"לא רוצה להיות שרמוטה של פרסום": קבלו את זוכת "הסטייליסטים"
עם אמא וסבתא שיקיות ומוקפדות, דעתנות אופנתית בלתי מתפשרת וחלומות להחליף את עורכת "ווג", קבלו את ליאור דונסקוי, חיילת מרחובות, זוכת העונה הראשונה של "הסטייליסטים", שאפילו את התלבושת האחידה בתיכון היא הצליחה לאתגר
דונסקוי, בת 19, תושבת רחובות, הייתה המתחרה הצעירה ביותר בעונת הבכורה של "הסטייליסטים", ששודרה ארבעה ימים בשבוע בערוץ הבידור בהנחיית רותם סלע. מידי שבוע התמודדה דונסקוי אל מול סטייליסטים ותיקים, חלקם מחזיקים במותג ובוותק של שנים בתחום, בעוד פאנל שופטים מחמיר ודק אבחנה מנתח כל פאייט בוהק ותלתל סורר. אבל כל זה לא עצר בעדה מלדלג בנחישות ובבטחה אל גמר התוכנית, בו ניצחה לפני שבועיים את מעוז דהאן (32) וזכתה בחוזה סטיילינג אישי ובסגנון השחקנית והדוגמנית ימית סול לשער המגזין "פנאי פלוס", למען יראו ויראו.
בימים כתיקונם, דונסקוי היא חיילת מן השורה המשרתת במז"י – מפקדת זרוע היבשה בצומת קסטינה. חששותיה שהגיוס לצבא יעצור את התפתחותה הטבעית כסטייליסטית, התבדו במהרה נוכח תמיכת מפקדיה בהשתתפותה בתוכנית: "הצבא אפשר לי להתפתח עוד יותר. בהפקה רצו אותי, ביקשו אישור מדובר צה"ל ומהמפקד שלי וקיבלתי את כל הפרגון שבעולם מהצבא במקביל לתמיכה אדירה מהמשפחה שלי", אומרת דונסקוי.
דונסקוי הצעירה כבר מחזיקה בתעודת גמר של קורס שנמשך שנה בנושא תולדות האופנה, שעברה בבית הספר הגבוה להנדסה ועיצוב "שנקר" בהיותה בת 16 בלבד, במקביל ללימודיה בתיכון קציר ברחובות.
מה עם תיכון? בגרויות?
"נתנו לי אישור לצאת מוקדם בימי ראשון לשנקר, ולא נעים לומר אבל הברזתי הרבה מהתיכון. ישבתי בספריה של שנקר במקום ללמוד לבגרות. עד היום אמא שלי צוחקת שהיא לא מבינה איך יש לי תעודת בגרות. כמובן שהפסדתי כמה הצעות בגלל בית ספר – הסטייליסטית של 'קסטרו' בזמנו הציעה לי לבוא לעזור לה בהפקה, וסירבתי בגלל הבגרות במתמטיקה. אבל זה לא עצר אותי, עד היום כלום לא עוצר אותי".
במהלך הקורס השלימה דונסקוי תיק עבודות מרשים שסלל את המשך דרכה בתעשייה: "חושבים שזה נורא קל, לזרוק בגד על דוגמנית, אבל זה לא, יש הרבה דברים מורכבים מאחורי זה. תיק העבודות הוא כרטיס הביקור שלך בפני גורמים בתעשיית האופנה. אני שלחתי את תיק העבודות שלי להמון עורכים והגעתי לחן אבני, שהיה כתב ב'סגנון', הייתי אסיסטנטית של מזל חסון, אחת משלוש הסטייליסטיות הבולטות בארץ, עשיתי איתה סטיילינג לאפרת דור אצל רונן חן, עשיתי תצוגת אופנה של 'תמנון' ושל מוצרי השיער 'אינדולה', יש בהפקות המון פרטים להתייחס אליהם".
◄ כנסו ל"זמן רחובות" בפייסבוק
ההתבדלות של דונסקוי תמיד התבטאה במלבושיה, ואפילו הלימודים בשנקר, מעוז ההחצנה שהקוליות שולטת ביד רמה במסדרונותיו, לא הרתיעו אותה מלבטא את עצמה: "תמיד התלבשתי איך שאני רוצה, אנשים צחקו עליי, אנשים החמיאו לי, זה לא משנה. מהילדות אני אינדיבידואלית וגם בשנקר לא נתתי לגילי הצעיר לערער אותי, להיפך. זה נתן לי הרבה אמביציה והשקעתי כל כך הרבה בתיק העבודות, שבסוף ההפקה שלי נבחרה מכל הכיתה להופיע ב'מעריב'".
"נורא חששתי כי האנשים שם הם 15 שנה מעליי, עם המון ניסיון ומותג משלהם, והם כבר נורא עמוק בתעשייה. אבל עטפו אותי לגמרי, גם ההורים שלי וגם ההפקה. הרצון הגדול שלי לזכות הביא אותי לגמר, עשיתי כל מה שצריך".
ברוח התמיכה המשפחתית, אביה של דונסקוי גויס לתפקיד המבוגר המלווה, מאחר ודונסקוי היא נהגת טרייה, במהלך איסופים והחזרות של מאות פריטים מחנויות
"האחים שלי בני 27 ו-30 ומתייעצים איתי כל הזמן. כרגע הם רווקים, אבל גם את החברות שהיו להם בחנתי כמובן. אחי גר בתל אביב והדירה שלו הפכה למחסן האיסופים שלי".
האהבה לאופנה באה מהבית?
"כן, אמא שלי וסבתא שלי מאוד שיקיות ומוקפדות. כל יום שישי אני פולשת לארון של סבתא והיא יודעת שחצי ממנו אצלי. את אמא שלי אני זוכרת מגיל צעיר לבושה בחליפות קולור בלוק, נעלי עקב, בחיים לא תתפסי אותה עם פריט לא במקום או עם משהו לא עדכני".
היא הקפידה על הלבוש שלך כשהיית קטנה?
"מאוד, היו לי נעלי בובה בכל הצבעים, ההורים שלי אפשרו לי לבחור לעצמי בגדים. יש סיפור שרץ בבית איך בגיל שלוש לא הסכמתי לצאת מהחנות עד שאקבל את החליפה שאני רוצה שעלתה כמה אלפי שקלים. ילדה בת שלוש בוכה בחנות. אני רואה היום באיזו חליפה מדובר, מקטיפה כחולה, משהו מחריד! מגיל קטן לא היה אכפת לי, אני מתלבשת לפי הטעם שלי".
"לא, בחיים לא הייתי מנודה, אבל בחטיבה בכיתה ט' התחלתי ללכת עם חצאיות גבוהות, כל הבנים צחקו עליי שאני מתלבשת כמו סבתא שלהם. אפילו החברות שלי צחקו עליי ושנתיים אחר כך כשהטרנד של חצאיות גבוהות נכנס חזק, אמרתי להם שצוחק מי שצוחק אחרון".
זה סוג של מרד נעורים.
"נכון, יש עליי קבוצה בפייסבוק: 'גם אני לא מבין איך ליאור דונסקוי נכנסת ככה לבית ספר'. זה ממש היה ככה. הייתה בקציר תלבושת אחידה, אבל אני פרצתי את הגבולות והגעתי עם טייצים זוהרים, מבריקים, קרעים, מה שרציתי".
לא סילקו אותך?
"לא, המורות למדו לקבל את זה ואפילו חיכו לראות מה אלבש. הרכזת של השכבה באה לבדוק במסיבת סיום מה אני לובשת ומי המעצב".
עכשיו את לא יכולה להתחמק מהמדים, איך את מסתדרת עם זה?
"אני חושבת שגם עם המדים של צה"ל כל אחת יכולה לשדרג את עצמה עם פריט מעניין, תיק יפה או עגילים תקניים שנותנים צבע. חשוב להרגיש טוב עם עצמך ולהתחבר למי שאתה גם במדים".
דונסקוי מתכננת לטעום מכל מה שיש לעולם האופנה להציע לה ולצבור ניסיון כמתמחה אצל עורכי האופנה המובילים בעולם, אך לעת עתה היא עוד מנסה להסתגל לתהילה המלווה את הזכייה בתוכנית: "עוד באודישנים לתוכנית היינו צריכים לעמוד מול המצלמה ולספר על הסטיילינג שלנו, וטרם הסתגלתי לרעיון של להיות בפרונט. אני רגילה להיות מאחור, ליד הצלמים.
מה לקחת איתך מהתוכנית?
"קיבלתי המון ביקורת בונה, שזה מצוין, כי עד היום כל מי שעבדתי איתו החמיא לי אבל לא ביקר את העבודה שלי. פתאום בתוכנית השופטים יוסף, ליאת אשורי, מיטל ברונר ושרית קליימן, שהתקרבתי אליהם מאוד, העירו הערות שלקחתי לתשומת לבי וחשוב לי לשמוע כל הערה. רותם סלע ואני בקשר קרוב, רק היום שלחתי לה את תמונת החוגר שלה, שתראה שאפילו כחיילת היא נראתה מושלם, היא מקסימה".
קצת החמירו איתך במהלך תוכנית הגמר, לא?
"כן, הייתה חצי שעה שישבנו לבד בחדר, מעוז ואני והייתי בלחץ מטורף".
אז מול מי את מרשה לעצמך להתפרק?
"מול אמא, אנחנו קשורות בנפש. אמא יש רק אחת. היא יודעת עליי הכל, אני לא יכולה לשקר לה בחיים ואני בוכה אצלה כשאני לחוצה. חוץ מזה ההורים שלי תומכים בי מאוד גם כלכלית, כי אני חיילת ובהתחלה צריך להוציא כסף מכיסך על נסיעות, על מחיה. הייתי המון אצל אחי בתל אביב והייתי צריכה לקנות לעצמי אוכל, ובכל הפקה יש הוצאה של מאה או מאתיים שקלים, כי לא הכל מגיע מאיסופים ממעצבים.
"יש המון דברים יפים בשווקים, ואני אוהבת מציאות וזה משהו שאת חייבת לקנות, לא יכולה להשאיל. לפעמים הפריט הכי יקר של מעצב יכול להיראות נורא, ולעומת זאת משהו שעולה גרושים ייראה כמו מיליון דולר ויגרוף מחמאות, אז ההשקעה הזו משתלמת לי".
את יודעת, בשנה האחרונה מתנהל מאבק חברתי על יוקר המחיה, יש מקום להשקעה בפריטים יקרים או בסטייליסט אישי בישראל?
"אני מרגישה שהתעשייה פה מאוד קטנה, כולם מכירים את כולם. בחו"ל התעשייה הזו ענקית והשאיפה שלי אחרי הצבא היא ללמוד במכון הטכנולוגי לאופנה בניו יורק או בלונדון, שם התעשייה ממש גדולה ויש לך מקום להתפתח ולהמשיך הלאה, השמיים הם הגבול. יש יותר תקציב להפקות, מה שאין בארץ, למרות שנראה גידול מסוים בשנים האחרונות וקמו עוד עיתוני אופנה כמו 'גו סטייל' ו'בל מוד'. להישאר בארץ יהווה אתגר מהבחינה הזאת, ואני מעדיפה שיהיה לי מקום לפתח את היצירתיות שלי".
פרט לאהבתה הניכרת לאופנה, למדה דונסקוי במגמת תקשורת בתיכון, אותה אהבה במיוחד והנפש הרומנטית שלה התגלתה בפרויקט הגמר שלה, שעסק באהבה: "הקבוצה שלי עשתה סרט על אהבה, בשם "רומנוצ'קה", ואני הייתי המפיקה. מצאנו זוג תאומות, מישהי בת 35 שלא רוצה אהבה וחבר ומחזיקה בשבעה חתולים שהם מבחינתה הילדים שלה, וזוג בני 87 שחולקים אהבה אמיתית, לא חיים יחד רק מתוך הרגל של שנים.
"עשינו איתם סימולציות ושאלנו אותם שאלות על אהבה, ורואים את הצורה השונה שיש לאהבה. במהלך הסרט ניסינו למצוא נוסחה לאהבה והגענו למסקנה שזה לא כמו טבליה שאפשר לקחת, או נוסחה מתמטית, אי אפשר לדעת את זה, וכל אחד ימשיך לחפש את זה עד שימצא".
ואת מצאת?
"היה לי חבר במשך שנה, לפרקים, ונפרדנו לפני חצי שנה. אנחנו לא מתאימים. כרגע אני פנויה, אבל לא ממש מחפשת. אני שומרת על עצמי, אפילו הנשיקה הראשונה שלי הייתה בכיתה י"ב".
לדבריה, חברותיה פרגנו לה מאוד במהלך שידורי התוכנית ומידי שבוע נערכה בביתה הקרנה פרטית למשפחה ולחברות. החברות, יאמר לזכותן, לא נטשו, על אף שלאחרונה היא התקשתה למצוא זמן לבלות איתן, עקב ריבוי העבודות לצד השירות הצבאי: "הפעם האחרונה שבה יצאתי לבלות הייתה לפני חודש, אבל זה בסדר. אף פעם לא ביליתי מידי שבוע, אני נורא מבוקרת במה שאני עושה".
מה השאיפה הכי מופרעת שלך?
"אני רוצה ללמוד הכל על ההיסטוריה של האופנה, כתיבת אופנה, תצוגות, לקבל השראות. זה מאוד חשוב לי וברגע שאצבור את כל הידע, אני מתכננת לעשות התמחות אצל אנה וינטור, העורכת של ווג. כשהיא תגיע לגיל הפנסיה, אפנה אותה יפה מהכסא ואתפוס את מקומה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם