ילד, אסור! ראיון עם הצעירה המואשמת באונס בן 11
דבורה לופז, בת 22 מאשקלון, קיימה יחסי מין עם ילד בן 11 במשך מספר חודשים. בראיון בלעדי שיתפרסם מחר (ו') במלואו ב"זמן הדרום", היא מנסה להסביר: "הוא היה הרבה יותר גדול ממני מבחינה חיצונית"
כיצד יכולה בחורה צעירה להגיע לסיטואציה שבה היא מקיימת יחסי מין עם ילד בן 11, תלמיד בית ספר יסודי, בכיתה ה', לאורך תקופה ארוכה? לדבורה לופז (22), שמעשיה אלה, לכאורה, נחשפו בכתב אישום חריג ביותר, היה כבר למעלה מחודש לחשוב על השאלה הזאת. בתחילת חודש דצמבר היא נעצרה, יחד עם בן זוגה, חוליו רוזנברג, ומאז היא נתונה במעצר בבית הכלא לנשים נווה תרצה.
אבל ללופז, מסתבר, אין הסבר למעשים שלה. בראיון בלעדי ל"זמן הדרום", היא טוענת כי היא אינה מבינה מה הפשע שלה. היא יודעת שהיא נמצאת בכלא בגלל שקיימה יחסי מין עם אותו ילד, אבל לא מוצאת בכך כל רע ולא מבינה מדוע בגלל עניין כזה היא נזרקה לתא מאסר.
כיום היא מחכה לעבור אבחון פסיכולוגי, שיקבע אם היא אכן לא הייתה מודעת לחומרת המעשים שלה. עורך דינה, ירון דוד, בטוח שזה המקרה ושמרשתו אינה כשירה לעמוד לדין.
המעשים בהם מואשמים לופז ורוזנברג החלו, על פי כתב האישום, להתרחש במועד שאינו ידוע במדויק בשנת 2011. את הילד, קורבן עבירות המין של השניים, הכיר רוזנברג עוד קודם לכן. לעומת זאת, לופז מספרת כי היא עצמה לא הכירה את הילד לפני שהחלו היחסים האסורים, מלבד היכרות קצרה ושטחית. "אני ראיתי אותו רק פעם אחת, אולי פעמיים, לא יותר מזה", היא טוענת. "אני לא הכרתי אותו. זה חוליו שהכיר אותו, כי הוא היה ילד של חברים שלו".
הקשר המיני המזוויע בין השלושה התחיל כאשר הקטין שאל את רוזנברג מה פירוש המילה "אוננות" וכיצד עושים זאת. במקום להסביר לו במילים בלבד, רוזנברג ביקש מהקטין להוריד את מכנסיו ולבצע את ההוראות כפי שיסביר לו. הילד, המכיר את רוזנברג שנים ארוכות, עשה כדבריו.
כעשרה ימים לאחר מכן, ביקר הילד במחסן בו מתגוררים רוזנברג ולופז. כאשר
המקרה הראשון בו הייתה מעורבת גם לופז היה כאשר רוזנברג ביקש מהקטין לשפשף את איבר מינו, בעוד לופז עומדת לידם ומצלמת את ההתרחשות באמצעות מצלמה דיגיטלית. מיד לאחר מכן, התפשטה לופז, שכבה על המיטה, לצדו של הקטין, וקיימה איתו יחסי מין מלאים, בעוד בן זוגה צופה במהלך האקט.
התרחשות זו לא הייתה חד פעמית, ומאז אותו מקרה החלה לופז לקיים יחסי מין באופן קבוע עם הילד בן ה-11. באחת ההזדמנויות, לופז ורוזנברג היו אלה שקיימו יחסי מין, בזמן שהקטין צפה במעשיהם.
רק בזכות צירוף מקרים יוצא דופן התגלו המעשים האסורים. תושבת שכונת שמשון באשקלון, שלא שהתה בדירתה במשך מספר ימים, התלוננה בתחנת המשטרה בעיר שביתה נפרץ ושממנו נגנבה, בין השאר, מצלמה דיגיטלית.
מיד הגיעה התושבת שוב אל תחנת המשטרה, מצוידת במצלמה ובתמונות המפלילות. "התמונות שהיו על המצלמה היו תמונות קשות מאוד לצפייה", סיפר השבוע סנ"צ חיים בובליל, מפקד תחנת המשטרה באשקלון. "אני חושב שאלה תמונות שיזעזעו כל בר דעת. ראינו שם את הקטין עם זוג ההומלסים, וזה היה מזעזע".
מיד עם גילוי התמונות, הגיעו השוטרים אל ביתו של הקטין, והוא גולל בפניהם את הסיפור במלואו. לופז ורוזנברג נעצרו עוד באותו הערב. עד מהרה הודו השניים במעשים המיוחסים להם. כעבור מספר ימים בלבד הוגש נגד השניים כתב אישום חמור בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
רוזנברג הואשם בביצוע מעשה סדום, בגרימת מעשה סדום, במעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 ובגרימת מעשה מגונה בילד מתחת לגיל 14. לופז מואשמת במעשה מגונה בילד מתחת לגיל 14 ובפרסום והצגת תועבה. היא אינה מואשמת באונס או בבעילה אסורה בהסכמה, כיוון שהחוק הישראלי לא מכיר בביצוע אונס של גבר על ידי אישה.
כחלק מהראיות שהגישה הפרקליטות, בבקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, הובאו גם התמונות שצילמה לופז ויומן שכתב הקורבן, בו הוא מתאר את המעשים.
על יחסי המין עם הילד, לופז לא מוכנה לדבר. היא לא מוכנה לענות לשאלות בנוגע להשתלשלות העניינים המעשית שהובילה אותה לעשות את מה שעשתה, אבל מובן מדבריה שהיא פשוט נבוכה. אם להאמין להתנהגותה, היא באמת לא חושבת שעשתה משהו רע. היא, לפי התנהלותה, לא מבינה שאסור לקיים מערכת אישות עם ילד קטן, בבית ספר יסודי. אליבא דלופז, אם ישנה הסכמה בין שני הצדדים – אין סיבה אמיתית שלא יקיימו יחסי מין. בוודאי שאין להתייחס לכך כפשע שמחייב מעצר, כמו זה שבו היא נתונה.
אבל הבנת שאתם עושים משהו אסור?
"אפשר להגיד שידעתי שהוא קטן ממני. אני מבינה שאני נמצאת כרגע במעצר בגלל המקרה עם הילד".
לופז נולדה בארגנטינה. כאשר הייתה בת ארבע, עלתה עם משפחתה לישראל. מיד עם הגיעם לארץ, התיישבו בני המשפחה – הורים וארבע בנות – בשכונת שמשון באשקלון. שני הוריה מצאו עבודות כפיים כלליות במפעלי הסביבה. פרנסתם של בני משפחת לופז הייתה קשה והמשכורות שהביאו הביתה בסוף החודש לא הספיקו כדי לכלכל את המשפחה.
שנתיים לאחר עלייתה לארץ, ועוד בטרם למדה את השפה העברית על בוריה, היא החלה ללמוד בכיתה א' בבית הספר היסודי "דקל" באשקלון. היא מספרת כי כבר מהרגע הראשון, התקשתה להשתלב בין חבריה לכיתה, הן מבחינה חברתית והן מבחינה לימודית.
כאשר הייתה בת שבע, נפטר אביה של לופז כתוצאה ממחלה קשה, ומצבה הכלכלי של המשפחה, שכאמור, ממילא לא היה טוב, הידרדר לשפל חדש. במצב העניינים הזה, דבורה לופז הצעירה התקשתה עוד יותר להתרכז בלימודים. כאשר כל שאר החברים שלה ללימודים כבר החלו ללמוד לקרוא ולכתוב, היא הייתה הרבה יותר אטית, ואיבדה אותם בדרך. לטענתה, עד היום היא אינה יודעת קרוא וכתוב.
לאחר שנכשלה במבחנים, היא הועברה לבית הספר הממלכתי דתי "מוריה", המיועד לבעלי עיכוב התפתחותי או לתלמידים הסובלים מהפרעות רגשיות ונפשיות.
"אמא שלי החליטה להעביר אותי לבית הספר 'מוריה', כי היא לא רצתה שאשאר ב'דקל'", מספרת לופז מתאה שבנווה תרצה. "אבל אני לא רציתי להישאר ב'מוריה'. לא הרגשתי טוב כשהייתי שם. ב'מוריה' הבנות גם הולכות עם חצאית, ואני לא רציתי להסתובב ככה. אני רציתי להתלבש כמו הבנות האחרות, רגיל".
למורת רוחה, נשארה לופז בבית הספר "מוריה" עד שסיימה את לימודיה היסודיים, בכיתה ו'. היא מספרת כי בשנים אלה היא סבלה מבעיות חברתיות רבות, ולכן החליטה שלא להמשיך ללימודים בחטיבת הביניים, בשום מסגרת, ופרשה. "כשהייתי בבית הספר, לא כתבתי, כי לא ידעתי איך לכתוב", היא מספרת. "גם לא השתתפתי יותר מדי בשיעורים, כי לא הבנתי את החומר שלמדנו. מה שקרה זה שהייתי נוכחת בשיעורים, אבל לא עשיתי שם כלום. בגלל זה החלטתי שהלימודים הם לא בשבילי, ועזבתי".
לופז נשרה מהלימודים כאשר הייתה בת 12 בלבד. היא נותרה ללא מסגרת ועם הרבה מאוד זמן פנוי. אמה של לופז נישאה בשנית, וכיוון היא לא הסתדרה עם אביה החורג – היא העדיפה שלא לבלות יותר מדי זמן בבית.
רוזנברג מבוגר מלופז ב-32 שנים. כאשר הכיר אותה, היה בן 44. גם הוא עולה מארגנטינה, ואיתו היא מצאה שפה משותפת, לא רק במובן המילולי. הוא היה לה אוזן קשבת והבין את המצוקה הגדולה שבה היא נתונה. עד מהרה, הבחור המבוגר הפך לבן זוגה של הנערה הצעירה והבעייתית.
ייתכן כי ההתנסות ההיא, עם רוזנברג, גרמה ללופז שלא להבין את המשמעות של קשר חולני ויחסים אסורים. עם זאת, על אופי מערכת היחסים שהייתה לה עם רוזנברג בעת ההיא, כאשר הייתה קטינה, היא מסרבת לפרט. הדבר היחיד שהיא מוכנה להגיד בנושא הוא שהם היו בני זוג כבר אז. אמה של לופז, לטענתה, לא התנגדה לקשר המוזר שלה עם הגבר הארגנטינאי שהביאה הביתה. "אמא שלי הייתה בסדר עם זה שהייתי עם חוליו. סיפרתי לה שאני איתו, והיא אישרה לי את זה. אבל אחרי כמה זמן, קרה איזה משהו בבית", אומרת לופז ושותקת לדקה ארוכה. "אחרי שזה קרה, כבר לא יכולתי להישאר שם. אז עברתי לגור עם חוליו.
"שכרנו דירה קטנה באשקלון. זאת הייתה דירה ממש קטנה – עם חדר אחד בלבד, אבל הצלחנו לחיות שם. חוליו עבד בניקיון, וגם אני התחלתי לחפש עבודה. בסוף מצאתי – עבדתי כמנקה במפעל לעופות".
הסידור הזה נמשך למשך מספר חודשים בלבד. לופז ורוזנברג התקשו לשלם את שכר הדירה החודשי, ואיחרו בו דרך קבע, בגלל מחסור כספי. חוזה השכירות של הדירה שלהם תם, ובמקביל שניהם פוטרו מהעבודות שבהן הועסקו.
גם לאחר שאיבדו את הדירה שלהם, לופז סירבה לחזור לגור בבית אמה, מסיבות השמורות עמה. היא מספרת כי בתחילה מצאה קורת גג אצל אישה שטיפלה בה כאשר הייתה ילדה קטנה, אך לא הייתה יכולה להישאר שם לאורך זמן. כך הידרדרה לגור ברחוב ומצאה את עצמה חסרת בית.
במקביל, גם בן זוגה רוזנברג חיפש לעצמו מקום לגור בו. הוא מצא בית אצל משפחה של חברים, שהסכימו לקבל אותו בעקבות הסיטואציה אליה נקלע. היו אלה בני זוג, הורים לתינוק בגיל שנתיים. עשר שנים מאוחר יותר רוזנברג יואשם בקיום יחסי מין אסורים – הוא ובת זוגו לופז – עם הילד הזה.
במשך שנים חיה לופז ברחוב. במהלך תקופה זו היא החליפה מדי כמה חודשים את המיקום בו נהגה לישון, עד אשר התמקמה במחסן של בניין ישן. במהלך שנותיה ברחוב, הכירו אותה כל תושבי הסביבה, ודאגו לה, בדרכים כאלה ואחרות, לצרכיה הבסיסיים: מזון, היגיינה וחפצים הכרחיים. תושבי השכונה מספרים כי במהלך תקופה זו נכנסה לופז להריון מספר פעמים, אך בעקבות התנאים הקשים שבהם חיה, הפילה בכל פעם מחדש את התינוק.
בשלב מסוים, הצטרף גם רוזנברג למקום מגוריה של לופז במחסן הנטוש. במהלך שנים אלה הועסק רוזנברג במספר מקומות עבודה: מורה למוזיקה במסגרת קרן קרב, אגן כימיקלים אשקלון ועוד. אך הוא לא הצליח לשרוד לאורך זמן באף עבודה, ונותר מובטל. בשנים האחרונות הפך מוכר היטב לתושבי אשקלון, לאחר שניגן בגיטרה במדרחוב העירוני עבור תרומות.
למעלה מחודש נמצאת לופז במעצר, ייתכן שתישאר בו עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. אלא אם כן הבדיקות והאבחונים שהיא החלה השבוע, יקבעו שהיא סובלת מבעיה נפשית ושהיא לא יכולה להישפט.
יש מי שיסבור שהחיים מאחורי הסורגים אמורים להיות קלים מאוד עבור לופז, שבמשך שנים גרה ברחוב, בלא תנאים מינימליים, בלא חברים (מלבד בן זוגה) ובלא מזון מובטח. אבל היא מתארת מציאות אחרת. "קשה לי כאן כי אני לא עושה כלום כל היום", אומרת הנאשמת. "אני רק רוצה לצאת מהמקום הזה. זה לא בשבילי, להיות כאן. אני רוצה לצאת מכאן ולהתחיל בחיים חדשים. אני רוצה כבר לצאת מהכלא ולהתחיל לעבוד. אני רוצה שאני וחוליו נחזור להיות ביחד, שנגור סוף סוף בבית רגיל ולא ברחוב".
דווקא עם חוליו? הרי הוא זה שאיתו הסתבכת בפרשה הזאת.
"זה נכון, אבל אני עדיין אוהבת אותו. אין לי אף אחד אחר בעולם חוץ ממנו".
מי שמייצג את דבורה לופז במשפטה הוא עו"ד ירון דוד. למרות ניסיונו הרב של עו"ד דוד, הוא טוען כי טרם נתקל במקרה כזה, שבו הנאשמת אינה מודעת להבדל בין טוב ורע. ככל הנראה, זהו קו ההגנה שיוביל במשפט, עם תקווה כי מרשתו בכלל לא תזדקק למשפט ושייקבע שהיא אינה אחראית למעשיה ואינה כשירה לעמוד דין.
"כבר 22 שנים שאני עו"ד, ואני לא זוכר מקרה כל כך מיוחד", אומר עו"ד ירון השבוע. "כבר ייצגתי כמה בעלי מוגבלויות בחיי, אבל דבורה היא מקרה שונה. מדובר במישהי שהיא אישה שנתקעה בגיל הילדות".
עו"ד דוד אומר כי לופז כלל אינה מבינה את האירועים שהתרחשו בחייה בחודש האחרון, מאז נעצרה. "מדובר בבחורה שבכלל לא יודעת מה זה בית משפט ולא מבינה מה קורה כרגע סביבה", הוא מסביר. "הבחורה הזאת לא מחזיקה בכישורים חברתיים כלשהם ותלויה באופן מוחלט בבן הזוג שלה. היא לא מסוגלת לבצע את הפעולות הבסיסיות ביותר בלעדיו. מעבר לזה, דבורה היא בחורה עם סיפור חיים מאוד קשה. היא נמצאת ברחובות מגיל צעיר. היא אפילו לא יודעת לקרוא, לא כל שכן שלא תבין מה זה מעשה מגונה ולמה מאשימים אותה".
כבר מהרגע הראשון ביקש דוד מבית המשפט לשלוח אותה לאבחון פסיכולוגי. השבוע החלו האבחונים וכבר ביום שלישי בשבוע הבא אמורה להתקבל ההחלטה שתקבע האם היא תועמד לדין או לא. "אני אופתע מאוד אם היא תימצא כשירה לעמוד לדין", מסכם דוד.
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') ב"זמן הדרום"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם