דוד ומשיח עמר מציגים: מלחמת אחים בנשר
דוד עמר, ראש עיריית נשר, הבטיח לפרוש בתום הקדנציה. אחיו הצעיר משיח כבר תכנן את ההשתלטות שלו על סניף הליכוד שאמורה להזניקו לראשות העירייה. אבל דוד התחרט וקרבות הרחוב ביניהם סוחפים את הפרבר החיפאי למלחמת השמצות חסרת תקדים, שהגיעה עד לצמרת המפלגה. דוד לא בא ומשיח לא מצלצל
עמר, איש חביב, טוען שהוא לא מכוון את הבדיחה לאיש, אבל רומז שיש מי שמכוון מסרים כאלה כלפיו. אחיו הצעיר, משיח עמר, יו"ר המועצה הדתית בעיר, החליט ללכת על כל הקופה, ולהדיר את ראש העירייה מכל תפקידיו, בזה אחר זה.
"אני עוד חי", אומר ראש העיר במרירות. "מה הוא רוצה? עוד לא עליתי למעלה". הספתח יהיה בסוף החודש הקרוב. משיח יתמודד על ראשות סניף הליכוד בעיר, שנשלט במשך עשרות שנים בידי עמר וחבריו. מלחמת העולם בעיר בעיצומה. 700 איש יגיעו להצביע. משיח טוען כי 400 מהם מונחים אצלו בכיס. דוד אומר ש"אם יש לו 180 איש, שיגיד תודה". משיח מגיב בביטול. "נחיה ונראה", הוא מבטיח.
בינתיים מתקיימים סביב ההתמודדות היצרית הזו כמה קרבות רחוב מעניינים. דוד עמר ואנשיו טוענים שמשיח לא שייך כלל לליכוד, הוא איש מפד"ל שתפס טרמפ על המפקד החדש בליכוד, ושינה את דתו הפוליטית ברמת האינטרס. פרדי מליק, סגן ראש העיר ואיש אמונו של עמר, הגיש עתירה למוסדות הליכוד נגד משיח. העתירה נדחתה. מליק לא ויתר והגיש ערעור.
שני הצדדים מספרים על מפקד לא כשר, על צירוף חברים שלא כדין ועל טיפוסים מפוקפקים שהפכו חברי הליכוד. גם השרים וחברי הכנסת מתערבים מלמעלה. אומרים שמשה כחלון, השכן מחיפה שמכיר את הליכוד היטב, כבר זיהה את מאזן הכוחות וסגר עם משיח. בקרוב יבוא לתמוך בו.
ראש העירייה לא מתרגש. "השם של דוד עמר יותר חזק מהשם של משיח עמר", הוא מבטיח, אבל לא מצליח להסתיר את החיוך המריר שמלווה אותו בחודשים האחרונים.
דוד עמר בן 70. משיח בן 65. שניהם יצוקים עמוק בעיר נשר. דוד הוא ראש העירייה הפופולרי. משיח עובד במועצה הדתית 34 שנה. בשבע השנים האחרונות הוא ראש המועצה. המשפחה עלתה לארץ ב-1955 מהעיר סטאס שבמרוקו. זוג הורים ושבעה בנים ובנות. ההורים ושני אחים כבר אינם בין החיים.
בשנתיים האחרונות שני האחים לא מדברים ביניהם. דוד לא בא, ומשיח לא מצלצל. כל המאמצים שעשינו השבוע כדי לארגן תמונה משותפת עלו בתוהו. הסכסוך קורע גם את בני המשפחה. "אילו אמא שלנו, חנה, הייתה בחיים, משיח אפילו לא היה מעז להרים את הקול על אחיו הבכור", אומר דוד בקול בוכים.
דוד איש שקט וערמומי, מנהיג מלידה. הוא יושב מאחורי שולחן ענק בלשכתו בבניין העירייה ומעשן בשרשרת. גאוותו היא על העיר שזוכה לאחוזי בגרות גבוהים במיוחד, גם אם האח טוען ש"אנחנו בכלל לא ברשימת הערים האיכותיות במדינה".
מדי פעם דוד צופה בקלטת מספטמבר 1995, אז העניק ראש
משיח הוא איש מחושב, שלא שוכח כלום. בנשר מכיר כל ילד את סיפור הטראומה האישית של משיח, שהיא אולי מקור הסכסוך הקשה עם האח דוד. לפני שנתיים נאלץ משיח במו ידיו להרוס חלק מהבית שבנה בשכונת בן דור בעיר. משיח טוען כי ראש העיר דוד לא טרח להתריע בפניו על הכוונה להרוס את ביתו. דוד אומר שהוא יצא מהדיונים בוועדת התכנון כאשר עלה העניין, כפי שהיה צריך לעשות.
משיח משוכנע שהוא בנה כדין והרס את תוספת הבנייה לפנים משורת הדין. אחרי שהחריב לעצמו את הבית קם ועזב בכעס את השכונה. היום הוא מתגורר בדירה שכורה בשכונה אחרת. דוד אומר בחיוך דק שהוא מצפה מאיש ציבור שיידע לפעול על פי חוק. "העצבים של הריסת הבית הוציאו את משיח מדעתו. מה לעשות", מאבחן ראש העיר.
וזו בדיוק הנקודה. בתחילת 2011, שנתיים אחרי שנבחר לקדנציה החמישית שלו לראשות העיר, הודיע דוד עמר כי יפרוש לביתו לקראת הבחירות הבאות בנובמבר 2013. ההכרזה הפתיעה רבים, שהתרגלו לראות את עמר חלק בלתי נפרד מהעיר. "הבנים שלי אומרים לי 'אנחנו רוצים ליהנות ממך קצת. אחרי 25 שנים בראשות העיר הגיע הזמן לנוח'", הסביר דוד.
אבל הכרזה לחוד ומציאות לחוד. עמר נבהל כנראה מהחיים שמחכים לו אחרי הפרישה. לאורך עשרות שנים הוא מוביל עיר קטנה, 26 אלף תושבים, ונחשב מלך מקומי כל יכול. רוב התושבים הצעירים לא הכירו ראש עיר אחר. אפילו האח משיח אומר כי "דוד היה ראש עיר טוב, אבל בשנים האחרונות הוא התעייף. הכל כאן נעצר".
לעמר יש מעמד מיוחד גם בליכוד, התנועה שאליה הצטרף לפני 40 שנה אחרי שהיה ראש ועד העובדים של נמל חיפה וחבר מפא"י. הליכוד סיפק לעמר עניין רב והוא תרם לתנועה כמה אמירות שנויות במחלוקת. עמר היה מראשי מחנה דוד לוי בליכוד, ולא פעם היה המוציא והמביא של שר החוץ המיתולוגי. באוגוסט האחרון הוא קנה את עולמו כאשר הכריז בישיבת סיעת הליכוד כי "המפגינים ברוטשילד מנגנים בגיטרות, מעשנים נרגילות ואוכלים שוסי" (הטעות במקור).
ההכרזה גרמה לליכוד נזק גדול באותם ימים, שבהם הייתה המחאה פופולרית במיוחד. רוב שרי הליכוד התנערו מהדברים הבוטים. פעילי מחאה הקימו באותו לילה מאהל מתחת לבניין העירייה בנשר.
"אנחנו, משלמי המסים ומשרתי המילואים, לא מסוגלים לשלם שכר דירה מופקע ומשלמים את המשכורת שלך", כתב אחד המפגינים.
דוד עמר הבין כי אחרי שיפרוש מראשות העיר איש לא יתמוך בו וגם לא יפגין נגדו. הוא חזר בו. ההכרזה נזרקה לפח. התירוצים שלו לפליק-פלאק לאחור לא שונים מזה של כל פוליטיקאי מצוי. "אני באמת רוצה לעזוב, אבל מופעלים עלי לחצים מכל הכיוונים. אני חושב פעם שנייה". הוא אומר.
אבל בפוליטיקה אין ואקום, אין חברים וגם אין אחים. ביום שבו הודיע דוד על הפרישה הצפויה החל האח משיח להילחם על הירושה. התחנה הראשונה הייתה סניף הליכוד בנשר. משיח, שעזב את המפד"ל אחרי שטען כי "המפלגה נגמרה", התחיל לפקוד מאות אנשים לליכוד. על פי שיטת הבחירות במפלגה, אם ינצח, לאופוזיציה לא תהיה דריסת רגל. "דוד יוכל להישאר חבר מרכז, כי הוא עדיין ראש העיר", מבטיח משיח.
"אחיך הודיע שהוא פורש והתחרט. למה שלא תתחשב בו", אני שואל.
משיח מתעצבן. "פוליטיקה זה לא ספורטאלגנט, ודוד עמר הוא לא איש מהרחוב. זה לא ככה, ביום בהיר שמתחשק לי אני מתמודד וביום גשם אני לא מתמודד. הוא אמר שהוא לא רץ ויעמוד בראש המטה שלי, ואני פניתי לפעילים והתחלתי לבנות את עצמי בשטח. אי אפשר להחזיר את הרכבת לתחנה. זה לא משחק ילדים".
"תוותר", אני מציע לו. "בכל זאת, אחיך הבכור".
"שהוא יוותר. הם לא צריכים להתמודד מולי. שירתתי אותם מספיק. אני מאחל שיהיה לי עוזר נאמן ומסור כמו שהייתי לדוד עמר". הפעם הוא גם דומע.
"טוב, אז אולי אני אשם", מסכם את הפרק דוד עמר. "לא הייתי צריך להודיע שאני פורש, וכולם היו ממשיכים להירגע".
הרבה כאב, וגם לא מעט דמעות יש בסיפור הזה, גם אם הוא נראה מבחוץ כמו ריב אחים משעשע על עמדות כוח וגרסאות שונות ומשתנות. משיח עמר מודה, למשל, שהוא היה פעם במפד"ל, אבל לפני כן הוא היה מזכיר סניף הליכוד בעיר. את כל השינויים, כך הוא מתחייב, הוא עשה בגלל האח הגדול דוד ולטובתו.
"בסוף שנות השמונים דוד התמודד על ראשות העיר", מספר משיח. "המפד"ל ואגודת ישראל לא תמכו בו. משום כך הוא הפסיד את הבחירות. הבנתי שאם הוא רוצה להיות ראש העיר, אנחנו צריכים את התמיכה של המפד"ל והאגודה. לכן הצטרפתי למפד"ל, ובניתי לו קואליציה. הבאנו לו את הניצחון ב-1988. בלעדי הוא לא היה ראש מועצה, ולא היה ראש העיר אף פעם", מסכם משיח ומנחית אגרוף על השולחן.
"תראה איזה דיבורים אלה", מגיב ראש העיר בזעם, ומניף את יד ימין באוויר. "הוא עשה אותי ראש העיר? היו כאן כמה מערכות בחירות ולא רציתי בכלל שיעשו לי קמפיין. אנשים אמרו לי 'השתגעת?', אמרתי להם 'מעשי יקרבוני ומעשי ירחיקוני. אתה יודע כמה קיבלתי בבחירות? פעם 78 אחוז. פעם 66.5 אחוז ".
משיח לא משתכנע. הוא חושב שדוד הוא כפוי טובה, בלשון המעטה. את ניתוח האופי שהוא מבצע באחיו כדאי להשאיר בחוץ, כדי לא להסתכן בתביעות דיבה. "נתתי לו 30 שנה. שירתתי אותו כמו עבד. אף אחד לא עשה בשבילו מה שאני עשיתי. מה הוא רוצה? מה הוא מתמודד בכלל על ראשות הסניף עם הסגן שלו. יש להם תפקידים בעירייה. איפה המוסר? איפה ההגינות?".
"הם חוששים שאחרי שתהיה ראש הסניף, תיקח את ראשות העיר", אני אומר לו.
"נו אז מה? ", עונה משיח. "דוד הודיע שהוא לא יתמודד לעוד קדנציה. הוא אמר שהוא ישמח לעמוד בראש המטה שלי אם אתמודד. כל חברי מועצת העיר נשר שמעו את הדברים".
נשר עיר נחמדה, מונחת בשיפולי הכרמל, בנויה לאורך מורדות ההרים שפונים מזרחה. יש בה כמה מבנים ראויים, כמו הקאנטרי קלאב המקומי ומרכז המוזיקה המודרני. רק לעתים נדירות היא עולה לחדשות, גם אם יש כמה סלבריטאים שהגיעו משם. ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, למשל. לא מזמן עברו לגור בעיר יו"ר הכנסת לשעבר דן תיכון ורעייתו לודמילה.
כמו כל עיר קטנה ומתוככת, גם נשר מכירה היטב את הבלגן המוניציפלי. מדי פעם מפרסמים העיתונים המקומיים ידיעות על שחיתויות קטנות, בזבוזים, נפוטיזם בעירייה, ישיבות מועצה שמתפוצצות, חקירות משטרה ומעצרים של חברי מועצת העיר ומקורבים. במרס האחרון נקרא ראש העיר בעצמו למשטרת חיפה. הוא נחקר בחשד שניסה למנוע חקירה על פרשת שוחד בעירייה. "מסרתי עדות והלכתי הביתה", הוא מספר.
בשנים האחרונות עמדה העיר במרכז פרויקט ענק של פינוי בינוי, בהיקף של שני מיליארד שקל. המריבות בצמרת טרפדו גם את העניין הזה. הטענות על העסקת מקורבים וחלוקת אינטרסים עלו נגד ראש העיר, שביקש לכאורה לקשור את חתנו לפרויקט, וגם נגד עסקנים אחרים, שרצו לגזור קופון. דוד עמר טוען בתגובה שחתנו עבד במקרה במשרד עורכי דין שקשור לעניין. משיח עצמו דאג שכל הפרויקט ייעצר במועצת העיר. היום העסק תקוע.
ככה זה. תחושות הכעס והנקמנות מדברות, אבל קיימת גם התקווה הסמויה שהעניינים יסתדרו. "אני כואב, מצטער ומאוכזב מההתנהגות של דוד כלפי", אומר משיח. "ציפיתי ממנו ליותר. אח גדול. עשיתי בשבילו המון. אבל אני אומר לך, בסוף אני אהיה המועמד והוא יעמוד בראש המטה שלי".
"למה אתה חושב", אני שואל.
"הוא לא ירצה לעבור את כל הטירונות הזו בהתמודדות מולי. זה יעלה לו בהרבה בריאות. הוא כבר לא בן 18".
" ואם לא? ", אני מקשה.
"במרוקאית יש פתגם מפורסם מאוד שאומר כי קירח פוצע את עצמו בכל מקרה, אם יסתרק מימין או משמאל. אם דוד יהיה ראש המטה, יגידו שראשות העיר זה עניין משפחתי. אם לא, אתמודד מולו, וגם זה כואב. מה שיהיה, יהיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם