חברים למשק: הצצה לחיי משפחת ארז מקיבוץ שובל
עידית ועופר למדו רפואה בבן גוריון. כשהיא הייתה בשנה הראשונה, הוא היה בחמישית והיה המורה שלה באחד הקורסים. כבר אז רצה להתחיל איתה, אבל חיכה כי זה לא היה אתי. כעבור שנה זה קרה, למרות שהוא אילתי, והיא חשבה שבאילת יש רק ערסים. היום הם בשובל עם שלושה ילדים
פרנסה: עידית היא רופאת משפחה, שעובדת במרפאה של שירותי בריאות כללית בבאר שבע ובהוספיס בית בקריית גת, אשר במסגרתו היא מבקרת בבתיהם של חולים סופניים ("זו עבודה אינטנסיבית עם כוננויות 24 שעות ביממה. ההוספיס הביתי זאת חוויה מאוד מאתגרת, מאוד מיוחדת ומאוד מתגמלת. זו רפואה אמיתית. המטרה שלנו היא לתת איכות חיים וכבוד בסיסי לאנשים בימיהם האחרונים").
עופר הוא רופא נשים, שאחראי על היחידה להיריון בסיכון גבוה במחלקת נשים בסורוקה, במשרה מלאה, ובנוסף, משמש כיועץ להיריון בסיכון גבוה של קופת חולים מאוחדת, ומקבל קהל במרפאות הקופה באשקלון ובבאר שבע, פעמיים בשבוע (עופר: "לעומת עידית אני עוסק בצד האחר של החיים. יש המון סיפוק בעבודה, הן עם הנשים בעלות ההיריון התקין, והן עם המקרים היותר מורכבים שבהם התפקיד שלנו הוא להביא אותן בשלום ללידה ולדאוג שתהליך ההיריון לא ישפיע יותר מדי על הבריאות שלהן". עידית: "לפי הבונבוניירות והפרחים שהוא מקבל כל יום, נראה שהוא מצליח במשימה שלו").
מצב הרפואה: עופר: "אנחנו חווים על בשרנו את התמוטטות הרפואה הציבורית. פתחנו במחלקה חדר לידה חדש מהיפים במזרח התיכון, לכל יולדת יש חדר מיון וחדר לידה פרטי, אבל אנחנו צריכים לעשות פשרות, כי אין לנו מספיק כוח אדם להפעיל את זה כמו שצריך".
עידית: "אני מרגישה שקובעי המדיניות ויתרו על הרפואה הציבורית, שהיא מהטובות בעולם אפילו לעומת ארצות הברית".
קהילתיות: עידית פעילה בוועד ההורים של בית הספר היסודי ניצני הנגב שבבית קמה ("התנדבתי מתוך רצון לשמור על ערכים ועל אידיאולוגיה, שלא יטבעו לנו בריצה אחרי ציונים") עופר פעיל בוועד של בניית שכונת הבנים החדשה ("בערך 60 בתים. אנחנו מתנהלים מול הקיבוץ, ולדעתי הקיבוץ לא כל כך יודע לאכול את נושא השכונה").
השורשים שלה: הוריה של עידית, מרים (79) ויהודה (81) וייס, היא מפולין והוא מהונגריה, עלו לארץ לאחר שעברו בילדותם את השואה. מרים עלתה באונייה אקסודוס, ולאחר מכן הגיעה לשובל דרך קבוצת חברי השומר הצעיר מתל אביב; יהודה הגיע לקיבוץ עם גרעין מבן שמן. הם הכירו בקיבוץ ונישאו.
מרים, מורה לחינוך מיוחד בהכשרתה, הייתה מורה ומנהלת בית הספר היסודי בקיבוץ, וכיום היא
השורשים שלו: הוריו של עופר, דליה וחיים ארז, בני 73, נולדו בטוניס ועלו משם דרך צרפת לארץ. דליה עלתה מפריז עם משפחתה כשהייתה בת 27, חיים הגיע כנער לחברת נוער בגבעת ברנר ועזב לאחר הצבא. הם נישאו בארץ. בתחילה התגוררו בחיפה, שם עבד חיים בבנק לאומי, ולאחר מכן עברו לאילת במסגרת קידום של חיים בבנק. דליה הייתה עקרת בית. לעופר יש שני אחים: אילן (42) בנופית, רונן (41) ברמת גן.
שיעור באתיקה: שניהם למדו רפואה באוניברסיטת בן גוריון. היא הייתה בשנה הראשונה, הוא היה בשנה החמישית. באחד הקורסים הוא היה אפילו המורה שלה. כבר אז הוא רצה להתחיל איתה, אבל מכיוון שזה לא היה אתי – הוא חיכה לגמר הקורס ומימש את רצונו כעבור שנה (עידית: "בשירות הצבאי הייתי מדריכת טיולים ביחידת הסברה באילת, ונשבעתי שבחיים אני לא אצא עם אילתי אחרי שפגשתי את כל הערסים המקומיים. לא האמנתי שיש שם גם אחרים").
חברה ותושב: עידית היא חברת קיבוץ, עופר הוא תושב. ב-2005 הוא יצא להשתלמות ומחקר במישיגן, והיא הצטרפה אליו עם הילדים ב-2006. ב-2009 הם חזרו לשובל.
הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ שובל מופרט ומתנהל במודל רשת הביטחון זה כשלוש שנים. עידית: "היה לי ברור שזה הכיוון שהולכים אליו, ולדעתי אחת המטרות כרגע היא לשמר את הערבות ההדדית, את החינוך ואת הבריאות". עופר: "לדעתי, זו הדרך הנכונה שהקיבוץ היה צריך ללכת אליה. כשאמרתי את זה לפני שנים מאוד כעסו עליי. זו הדרך היחידה לצמיחה דמוגרפית".
מצב כלכלי: אין תלונות.
שובל ב': שכונת בתים דו-קומתיים ודו-משפחתיים בכל קומה, שנבנתה בשנות ה-70 (עידית: "גרתי פה עם ההורים שלי ב-1974") בצד המערבי של הקיבוץ. כיום בחלק מהבתים אוחדו הדירות בכל קומה, ומתגוררות בהן משפחות בגילאי ה-40 וה-50 לחייהן עם ילדים (עופר: "אני יילדתי חצי מהילדים בשכונה"), לצד משפחות מבוגרות יותר.
משפחת ארז נכנסה לביתה לאחר ששבה מההשתלמות בארצות הברית, והיא מתעתדת לבנות בית משלה בשכונת הבנים (עופר: "היה לנו בארצות הברית שיפור משמעותי של תנאי החיים, והתלבטנו לאן חוזרים ואיך חוזרים. העובדה שדיברו על הקמת שכונה די הטתה את הכף לטובת הקיבוץ").
סטנדרט אמריקאי: שטח הבית – 90 מ"ר, והוא כולל סלון קטן עם מטבחון ישן, שלושה חדרי שינה, פינת עבודה וחדר שירותים. במטבח בולט מקרר גדול ולידו שולחן אוכל ("אין לנו מספיק מקום לפתוח את השולחן לכל אורכו. חזרנו מארצות הברית עם מכולת ריהוט, והיינו צריכים לעשות חישובים אריתמטיים איך להכניס את הסטנדרט האמריקאי לדירה קיבוצית"). בסלון ניצבת שידה ועליה הטלוויזיה, ומסביבה ספות עור בצבע בז' ללא שולחן סלוני ("אין לנו מקום לזה, וגם לא רצינו שייערמו עליו מסמכים"). על אחד הקירות תלויה תמונה צבעונית של רקדנים שנקנתה בדליית אל-כרמל, ומעל ארון המטבח ניצבים כמה חפצי נוי ובהם עששית, מכתש לקפה וסיפון ישן (עידית: "סבא שלי היה מוכר גזוז בתל אביב").
הארזים: רז, שלומד בכיתה ט' בתיכון מבואות הנגב, הוא קפטן נבחרת הכדורעף של בית הספר ושחקן בסגל הצעיר של נבחרת ישראל, וגם פעיל חברתית. נועה, שלומדת בכיתה ה' בבית הספר היסודי ניצני הנגב, אוהבת מאוד לצייר ולומדת לרכוב על סוסים. יונתן, שלומד בכיתה ב' בניצני הנגב, רוכב גם על סוסים, אוהב לשחק עם חברים ונהנה להיות בן הזקונים.
קניות: בכל-בו בשובל, קניות גדולות בבאר שבע.
בילויים: הצגות בתיאטרון באר שבע, טיולים, מסעדות ("יש לנו בערך סוף שבוע אחד בחודש, שבו אף אחד מאיתנו לא כונן או תורן").
מאכלים: קוסקוס טוניסאי של סבתא דליה, עוגיות פולניות של סבתא מרים, גולש של סבא יהודה.
עושה להם את היום: אצל עידית – לפגוש את הילדים אחרי העבודה, אצל עופר - הצלחות בעבודה, פעילות נחמדה עם הילדים, נשיקה מהאישה.
טוב להם בקיבוץ ( ציון מ-1-10): עידית – 8.5 ("אני מאמינה שאפשר לשפר"), עופר – 8 ("עם תקווה לעתיד").
קיבוץ שובל עלה על הקרקע ב-1946, נמצא על כביש 264 סמוך לרהט, מונה כ-300 חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם