חברים למשק: הצצה לחיי משפחת כרמי-דגני במשמר הנגב
עירית למדה כל השנים בכיתה מעל אלון בקיבוץ, אבל הם התחילו לגלות עניין אחד בשני רק כשהיא השתחררה מהצבא, והוא עדיין היה חייל, כשהיו מגיעים למועדון לחבר. בסוף הם הפכו לזוג, ואפילו היו האחרונים שנישאו בחתונה קיבוצית משותפת עם עוד זוג
גילוי מאוחר: שניהם בני משמר הנגב. היא הייתה בכיתה מעליו, ובכל שנות הלימודים לא היה ביניהם קשר מיוחד. גם כשהוריהם היו שכנים באותו בניין, הם לא גילו עניין האחד בשנייה. כשהיא השתחררה מהצבא, הוא היה עדיין חייל בפיקוד דרום, והגיע בכל ערב לקיבוץ ולמועדון לחבר. שם הם נפגשו והתחילו לדבר, והיא אפילו הלכה לצפות במשחקי הכדורסל של הקבוצה המקומית, לא כי המשחק עניין אותה, אלא בגלל שהוא שיחק שם. בסוף הם הפכו לזוג.
ליל הכלולות: באוגוסט, 1991, בבריכה במשמר הנגב ("החתונה האחרונה שהייתה משותפת עם עוד זוג").
פרנסה: עירית היא מנהלת חשבונות שעובדת זה חמש שנים במפעלי אבשלום – מפעלים אזוריים למיון תפוחי אדמה וגזר, הנמצאים ליד צומת בית קמה ("מפעלים מהמתקדמים והמוצלחים, ואני נהנית לעבוד שם כחלק מצוות"). בעבר עבדה במקצועה בעמותת גוונים בשדרות, בחברה בבאר שבע ובקיבוץ משמר הנגב.
אלון הוא צלם ועורך וידיאו עצמאי, בעל אולפן וידיאו, שמצלם אירועים בכל הארץ ("חגי משק, בר מצוות, קליפים, ועוד"), מצלם ועורך כתבי עת מקומיים של הקיבוץ וקהילתיים של המועצה האזורית בני שמעון. בנוסף, עוסק בהוראת מדעים בבית הספר היסודי-אזורי ניצני הנגב בבית קמה ובבית הספר היסודי יובלי הנגב ביישוב הקהילתי גבעות בר.
עיסוקים נוספים: אלון הוא מורה דרך בהכשרתו ועוסק בזה מדי פעם, וכן מעורב באירועי התרבות במשמר הנגב. עירית חזרה לרקוד בחוג ריקודי עם לאחר הפסקה ממושכת, ובעבר הייתה חברה בצוות השינוי של הקיבוץ ובהנהלות החינוך. שניהם אוהבים לצעוד סביב הקיבוץ בשעות בין הערביים.
שכונת בורכוב: נקראת על שם בית בורכוב הנמצא בקרבתה. הבית הוקם לזכר מנהיג תנועת פועלי ציון שמאל, שמייסדי הקיבוץ נמנו עמה. בתי השכונה נבנו לפני כעשרים שנה עבור משפחות צעירות עם ילדים, בשיטה אמריקנית – קירות חיצוניים מעץ ופנימיים מלוחות גבס, עם גג דמוי רעפים מזפת צבועה, כשלפני כל בית יש מרפסת וגינה. השכונה ממוקמת
משפחת כרמי-דגני משפצת עם משפחה נוספת בית ילדים לשעבר, סמוך לשכונה, והיא תעבור בקרוב לבית הדו-משפחתי החדש ("הבית החדש והשטח מסביבו ישויכו לנו במקום הבית הנוכחי").
הגומחות: הבית – 60 מ"ר - מכיל סלון ומטבח, שני חדרי שינה וחדר שירותים. הכניסה לסלון היא דרך מסדרון מהדלת הראשית, שעליה מודבקים מגנטים בצורת חיות צמריריות, שאחותה של עירית ייצרה באוסטרליה. ליד המטבח עומד שולחן אוכל עגול, ובקיר שלידו קבועים חלונות בתוך גומחות מגבס ("אנחנו עשינו את זה. זה לא היה בבית המקורי"). על אחת הגומחות ניצבת הטלוויזיה השטוחה, ולידה מוצגות על שידה מעץ עבודות קרמיקה שיצרו הילדים. על הקירות תלויות תמונות צבעוניות של אנשים עם גיטרה ורקדנים שנקנו בארץ, ועל קיר אחר ציור נוף שצייר הבן הבכור, שקד, כשהיה בכיתה ג'. ליד פינת הישיבה נמצאת פינת העבודה ועליה המחשב הביתי.
השורשים שלה: הוריה של עירית, קלרה (80) ופיליפ (83) כרמי, נולדו בבלגיה והכירו במהלך חברותם בתנועת פועלי ציון שמאל. הם חיו ונישאו בבריסל, ולאחר מכן עלו לארץ עם קבוצה מבוגרי התנועה ונקלטו כחברים במשמר הנגב. קלרה עבדה בתחילה בלול, ולאחר מכן במשך שנים רבות בתחום החינוך. פיליפ שילב בין תפקידי ניהול כלכלי ובהם גזברות, ריכוז משק, הדרכה משקית בקיבוץ גזר וניהול מפעל אלקטרוניקה במשמר הנגב שהוקם על ידו ונסגר, ובין עבודות כפיים ובהן קציר, שטיפת כלים ועבודה במפעל פוליביד של הקיבוץ. כיום הוא מטפל במיזמים שונים מטעם מרכז המשק. לעירית יש שתי אחיות: עדנה (59) באוסטרליה, ומיכל (57) בקדש ברנע.
שניהם עסקו בתפקידי חינוך ובפעילות ציבורית. שושנה הייתה מחנכת ולאחר מכן מנהלת בית הספר המקומי; בן ציון היה מחנך בקיבוץ, מורה בתיכון אשל הנשיא, ולאחר מכן ד"ר להיסטוריה ומרצה באוניברסיטה. לאלון יש אחות ושלושה אחים: גיתית (63) בזיכרון יעקב, גיא (60) בינוב, מיכאל (60) במשמר הנגב, עידו (53) במודיעין.
הבנים: שקד, שלומד בכיתה ט' בבית הספר מבואות הנגב שבשובל, אוהב לשחק כדורעף, לשחק במחשב, ומשתתף בפעולות של הנוער העובד. עינב, שלומד בכיתה ו' בבית הספר ניצני הנגב שבבית קמה, מתאמן בטניס ובקראטה, משתתף בחוג יצירה, ולומד לימודי העשרה במתמטיקה מטעם האוניברסיטה.
קניות: בעיקר בכלבולית במשמר הנגב, ובסופרמרקטים באופקים וברהט.
יחסי שכנות: אלון: "היחסים עם רהט הם פונקציונליים בלבד, עושים קניות, הולכים לקופת חולים, עושים טסט לאוטו. מעבר לזה, איך פעילות אזורית משותפת".
בילויים: סרטים ומסעדות בבאר שבע, טיולים, מפגשים עם חברים ועם המשפחה.
מאכלים: אוכלים הכול והרבה, בימי שישי שומרים על מסורת של עוף ותפוחי אדמה ("היינו האחרונים שעוד אכלו בחדר האוכל").
ערך מוסף: עירית ואלון משתתפים במיזם מיוחד בקיבוץ בשם בישלו-לה, שבו מבשלים במשך חודשיים ארוחות חמות לכל יולדת ("אנחנו עושים את זה בשמחה ובכיף)".
הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ משמר הנגב מופרט ומתנהל במודל רשת הביטחון זה שבע שנים. עירית: "הייתי שותפה בצוות השינוי ובכתיבת הטיוטה לתוכנית השינוי, אבל התאכזבתי במהלך השנים מהטיפול החלקי והלא-אמפתי באנשים שלא מוצאים עבודה. זה לא תאם את הצהרת הכוונות שלנו".
אלון: "תמכתי בשינוי מההתחלה. ראיתי חשיבות בכך שהקיבוץ ישתנה מיוזמתו ולא מתוך אילוץ. השינוי נותן לכל אחד את מרחב התמרון ואת העצמאות שלו. היה חשוב לנו לשמור על היחד אחרי השינוי, ולכן לקחתי אחריות על נושא התרבות שדווקא עלה ולא ירד".
מצב כלכלי: תודה לאל.
עושה להם את היום: אצל עירית – הנוף המדהים סביב הקיבוץ, אצל אלון - הצילום, טיולים, יציאה מהשגרה.
טוב להם בקיבוץ ( ציון מ-1-10): עירית – 5 ("אני מרגישה שיש עוד הרבה עניינים של כניסה לחיים ובעיות מול מוסדות הקיבוץ") , אלון – 9.
קיבוץ משמר הנגב עלה על הקרקע ב-1946, נמצא על כביש 264 סמוך לרהט, מונה כ-380 חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם