ישבו עליהם שבעה: הל"ל מסייעת כבר 20 שנה ליוצאים בשאלה
המעבר מהעולם החרדי ליקום החילוני רצוף קשיים יום-יומיים. לעתים הוא כרוך בניתוק מהמשפחות, והקיצוניות שבהן אף יושבות שבעה על הצאצא שעזב את הדת. עמותת "הל"ל", שחוגגת 20 שנות קיום, מסייעת לצעירים החרדים לשעבר להתמצא בעולמם החדש
הוא קיווה שמסלול החיים שבחר לעצמו יתאים לו יותר, אולם עם יציאתו מהעולם החרדי המסוגר גילה עמית שאינו מתמצא בדפוסי ההתנהגות החילוניים, ושבינו ובין חבריו החילונים החדשים יש פערים עמוקים בהשכלה. הוא גם התקשה להתקיים מבחינה כלכלית אחרי שהוריו סירבו לסייע לו בדרך כלשהי בדרכו החדשה.
הבעיה של עמית אינה עניין ייחודי לו; תהליך היציאה בשאלה של מרבית הצעירים שעוזבים את העולם החרדי סבוך. רבים מהיוצאים בשאלה מתחילים את התהליך כאשר הם עדיין חיים עמוק בתוך העולם שנולדו לתוכו, ואת הצעדים הראשונים הם עושים כשהם חיים בזהות כפולה.
כזה הוא סיפורה של שושנה (גם היא ביקשה להיקרא בשם בדוי, וכך גם יתר המרואיינים בכתבה). שושנה גדלה בקהילה מסוגרת וקיצונית. היא התחתנה כשהייתה עדיין בת עשרה, וכמה שנים מאוחר יותר היא החליטה להתרחק מהעולם החרדי. שושנה התגרשה מבעלה לאחר שנולד להם ילד. הוריה, שהיו בטוחים כי היא עדיין מנהלת אורח חיים חרדי, ניסו למצוא לה שידוך.
"שוב התקשרה השדכנית", סיפרה שושנה בפורום סגור של עמותת "הל"ל". "מי שלח אותה הפעם? אולי הפעם זה הדוד שמרחם עליי ומנסה את מזלו אחרי שההורים והאחים לא ממש הצליחו. אני שוב מתחמקת ועונה לה שיש הצעה די רצינית על הפרק, ככה שכרגע זה לא אקטואלי (שוב שיקרתי). היא בטח רצה להורים, מנסה להרגיע אותם ואמרה 'לא הכול אבוד, עוד תזכו להכניסה לתורה'".
בהמשך שיתפה שושנה את חברי הפורום בהרגשה
ושוב הוא יחזור הביתה ויספר לי בעברית שכמעט התבלבל ודיבר אל הרבי בעברית, ושוב אני אחבק אותו ואגיד לו כמה אני אוהבת אותו, ושוב הוא יחייך אליי ואני אבין בלי מילים כל מה שהוא מנסה להסביר לי... ושוב אגיע הלילה ואבכה לעצמי בחושך שעדיין לא הצלחתי להוציא אותו משם. ושוב אני אגיד לעצמי שאני עשיתי ועושה את כל מה שתלוי בי. ושוב אני אקום בבוקר עם המון תקווה בלב שהדברים הולכים להשתנות עוד מעט, ושוב אקח אותו לחדר עם תפילה בלב שאלוהים ישמור עליו גם שם, וששום דבר ואף אחד לא יפגע בו ולא משנה מה, אנחנו חזקים והוא יהיה בסדר. וגם אני".
בתוך הבלבול הרב וחוסר האונים שחווים היוצאים בשאלה, יש מי שמסייע להם בדרכם הסבוכה. הפתרון לקשיי ההתמצאות במרחב החילוני החדש נמצא בידיים של עמותת "הל"ל" (האגודה ליוצאים לשאלה), שהוקמה לפני 20 שנה ביוזמת צעיר בשם שי הורוויץ. הורוויץ עצמו, אגב, נולד כחרדי, התפקר ומאז הספיק לחזור שוב בתשובה.
הסניף הראשון הוקם בירושלים, ולאחר מכן הוקם סניף גם בתל אביב. העמותה ממומנת בעיקר מקרנות בארץ ובחו"ל, וגם מתורמים פרטיים. "אנשים רבים מתקשרים במהלך השנה ומבקשים לתרום לעמותה לאחר ששמעו על פעילותה", אומר סמנכ"ל "הל"ל" ומגייס הכספים יאיר הס.
באירוע חגיגי שהתקיים אתמול (ב') במוזיאון ארצות המקרא הוענקו ל-70 יוצאים בשאלה מלגות לימודים בסכום של 650 אלף שקל. המלגות מיועדות לכל שלבי הלימודים, מהשלמת בגרויות ופסיכומטרי ועד למימון תארים אקדמיים. בירושלים יש למעלה ממאה מתנדבים - מלווים, מורים פרטיים וכדומה - שמסייעים לכ-40 יוצאים בשאלה שמגיעים לעמותה מדי שנה. עד עתה נעזרו בפעילות העמותה למעלה מאלף יוצאים בשאלה מכל רחבי הארץ. כל פעילות העמותה מושתתת על מתנדבים, למעט שלושה אנשים בשתי משרות שעוסקים במינהלה.
בפני היוצא בשאלה ניצב עולם זר לחלוטין, ולרובם אין אפילו ביגוד בסיסי שמתאים לחילונים. ב"הל"ל", שחושבים פשוט על הכול, דואגים גם לעניין הזה, ומחזיקים חדר הכולל ביגוד חילוני סטנדרטי.
"יש לנו חדר הלבשה שכולל המון בגדים", מספר הס. "הצעירים יכולים להגיע לכאן כשהם לבושים בשחור, ולצאת כעבור כמה דקות בג'ינס וטי שירט". במשרדי העמותה מתקיימת בקביעות חלוקת בגדים, וגם הפן הרוחני יותר זוכה לתשומת לב: במקום יש ספרייה המאפשרת ליוצאים ללמוד על נושאים שאינם מוכרים כלל בעולם החרדי.
עוד דוגמה טובה לחשיבה על הפרטים הקטנים היא ההפרדה בין בנים לבנות בדירות המגורים שמספקת "הל"ל" ליוצאים. אף שההפרדה נראית כסממן חרדי מובהק, ב"הל"ל" הבינו שהיא נחוצה כי לבחור או בחורה שמגיעים מהמגזר החרדי חסר ידע בסיסי בהיכרות עם המין השני. "מי שיוצא מהעולם החרדי קודם כול חוטף הלם", מסביר הס, "הוא לא יודע איך לדבר עם בחורה במובן של היכרות. אנחנו גם נותנים ליוצאים סדנאות בנושא זוגיות, ומסבירים על הקשר בין גבר לאישה".
כדי להקהל על היוצאים את הקליטה בעולם החדש, "הל"ל" מצמידה לחניכים מסוימים משפחה מלווה שדואגת להם ותומכת בהם. "אני מרגיש כמו עוד אח במשפחה המלווה שלי, היא הכי מדהימה בעולם. אני יוצא איתם לטיולים מדי פעם ואוכל אצלם", מספר דוד. "הדוגמה לכמה אני חשוב למשפחה המלווה היא שהיה להם חשוב מאוד שאני אגיע לטקס ההשבעה של הבן שלהם".
את הסיוע של העמותה הוא מגדיר כמכשיר הנשמה. "לפני שיצאתי בשאלה היינו שלושה חברים שפנטזו לצאת לעולם החילוני", הוא מספר. "אני היחיד שעשיתי את זה דרך 'הל"ל'. השניים האחרים עזבו את הארץ, ולפי מה שאני יודע אחד מהם גמר במוסד לגמילה מסמים".
במהלך שירותו הצבאי העניקה לו "הל"ל" סיוע של מורים פרטיים כדי שישלים בגרויות, וכעת דוד מתחיל לימודי הנדסת תוכנה. "העמותה גרמה לי פשוט להתביית, ולא להיגרר לאיזו סחרחורת ולבזבז את החיים", הוא מעיד.
דוד מתאר את קשיי היוצאים בשאלה לאחר המעבר לעולם החילוני: "בשנה הראשונה הקשיים הם בעיקר ענייני חברה. היית רגיל לחברים שמכירים אותך טוב, וכאן אתה נמצא בעולם זר לגמרי. בשבילי 'הל"ל' הייתה קודם כול חברה ומשפחה של אנשים שעברו את אותו תהליך. אחרי זה העמותה עזרה לי להתקבל לצבא ולקבל מעמד של חייל בודד, מכיוון שבתקופה שהתגייסתי לא הכירו בצבא ביוצאים בשאלה כחיילים בודדים. אחרי ההיכרות הראשונית עם העולם החילוני יש ים של פערים שאתה צריך להשלים, כמו השכלה בתחומי חול שלא הייתה לי".
חלק מהיוצאים עדיין נמצאים בקשר עם עברם החרדי, וחלקם אפילו רואים בכך יתרון. בארוחות שבת שמקיימת 'הל"ל' עבור הצעירים הם שרים שירי שבת בניגון חרדי טיפוסי, ובטיולים שמקיימת העמותה אין זה עניין נדיר לשמוע יידיש, בעיקר משום שחלק מהיוצאים בשאלה מתקשים בעברית. "העברית שלי עדיין מעוותת", מספרת שושנה, "יש לי שגיאות מטורפות. לפעמים זה מצחיק וגם הכתיבה שלי גרועה מאוד, אבל אני לא לוקחת את זה ללב. פשוט הגעתי ממקום שהעברית ולימודי הלשון והשפה לא קיימים בו".
העניין הסבוך ביותר בהקשר זה הוא הקשר עם המשפחה. הפסיכולוגים ומתנדבי העמותה ממליצים ליוצאים לא לנתק את הקשר עם משפחתם והוריהם, עד כמה שהדבר אפשרי, אך פעמים רבות הבחירה אינה בידם; משפחותיהם של רבים מן היוצאים בשאלה לא מקבלות את הבחירה שהחליטו בניהם לעשות, ומנתקות עמם כל קשר. במקרים מסוימים אי הקבלה יכולה להפוך לנידוי רדיקלי ואפילו לרדיפה.
הסיבה העיקרית שרוב היוצאים לא מוכנים להצטלם ולהתראיין בשמם לכתבה הוא הפחד; חלקם חוששים מהנזק שעלול להיגרם למשפחתם בעקבות הפרסום על יציאתם ל"תרבות רעה", דבר שעלול לפגוע פגיעה קשה בשידוכי האחים והאחיות שנשארו בעולם החרדי.
אחד הצעירים שחוו תגובה קיצונית מצד המשפחה הוא אלעד, שהחליט לעזוב את העולם החרדי בגיל 20. אלעד הוא בן למשפחה ששייכת לאחת החסידויות הקיצוניות במאה שערים, ונוסף על כך אביו הוא דמות מוכרת באותו זרם. ביום שעזב את ביתו לדירת מסתור של "הל"ל" החל אביו להציף אותו בשיחות.
בתחילה הוא הסתפק בבקשות שיחזור למשפחתו ולדרך הדת, ובהמשך הוא עבר לאיומים ולשימוש במילים קשות. באחת ההודעות שהשאיר במשיבון של אלעד הוא הודיע לו שאם ימשיך בדרך החילונית, המשפחה לעולם לא תכיר בו בשבילם "הוא לא הבן של המשפחה", אמר האב, ולאחר מכן עורר סקנדל גדול כשהבן עמד לפני גיוס לצה"ל.
גם דוד עבר חוויה קשה עם משפחתו. "כשהודעתי להורים שלי שאני לא נשאר בישיבה הם הבינו שמשהו לא בסדר, והעבירו אותי לגור אצל סבתא שלי", הוא משחזר. "ניסיתי לרמוז להם שאני עומד לצאת מהחיים החרדיים ואמרתי להם שאני בודק את כל האופציות, אבל הם לא הבינו את הרמז העבה. כשההורים וסבתא שלי הבינו שאני לא בדיוק מקיים תרי"ג מצוות התחלתי להרגיש שסבתא שלי נמצאת בין הפטיש לסדן, ואז הייתי מוכרח ללכת ל'הל"ל'".
לאחר שעזב את בית סבתו דוד נדהם לגלות כי הוריו ישבו עליו שבעה. גם על עמית ישבו שבעה בעודו בין החיים, לא לפני שניסו לשכנע אותו להישאר בחיק הדת. "אחרי שעזבתי את הבית והודעתי שאני בחוץ, אמא שלי הסבירה לי בטלפון שלעולם לא אתקבל לעולם החילוני, ושבשביל החילונים תמיד אהיה מוגדר כחרדי", הוא אומר. "אחר כך הם ישבו עליי שבעה. אני מנסה לחדש את הקשר עם המשפחה שלי. הייתי קשור אליהם מאוד, לפחות לחלקם, אבל המסר שאני מקבל הוא שמבחינתם אני מת".
היחיד שהיה מוכן להתראיין לכתבה בשמו האמיתי הוא אבי גב, אולם זה אינו שמו המקורי: הוא החליט לשנות את שם משפחתו, לאחר שהתאכזב עמוקות מהתנהלות הוריו בעקבות החלטתו לצאת בשאלה.
"מגיל 15 התחלתי מה שנקרא 'להתפרפר'. לא היה יום כיפור אחד שצמתי, אבל הייתי משחק את המשחק של העולם החרדי", מסביר גב. "לא היו לי שאלות על אמונה, אבל הפריעה לי הכפייה של הדת, שמאלפים אותך לשחק את המשחק ואתה כולה שחקן בתוך מערכת אחת גדולה. אני זוכר שכשהגעתי לגיל 19 היה לי ויכוח עם אבא שלי בסעודת ליל שבת.
"הורדתי את הכיפה והציצית במקום, לפני ההורים, המשפחה וסבא וסבתא שלי, יצאתי מהבית ומאז לא חזרתי. ביום ראשון הלכתי ללשכת הגיוס וביטלתי את המעמד שלי כבן ישיבה, ואז חיכיתי לגיוס. ישנתי כמה חודשים בבתי כנסת באזור גאולה עד שחבר לקח אותי לדירה שלו, ואחר כך הגיע הגיוס".
אף שגב כבר התנהג כחילוני, העבר החרדי שלו עדיין רדף אותו. לדבריו זו הסיבה שהתגייס דווקא לנח"ל החרדי: "היה לי עדיין פחד מחילונים שהחדירו בי בעולם החרדי. סיפרו לי שהם אלימים ומסוכנים וזה עמד לי בראש, לכן הלכתי לנח"ל החרדי. הייתי החילוני היחיד שם".
בשלב זה גב עדיין לא הכיר את "הל"ל" ובסופי שבוע היה אוכל אצל חברים, עד שחבר לקח אותו ביום שישי אחד לארוחת שבת ב"הל"ל". "נגררתי פעם אחת לארוחה, ומאז אני שם כבר שש שנים", הוא מסכם. כיום גב ממונה על ארגון ארוחות השבת של העמותה. בראשית ימיו בתפקיד הוא השיג תרומה לארוחות שבת מבית מלון ששימש בו קצין ביטחון. כיום הוא מקבל סיוע מבית שמואל פעם בחודש, ובפעמים אחרות הוא רוכש את המצרכים לארוחה עבור 30 צעירים.
"הארוחה בימי שישי היא לא רק ארוחה, היא הווי חברתי מדהים", מספר גב, "מגיעים עם גיטרה ושרים שירי שבת בהברה הכי חרדית, כולל שירים חסידיים, ואחרי זה יוצאים בקבוצות לבלות בעיר. זה ממש תיאור של משפחה וקבוצה מגובשת".
ב"הל"ל" רואים בגב את סיפור ההצלחה של העמותה, וגם הוא יכול להודות לה על עניין משמעותי בחייו: במסגרת העמותה הוא הכיר את אשתו אביגיל, גם היא יוצאת בשאלה. מצבה של אביגיל טוב יותר משל שאר חבריה בעמותה, שכן הוריה נותרו עמה בקשר על אף ההחלטה לצאת בשאלה.
"אצל ההורים המדהימים של אשתי המדהימה הילד הוא לפני הדת", מהל"ל גב. את החתונה שלו הוא מימן מהפיקדון הצבאי ללא עזרת הוריו. כיום הוא לומד תיאטרון באוניברסיטה העברית במסגרת "תיאטרון החניון", ואת מלגת הלימודים שלו קיבל מ"הל"ל". "כל החיים שלי התמחיתי במשחק, לכן אני ממשיך בזה", הוא מסביר בחיוך את המניעים שהביאו אותו ללמוד תיאטרון, ומבטיח לכתוב בעתיד את סיפור חייו ואולי להעלות מחזה.
העמותה הצליחה לעזור ליוצאים בשאלה רבים להשתלב בעולם החילוני, אך יש כאלה שהחליטו לעשות את המסלול ההפוך דווקא ולאחר תקופה מסוימת חוזרים לעולם החרדי או הדתי. המפורסם שביניהם הוא מקים "הל"ל" עצמו - שי הורוויץ. בגיל 15 יצא הורוויץ מהעולם החרדי, וגילה שליוצאים בשאלה אין שום סיוע. שום גורם מאורגן לא סיפק אז לצעירים כלים להשתלב בעולם החילוני.
השנים עברו והורוויץ פנה להקים את ארגון "מנוף", שניסה להסביר את העולם החרדי לחילונים. כיום הוא עוסק בתקשורת ובין השאר עומד בראש "האגודה הירושלמית לשיוויון", שמוציאה דוחות שנתיים על אפליית המגזר החרדי. לפני כעשר שנים, בעת שחגגה עמותת "הל"ל" עשור להקמתה, כתב הורוויץ מונולוג ובו הסביר שטעה בהקמת העמותה, ומדוע לדבריו היא חוטאת בקיומה ובהתנהלותה. בתחילה התוודה הורוויץ כי הקמת העמותה הייתה רצון בנקמה: "לאחר שבגיל 15 נדחפתי החוצה מתוך העולם החרדי, החלטתי שנתיים לאחר מכן להקים עמותה לחוזרים בשאלה מתוך נקמנות ומרדנות", הוא אמר אז.
במאמרו האשים הורוויץ את העמותה ב"חוסר היכרות עם הציבור הדתי ודפוסי החשיבה שלו. מתוך כך פועלים מתנדבי העמותה באופן לא מקצועי, והסיוע או הטיפול שהם מציעים אינו הדבר המתבקש והפשוט - ניסיון לשקם יחסים מעורערים בתוך המשפחה או החברה - אלא מיד הענקת אפשרות 'בריחה ומנוסה' של המתבגר לקיבוץ או למשפחות מארחות, ללא סיוע בהתמודדות עם הבעיות האמיתיות של המתבגר ומשפחתו".
בעבר הצטיירה העמותה כמי שפועלת בצורה מיסיונרית כדי לגרור צעירים חרדים אל העולם החילוני. לדברי הס, התחושה הזו במגזר נבעה בעיקר מהשימוש הנרחב שעשתה העמותה במדבקות רחוב, שכללו הסבר על פעילותה ואת מספרי הטלפון שלה. "השימוש באותם סטיקרים היה צורך הכרחי", מסביר הס, "מאחר שהאינטרנט לא היה כל כך נגיש. כיום אנחנו לא צריכים את זה. הפונים מגיעים לעמותה דרך חברים או דרך אתר האינטרנט שלנו".
הורוויץ, לעומת זאת, טען במאמר שכתב שהעמותה קיבלה את היחס הזה בגלל אופי פעילותה. "מעיד אני עדות אישית שלעתים משתרבבות כוונת זדוניות (כמעט מיסיונריות) בפעילות חלק מהמתנדבים שהכרתי", כתב הורוויץ. "חלקם של המתנדבים רוצים 'להצליח בכל מחיר' בהעברתו של צעיר מעולם זה למשנהו. כוונה זדונית זו היא בניגוד לכל כללי המקצוע בעזרה למתבגרים במצוקה".
הורוויץ ממשיך בכתיבה נגד העמותה שהיא פרי יוזמתו: "אנשי 'הל"ל' פועלים מתוך ניתוק מוחלט של העבר החינוכי שהפונה הגיע ממנו. בהרבה מקרים נתגלו ידיעות נחוצות מעברו של היוצא (כגון: תקיפה, אונס, כפייתיות או בעיות פסיכטאריות) לאחר שנשלם תהליך היציאה, דבר שגורם לחוסר אונים בקרב המתנדבים עצמם. דבר זה היה נמנע אילו גורם כלשהו מהעמותה היה פונה לגורם חינוכי-דתי הבקיא בעברו של הנער, או יכול לקבל מידע מהסביבה שהנער גדל בה, וכך לבנות פתרון המתאים לרקע הפונה. אך מהלך תקין ופשוט זה לא נעשה".
נראה שב"הל"ל" מודעים לביקורת של הורוויץ, והס מנסה לתת מענה לטענותיו: "ב'הל"ל' עומדים על כך שלא כל אחד יקבל סיוע בצורה מיידית", אומר הס. "כל פונה אל העמותה נשאל שאלות כדי לברר את אמיתות כוונתו לצאת בשאלה. לאחר מכן הוא נדחה לפחות בחודש, ורק לאחר מכן הוא מתקבל לבדיקה אצל פסיכולוג, והוא בודק את אמיתות כוונותיו. נוסף לכך, ב'הל"ל' מנסים למנוע מצב שהפונה אליהם יהפוך לתלוי בעמותה, ומבררים עם היוצא האם בכוונתו לצאת לעבוד ולדאוג לעצמאות בהמשך חייו".
אחת הטענות של הורוויץ כלפי 'הל"ל' היא שאנשי העמותה פועלים פעמים רבות לניתוק הקשר של היוצאים בשאלה ממשפחתם. כתשובה לכך הס מוציא מסמך של העמותה, ובו נבדק היכן חוגגים היוצאים בשאלה את החגים. בחג הפסח האחרון למשל, 55 אחוז מהצעירים חגגו את הפסח עם ההורים או בני משפחותיהם.
הס טוען בתוקף כי עמותת "הל"ל" לא עוסקת בפעילות יזומה לשכנע חרדים צעירים לעזוב את העולם שהם גדלו בו. למרות זאת, אנשי העמותה חוששים מהתנכלויות. היוצאים מכנים את משרדי העמותה "הבית עם המזוזה" בבדיחות הדעת, בשל העובדה שבכניסה למשרדי "הל"ל" בירושלים אין זכר לקיום העמותה, וסימן ההיכר היחיד הוא קיומו של בית מזוזה חף מקלף.
לדבריו של הס, אף שהם כבר לא חוששים כל כך מן החרדים, נדמה כי החרדים עדיין פוחדים מהעמותה. כדוגמה הוא מביא מקרה של צעיר ממאה שערים שהגיע ל'הל"ל' בדרך מיוחדת: הוא יצא לטיול במסגרת הישיבה שלמד בה, ובתדריך שלפני היציאה לטיול ראש הישיבה הזהיר את התלמידים מפגישה עם חילונים המבקשים לקלקל את דרכיהם. בעיקר הוא הזהיר את התלמידים מפני אנשי עמותת "הל"ל". הצעיר שהסתקרן חיפש את העמותה ומצא אותה, ועל הדרך גם מצא גם תשובה לשאלותיו. היום הוא חילוני.
עוד אנקדוטה המעידה על אווירת הפחד והסלידה מפעילות העמותה במגזר החרדי אירעה לפני כארבע שנים, כאשר "הל"ל" העלתה לאוויר תשדיר בתחנת רדיו חילונית במרכז, שכוון ליוצאים בשאלה שכבר הגיעו להחלטה על היציאה לעולם החילוני. בפרסומת נאמר: "ברדיו המעבר מהעולם החרדי לחילוני נראה פשוט, במציאות לחוזרים בשאלה הוא הרבה יותר מסובך. אגודת 'הל"ל' עוזרת לחוזרים בשאלה במציאת בית חם, השכלה והסתגלות לעולם המודרני".
בהמשך התשדיר פורסם מספר הקו החם של עמותת 'הל"ל'. לאחר כמה ימים הורידה התחנה את התשדיר. לטענת גדי וייסמן, ממתנדבי "הל"ל" הסיבה להורדת התשדיר - לפי מה שנאמר לו מתחנת הרדיו – היא ש"במשרד התקשורת שלט באותו זמן שר מש"ס". לדבריו, "רמזו לתחנה לא להתעסק איתם ולהוריד מיד את התשדיר". אך למרות ההתנגדויות, הקשיים והחששות, "הל"ל" חוגגת 20 שנה של סיוע לצעירים שיצאו ממסגרת נוקשה ומוגדרת, ומחפשים את החופש בעולם הגדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם