עמיגור' לא מוכנים לשמוע", היא מספרת בכאב גדול.
נירה נמצאת כרגע בחופשת לידה, רק לפני חודש היא ילדה, "אני בטוחה שילדתי בשבוע 35, בגלל העליות האלו במדרגות. קצת קשה להסביר, אבל בלי שום קשר להריון - יש לי מצב בריאותי מסוים, שברגע שאני עולה יותר מדי במדרגות - אני כולי מתנפחת, נהיה לי קוצר נשימה וכמה פעמים כבר התעלפתי, חסר לי אנזים בדם, ויש לי אישורים מרופא והכל. הוא אמר לי במפורש שאסור לי לעלות מדרגות, שלחתי את האישור למשרד השיכון אבל שום דבר לא זז".
ואיך המשפחה מתמודדת עם המצב?
"בעלי כל הזמן מפחד עליי, שלא יקרה לי משהו יותר חמור. הבת שלי הגדולה אומרת לי כל הזמן 'אמא, מתי יהיה לי חדר נורמלי, עם פינה משלי שאני אוכל להזמין חברה?'. חברה? אפילו מקום נורמאלי לעשות שיעורי בית אין לה. הספריה פה בסלון, והילדים משתמשים בה בתורות. אין בכלל פרטיות, זה קשה לי מאוד בתור אמא, וממש לא נעים לי.
אמרו לי 'תפלשי לדירה'. יש כאלה שעושים את זה, אני מכירה, אבל זה לא אנחנו. אני לא אתן לילדים שלי להיות בתוך בלאגן כזה. אני רוצה לעשות הכל מסודר. בעלי יודע על אנשים עם פחות ילדים שקיבלו דירה יותר גדולה, אבל אני מעדיפה לא להתעסק בזה".
כלומר גם בדיור ציבורי צריך קשרים?
"כן, גם אני כל הזמן המומה שגם בזה צריך פרוטקציות. שלא נדע. אני בסך הכל מבקשת שיתחשבו בי ובמצב שלי".
התואר דירת שלושה חדרים מאד מחמיא, לכוך הקטן בו מתגוררת המשפחה. חלוקה מאוד מחושבת של חלל קטן גם ככה, יצרה מבנה רשמי של שלושה חדרים. מדובר בשני חדרי שינה קטנים, שלא מכילים יותר ממיטות וארון. המיטה של ההורים היא בעצם מיטת נוער נפתחת, והארון מכיל את הבגדים שלהם ושל הילדים.
כל פינה בבית מנוצלת. הכל מאד מסודר ונקי, אבל גם מאוד קלסטרופובי. במטבח ישנה רק פיסת שיש, וארונות? אין בכלל על מה לדבר. הסירים,
לדברי אם המשפחה "ככה קיבלנו את הדירה. אני עושה הכל כדי שיהיה נקי ומסודר, אבל זה מאוד קשה בלי ארונות, עם ילדים קטנים בבית. יש מישהו, איזה קבלן מ'עמיגור' שאמור לסדר דברים שמתקלקלים וגם לסדר לנו ארונות, אבל כל הזמן דוחים אותנו. אנחנו משתדלים לעשות בעצמנו. צובעים את הקירות, אבל הם מתפוררים. יש רטיבות ולוקח זמן עד שמתקנים. אי אפשר לחיות ככה".
יש מישהו שעוזר לך?
"אמא שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. אני משתדלת לא לרדת בכלל את כל הקומות, אבל צריך להוציא את הילדים מבית הספר והגן, ולא תמיד אמא שלי או בעלי יכולים. בנוסף אני רוצה גם לרדת עם התינוקת קצת, שתנשום קצת אוויר, לטייל איתה כמו כל תינוק. אבל אני מתחרטת על הרגע שירדתי, כשאני צריכה לעלות".
זאת שאלה קשה, אבל היא חייבת להישאל. איך מביאים למציאות כזו עוד ילדה?
"אני לא כל כך אוהבת לדבר על זה, אבל הרבה אומרים לי אז אני חייבת להגיד - זה לא היה מתוכנן. פשוט התפקשש. אני לא מאמינה בהפלות, לא מסוגלת. העיקר שתהיה בריאה. אמרו לנו שעם חמישה ילדים מגיע לנו בית יותר גדול, אבל הם רצו לחכות עד שאני אלד, לא יודעת למה. הייתי בשמירת הריון, הריון בסיכון גבוה, ועכשיו היא נולדה. ומה יהיה? אין לי איפה לשים אותה. הבן הקטן ישן איתנו במיטה, ואין איפה לשים פה מיטת תינוק. מזל שהיא קטנה, כך שהיא בינתיים בעגלה".
באילו אפיקים ניסיתם לפנות לעזרה?
"למי שלא תרצי. אנחנו ממשיכים לפנות ל'עמיגור' ולמשרד השיכון, אפילו לנשיא המדינה פנינו. הבטיחו לנו דירה יותר גדולה, אבל לא מקיימים. כותבים לנו מכתבים שזה בטיפול ובטיפול, ובינתיים אנחנו סובלים". בשלב הזה נירה מוציאה, ומראה לי ערימת מכתבים לגורמים שונים ומגורמים שונים, שבעיקרון משתתפים בכאב על מצבם העגום, אך מעבירים את הכדור הלאה.
שאנשים שקוראים את השורות הללו ישאלו למה אתם לא יוצאים לעבוד.
"בעלי גנן, ואני לא צריכה להסביר לך כמה המצב קשה גם ככה. אז אין עבודה, אנשים מצטמצמים עושים לבד, או שלא מטפלים בגינה בכלל, והעבודה עם השנים רק הולכת ופוחתת. אין גינות, ועבודה מגיעה לעיתים רחוקות אם בכלל. אני עבדתי עם קשישים, וגם מטפלת בילדים. כל התקופה האחרונה ועד הלידה אני הייתי המפרנסת העיקרית, כשבנוסף אנחנו מקבלים השלמת הכנסה".
המכתבים מ"עמיגור" מדברים על כך שיש תור ארוך של נזקקים שמחכים לדירות, שהנושא בטיפול ושבקרוב ימצאו פיתרון. "אני מבינה שאני לא היחידה שנמצאת במצב קשה, אבל אני לא יכולה לחשוב על זה. אני צריכה לחשוב על הילדים שלי, ועל הצרכים שלהם".
איך בכלל הגעתם למצב הזה?
"כמו שאמרתי - בעלי התקשה למצוא עבודה, והגענו למצב שאנחנו צריכים עזרה. בהתחלה קיבלנו עזרה בשכר דירה וסיוע מהרווחה, אבל בסוף החליטו שהכי הגיוני לתת לנו דירה וזהו. כל הדירות שהראו לנו היו בקומה רביעית וזו, כמו שאת רואה אותה, הייתה במצב הכי טוב. אנחנו כבר ארבע שנים פה, וכל הזמן עושים לנו בעיות עם תיקונים. הכי מפריע לי המצב של המטבח. זה ממש גובל בהפקרות עם כל הצנרת החשופה, וכל הדברים על הרצפה".
אתם לא יכולים לתקן את הדברים האלה לבד?
"אנחנו לא יכולים לעשות פה דברים. גם אם הייתי יכולה ורוצה, זאת לא ממש דירה שלי. המצב היה קשה, אז הצטברו לי חובות ב'עמיגור'. לנדנד על החובות הם יודעים יפה מאוד, אבל כשצריכים אותם - 'לכי תחפשי'. וגם, אני חייבת לומר את האמת, גם כשהיה לי להחזיר דחיתי את התשלום, מכיוון שקיוויתי שזה יגרום להם להזדרז עם התיקונים. הם הבטיחו שברגע שאני אשלם הכל הם יבואו, אז בסוף שילמתי - וגם אז הם לא באו".
באתר משרד השיכון מצאנו רשימה של פריטים שאמורים להיות בדירה, ואם הם לא נמצאים - על החברה המאכלסת להתקינם או לתקנם. ברשימה הזו נמצא גם ארון מטבח תחתון (ארון מטבח עליון, אגב, הוא פריט חובה רק למשפחות בעלות שמונה נפשות ויותר). על היענות לתיקונים שונים בפריטים כמו צנרת, חשמל, סדקים וכולי מצאנו את הכלל הבא: "על החברה המאכלסת להתחיל בתיקון הפריטים המפורטים לעיל בדחיפות, ולא יאוחר מ-60 יום מן הדיווח על הצורך בתיקון.
"כמו כן עליה לסיים את התיקון במהלך זמן סביר. לגבי הקצאת דירות בקומות קרקע, ראשונה ושנייה: זו תיעשה בכפוף לחוות דעת ועדה רפואית, של משרד הבינוי והשיכון. למרות האישורים הרפואיים הרבים ששלחה, לא ראה משרד השיכון לנכון לזמן אותה לוועדה שכזו. לגבי גודל הדירה, אכן למשפחה בעלת 7 נפשות מגיע בית בגודל של 3.5-4 חדרים, ולטובת העניין כילד ייחשב ג ם הריון מחודש חמישי.
"אני כבר לגמרי מיואשת", מסכמת נירה בעצב. "אני מקווה שאולי הכתבה הזו תעזור במשהו, אבל לא באמת מאמינה שאפילו זה יזיז אותם. כבר איבדתי תקווה לקבל דירה קצת יותר גדולה, למרות שאמרו לי במפורש שזה מה שמגיע לי עם חמישה ילדים. בשלב הזה אני אסתפק בזה שיתקנו את מה שצריך, שישימו ארונות למטבח וזהו. מה שמעבר לזה זה בונוס מבחינתי".
מחברת "עמיגור" נמסר בתגובה: "המשפחה אוכלסה בשנת 2008 לאחר שהדירה אותה קיבלה, שופצה במלואה כולל ארונות מטבח תחתונים, שיש וכיור חדשים לחלוטין. לאחרונה פנה הדייר שהשיש, הכיור וארונות המטבח נשברו. בכל דירה קיים בלאי טבעי אך אין הגיון כי ארונות המטבח נשברו כל כך מהר.כאשר הדייר פנה ל'עמיגור', נראה היה כי לכאורה, הנזק הוא לא תוצאה של בלאי טבעי אך עם זאת ולפנים משורת הדין, הותקנו שיש וכיור חדשים.
"הדייר התבקש להעביר מסמכים שונים על מנת ש'עמיגור' תוכל לפנות לועדת חריגים במשרד הבינוי והשיכון, לאישור חריג למטבח, אולם למרות פניות חוזרות ונשנות לדייר , הנ"ל לא הגיש מסמכים.
"לגבי התלונה על פיצוץ צנרת, ב'עמיגור' לא התקבלה תלונה מהדייר והעניין נודע בעקבות פניית העיתון. לאחר ביקור במקום התברר כי לא קיים פיצוץ צינור במקלחת. יש לציין ,כי הדייר ביקש לעבור לדירה אחרת למרות שמשרד הבינוי והשיכון לא אישר זאת, וקיים חשש שתלונותיו נעשות על רקע זה. בכל מקרה כל פניותיו בעבר ובהווה נבדקו וטופלו בהתאם לנוהלי משרד הבינוי והשיכון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם