"אני לוחם שלא יושב בשקט": בגובה העיניים עם פפה אללו
הוא נולד בפרו וגר בירושלים. כשעלה ארצה הוא נשלח לערד ורצה להישאר שם, אבל הגיע לעיר הקודש בגלל אשתו. הוא מאמין שהדרת נשים היא קו אדום, ושמח ששואת הארמנים עומדת לקבל הכרה רשמית בישראל. 1,645 מילים עם סגן ראש עיריית ירושלים פפה אללו (66), נשוי + 3 שלא יכול לעמוד מהצד
"ירושלים היא חלק ממני. אני לא חושב שיכולתי לגור בעיר אחרת. אני חושב שירושלים עדיין לא מוכרת מבחינה בין-לאומית. בגלל הסוגיה הפוליטית למשל אין היום שגרירויות בירושלים, והייתי רוצה שכל העולם יכיר בה כבירת ישראל. ירושלים היא המקום שבו נולדו שלוש הדתות המונותיאיסטיות וצריך להתייחס בכבוד לנושא הזה, ואני אומר את זה אפילו שאני אדם חילוני.
"ירושלים היא עיר ענייה, ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי להוציא אותה מהעוני. זה אפשרי. היום, במקום להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו, כל התרבויות השונות בעיר עדיין עסוקות בקרבות ביניהן. אין עוד עיר כמו ירושלים, אבל אנחנו רחוקים מלהיות מותג בין-לאומי. זה מותג שלא מנצלים אותו".
ניר ברקת
"לטוב ולרע, ניר ברקת הוא ראש העירייה שנבחר. אני חושב שהוא נבחר משום שההתמודדות הייתה בין חרדי לחילוני, ואנשים לא הצביעו לפי הדעות שלהם אלא לפי התרבות. לנו, כמרצ, היו שתי אפשרויות – להישאר באופוזיציה או להתחבר אליו. אף על פי שיש לנו חילוקי דעות קשים מאוד איתו - ולא רק על הנושא המדיני, שבו אנחנו אוחזים בעמדות שונות - החלטנו להתחבר אליו, כי חשבנו שאנחנו צריכים ללכת בדרך העשייה.
"לדעתי, אם זה מאפשר לנו לעשות את מה שרצינו, זה טוב יותר מלשבת באופוזיציה ולבקר מבחוץ. אבל מה אני חושב על ניר ברקת זו שאלה שיהיה נכון יותר לשאול בעוד שנתיים, אחרי הקדנציה שלו. אז אני אהיה חכם יותר".
חרדים
"חרדים הם יהודים שמגיעים מתרבות שונה מהתרבות של היהודים הפלורליסטים - החילונים. העם היהודי מחולק לשתי תרבויות שונות לגמרי, ושתיהן יושבות פה. אני לא אוהב לדבר על חרדים בגדול, כי הם לא יחידה אחת ויש ביניהם הבדלים. החרדים בחו"ל שונים מאוד מהחרדים פה בירושלים, ויש בתל אביב חרדים ששונים מאלה של ירושלים. אפילו בתוך ירושלים יש כל מיני קבוצות של חרדים, גם סגורות וגם כאלה שהן פתוחות יותר. זו טעות לנסות להכליל, ולהצהיר שכל החרדים כולם בעד הדרת נשים ובעד לפגוע בפלורליסטים.
"בעירייה, למשל יש לי קשר טוב עם החרדים, והרבה פעמים אני משתף איתם פעולה. גם עכשיו, בדיוני התקציב, חברתי לחרדים ואפילו לאנשים של ישראל ביתנו כדי לקדם כל מיני מטרות, ואפילו ראש העירייה התרשם שהתאחדנו. אני מקבל את החרדים, אבל דורש שהם גם יקבלו אותי כפי שאני ושייתנו לי לבצע את הפעולות שהילדים שלי ואני זקוקים להם. הייתי רוצה מאוד, למשל, שבירושלים יתקיימו בשבתות פעילויות פתוחות במוסדות של העירייה. החרדים לא צריכים לבוא אם הם לא רוצים, אבל שלא ימנעו מהציבור שרוצה לבלות את האפשרות לעשות זאת".
הדרת נשים
"הדרת נשים זה קו אדום. זו תופעה שאי אפשר לשבת בשקט למולה וצריך לעקור אותה מהשורש. אם פעם היו משווים אותנו למדינות עולם שלישי, היום משווים אותנו לאיראן ואפגניסטן. השבוע הייתי בהפגנה שנערכה בבית שמש, וראיתי בהגעה לשם חובה אישית כאזרח במדינה. הדרת נשים זו לא תופעה רק של בית שמש. זה בולט גם בירושלים, ואני חושב שצריך לאחד כוחות נגד התנהגות כזאת. כמחזיק תיק התרבות בעירייה, הדבר הראשון שעשיתי היה לפנות למוסדות תרבות ולבקש מהם לפרסם מודעות שכוללות נשים.
"בזמן האחרון אני רואה את הבעיה הזו בירושלים כבעיה של החילונים, ולא רק של החרדים; החילונים הרימו ידיים והסכימו
"הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי היה הנושא של 'אד"י'. לא יכולתי להאמין שארגון התנדבותי מסיר נשים מהפרסומות שלו, אף שגם נשים תורמות איברים – וזה לא שהחרדים ביקשו את זה, זה בא מהם. כבר עכשיו אפשר לראות שכל ההתנגדות שמתעוררת מתחילה לעבוד, וב'אד"י' החליפו את השלטים על האוטובוסים. אני מקווה שהחרדים יבינו שלא נוותר בנושא הזה".
תרבות
"אני חושב שבשלוש השנים האחרונות הצלחנו ראש העיר, אגף התרבות ואני לעשות שינוי משמעותי שאפשר להרגיש אותו היום בעיר. משהו קורה בירושלים היום וזו כבר לא אותה עיר, כל יום יש פסטיבל או הופעה. פעם אנשים היו מסתכלים מה קורה בתל אביב ונוסעים לשם והיום התל אביביים באים לפה.
"אני לא רוצה להשוות בין ירושלים ותל אביב כי אלה שתי ערים שונות לגמרי, אבל התרבות בירושלים מתחילה להיות תרבות של עיר בירה מכובדת. יש לנו כאן מוסדות ברמה בינלאומית שאין בשום מקום אחר. מוזיאון ישראל, מוזיאון הטבע, מוזיאון האסלאם, תיאטרון החאן, הסינמטק ומוסדות לאומנות כמו סם שפיגל, בצלאל, מוסררה, ניסן נתיב. כל יום אני נמצא באחד אם לא בשני מוסדות ויש שכועסים עליי אפילו שאני לא בא יותר, אבל אין מה לעשות, אי אפשר להתחלק".
◄ בואו להיות חברים של זמן ירושלים גם בפייסבוק
חינוך במזרח העיר
"אני מחזיק גם בתיק החינוך במזרח העיר, והמצב שם הוא בדיוק ההפך ממה שאמרתי על התרבות. אני מרגיש שראש העירייה ואני לא הצלחנו להבהיר לעירייה באיזה מצב גרוע נמצא החינוך במזרח העיר. חסרות 10,000 כיתות, ובית המשפט הכריח אותנו לצמצם את הפער הזה. ראש העירייה אומר שבונים כיתות וזה נכון, אבל בונים מספיק רק כדי לענות על הגידול הטבעי, והפער עדיין קיים. איכות החינוך במזרח העיר ירודה מאוד, ואני לא משווה אותם רק לחינוך במערב העיר.
"גם ביחס לערים אחרות בגדה, כמו שכם או חברון, החינוך שם ירוד. זה קורה כי אנחנו לא משקיעים מספיק ולא נותנים לנושא הזה מספיק חשיבות. אני מנסה בכל כוחי לשנות והיו כבר שינויים קטנטנים, אבל אני לא שמח ולא מבסוט מהם. אני מתוסכל מהמצב של החינוך במזרח העיר, ומקווה שאולי היום פחות או יותר מתחילים להבין שצריך לעשות שם משהו רדיקלי, ולא קוסמטי".
"התעוררות"
"'התעוררות' זו תנועה חמודה עם אנשים נחמדים מאוד, שעשו טעות כשהלכו לבחירות בעירייה. אני מאמין שיש גופים שצריכים להיאבק מבפנים ויש כאלה שצריכים להיאבק מבחוץ. 'התעוררות' זו לא תנועה הומוגנית מבחינת הדעות שלהם; יש אצלם אנשים שבעד חלוקת ירושלים, ויש שמאמינים בירושלים השלמה.
"יש להם דעות שונות. זה לא כמו אצלנו במרצ, שלכולנו יש אותן עמדות כלפי הנושאים הכואבים. מה שקרה, כמו שצפיתי, זה שנכנסו למועצה שני אנשים עם תנועת 'ירושלמים', ואחרי שנתיים הם התפרקו ונפרדו כשהבינו שלכל אחד יש עמדה שונה. אני מברך אותם ורואה בהם פרטנר לפעולות, אבל הייתי מציע להם שאם הם רוצים להיכנס לפוליטיקה, שייכנסו כחלק מהמפלגות הקיימות. גם ככה יש לנו יותר מדיי מפלגות שצריך לרענן את שורותיהן בעזרת צעירים שיעשו עבודה טובה".
מאיר מרגלית
"חבר נפש שלי. שנים אנחנו פועלים יחד למטרות משותפות. הרבה פעמים אנחנו מרגישים מאוד-מאוד מבודדים בעיר כמו ירושלים, אבל לעתים אנחנו גם מרגישים שאנחנו מקבלים תמיכה.
"מאיר עושה עבודה נהדרת. אין אדם בירושלים שיש לו ידע על מזרח העיר כמו למאיר מרגלית. הוא מומחה לכל מה שקורה במזרח העיר בתחום הכלכלי, ההיסטורי, הגיאוגרפי ועוד. הוא אדם בעל ידע ויכולת רבים. המשרד שלי ממוקם ליד שלו, וכל יום אפשר לראות אנשים ממזרח העיר שבאים לבקר אצלו. אני מאוד מזדהה איתו".
רחל עזריה
"אישה בעלת הרבה כוח והרבה רצון, ובחורה חכמה מאוד, אבל העולם הפוליטי זה לא מקום קל. ראש העירייה הושיט לה יד הרבה פעמים, ואפילו כשלי היו בעיות איתה הוא צידד בה לפעמים. היא עשתה טעות, אבל אני חושב שיש לה עתיד. יש לה יכולות רבות, ואני מאחל לה הצלחה".
שואת הארמנים
"הארמנים הם עם שעבר סבל קשה מאוד. זה עם מוסרי מאוד, ויש להם גם אמנות וגם חוכמה. אני בקשר עם הארמנים בירושלים, וכשאני כיהודי רואה שהם מותקפים כאן בירושלים כמיעוט מצד חרדים קיצונים זה פוגע בי. אני שמח גם שאנחנו מתקרבים ליום ההכרה בשואה הארמנית, שהטורקים אחראים לה. כל שנה מתקיים טקס לזכר השואה הארמנית, ואני מקפיד להשתתף בו כדי לתת להם את הכבוד הראוי".
עלייה
"עשיתי תואר ראשון באוניברסיטה הלאומית בלימה שבפרו. למדתי שם הנדסה והלימודים היו בחינם - לא כמו פה בארץ, שרק עשירים יכולים ללמוד. בפרו, אפילו שזו מדינה ענייה, מבינים שצריך לתת לצעירים את האפשרות ללמוד ולהתקדם. למדתי שם חמש שנים ועשיתי תואר ראשון ושני, עד שהחלטתי לעלות לארץ. עליתי לארץ בשני שלבים. השלב הראשון היה בשנת 1967; במהלך מלחמת ששת הימים הייתי מנהיג הנוער הציוני בפרו, והחלטתי שאי אפשר להישאר בשקט ולהמשיך לשבת בבתי קפה - צריך לעלות לישראל.
"הבעיה הייתה שהייתי צריך להשלים עוד חצי שנה כדי לסיים את הלימודים. הלכתי לטכניון והם אמרו לי לחזור לפרו ולסיים את התואר ואז לעלות. כך עשיתי, ועליתי שוב בשנת 1970. כשהגעתי ארצה התחלתי ללמוד באולפן של סטודנטים בערד, וזו הייתה אחת החוויות היפות בחיים שלי. באולפן הכרתי את מי שהיום היא אשתי, שהתכוונה להתחיל ללמוד תואר שני בפסיכולוגיה בירושלים. אני עבדתי בזמנו בים המלח והייתי צריך להחליט אם להישאר בערד בלי אישה או לעבור לירושלים עם אישה – והחלטתי עם אישה. ככה הגעתי לירושלים, אחרי שישה חודשים באולפן".
חברת החשמל
"בחברת החשמל עבדתי 25 שנה. זו החברה הכי יעילה שאני מכיר, ויש בה גאוות יחידה של כל העובדים. הם מחזקים זה את זה. זו עבודה שכרוכה בהמון אחריות. לצערי רוב הציבור מקנא בעובדי חברת החשמל בגלל השכר הגבוה, אבל האמת היא שככה זה בכל העולם. זו עבודה קשה מאוד ומגיע להם. אני הייתי מנהל מחלקת תכנון וביצוע, ואישרתי דברים שעד היום אני רואה אותם. עשיתי עבודה שאני גאה בה מאוד, וקיבלתי עליה גם הכרה. אחרי 25 שנה הרגשתי שנתתי כל מה שאני יכול כמהנדס והחלטתי ללכת לחיים הציבוריים".
משפחה
"אני מצטער שבין כל הפעילויות הציבורית אני לא מקדיש מספיק זמן למשפחה שלי, לבת זוגי ולשלושת הילדים הנהדרים שיש לי. רק השבוע הייתי בטקס של סם שפיגל בסינמטק, וראיתי את הבן שלי מקבל שלושה פרסים. הוא עבד קשה מאוד בשביל זה וזו הייתה גאווה גדולה עבורנו. יש לי חמישה נכדים ואני מקווה שבקרוב יהיה לי זמן להתפנות אליהם, אבל אשתי לא מאמינה לי שזה יקרה. וגם אני לא כל כך מאמין".
פפה אללו
"לוחם. אני לא יכול לשבת בשקט וחייב להתעניין ולהיות מעורב, אני לא יכול לעמוד מהצד. בכל מקום שאני נמצא בו, אני אכנס לעומק ולא אברח. אני חושב שאני גם בן אדם שמתקשר טוב עם אנשים מכל מיני קבוצות ובכל מיני גילים - מבוגרים וצעירים, חרדים וחילונים, נשים וגברים, חברי הקהילה ההומו-לסבית. יש לי הרבה אמביציה שהחלומות שלי - גם בעניין ירושלים וגם בנושאי צדק חברתי, שאני צועק אותם כבר 40 שנה - לאט-לאט יתממשו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם