אדרת נשים: כך כבשה חוזרת בתשובה את חידון התנ"ך
בתיכון לא ניגשה לבגרות בתנ"ך, בצבא שירתה כמ"כית בנים ואפילו עשתה מילואים, היא שיחקה כדורסל באליצור חולון והייתה לה קונדיטוריה מצליחה. ליאור מאיר, חוזרת בתשובה שלא מוצאת פסול במכנסיים, התגברה על 1,600 מתמודדים בדרך למקום השני בחידון התנ"ך הארצי למבוגרים
כל זאת לא מנע מליאור מאיר מחולון להתמודד עם עוד 1,600 יודעי דבר בחידון התנ"ך הארצי למבוגרים, להעפיל אל הגמר כאישה יחידה לצד 12 גברים, ולזכות במקום השני המכובד.
ליאור, הצלחת לגבור אפילו על משה אבו עזיז שזכה במיליון שקלים ב"אחד נגד מאה", שאפו.
"משה אבו עזיז היה מקסים. בשלב הגמר כבר לא היה לי חשוב אם אזכה במקום הראשון או השני. אמרתי לשמואל עמרוסי, שזכה במקום הראשון – 'בוא תיקח אתה ראשון ואני שני ונלך הביתה'. הכי חשוב היה לזכות באחד משני המקומות הראשונים, כי מפה אנחנו הולכים להשתתף בחידון התנ"ך העולמי שאמור להתקיים בחנוכה הבא".
בחידון התנ"ך העולמי תתחרה מאיר, לצד זוכה חידון התנ"ך הנוכחי עמרוסי וחתני חידון התנ"ך (מקום ראשון ושני) מהשנה שעברה נגד מתמודדים יהודים מרחבי העולם.
למעשה חידון התנ"ך למבוגרים האחרון התקיים כאן בשנת 1981, ועל השבתו לתודעה הציבורית אחראי ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "כותשים את ביבי מכל הכיוונים, אבל אחרי 40 שנה הוא החזיר את חידון התנ"ך למבוגרים. מגיע לו כל הקרדיט", אומרת מאיר.
היא למדה בתיכון קריית שרת במגמת כדורסל, והקריירה הקצרצרה נקטעה עקב פציעה קשה בברך כשהייתה בת 16.5 בלבד: "לקח לי זמן להתאושש מהפציעה, למעשה התאוששתי ממנה רק בצבא כשהייתי מ"כית בנים. אחרי הצבא שוב חזרתי לליגה, ועד השנה שעברה שיחקתי באליצור חולון בארצית, זו פרנסה טובה.
"לשחק חובבני לא מעניין אותי. הכיף בכדורסל זה החבר'ה, הצחוקים, כל שחקניות הכדורסל מאוד חזקות מבחינה חברתית, מלאות חוש הומור. עכשיו אני מתמקדת בלימודי התנ"ך".
מאיר, או "החולונית החילונית" כפי שרבים מכנים אותה כעת בחיבה, היא אישה חדורת מוטיבציה ומקרינת ענווה, חייכנית ונגישה, המגיעה לפגישתנו בבית קפה מקומי, בדומה לשלב הגמר בחידון התנ"ך, לבושה במכנסיים. לא קוד הלבוש המצופה מאישה המעידה על עצמה כחוזרת בתשובה.
ליאור, בחורה דתייה אמורה ללבוש חצאית, לא?
"אני מחשיבה עצמי כבחורה דתייה לכל דבר ומקיימת את המצוות, אך בתנ"ך אין איסור על לבישת מכנסיים. אין אפילו חובה על גבר להחליף כיפה. אסור לאישה ללבוש בגדי גברים ולגברים אסור ללבוש בגדי נשים, על פי התנ"ך. אז אמנם אני לבושה כאישה חילונית, אך את הבגדים שלי אני רוכשת בחנויות לבגדי נשים, ולא בחנויות גברים".
היא נולדה וגדלה בבית חילוני מסורתי בחולון, אחות אמצעית לשני אחים ואחות, ומעידה על עצמה כי טרם החלה להתעניין בתנ"ך לא פתחה אפילו ספר אחד: "הברזתי המון מבית הספר. עד שפתחתי את התנ"ך לא הייתי מסוגלת לקרוא בגלל הכפייה לכך בבית הספר. צריך לדעת ללמד. כשהשתחררתי מהצבא השלמתי כמה בגרויות והייתה לי מורה מעולה לתנ"ך ואז וגיליתי את האהבה שלי לסיפורים האלו".
בעברה הייתה כאמור כדורסלנית באליצור חולון והיא נצר למשפחת ספורטאים - סבה, ניסים אלמליח ז"ל,
"תמיד ידעתי שאבשלום קור יוכל לעזור לי למצוא את השורשים שלי, חיפשתי דרך להגיע אליו ולא הצלחתי. בסוף הביאו אותי אליו על דרך המלך, בחסדי השם. אנחנו דור שביעי בארץ למשפחה ספרדית ירושלמית, משפחה מאוד ענפה. מהקרובים המאוד רחוקים שלי נמנים א.ב.יהושע ואני חושבת שגם עלמה זוהר. הדור הראשון עלה ב-1840 מסלוניקי לאחר גירוש ספרד, משפחת שיניהו. מספרים שהיה פה יקב של המשפחה והם היו עשירים כקורח. חשבתי להחיות את זה אבל אין לי כוח, ואני גם לא מבינה בכלל ביינות ולא שותה יין", היא צוחקת.
יין אולי אינו כוס התה שלה, אבל דברי מתיקה ועוגות בהחלט כן. כמשוחררת טרייה מהצבא, שבה מאיר להתגורר בחולון בגפה והתנסתה במגוון עבודות, בין היתר מכרה בוואריות מעשה ידיה למסעדות.
בעודה בת 23 החלה למכור ל"ג'חנון של אמא" ול"נאפיס",ובזכות התרחבות העסק גמלה בלבה ההחלטה לפתוח מפעל לקינוחים: "עברתי למושב בשרון, פתחתי שם את המפעל 'מיילי'ס קינוחים' וגרתי שם יותר מעשר שנים. למדתי המון על עסקים. ניסיתי גם ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטה אך עזבתי מהר את הלימודים, במפעל למדתי על בשרי. לפני שנתיים בערך החלטתי שנמאס לי ומכרתי את העסק לעובד שלי. זה היה צעד מאוד אמיץ, אבל היום אני מאושרת שמכרתי".
כיום מאיר עובדת כעצמאית בייעוץ לעסקים בתחומים שונים ומקדישה את מרבית זמנה ללמידה:"הציעו לי לעבוד כשכירה אבל לא רציתי, כל הזמן הייתי עצמאית. העבודה שולית בעיני, זה לא מעניין אותי. אני צריכה את החופש שלי כי אני רוצה שיהיה לי את הזמן ללמוד. כשאת חוזרת בתשובה הראש שלך משתנה.
את אהבתה לתנ"ך גילתה באמצע שנות העשרים לחייה, כשקראה בספר קהלת: "היו שם דברי חוכמה שפשוט דיברו אלי. בקהלת, שלמה המלך, שהיה החכם באדם, ועשיר, אומר - היה לי כסף, שדות, כרמים, נשים, עבדים, חוכמתי עמדה לי, והכל הבל הבלים. את מבינה, אנשים מונעים מהיומיום, מהשאיפה לעשות כסף ותמיד משהו חסר. דבר חשוב נוסף שהוא אמר זה ששכרו בעמלו - העבודה עצמה חשובה ולא התוצאה".
המפגש שלנו כולו מתובל בציטוטים מהתנ"ך, ואני מפשפשת במוחי אחר סיפורים ומשלים אותם למדתי לבגרות ואשר כבר הספקתי לשכוח. מאיר ששה לשפוך אור על כל ציטטה ולבאר כל מוסר השכל, בתשוקה ניכרת ובעיניים בוהקות.
הפסקה בראיון המוקדשת לברכת המזון, מזמנת לפנסיונרית חביבה את ההזדמנות להגניב לעברנו מבט. המסובים בשולחנה מניחות לעניינים שברומו של עולם שדוסקסו ביניהן והן קוראות בהתרגשות לכיוון מאיר: "כמה נהנינו לראות אותך בטלוויזיה, היית נהדרת!". מאיר מצדה ניגשת להודות לנשים החביבות בצניעות המאפיינת אותה.
לא קשה לך עם ההד התקשורתי?
"מה פתאום? אני שמחה, לא בגלל ההד התקשורתי שלי אלא שאנשים יראו שהתורה חכמה וזו לא עסקת חבילה עם מאה שערים, הלוא אלו שטויות. הדבר היחיד שהקשה עליי זה שהשבוע לא הצלחתי ללמוד להנאתי, לא הצלחתי להתרכז. אני אוהבת ללמוד וקשה לי בלי זה.
"לדעתי לכולם יש מה לקחת מהתורה וצריך לקחת. התורה היא פלס, בבית קברות למשל אסור ללכת עם ציציות. המתים כבר מתו והם לא יכולים לקנות לעצמם זכויות, לכן הם מסתכלים על מי שיש לו ציציות ומקנאים בו, זה לעג לרש. זו הגדולה של התורה, אהבת האדם".
מאיר אכן לא חפה מאהבת אדם, תכונה שבאה לידי ביטוי כשהיא טורחת להרעיף מילות עידוד למלצר הטרי המשרת אותנו ושטרם למד את מלאכתו כהלכה: "כתוב ביחזקאל על רועי הצאן", היא מסבירה, "'את הנחלות לא חיזקתם ואת החולות לא ריפאתם'. הכוונה שצריך לחזק את החלשים עוד לפני שמרפאים את החולים, זה אפילו יותר חשוב כי החיזוק המנטאלי מאוד חשוב".
איך לומדים את כל התנ"ך? את זוכרת כל מה שלמדת לחידון?
"יש לי זיכרון מעולה לשירים. אמא שלי אומרת שבגיל שנה וחצי כבר שרתי שירים שלמים. נעמי שמר הלחינה המון שירים מירמיהו – 'על כל אלה' למשל, עידן רייכל כתב את 'רק מנעי קולך מבכי ועיניים מדמעה' מירמיהו ל"א. אבל זה רק טיפה בים,
"יש המון מה ללמוד ולמתחרים שלי היה 'פור' עליי, הם מילדות יודעים את הדברים האלו. למדתי שלושה חודשים לשלב הראשון של התחרות המחוזית בכתב, אחר כך קיבלנו עוד המון חומר לתחרות המחוזית הפומבית שנערכה לאחר תשעה שבועות. היינו צריכים ללמוד בעל פה את משנה, את כל קהלת ואת הנביאים. אבל יש 15 נביאים ולכל אחד עשרות נבואות וכולן דומות – יהיה קורבן, גלות וגאולה. לא ידעתי איך להתמודד עם זה בהתחלה".
ש אז מה עושים?
"התייעצתי עם אור אשואל, כלת חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי תש"ע שהתמודדה מול אבנר נתניהו, כשהוא לקח מקום שלישי, והתייעצתי עם כלות וחתנים מהחידון למבוגרים לגבי אופן הלמידה. העצה הכי טובה שנתנו לי זה לחלק את היום לשניים - בשעות החזקות ללמוד את החומר החדש, ואחר כך לחזור על הישן.
"בבוקר למדתי את הנביאים עד הערב, יצאתי לשעתיים כוס קפה עם חברות, ולזכותן ייאמר שהן ממש עזרו לי להתרענן ולחזור חדשה הביתה. לפני השינה הייתי עוברת על חצי פרק ממשלי, לומדת אותו שוב בבוקר בעל פה וממשיכה".
אני מבינה שעל שינה אין מה לדבר, בטח לא על בילויים.
"המצפון מעיק עלייך כשאת ישנה. לא שמעתי שירים, לא ראיתי טלוויזיה, לא הייתי בסרט חצי שנה, כל דקה זה זמן מבוזבז. כשנסעתי ברכב שמעתי דיסקים של קהלת שאפשר לקנות או להוריד בחינם באינטרנט. בזכות הניגון של הקריין זכרתי המון דברים".
בנוסף למאיר העפילו עוד שלוש נשים לשלב המחוזי הפומבי, ומאיר כאמור היא היחידה ביניהן שסללה לעצמה את הדרך אל הגמר המיוחל.
לא חששת לעמוד מול חבורה של גברים שלומדים את התנ"ך כבר שנים, כאישה יחידה ויחסית חדשה בתחום?
"לא, נתנו לי המון כבוד. אם אין תורה אין דרך ארץ. יש בהם תורה וזה עידן את האישיות שלהם, הם מדברים אל בחורה בזהירות ובכבוד. לא הרגשתי מאוימת כי ברגע שאת מאמינה בקדוש ברוך הוא את יודעת שהכל בידיים שלו והוא מחליט, זה לא בחרבי ובקשתי".
מה תרצי להשיג בעתיד?
"אני למדתי שהתכנון שלנו עמום, גם אם אנחנו לא הולכים כמו צאן לטבח. אני לא ידעתי שאמכור את המפעל או שאהיה מ"כית בנים, זה מאוד הוסיף לי. כשהייתי בצבא המקסימום היה מ"כית בנים והרי הגעתי מהספורט, זה היה קטן עליי. חלק מהבנות שם קיבלו שברי הליכה ואני ירדתי בכושר.
"אם היה יותר מזה אז הייתי עושה, כי הצבא לא מתבסס רק על כוח פיזי, ואגב יש נשים שניחנו בכוח פיזי דומה לשל גברים, אלא גם על אומץ לב. התנדבתי שלוש פעמים למילואים בגבול ירדן. ערכנו סיורים על הגדר, והמפקד שלי סרב בהתחלה לשלוח אותי לסיור, אבל התעקשתי עד שנשלחתי לסיור. זה שוויון זכויות בעיני. אני ציונית ורוצה לתת".
זה פרדוקסלי שבזמן שזכית במקום שני בחידון תנ"ך, התקיימה הפגנה בבית שמש נגד הדרת נשים.
"אני מגנה את המעשים של הקיצונים האלו בכל תוקף. הם קיצון מאוד קיצוני, זה אסון, חילול שם גמור. זה לא קשור לתורה ולא כתוב בתורה בשום מקום לעשות את הדברים שהם עשו. לא נתתי לעצמי לכעוס בגלל טיפשותם של אחרים, כי היה עליי להתמקד בחידון.
"מאוד דאגתי בתקופה הזו לא להתעצבן מהמעשים האלו. בין החרדים יש אנשים מאוד טובים, את רוב החזרה שלי בתשובה עשיתי עם חרדים, אבל אלו שעשו את מה שעשו בבית שמש צריכים תיקון. שילכו לעבוד ואז לא יהיו להם את כל השטויות האלו בראש. מי שמע שאדם יורק על ילדה? על פי התורה אפילו על רצפה אסור לירוק!".
גם ההשוואה לשואה הייתה קיצונית ושנויה במחלוקת.
"מאוד כאב לי לראות את זה, אסור להוציא דיבה על ישראל בכלל. אנחנו נמצא בסוף את קו האמצע. אין מתינות אם אין קיצוניות והמזל שלנו שהרוב מתון".
את מרגישה שהחזרה בתשובה שינתה אותך לטובה?
"בטח. שיפרתי הרבה תכונות שלי, הכל מתחדד: כיבוד הורים, יחס לחברים. הפסקתי לרכל, אני פחות כעוסה. גם בעבר לא הייתי כעסנית, אבל עכשיו החיים שלי ממש משודרגים ואני יותר מאושרת. אפילו התזונה שלי השתנתה.
"למרות שהייתי ספורטאית הייתי יותר מלאה, ומגיל 13 ניסיתי לרדת במשקל. ברגע שהתחלתי לפעול לפי כללי הרמב"ם, שהחשוב בהם הוא לא להאביס עת הגוף ולא להתבהם, להקפיד על פעילות גופנית ולהימנע ממתח נפשי, המשקל פשוט הסתדר מעצמו".
איך החברות הוותיקות שלך קיבלו את השינוי?
"דווקא הן החברות הכי טובות שלי, עוד מימי התיכון, והן קיבלו את זה באהבה. הן חיזקו אותי במהלך החידון ומחזקות אותי כל הזמן. סך הכל מה השתנה? יש להן חברה טובה שנכנסה בה חכמה. אני לא מנסה להחזיר אנשים בתשובה".
מה עם בן זוג?
"זה אינטימי מבחינתי, בעיקר מאז שחזרתי בתשובה. מכירים לי ואני מכירה בעצמי, אבל זה לא קל כמו לאדם חילוני. את לא יכולה שיהיה לך חבר".
את מחפשת מישהו שהוא בהכרח דתי?
"אי אפשר לגזור גזירות. אני מכירה דתיים בלי מידות ולעומתם אני מכירה חילונים עם מידות מאוד טובות. לא פוסלת שום דבר. אני מחפשת בני אדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם