ניצן חן, הרגולטור של הכבלים והלווין, נפרד מהשלט
בתום ארבע שנים כיו"ר מועצת הכבלים והלווין, ניצן חן מסכם תקופה. הוא מבכה את מצב רשות השידור שבה גדל. משבח את הפקות המקור של "יס" ו"הוט". מתריע מהתכנים הרדודים בערוצים המסחריים. ומספק תובנות על ש"ס ביום שאחרי הרב עובדיה
חן יחתום בקרוב ארבע שנים מרתקות של עשייה באחד התפקידים המשפיעים ביותר על עיצוב פני התקשורת האלקטרונית בישראל. לפני ארבע שנים הוא הצטרף למחנה הגדול של המובטלים הסמויים והמיובשים ברשות השידור, ואז קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה: אריאל אטיאס, איש ש"ס שהתמנה לשר התקשורת, הציע לו לכהן כיו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין ויו"ר המינהלת להסדרת השידורים לציבור.
שנה קודם לכן הציע אטיאס לחן לכהן כמנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, אבל חן העדיף לנהל את החדשות ברשות השידור. הפעם הוא נענה בשמחה, פרש מרשות השידור ועבר למשרד התקשורת. מאז שמונה לתפקידו חן מופקד על השידורים בטלוויזיה הרב ערוצית, הכוללים שידורי אקטואליה, תכניות דוקומנטריות, שידורי ספורט, שידורים לילדים, הערוצים הייעודיים והזרים וכן אחראי על הפיקוח השוטף על כל בעלי הרישיונות בטלוויזיה הרב ערוצית. הוא גם התמנה ליו"ר המינהלת להסדרת השידורים לציבור, והיה לרגולטור שהטיל עונשים כספיים ואחרים על בעלי הרישיונות.
"אלה היו ארבע שנים מאתגרות ומרתקות, שכללו לא מעט החלטות דרמטיות לשוק התקשורת. ימים יגידו אם ההחלטות האלה היו טובות או רעות לשוק התקשורת בכלל ולטלוויזיה הישראלית בפרט", מסכם חן את תקופת כהונתו. "במהלך ארבע השנים האחרונות עסקתי בלא מעט נושאים שמעצבים את הצורה שהמסך ייראה בה בשנים הקרובות; הייתי חבר בוועדת מרדכי, שהמליצה שהטלוויזיה תעבור משיטת זיכיונות לרישיונות, והייתי חבר בצוות בין-משרדי שהחליט להרחיב את החבילה החינמית עידן פלוס. אנחנו עוברים לעולם של רישיונות, קרי כל בעל הון או קבוצה של אנשי ממון שרוצים לקבל מהמדינה רישיון לערוץ טלוויזיה יהיו רשאים לקבל אותו, בתמורה לעמידה בתנאי סף מסוימים.
"השיטה שהמדינה עושה רגולציה כבדה, חזקה ודווקנית לא הוכיחה את עצמה במבחן התוצאה, ולכן הדוחות והוועדות המליצו לשרי התקשורת והאוצר לעשות את הרפורמה. האם אני משוכנע שהרפורמה תצליח? לא בהכרח. אנחנו רואים מה קורה בערוץ 10. בדקות אלה אנחנו לא יודעים אם הוא צלח את המשבר האחרון, וגם אם כן, המשברים העתידיים עוד לפנינו.
"יש פה בעיה מובנית של שוק רווי, שלא בהכרח יכול להחזיק יותר משני ערוצי טלוויזיה מסחריים. לכן הרפורמה שהייתי שותף לה טעונה הוכחה שהיא אכן הצליחה, והיא עלולה גם להתגלות בעוד כמה שנים כפארסה ואפילו כמדרון חלקלק מבחינת איכות התכנים שיופיעו על המסך. הם עלולים להגיע למצב דומה לתכנים בטלוויזיה האיטלקית, שהם רדודים ושטחיים מאוד. אנחנו לא יכולים להגיד בוודאות שהרפורמה הזאת הצליחה".
◄ בואו להיות חברים של זמן ירושלים גם בפייסבוק
סיכום של תקופת כהונה הוא הזדמנות טובה לנתח את ההישגים והכישלונות. "בתקופה שכיהנתי כיו"ר המועצה הקפדתי להסתפק ברגולציה מינימליסטית, כלומר - כל מה שלא הוכרז עליו כאסור הוא מותר, אך לגבי מה שהוחלט שאסור, הפיקוח על הגופים המשדרים הודק ולא התאפשרה אי עמידה בכללים בקריצה, בכאילו, בישרא-בלוף. מה שאסור הוא אסור", מסביר חן.
"אף אחד מקודמיי לא העז להתבטא בחריפות נגד 'הוט' ו'יס',", הוא ממשיך ומסביר. "אבל אני חושב שתפקידו של הרגולטור הוא לדאוג לציבור, ולא לכך שהגופים יאהבו אותו. להפך, אם הגופים המפוקחים יאהבו אותי אז אדע שחטאתי לתפקידי, עיגלתי פינות ולא נלחמתי למען ציבור שולחיי כמו שאני יודע ומסוגל לעשות. טלוויזיה רב ערוצית היא מכשיר רב עצמה שתפקידה בין היתר לשדר תכנים איכותיים; לא רק
"בקשר לרפורמה, אני חושב שהצלחתי הגדולה היא בכך שבטלוויזיה הרב ערוצית כיום יש הכול – גם בידור, גם בריחה לערוצי נישה מבדרים אחרי עמל של יום עבודה, וגם, בזכות הרגולציה, המון סוגה עילית: 'עספור', 'תמרות עשן', 'סרוגים', 'הבורר'. הטלוויזיה הרב ערוצית כיום היא החלופה היחידה והאמיתית לתרבות הריאליטי ולשלטון הרייטינג. בעידן שהשידור הציבורי, לצערי הרב, אינו ממלא את ייעודו והטלוויזיה המסחרית עסוקה רובה ככולה בתכניות ריאליטי שמרדדות את השיח, מצהיבות אותו וגורמות לצופים לצפות ב'אח הגדול', המקום היחיד שיש בו תמהיל מאוזן בין תכניות איכות לתכניות בידוריות זה 'הוט' ו'יס'. אני שמח שגם לי היה חלק קטן או מסוים בתמהיל הזה".
באשר לכישלונות מעיד חן: "כמו קודמיי, במהלך המשמרת שלי גם אני לא הצלחתי להכריח את בעלי הרישיונות 'הוט' ו'יס' להציע לצרכן חבילה צרה, כלומר לאפשר לצופים לשלם רק עבור הערוצים שהם צופים בהם. בעיניי זה כישלון צורב, אף שבתוך התעשייה יש רבים שיגדירו את החבילה הצרה כצלם בהיכל. חבילת הבסיס במדינת ישראל יקרה בהשוואה לכל מדינה באירופה, והעובדה שאני נאלץ לשלם 250 ו-300 שקל לחבילת בסיס ב'הוט וב'יס' היא תעודת עניות הן לגופים המפוקחים והן לרגולטור, שלא הצליח לגרום להם להוריד את המחיר או להציע חבילת ערוצים צרה.
"אך אין מדובר בכישלון מוחלט, שכן לשמחתי במשמרת שלי שר התקשורת כחלון הוביל את הרחבת החבילה החינמית עידן פלוס ל-18 ערוצים, ובמובן מסוים זה תחליף לא רע לחבילה הצרה שלא הצלחנו להשיג. עוד נושא שאני מצר עליו זה שלא הצלחתי להרים ערוץ חדשות, מעין סי-אן-אן ישראלי, בכבלים ובלוויין. ברוב מדינות אירופה יש ערוץ חדשות בבעלות הכבלים והלוויין שמשדר 24 שעות, ואין שום סיבה שבמדינה חדשותית כמו ישראל לא יהיה ערוץ כזה. אין לי ספק שבעתיד הוא יקום, המכרז להקמתו כבר מוכן".
על סדר היום בעשור האחרון עולה שוב ושוב ההצעה ל"ברית המועצות" – איחוד מועצת הכבלים והלוויין ומועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו לגוף אחד. מה דעתך?
"מדובר בצו השעה - ליצור רגולטור אחד שיסתכל על כל שוק התקשורת בראייה כוללת ויאחד את שתי המועצות - ובעתיד גם את רשות השידור - לרשות אחת, יסתכל על כל שוק הטלוויזיה בראייה כוללת וייצור כללים אחידים וחוקים עתידיים. כרגע כל מועצה מסתכלת רק על החוקים שלה, ויש לא מעט סתירות בין המועצה שלי למועצת הרשות השנייה. ההצדקה לקיומה של רגולציה במתכונתה הנוכחית עבר מן העולם.
"המעבר משידור אנלוגי לשידור דיגיטלי-לווייני והתופעה של טלוויזיה באינטרנט, שהולכת ותופסת תאוצה, שינו את כללי המשחק, ואין עוד צורך להסדיר את השוק ולקבוע מי רשאי לשדר ומי לא ומי רשאי לפרסם ומי לא, אלא רק לווסת את השוק. לכן צריך רגולטור אחד, שיעבור גם הוא דיאטה, יעסוק רק בעיקר ויעזוב את התפל ויעשה את מה שרגולטור עושה בכל מדינות אירופה – יתעסק בתוכן ובהשבחת היצירה על המסך, ויעזוב את כל שאר הסעיפים הלא חשובים. הסעיפים האלה אולי מחזקים את הביורוקרטיה, הפקידים והאגו של לא מעט אנשים, אך לא מוסיפים דבר לאינטרס הציבורי".
אתה מרוצה מהתוכן בערוצי הכבלים והלוויין?
"ככלל, הטלוויזיה בישראל היא טלוויזיה איכותית וטובה. רובן הגדול של הפקות המקור בכבלים ובלוויין באיכות גבוהה, ומי שמחפש תוכן איכותי יכול למצוא אותו רק בכבלים ובלוויין. אינני מקבל את התפיסה המקוננת או הבכיינית שהתקשורת כיום היא צהובה יותר ושטחית יותר מהתקשורת של לפני 20 או 30 שנה; כל דור והתקשורת שלו. אבל אין ספק שלטכנולוגיות החדשות ולעובדה שיש תחרות עזה בתחום התקשורת יש גם צדדים שליליים.
"בניגוד לתחומים אחרים במשק, לתחרות בתחום התקשורת יש מחיר יקר ונזק שנראה על המסך, ולכן אני מאלה שסבורים כי בעידן הרב ערוצי והאינטרנטי יש צורך להילחם בצבע הצהוב ובתכנים הרדודים. המפתח הוא שכמו שאנחנו מכניסים לפה אוכל מזין מסוים, כך צריכה להיות צרכנות תקשורתית נכונה לתכנים שאנחנו מזריקים לווריד ומכניסים לראש".
ערוץ 10 מדמם ומפרפר פרפורי גסיסה. מה דעתך? הוא יחיה או ימות?
"המשבר מוכיח עד כמה יש מקום להסדיר את כל שוק התקשורת מחדש, שכן אחת המטרות המרכזיות של המעבר מעולם של זיכיונות לרישיונות הייתה להציל את ערוץ 10 ולתת לו אופק עסקי ורגולטורי. גם זה ככל הנראה לא יעזור לו. אני אולי בין הבודדים שלא משוכנע שהעובדה שערוץ 10 מתח ביקורת על שורה של פוליטיקאים בתחקירים היא הסיבה היחידה לסכנה הסגירה שרובצת לפתחו. זה אולי האיץ את התהליך, אך הסיבה העמוקה והמהותית למצבו הקשה קשורה ברגולציה, ניהול ושיטת הזיכיונות, שהיא זו שלא אפשרה לו להרים את הראש מעל המים. גם אם המשבר ייפתר בצורה כזו או אחרת, ותחושת הבטן שלי אומרת שיימצא פתרון בדקה ה-90, המשבר המהותי עדיין לא נפתר".
ואם אנחנו בענייני מחלות, האם יש סיכוי להציל את השכיבה מרע הנצחית, רשות השידור שבה עשית קריירה יפה?
"רשות השידור הייתה בית הגידול המקצועי שלי, רוב שנותיי העיתונאיות גדלתי וצמחתי שם ויש לי רק מילים טובות לומר עליה ועל חשיבותה הדרמטית לפלורליזם התקשורתי הקיים היום. לכן גם כל כך עצוב לי לראות כיצד גוף כל כך חשוב לדמוקרטיה מסתאב ומתקשה לתפקד. אך אני משוכנע כי כוונת ההנהלה הנוכחית היא להשתקם ולהוציא את הרפורמה לדרך.
"העובדה שגוף כל כך חשוב, שיש באמתחתו תקציב ענק של כ-800 מיליון שקלים בשנה, משקיע רק פרומיל מתקציב זה בהפקות מקור - מעבר לכך שמדובר בשערורייה, גורמת לעיוות קולוסאלי בכל שוק הטלוויזיה בישראל, כאשר מחויבויות ציבוריות שרשות השידור צריכה לעשות מכוח החוק והחזון שלה נופלות על ערוץ 2 ו-10 ועל הכבלים והלוויין. עד שפרדוקס זה לא ייפתר נמשיך לפעול בשיטת טלאי על טלאי, ושום כדור אקמול או מכירת נכס כזה או אחר לא יפתרו את הבעיה".
יש פתרון?
"שנים חשבתי שאם רק יבוא מנכ"ל בעל יכולות ניהוליות ושאר רוח ברמת התוכן, השידור הציבורי יעלה על דרך המלך. היום אני יודע כי הסיכויים לכך קלושים עד אפסיים, וזה כלל לא תלוי במי שעומד בראש המערכת אלא ברצון או בחוסר הרצון של פוליטיקאים להבריא את רשות השידור. עוד לא קם שר ממונה, ובמקרה זה הכוונה היא לא רק לשר הממונה הנוכחי, שיהיה מוכן לוותר ביוזמתו על חיית המחמד הזאת שנקראת רשות השידור.
"על כן כל עוד השר הממונה, שר האוצר ופקידיו וגופים אינטרסנטיים נוספים לא ירפו מהגוף החולה הזה שנקרא רשות השידור, אין סיכוי להבריא אותו. הוא ימשיך לחיות ומדי פעם גם לבעוט - גם כיום יש שם עיתונאים מצוינים ואיכותיים, שלא נופלים מהקולגות שלהם בערוצים 2 ו-10. אך הם כבויים וחסרי מוטיבציה בגלל העובדה שהיכולות שלהם אינן באות לידי מימוש, בגלל חוליי הפלטפורמה שהם פועלים בה ומשדרים ממנה".
שמך הוזכר בשעתו כמועמד מוביל לכהן כמנכ"ל רשות השידור. למה זה לא יצא אל הפועל?
"אינני עונה על שאלה היפותטית, מפני שרק לאחרונה נבחר מנכ"ל לרשות. אני מכיר אותו, יש לו קבלות ויכולות וקטונתי מלהשיא לו עצה".
בשני העשורים שקדמו לרגולציה במשרד התקשורת חן כיכב מצדה השני של המצלמה ככתב ומנהל ברשות השידור הממלכתית וליווה סערות פוליטיות, ציבוריות ודתיות רבות. חן נולד למעשה אל תוך השידור הציבורי: לפני 48 שנה אביו משה חן היה מנהל התקליטייה של קול ישראל, ועוד לפני שערכו לו פדיון בן הגיע ניצן עם העריסה והמוצץ לחצר הציורית ברחוב הלני המלכה ונשם אוויר של מדיה.
בשנות העשרה לחייו עבר אביו לתפקידי עריכה והבן, שלמד אז בישיבה תיכונית, התלווה אליו וסייע לו כתחקירן ומפיק. את שירותו הצבאי עשה כמפקד צוות בחיל התותחנים. עם שחרורו מצה"ל חזר לתקשורת – תחילה בעיתונות הכתובה, ככתב וחושף סקופים בשבועון הדתי "יום השישי", ובהמשך ככתב ראשי של סוכנות הידיעות והחדשות "עתי"ם" בירושלים. במקביל למד מדע המדינה באוניברסיטה העברית, היה פעיל באגודת הסטודנטים ויצא מטעם ארגון הסטודנטים העולמי כשליח לאנגליה, שם ערך את ביטאון הקהילה היהודית בבריסטול, מוסף של "ג'ואיש כרוניקל".
ב-1990 החליט אריה מקל, אז מנכ"ל רשות השידור, לרענן ולהצעיר את צוות כתבי הערוץ הראשון בעתודה של כתבים צעירים ממגזרים חדשים. לשם כך הוא פתח קורס הכשרה, שממנו בחר בקפידה מועמדים בודדים; חן התאים לו במיוחד, כממלא שתי משבצות חברתיות: הדתית והעדתית. הכישרון, הכיפה והמוצא סללו את דרכו לקורס הכתבים. לאחר שסיים את הקורס בהצטיינות התקבל לעבודה ברשות השידור, תחילה ככתב "מבט" לענייני פנים, דתות ובית הנשיא, ובהמשך ככתב התיישבות ומתנחלים של הערוץ הראשון. מערכת הקשרים שלו בציבור החרדי ובין המתנחלים הניבה סקופים רבים והוא הפך לכוכב.
כשמינו אותך ליו"ר מועצת הכבלים והלוויין חצית את הקווים והפכת מעיתונאי לרגולטור. אתה לא מתחרט?
"גם אני שואל את עצמי מה עדיף, ואין לי תשובה ניצחת. לעתים, בעיקר כשיש התרחשויות חדשותיות גדולות כמו שחרורו של גלעד שליט או פסטיבל הדרת הנשים, אני חש צורך עז להתאפר ולרדת לאולפן או לצאת עם צוות ולהכין כתבה. אבל מהר מאוד אני מבין שאני נמצא כיום במקום אחר; עברתי הן תהליך של גמילה מהמסך והן דיאטה לאגו, ויש לכך גם תופעות לוואי חיוביות.
"אני אדם יותר רגוע, ומבין שבחיים האמיתיים אין רק שחור ולבן. במקצוע שלי כיום כרגולטור גם למדתי שאין צדיקים ורשעים ביחסי הגומלין בין התקשורת, פוליטיקאים, רגולטורים ובעלי הון. האינטרסים של כולם הם לגיטימיים, ובלבד שהשיח התקשורתי יתנהל בצורה שקופה, הגונה ובלתי מתלהמת".
מי שהפכו את ניצן חן לסלב הם אריה דרעי והרב עובדיה יוסף. השניים הפכו אותו למותג לאחר שהרב עובדיה הפנה אליו את המשפט הידוע "זה כתב עוין... תצא בחוץ". היום, במרחק 12 שנה מהאירוע המפורסם, מתברר כי כל הסיפור היה תוצאה של טעות בזיהוי. חן ליווה את עלייתו ונפילתו של אריה דרעי על כל שלביהן, ואת הקאמבק של הרב עובדיה אחרי שהודח מכס הרב הראשי ועד שנעשה מנהיג רוחני ופוליטי רב השפעה; דרעי וחבריו התייחסו אליו לא ככתב עוין אלא דווקא כידידותי.
ב-20:00 בדיוק נשא דרעי נאום נרגש בשידור חי לכל מהדורות החדשות. כשסיים, התכבד ניצן חן בשאלה הראשונה. לפני שפצה את פיו התרעם עליו הרב עובדיה הנרגש והנסער ואמר לדרעי, "אני גוזר עליך לא לענות לו. זה כתב עוין", ושיגר לעבר חן את ה"תצא בחוץ" המפורסם. הרב התכוון למתי כהן שעמד בסמוך, אבל חן הנזוף וההמום גורש בבושת פנים מהבית והורחק מהמקום בידי הש"סניקים.
ה"תצא בחוץ" הפך למטבע לשון, מנכסי צאן הברזל של התקשורת בישראל. הסצנה הסוריאליסטית הוקרנה מאז אלפי פעמים בארץ ובעולם, וחן הפך למותג ולכוכב על. כהן, שהדברים כוונו אליו, צלל לתהום הנשייה, לימים עזב את המקצוע ואת הארץ וקוים בו הפסוק "וישכחהו".
אם הקשר של חן לתקשורת האלקטרונית בישראל החל כששכב בעריסה בתקליטיה של קול ישראל, הרי שהקשר עם הרב עובדיה יוסף וש"ס היה עמוק וגנטי הרבה יותר, וטבוע בדי-אן-איי שלו. סבו של חן - חכם יוסף חבה, ואביו של הרב עובדיה - חכם יעקב, הפעילו שתי חנויות מכולת זעירות זו מול זו בשכונת בית ישראל הישנה. למרות היריבות, בין השניים התקיימו מערכת יחסים קרובה ויחסי ידידותית כקולגות. שניהם היו תלמידי חכמים וחנוונים, שניהם היו שוחרי פיוט ושניהם היו ממוצא עיראקי. גם ילדיהם - עובדיה בנו של חכם יעקב ומשה בנו של חכם חבה - היו מיודדים בנעוריהם.
בימים שאחרי ה"תצא בחוץ" חן הסתגר בביתו. למרות פריצת הדרך בקריירה העיתונאית שלו ואף שהפך למותג, הוא חשש מ"קפידא" של הרב עובדיה ומקללתו. חן, שסיקר בהרחבה את עלילות דרעי, האמין כי צרותיו של דרעי נבעו מ"קפידא" של הרב שך בעקבות התרגיל המסריח, וחשש לגורל דומה. כאשר התקשר אליו הרב דוד יוסף, בנו של הרב, וסיפר לו על הטעות בזיהוי, ביקש חן להיפגש עם הרב ולבקש את סליחתו. נערכה פגישת פיוס, חן ביקש סליחה ומחילה, והרב סטר לו בחביבות. דרעי נשלח למעשיהו, חן הפך ליקירם של הרב עובדיה ושל יורשיו של דרעי ולימים כתב את הספר "מר"ן הרב עובדיה יוסף – הביוגרפיה".
כמי שכתב את הביוגרפיה של הרב עובדיה יוסף, איך אתה רואה את היום שאחרי?
"אני לא רואה כרגע דמות רוחנית שיכולה להיכנס לנעליו, הן בפן התורני והן בפן ההלכתי, כסמכות שמשפיעה על קהל של מאות אלפים. לכן אני צופה שייווצר חלל עצום, ותתועל אליו פדרציה של רבנים שהתמהיל שלהם ביחד וכל אחד לחוד ייכנס לנעליו של הרב עובדיה. בין אם יקראו לה 'מועצת החכמים' או שם אחר, הם יהיו התחליף לרב עובדיה יוסף במתכונת הנוכחית".
בתור ש"סולוג ותיק, שליווה את ש"ס מאז הקמתה, מה יקרה להערכתך למפלגה בעתיד? ועוד יותר מעניין - מהו עתידו הפוליטי של אריה דרעי?
"אלה שאלות שאין לי תשובה עליהן, אלא רק הערכה ותחושת בטן. אריה דרעי ממצב את עצמו כמי שיעמוד בראש מפלגה בבחירות הבאות. הוא מתראיין בנושא בכוונה ומצהיר כל שני וחמישי כי זו כוונתו. כמי שסיקר את ש"ס במשך שנים רבות אני משוכנע שדרעי לא ייצא נגד הרב עובדיה כל עוד הרב בחיים, ולפיכך, לפי המשוואה הזו איני יכול אלא להגיע למסקנה שאריה דרעי יודע משהו שאנחנו לא יודעים, והמפלגה שהוא מתעתד לעמוד בראשה היא ש"ס. האם זה יצליח לו? אינני יודע. דבר אחד בטוח – יהיה מעניין".
הנסיקה במעמדו העיתונאי של ניצן חן הביאה למינויו ככתב פרלמנטרי ופוליטי של הערוץ הראשון. למעלה מעשור הוא סיקר את הכנסת והממשלה וראיין את כל ראשי המדינה. בארכיון רשות השידור רשומים על שמו כ-3,000 כתבות על הנעשה בכנסת ובמפלגות, ביניהן עשרות חשיפות ופרסומים בלעדיים בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה, החברה וכמובן החיים הדתיים.
בשלב זה החליט להחזיר לראשו את הכיפה שהסיר שנים מספר קודם לכן, והמיר אותה בכיפה סרוגה שחורה וקטנה. "מאז שעמדתי על דעתי כבוגר ישיבת אור עציון נשארתי אותו הדבר ברמה הדתית, ודי לחכימא ברמיזה", הוא מספר. "בשלב מסוים הסרתי את הכיפה, אבל גם אחרי זה נשארתי אותו הדבר. המשכתי לשמור, זה היה רק החלק הסמלי. כשסיקרתי את המפלגות הדתיות לא רציתי להיות מזוהה. חשתי גם אי נוחות מהקריאות לסירוב פקודה שהשמיעו רבנים מהציונות הדתית על רקע הסכמי אוסלו. אבל לאחר תשע שנים ראיתי את הדברים אחרת והחלטתי להחזיר את הכיפה שתמיד הייתה שמורה בכיסי".
אתה ירושלמי, יליד שכונת הבוכרים שגדל בקטמון ומתגורר היום בבקעה-תלפיות ועובד בירושלים ותל אביב לסירוגין. יש באמת הבדל מהותי בין הברנז'ה התל-אביבית לירושלמית בתקשורת?
"בוודאי שיש תופעה שנקראת מדינת תל אביב ומדינת ירושלים. אתה רואה זאת על כל צעד ושעל - השפה היא שונה, צורת הלבוש שונה ואפילו צורת ההתנהגות שונה. הירושלמים הרבה יותר מופנמים וצנועים, התל אביבים יותר פתוחים ויהירים, אך שתי המדינות האלה חיות זו לצד זו בשקט ובשלום ויש אפילו נישואי תערובת ביניהן; יש לא מעט ירושלמים שחיים מנטאלית בתל אביב, ולהיפך.
"אחת מהסיבות שערוץ 10 לא הצליח להתנחל בלבבות של הירושלמים ושל שאר הפריפריה היא שהוא המשיך לחשוב ולשדר במדינת תל אביב, ולא השכיל להוות חלופה רעיונית ותודעתית לערוץ 2. אני שמח שלאחרונה הוא הזיז קצת את ההגה לכיוון הרב תרבותי, ועיתונאים מוכשרים כמו רועי שרון ואבישי בן חיים מקבלים יותר זמן מסך. הכיוון הזה רק יוסיף לערוץ 10 נקודות בקרב קהלים נוספים".
אי אפשר שלא לשאול על הדרת הנשים והביטוי שלה בתקשורת.
"זו דוגמה מצוינת לאיך שהתקשורת מעצימה סיפור והופכת אותו לפסטיבל תקשורתי, שכן שום דבר דרמטי לא קרה לאחרונה בתחום הדרת נשים. כל התופעות שתופסות פתאום כותרות נמצאות כאן אצלנו כבר שנים. הילדה נעמה מרגוליס מבית שמש סבלה מהקנאות החרדית בגלל שהיא דתית-לאומית, הם הפחידו אותה רק בגלל שהם רצו להשתלט על בית הספר שלה. אך זה קרה בהרבה מקומות לפני כן;
"אני זוכר את עצמי ככתב חרדים מספר איך משתלטים על בתי ספר בריכוזים מעורבים של חרדים ודתיים בדיוק באותה מתכונת. דבר אחד בטוח: ישראל, למרות הכותרות של השבועיים האחרונים, אינה בדרך להפוך לאיראן. מי שבא מפלנטה אחרת או מהחלל בשבועיים האחרונים ופותח עיתונים חושב שהאייתולות כבר כאן, וזו רק דוגמה אחת לכך שלפעמים התקשורת מאבדת את הפרופורציה, מתאהבת בסיפורים שהיא עצמה מדרבנת ואחר כך מאמינה למה שהיא כותבת. אני כבר מזמן צורך תקשורת במינונים אחרים, ושואל תמיד אחרי כל כתבה או תחקיר סנסציוני מה או מי עומד מאחוריהם".
מה תרצה לעשות בעתיד?
"אחרי כמעט רבע מאה שאני עוסק בתקשורת, עיתונות, טלוויזיה, רגולציה ומה שביניהן, אני ארצה שגם בתפקיד הבא אעסוק באחד מהתחומים האלה, ואולי אפילו אחבר את הניסיון שצברתי בכולם לתפקיד מרכזי אחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם