כל הפנים והשמות: רחובות זוכרת את המורה יונה להב
שנה חלפה מאז שהמורה האגדית יונה להב מתיכון דה שליט ברחובות הלכה לעולמה, והרבה תלמידים וחברים כל כך מתגעגעים אליה

יונה להב צילום: מתוך אלבום משפחתי
דליק ווליניץ מ"שמיניות באוויר" הזכורה לטוב, איש התיאטרון איציק ויינגרטן, אנשי הטלוויזיה עודד בן עמי ונועה ברק, ועוד אנשי רוח, חינוך ומדע, שכנים וחברים, התאספו למעין פגישת מחזור וכדי לדבר על המחנכת והמורה לתנ"ך ולשון.
האמת, גם בשעת כתיבת שורות אלה אני משתדל יותר מאי פעם להקפיד על דיוק בעברית, בתקווה כי אי שם היא איכשהו קוראת, ורק חסר לי להפריע את מנוחתה בשביל שתנזוף בי.
ואני עוד אפילו לא הייתי תלמיד של יונה, אלא חבר של בנה, ערן, כך שהתוודעתי אל הפן האישי יותר שלה, בבית הפתוח שבמכון ויצמן, שתפקד כמועדון חברים. החבר'ה של התאומות, נילי ומיכל,
החברים של ערן, כולם התערבבו שם. באו, יצאו, חזרו, פשטו על הסלון, החצר, החדרים, עשו על האש ביום העצמאות, ראו כדורגל בימי הגביע העולמי ובכלל, כשברקע, הפרשנות הסרקסטית של יונה על המשחק המטופש הזה. בכלל לא הבנתי איך היא ומאיר, בעלה המדען, יכולים לסבול כל יום את עשרות הצעירים שמסתובבים אצלם ומכינים לעצמם קפה כאילו זה היה המטבח שלהם.
אמיתי ונטול קלישאות
בערב שבדה שליט, הבית השני של יונה, דיברו בעיקר על הערכים והתכנים שהקנתה לאלפים מבני רחובות. הביטוי "מורה לחיים" לא נשמע מעולם כל כך אמיתי ונטול קלישאתיות. יונה, מסתבר, לא הייתה מורה קלה, אבל היא הייתה אהודה וחדרה ללבבות.
הולכים ומתמעטים האנשים, ובייחוד המורים,
המלאים אהבה לתנ"ך - ללא סרח העודף של הפנאטיות הדתית - ואשר יכולים להעביר לאחרים את הסקרנות לגלות את ספר הספרים.
הולכים ומתמעטים אנשים, ובייחוד המורים, שיקנו לנו עברית יפה, נכונה ולא מביכה כמו זו בה אנו נתקלים במדיה וברחוב. ואם טעינו, יונה, סליחה.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
