"עדיין מחפש את דרכי": בגובה העיניים עם יוסי סעידוב
הוא נולד בקריית מלאכי, גדל בכפר חב"ד ונמלט ממנו לירושלים. הוא מאמין שירושלים היא הבשורה של ישראל, וחושב שכל ירושלמי צריך להיות מעורב במינהל הקהילתי של שכונתו. 2,037 מילים עם יוסי סעידוב (34), נשוי + 2, יועץ תקשורת ויו"ר מינהל קהילתי דרום, שמתגעגע ולא מצליח לשחזר את חוויית התפילה
"חידה לא מפוענחת, עיר רווית קונפליקטים ואינטרסים, עיר שאני מנהל איתה יחסי אהבה-שנאה כבר 16 שנה. הגעתי לירושלים כעיר מקלט, נמלטתי מכפר חב"ד, וזה היה המקום הכי רחוק שיכולתי להגיע אליו.
"מעולם לא דמיינתי שאחיה בעיר הזאת לאורך זמן, מעולם לא דמיינתי שאגלה כאן את האישה שאני אוהב ושאגדל בה ילדים. ירושלים היא גם הבשורה של ישראל, כי כל הקונפליקטים וכל המתחים שנמצאים כאן בעוצמות מאוד-מאוד חזקות נמצאות בכל הארץ, וחשוב שהפתרונות – שבעיניי הם פתרונות קהילתיים – ייצאו מהעיר הזאת עם בשורה לישראל".
ניר ברקת
"בן אדם שאוהב את ירושלים אהבת אמת, ראש העירייה הכי טוב שהיה פה מימי טדי קולק. אך לעתים יש תחושה שהוא נותן משקל יחסי גדול מדיי לקואליציה החרדית שלו. זה בא לידי ביטוי בשכונות חילוניות ובמרחבים ציבוריים, שהאוכלוסייה הפלורליסטית מרגישה בהם שהיא נמצא במגננה, ובייחוד במוסדות חינוך חרדיים בשכונות לא חרדיות.
"ברקת יכול ליותר ומסוגל ליותר, גם בתחום של ניקיון העיר ובמיוחד בתחום של תחבורה ציבורית. הוא צריך להאמין יותר ולהקשיב יותר לתושבי העיר, בייחוד לקבוצות החלשות שלה, ופחות לעסקנים החרדים שעומדים בתור מול הלשכה שלו".
מינהל קהילתי
"אחת מההמצאות החשובות והגאוניות של טדי קולק. הוא הבין שהעירייה לא יכולה לרדת לרזולוציה של האזרח ושל תושב בעיר הזאת. אולמרט ולופוליאנסקי ראו בהם איום וייבשו אותם, אך ניר ברקת עומד בהבטחת הבחירות שלו ומחזק את המינהלים הקהילתיים.
"מגיע לו על זה באמת כל הכבוד. השיטה הזו טובה לכל הארץ אך בעיקר לירושלים, שהשיקולים התכנוניים בה הם לא השיקולים של התושב אלא שיקולים פוליטיים~לאומיים. המינהל הקהילתי הוא גוף שחשוב שכל אחד מאיתנו יהיה מעורב בו – להיחשף אליו, להשתתף בפעילויות שלו או אפילו להיכנס להנהלה שלו ולעצב את העתיד ואת המציאות שלנו ושל הילדים שלנו במו ידינו".
גוננים
"זאת שכונה ירושלמית אותנטית, שיש בה אוכלוסייה ותיקה ומסורתית שמקבלת בחום ובאהבה את עשרות הזוגות הצעירים שנוהרים אליה בשנים האחרונות. זאת שכונה עם הפוטנציאל הכי גדול בירושלים, אין בכלל ספק, שכונה שתוכננה בכלל כפרבר והיום היא מוצאת את עצמה במרחק נגיעה מלב העיר. שכונה שגרים בה יוצרים, שחקנים ואמנים רבים.
"מתגבשת שם אחת מקהילות הצעירים היפות והמרתקות בעיר, והיא כוללת בתוכה אשכנזים, ספרדים, דתיים וחילונים. זאת ירושלים האמיתית והאותנטית. לגור בשכונה הזאת נותן המון תקווה לעיר הזאת, וברור לי שהאזור הזה של דרום העיר הוא נקודת החזקה של ירושלים והעתיד שלה".
"15 דקות"
"נאיביות. היינו מאוד תמימים כשהקמנו את '15 דקות' לפני כמעט שלוש שנים וחשבנו שנשפיע על מצב התחבורה הציבורית בעיר בצורה מהירה. נתקלנו במערכת אטומה לחלוטין, שלא סופרת את נושא התחבורה הציבורית בעיר ויש לה סדרה שלמה של שיקולים זרים שהתוצאה הסופית שלהם זה פגיעה חוזרת ונשנית במי שנוסע באוטובוסים.
"מי שנשאר היום באוטובוסים הם העניים, החרדים, תלמידי התיכון, הקשישים והסטודנטים - אנשים שמבזבזים מדי יום שעה עד שעתיים כקהל שבוי, מילולית, צפופים ודחוסים בתוך אוטובוס תוך שהם מאבדים את הכבוד האנושי שלהם. זאת משימה הרבה יותר קשה ממה שדמיינתי כשיצאנו לדרך, ואם בהתחלה חשבתי שזאת משימה שנעשה במהירות, תוך 15 דקות או שנה או שנתיים, היום ברור לי שזאת משימה של החיים. ככל שחולף הזמן גדל הכוח שלנו כצרכנים, והשותפים לחזון מתרבים. השינוי לא יקרה היום ולא מחר, אבל אני עוד אראה אותו, תרתי משמע".
רטיניטיס פיגמנטוזה
"מחלת עיניים ניוונית נדירה, הסטטיסטיקה אומרת שיש אותה לאחד מ~4,000 איש. ההשפעה המרכזית שלה עלי היום היא שאני עיוור לילה ולא יכול לנהוג בלילה. ההשלכות שלה בעתיד זה צמצום של שדה הראייה ובסופו של דבר עיוורון.
"יש לזה שתי השלכות מרכזיות מאוד על החיים שלי: אחת, זה שיש סבירות שאני רואה לזמן מוגבל. זאת תחושה שאני חי איתה יום-יום, ונותנת לי דחף מאוד גדול לפעול ולעשות ולהספיק, בכל תחום בחיים שלי – גם לבלות יותר עם הילדות
"ההשלכה השנייה היא התובנה שיש אלמנט מאוד מרכזי בחיים שלי שאין לי שליטה עליו לחלוטין, ולבן אדם כמוני, שאוהב לשלוט על כל דבר בחיים שלו עד לפרטים הקטנים, זה שיעור חשוב מאוד. זה תהליך תמידי, זה לא קרה ברגע, וזה תהליך שאני עובר עם עצמי, עם משפחתי ועם החברה שסביבי. זה גורם לי להגדיר מחדש כל הזמן את מערכת היחסים שלי עם הסביבה החיצונית שלי".
חב"ד
"אחת האמרות החב"דיות הנפוצות, ואני אתרגם אותה מעברית ליידיש, היא 'מי שאכל מהדייסה של תומכי תמימים, ישיבת הדגל של חב"ד, לא ימות לפני שיעשה תשובה'. יש באמירה זאת הרבה אמת; התחנכתי במוסדות של חב"ד מגיל שלוש עד גיל 18 עם הפסקה קצרה של ארבע שנים באמצע בתלמוד תורה ליטאי.
"ההשכלה התורנית שלי, הדרך שאני חושב בה והדרך שאני מביע באמצעותה את עצמי ומדבר היא חד-משמעית בדרך של חב"ד. ספגתי שם המון, למדתי שם המון, אני עד היום עוסק בזהות החב"דית שלי ומברר אותה, לומד את כתבי האדמו"ר מליובאוויטש, גם בעין מאוד ביקורתית עם הכלים שרכשתי בעולם הלא חרדי".
הרבי מליובאוויטש
"בעיניי הוא אחד מאנשי הרוח היהודים החשובים של המאה העשרים. אני לא מאמין בהרבה דברים שהוא חשב או האמין בהם, אבל יחד עם זאת, כמי שגדל בדרך שלו, אני יכול לומר שהוא מעולם לא היה אנטי; הוא מעולם לא הוביל מאבק נגד, הוא תמיד הוביל מאבק בעד, גם כבן אדם חרדי וגם כמי שהמשיך מסורת שהיא אנטי-ציונית.
"חבל שחלק מהחסידים שלו לא ממשיכים את הדרך שלו, חבל שהיהדות החרדית לא לומדת ממנו יותר כיצד להתייחס למי שהוא לא דתי וגם למי שהוא לא יהודי, וחבל שהוא לא הצליח להנחיל את הפנים היפות של היהדות החרדית שהוא הציג לחסידיו, ולמי שמתיימרים להיות ממשיכי דרכו".
חרדים
"אחת האוכלוסיות המפוספסות ביותר בחברה הישראלית; גם בגלל טעות היסטורית של בן גוריון, אבל גם ובעיקר בגללם. מצער לראות אוכלוסייה שלמה, מאות אלפי אנשים, כלואים בתוך מנגנון חברתי שהמדינה יצרה, שלא מאפשר להם השכלה רחבה, שלא מאפשר להם השתלבות בשוק העבודה, שמאפשר לקבוצה קטנה של עסקנים ושל רבנים לשלוט ולמשול על אוכלוסיות שלמות.
"לחרדים יש הרבה מאוד מה לתת למדינת ישראל. אני מדמיין עורכי דין חרדים, רופאים חרדים, מוזיקאים חרדים, סופרים חרדים; אני חושב שהאוכלוסייה החרדית צריכה להבין שהיא לא חיה בגולה, ושהאנשים שחיים סביבה הם יהודים ולא גויים. הם יכולים להשתלב, להיות מושפעים מהחברה הזאת, להשפיע על החברה הזאת ולשמור על הייחודיות ועל האוטונומיה היהודית~חרדית שלהם באופן שמכבד אותם ומכבד אותנו".
הדרת נשים
"כיועץ התקשורת של תנועת 'ירושלמים' היה לי הכבוד להיות שותף ביצירת והנעת הקמפיין נגד הדרת נשים מפרסומות בעיר. התחלנו עם קמפיין נגד 'הוניגמן', עברנו לקמפיין נגד העירייה על זה שנשים לא מופיעות במודעות שלה, עשינו את אירוע המחאה של 'קולבן דאנס', ועכשיו אנחנו מקדמים בג"ץ נגד חברת 'כנען' על כך שהם לא שמים תמונות של נשים. כשיצאנו לדרך לא האמנו בכלל שזה יגיע לכאלה ממדים, זה יצא לחלוטין מהשליטה שלנו וזה מצוין ומבורך. המטרה של הקמפיין הזה היא לשאול אותנו, את החברה הישראלית, מהי מערכת היחסים שלנו עם החרדים.
"האם הם שותפים שלנו לאותו חזון של מדינה יהודית עם מאפיינים משותפים, או שאנחנו פשוט חיים פה ביחד ופשוט הולכים לשני כיוונים שונים. חבל שבימים האחרונים הקמפיין הזה קצת סטה לכיוונים של שנאת חרדים, זו ממש לא המטרה שלו. אנחנו עובדים על כמה רעיונות שיסיטו את הנושא בחזרה, והתשובה שאנחנו רוצים שהקמפיין הזה ייתן זה שחרדים שותפים איתנו לגורל של המדינה הזו ושל התושבים שחיים בה.
"אחד האתגרים שלנו הוא להסביר לחרדים מה הבעיה. האישה החרדית היום נמצאת בשיאה; היא אישה משכילה, היא יוצאת עם תעודת בגרות כמעט מלאה, היא לומדת לימודי תעודה או תואר ראשון, היא המפרנסת העיקרית ולפעמים היחידה, היא האחראית והשולטת על חינוך הילדים. האישה החרדית מעולם לא הייתה בשיא ובפריחה כל כך גדולים, ובמעמד שאפילו מאיים על הגבר שנמצא לצדה, שלא לומר למרגלותיה. לכן לחרדים קשה מאוד להבין את הקמפיין הזה, והם חווים אותו כקמפיין אנטי-חרדי. המטרה של הקמפיין מעכשיו היא לשנות את זה".
חילוניות
"שאלה קשה. לא נכון להעמיד חרדים מול חילונים, זה כמו להעמיד ירושלמים מול לא~ירושלמים. למרות זאת, החילוניות כמו שאני חווה אותה – אף שקשה לי לומר שנטמעתי בחברה החילונית – בחלקים חשובים ממנה התנתקה מהמסורת היהודית ומחלקים נרחבים מארון הספרים היהודי, וחבל. אני מאמין מאוד בהתחדשות יהודית, אני מאמין מאוד שלתנ"ך, למשנה, לתלמוד ולכל ארון הספרים היהודי יש ערכים, עומק והיסטוריה שרלוונטיים מאוד לזהות שלנו, ואנחנו צריכים למצוא בהם את הקול שמדבר אלינו ושייך לנו ולהתחבר לשם".
תפילה
"אחת החוויות הדתיות שאני הכי מתגעגע אליהן, ולא יכול לשחזר אותן. כמה ימים לפני גיל 20 התעוררתי בוקר אחד והבנתי שאני לא מאמין יותר באלוהים שגידלו אותי עליו. אני חושב שהתחושה הראשונה שהרגשתי הייתה יתמות. בתור בן אדם דתי הייתי מתפלל לאלוהים תמיד, הייתי מדבר איתו תמיד. זה היה חלק חשוב מאוד בחיים שלי, ותמיד הייתה לי את התחושה שהוא מקשיב לי ושהוא איתי. בתהליך החזרה בשאלה שלי איבדתי את האמונה, וגם את התפילה.
"קשה לי עם בתי כנסת, אני כמעט לא נכנס אליהם, אף שאני מכבד מאוד אותם ואת האנשים שמתפללים בהם. ברור לי לחלוטין שאני מנסה לשחזר את התפילה שוב ושוב בחיים שלי. בשנה-שנתיים האחרונות אני מנסה לשחזר את זה באמצעות הליכה בצורה תדירה להופעות חיות של אמנים מאוד מסוימים – ברי סחרוף ושלום חנוך - אבל ברור לי שאני לא אצליח. ברור לי שזאת חוויה שבחיים לא תחזור, אבל אני לא מוותר ומנסה למצוא אותה שוב".
"כל העיר"
"בית הספר הטוב ביותר לעיתונות ולמוקדי הכוח בעיר, גלי צה"ל של העיתונות הכתובה, כמו שאר המקומונים בעיר. עבדתי שם ארבע שנים, ובמסגרת העבודה נחשפתי למוקדי הכוח של העיר, ונחשפתי לאהוד אולמרט על הקסם האישי והכריזמה שלו מצד אחד, ומצד אחר לכוחניות ולדורסנות שלו ולנזקים שהוא גרם לעיר הזאת. למדתי להכיר את הקונפליקטים ואת התושבים של העיר הזאת. שם הפכתי לירושלמי".
"צוהר"
"כשאשתי ואני התחתנו, הייתי בשיא האנטי-דתיות שלי. אשתי דתייה, מבית דתי-לאומי, וההורים שלי חרדים. היה ברור לי שחתונה בפאב כשכל החברים שלי משתכרים מסביב זה רעיון יפה, אבל יצטרך לחכות לחתונת הזהב. טקס החופה היה חשוב לי מאוד; ראיתי בו הצהרה שלי ושל האישה שאני אוהב מול הקהילה ומול החברה, שאנחנו הולכים להיות ביחד ושאנחנו אוהבים זה את זו.
"לא רציתי שיחתן אותנו רב שאני לא מאמין בדרך שלו ובהשקפת העולם שלו, ובמקרה הכרתי שנתיים לפני שהתחתנתי את הרב שאול וידר, רב צעיר שמחתן ב'צוהר'. שמחנו להתחתן וללמוד איתו לקראת החתונה; אני חושב שזה אחד המיזמים החשובים, שמראים את פניה היפים של היהדות האורתודוכסית. עם זאת, חשוב שבישראל אנשים יתחתנו לא רק באמצעות הרבנות האורתודוכסית. חשוב שיונהגו פה נישואים אזרחיים לצד נישואים של זרמים אחרים, מהיהדות ומחוצה לה".
בית
"לפני תשע שנים, כמה שבועות לפני שאני ואשתי התחתנו, חיפשנו דירת שלושה חדרים שהשכירות שלה לא עוברת את ה-2,000 שקל לחודש. מצאנו רק דירה אחת כזאת, בשכונת גוננים. זאת הייתה דירה באחזקת האפוטרופוס הכללי.
"ראינו את הדירה הזאת, זאת הייתה הראשונה שראינו. זאת דירת שיכון ישנה, אבל היה לה יתרון אחד ענק: מהמרפסת שלה היה פשוט מרחב פתוח, המרחב של פסי הרכבת בין גוננים למקור חיים. התמונה הזאת של מרחב פתוח מהחלון הזכירה לי בשניות את הנוף מחדר הילדות שלי בקריית מלאכי, וברגע שראיתי את הנוף הזה אמרתי: זה הנוף שאני רוצה לגור בו, ואני תמיד אומר שזה גם המקום שאני רוצה למות בו".
הוועד להקמת פארק המסילה
"הפעילות האקטיבית הראשונה שלי בעיר. הקמתי אותו עם פרופ' קימי קפלן. אנחנו נהנינו, ועדיין נהנים, מכל רגע. מעולם לא נלחמנו נגד תכניות העירייה, שרצתה לסלול כביש על השטח הפתוח האחרון של שכונת גוננים. להפך; אנחנו נלחמנו בעד פארק.
"כשהעירייה לא רצתה להקשיב לנו תכננו את הפארק בעצמנו והגשנו לה את התכניות. לכל אורך הדרך הובלנו, יזמנו, שיתפנו תושבים ופעלנו בשקיפות מלאה. יצרנו קהילה מדהימה בגוננים ובשכונות הסמוכות שכוללת ערבים, חילונים וחרדים. ההצלחה של פארק המסילה היא הצלחה של התושבים".
הורות
"הרגע שהפכתי בו להורה הוא הרגע שהפכתי בו לפעיל חברתי. כל החוויה של להיות הורה היא בעצם התמודדות עם החינוך שאני קיבלתי ועם מערכת היחסים שלי עם ההורים שלי. כמה שאני מנסה לברוח מזה, אני חוזר על דפוסי ההתנהגות של ההורים שלי כלפי הילדים שלי; וככל שאני חושב על זה יותר, אני לא בטוח שזה רע".
מזרחיות
"כבן אדם חרדי ברחתי מהזהות המזרחית שלי, ניסיתי לטשטש אותה ולמחוק אותה. אך בשלוש שנים האחרונות אני נמצא בתהליך שמנסה לברר את הזהות המזרחית שלי, באמצעות עבודה עם דוד שלי על ספר תולדות המשפחה. ממשפחה שחשבתי שהיא משפחה בורה וכפרית מערבות בוכרה למדתי שלמשפחת סעידוב יש מורשת מפוארת בסמרקנד כבר מ-1850 ועד לעלייה ארצה בשנות השבעים.
"במהלך העבודה על הספר גיליתי עשרות דמויות בתוך המשפחה שהם העתקים שלי – עיתונאים, לוחמים חברתיים וכדומה. הזהות המזרחית שלי נמצאת תמיד בברור. היא נוגעת לעבר שלי, אך גם לזהות שלי כישראלי, למקום שלי בחברה הישראלית ולסיכויים של ילדים כמוני, מקריית מלאכי או מהקטמונים, להצליח בחיים ולהגשים את החלומות שלהם".
יוסי סעידוב
"בן אדם שמחפש את הדרך שלו, ועדיין לא מצא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם