ראשי » מקומי » ירושלים » בגובה העיניים

לא אוהב את י-ם: בגובה העיניים עם משה "הטיש הגדול" להב

הוא נולד בירושלים וגר במבשרת. יש לו 3,000 מעריצים בפייסבוק. הוא טוען כי מופע "הטיש הגדול" שלו מזכיר מאוד תנועת נוער. 1,157 מילים עם משה "הטיש הגדול" להב (46), גרוש + 2, שאוהב יותר את הירושלמים ופחות את העיר עצמה

גוני נוי | 28/12/2011 10:51

תגיות: בגובה העייניים, משה להב

ירושלים
"ירושלים זו העיר שגדלתי בה, ועד היום המשפחה שלי חיה פה. אני אוהב בעיקר את אנשיה, ופחות את העיר כעיר. בכלל, עד היום יש לי קשר כמעט מיידי עם ירושלמים וירושלמיות, ועם ירושלמים וירושלמיות לשעבר. עם השנים הולך ונעשה לי כאן קשה יותר.

משה ''הטיש הגדול'' להב איור: ליאו אטלמן

"העיר אינה מלבבת ונראית לי מסורבלת. נדמה לי כי השכינה הורגת את העיר. הייתי רוצה להיות הילד הראשון שיתעורר בירושלים האחרת. היום אני גר במבשרת ויש לי גם דירה במרכז, ואני מחלק את הזמן בין המקומות. עשיתי מספיק שנים בירושלים. העיר שינתה את פניה מאוד והיום רוב החברים שלי כבר לא נמצאים פה, כולם במקומות אחרים. מה שמחזיק אותי קרוב אליה זה המשפחה - אמא שלי והילדים".

ניר ברקת
"מאז ברקת נבחר, עושה רושם שיש שיפור בעיר מבחינה תרבותית. האיש נמצא בעשייה שרואים את הדי תוצאותיה, אבל אני מניח שדברים כאלה צריכים זמן לחלחל ולהשפיע. הייתי שמח לו ראש העירייה בבירה שלנו היה פחות ימני, ושואף ליותר צדק והבנה מול תושביה הערבים של ירושלים".

מעלות דפנה
"שכונת ילדותי, שהמעלה הגדולה ביותר שלה הייתה קרבתה לרנה קסין, בית הספר שלמדתי בו. אני זוכר שהלימודים היו מתחילים בשעה 8:10, ואני הייתי יכול לצאת מהבית ב~8:08 ובכל זאת לא לאחר. מאז ומתמיד גרתי בסביבה ירושלמית. עד גיל שמונה התגוררתי עם המשפחה בשכונת נווה צבי, שכונה צדדית מימין לירידה של רחוב בר אילן, לאחר מכן עברנו לרמת אשכול ובסוף לדירת קבע מרווחת במעלות דפנה. נווה צבי הייתה שכונה ככל השכונות הירושלמיות המסורתיות של פעם, והיה בה שילוב מיוחד של דוסים - אז עוד קראנו להם אשכנזים - ואנשי עמל מסורתיים.

"המעבר מנווה צבי לרמת אשכול היה מעבר טראומטי עבורי כילד, בגלל שינוי האווירה. בנוה צבי דלתות השכנים היו פתוחות תמיד וכל הילדים שיחקו בשכונה כל היום, ורק עם רדת החשיכה כל הורה היה שורק או קורא לילד שלו לשוב הביתה. רמת אשכול, לעומת זאת, הייתה שונה בתכלית. כשעברנו לשם, רמת אשכול הייתה שכונה של אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים, ואני זוכר שהייתי בשוק כששמעתי שבשכונה הזו נחים בין 14:00 ל~16:00, ובכלל רצוי לקרוא ספרים ולשמוע מוזיקה. אבל התאקלמתי מהר, קראתי ספרים ושמעתי מוזיקה. כל יום הייתי קורא בין מאה ל~200 עמודי ספר ושומע חמש פעמים את 'סיפורי פוגי' של 'כוורת' ושלוש פעמים את התקליט של 'התרנגולים', התכנית השנייה".

צמד לגמרי לא רע
"בגיל 14 הקמתי להקה שהשתתפה בכל מיני תחרויות מקומיות שארגנה העירייה. בגיל 16 תפסתי גיטרה וראיתי שקורה לי עם זה משהו של ממש. זה השפיע עליי כל כך, שפתאום הייתי תופס את עצמי יושב שעות על גבי שעות ולומד שירים. הרעיון להקים את 'צמד לגמרי לא רע' עלה אחרי שפגשתי את פביאן ברנסבורג, חבר מהלהקה, והיינו יושבים יחד ושרים שירים בשני קולות.

"פתאום ראינו שיש לנו תכנית של 12 שירים, שאפשר להעלות איתה הופעה, והחלטנו להופיע כצמד. הלכנו לחפש איפה להופיע, והתחלנו לשיר מול החברים בבית הספר. בהמשך התחלנו להופיע במקום קטן שנקרא 'מזרקה', שם היינו מופיעים שני ערבים בשבוע, ואחר כך התרחבנו לכל מיני אירועים ומועדונים נוספים. הופענו יחד במשך שמונה שנים, ואפילו עברנו לתל אביב והחזקנו ערב בכל המועדונים הנחשבים של אותה תקופה. עם זאת, משהו במעבר לתל אביב החליש את החברות בינינו ונפרדנו. לימים פביאן חזר בתשובה והיום אין בינינו קשר".

"בית המרזח של כלבא שבוע"
"אחרי שנים שהופעתי בכל המועדונים בארץ, וכבר היה לי קהל נאמן שהלך אחריי לאן שהלכתי, החלטתי לפתוח מקום משל עצמי. מקום קטן שיהיה בו פסנתר וכולם יעמדו סביבו שותים, שרים, מספרים ומחזרים. כך נפתח 'בית המרזח של כלבא שבוע', שהיה מקום של מאה מ"ר במגרש הרוסים. אחרי חצי שנה, כשהבנתי שכסף אני לא רואה מהרומנטיקה הזו, החלטתי להגדיל את המקום. קניתי את המקום הסמוך לו, הרסתי את הקיר והכפלתי את השטח שלו. אז החלטתי גם לשנות את אופי המקום וארגנתי לו תכנית למשך כל ימות השבוע.

"הרעיון

היה 'הפאב כמתנ''ס השכונתי', או 'בואו תראו מה אפשר לעשות בפאב'. תחת הכותרות האלה הבאתי למקום הרצאות, דיונים, פאנלים של חברי כנסת וכמובן הופעות. היו כל כך הרבה הופעות, עד שלא ראיתי את עצמי כמנהל עסק אלא בכלל כשליח שמבצע שליחות. זה היה מקום שערב אחד הגיע אליו אורי זהר, למחרת אחמד טיבי ורובי ריבלין ולמחרת הייתה שם שירת סליחות. בהמשך הגדלתי את המקום עוד, והוא שילש את עצמו מהגודל ההתחלתי, אבל אחרי ארבע שנים, לצערי, המקום לא הצליח להחזיק והתמוטט כלכלית".

"צוללת צהובה"
"אחרי ש'כלבא שבוע' נסגר, מצאתי את עצמי יושב בבית ומחפש את הדבר הבא. בדיוק אז, בשנת 1998, התקשר אלי אצ'ה בר וסיפר לי שהוא התחיל לנהל את 'צוללת צהובה', שהיה בזמנו מקום של חזרות והקלטות ולא מועדון להופעות.

"אצ'ה שאל אותי אם אני ארצה לפתוח במקום בית קפה, ועניתי לו – למה קפה כשאפשר מופעים? הרי מופעים הייתה המומחיות שלי. ה'צוללת' ענתה על צורך של ממש בכל הנוגע למוזיקה קלה בירושלים. כולם הגיעו לשם ועלו להופיע באופן סדיר, ועד היום אני עוקב אחר העניינים המתנהלים שם ואומר 'ברוך המקום'".

"הטיש הגדול"
"המופע שלי, שאני מסתובב איתו היום בכל הארץ. המופע הזה הוא מרכז חיי, זה המקום שממנו אני יוצא ואליו אני בא. לדרכי ולשיטתי כך צריך להיראות ערב, כך צריך להיראות בילוי - שירים ושאר רוח. אני מגיע למופע בלי מבנה קבוע, בלי סט שירים מוכן מראש ובלי איזה פלייליסט קבוע. הכול כאן ועכשיו – אני מתחיל לשיר, ותוך קליטת הלך הרוח המתהווה באותו ערב אני זורם הלאה, לפי מה שמתאים באותו מקום ולאותו קהל.

ניר ברקת צילום: יח''צ

"במופע שלי אין אפקטים דרמטיים או שירונים או שקופיות, והדגש הוא על תחושת היחד. ה'טיש' הוא משהו שמתנהג כמו תנועת נוער, אותם אנשים מגיעים עשרות ומאות פעמים ונפגשים שוב ושוב. בינתיים, עם השנים, גם התהוותה בעקבות המופעים קבוצה גדולה של מאות חברים אשר קוראת לעצמה 'חבורת הטיש הגדול' ונפגשת גם מחוץ להופעות. אנחנו מארגנים יחד מסיבות, ערבים משותפים, חגיגות ימי הולדת ונופשים – זו ממש תנועת נוער, וחשוב לי להמשיך לחזק את הדבר הזה".

"טיש בשלושה"
"'טיש בשלושה', מופע שאני מעלה היום במשותף עם קובי אריאלי וג'קי לוי, הוא מין דבר ששכב מתחת לפני השטח ורק היה צריך לגלות אותו, לסלק מעט עפר ולחבר בינינו. את קובי וג'קי הכרתי לפני כן, ואירחתי כל אחד מהם בנפרד במופע שלי כמה פעמים. פתאום חשבתי לעצמי כמה נכון זה יהיה שנופיע ביחד בשלישייה, הצעתי להם והם הצטרפו. הם שניהם כל כך מבינים את רוח הטיש, וכל כך יודעים לבשל את הדברים על המקום, שזו שמחה גדולה מבחינתי. זה פשוט חיבור מצוין בעיני".

פייסבוק
"יש לי עמוד מעריצים בפייסבוק, והוא צבר בינתיים יותר מ-3,000 מעריצים. את ענייני המחשב שלי אני מפעיל באופן בסיסי, דבר שמאפשר לי לחיות בשלום עם הקדמה ועם עצמי. איני יכול לנהל את דף האוהדים והחברים לבד ויש מי שעושה זאת עבורי, אך אני בהחלט מצוי בתכנים ובשאלות עקרוניות ועונה למי שמפרסם שם, קצר וארוך כאחד".

משפחה
"אני שמח להיות אביהם של איתמר, הבן הבכור שלי, בן 13 וחצי, ושל אמיתי, הבן הצעיר בן ה~11. אני אוהב אותם עד מאוד ומשקיע כל מה שאני יכול כדי שהם יגדלו להיות אנשים טובים, מקוריים, מתעניינים ומעורבים. אני גרוש אשר חי בזוגיות טובה ועמוקה עם רחלי הורביץ".

משה להב
"אם יהיה זה שנית, אל יהיה זה אחרת (כמעט)".