ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

ביה"ד קבע: אישה לא תקבל את סכום הכתובה בגלל ריקוד הודי

בריקוד הודי מסורתי רוקדת אישה בלבוש מינימלי ומאפשרת לתחוב כסף לתוך חזה. לאחר שתושבת אשדוד רקדה כך באירוע משפחתי, בעלה החליט להתגרש ממנה ובית הדין קבע שאינה זכאית לסכום הכתובה

תושבת אשדוד לא תקבל את דמי הכתובה שלה, לאחר שרקדה ריקוד הודי מסורתי באירוע משפחתי, כך קבע לאחרונה בית הדין האזורי באשדוד.

האירוע, שגם הוביל לגירושין בין בני הזוג, התרחש לפני כ-10 שנים כאשר בני הזוג הוזמנו לאירוע משפחתי. הבעל ומשפחתו, המשתייכים לעדה ההודית, התרו באישה שלא לרקוד ריקוד הודי מסורתי במהלך האירוע. האישה החליטה להתעלם מההפצרות שלהם ובכל זאת החלה לרקוד.

כתוצאה מכך, התפתחה קטטה רבת משתתפים במקום. מאז האירוע לא חזרה האישה לבית בעלה, והשניים התגרשו כעבור זמן קצר. לפני שבע שנים קיבלה האישה את הגט שלה, אבל שנים לאחר מכן החליטה לתבוע גם את סכום הכתובה: מאה אלף שקלים.

האישה טענה בפני בית הדין כי בעדה ההודית מקובל לרקוד במסיבות וכי הדבר מותר גם לנשים נשואות. לטענתה, הורי בעלה נכחו באירועים שכאלה, ובעלה אף ארגן בעצמו אירועים שכללו ריקוד הודי מסורתי. האישה טענה עוד כי לא ניהלה אורח חיים חרדי או דתי, אלא אורח חיים מסורתי.

הבעל, באמצעות עו"ד יגאל בן חיים, דחה את טענות האישה. לדברי הבעל, מדובר בריקוד חושפני, בו על האישה ללבוש ביגוד מינימלי כשכל איברי גופה מוחצנים כלפי חוץ. לא זו בלבד, אלא שהצופים בריקוד אף מניחים שטרות כסף בחזה של הרקדנית. הבעל טען כי יש הבדל גדול בין ריקודי רווקה לריקודי אישה נשואה ואמר: "בעיניי זה לא מכבד אותי, אלא פוגע בי ומשפיל אותי".

דייני בית הדין נחלקו בדעותיהם, בעיקר סביב השאלה האם נכון יהיה לעשות הבחנה בין הזרם המכונה דתי-חרדי לזרם החילוני. אליבא דבית הדין, אם בזרם הדתי-חרדי תהיה קיימת זכות לבעל לטעון נגד אשתו על התנהלות של פריצות ולבוש חשוף, הנוגד את המקובל בזרם זה, לא בטוח שגם בזרם החילוני אפשר להשמיע את אותן הטענות, מאחר והרוב "פרוץ בה" ו"פריצות" היא דבר מקובל.

למעשה, הדיינים התחבטו ארוכות בשאלה האם לבעל חילוני נתונה הזכות לדרוש מאשתו שלא תשתתף בריקודים מעורבים או שלא תתלבש בלבוש חושפני, אחרת יגרש אותה ללא כתובה.
בסופו של דבר קבעו הדיינים כי גם אם היה אורח חייה קודם לכן ב"פריצות", הרי שלאחר הנישואין, זכותו של הבעל לתבוע מאשתו לשנות את התנהגותה.

הרב מרדכי רלב"ג קבע בעמדת מיעוט כי בית הדין השתכנע שריקודי האישה אינם נחשבים לחריגה בקרב סוג זה של

אוכלוסייה שבהם חיו והתגוררו בני הזוג, ולכן אין לראות בהתנהגות האישה כהתנהגות מגרה או בכוונה לזנות ואינה נחשבת בשל כך ל"עוברת על הדת".

הרב רלב"ג נימק את דעתו בכך שהבעל ידע על ריקודי האישה קודם לנישואין ולא דרש ממנה להפסיק, אלא רק לאחר שנשא אותה. הסיבה שדרש ממנה להפסיק היא לא בגלל הטענה שהיא "עוברת על הדת", או מפני חשש שהיא תזנה עם גברים אחרים, אלא בגלל שזה פוגע בכבודו. מה עוד שהבעל ומשפחתו נהגו להשתתף באירועים של הקהילה ההודית, ובאירועים אלה הריקודים הללו היו חלק מרכזי מהמופע. על כן, לפי אורח חייו של הבעל, ריקודים אלו השתלבו היטב.

הרב רלב"ג הגיע למסקנה כי הגרוש חייב לשלם את מלוא סכום כתובתה, אך, כאמור, דעת הרוב פסקה את ההיפך. בית הדין, בראשותם של הרב מיכאל צדוק והרב יקותיאל כהן, קבע כי הגרושה לא תקבל את סכום הכתובה שלה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...