ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

מהפכת האהבה: למה אבירם וגאיה מחבקים אנשים ברחוב?

הם לא מכירים אתכם ובכל זאת מתים לתת לכם חיבוק. תכירו את גאיה ואבירם כהן מנתניה שמחבקים אנשים ברחוב ומפיצים אור ואהבה

בעידן של מהפכות ומחאות מתוקשרות, אנשים חיוביים שמדברים בשקט על אהבה ונתינה לזולת עלולים ללכת לאיבוד בתוך ההמולה, אבל אם אכפת לכם מהחברה שאתם חיים בה כדאי שתפנו מבט אל הדבר הכי יפה שמתרחש כאן בשנה האחרונה – "מהפכה של אהבה".


מדובר בהתארגנות פרטית של יחידים המשקיעים מזמנם ומכספם כדי להיות אנשים טובים יותר ובכך להפוך את החברה שלנו לחברה טובה יותר בה החזק עוזר לחלש והעשיר מעניק לעני.

בין השאר הם מבקרים בבתי חולים כדי לשמח את החולים ובני משפחותיהם, נותנים ידיים ובונים שרשרת אנושית גדולה דרכה יכולים המוני אנשים לעבור כדי לקבל חיוך ומילה טובה, מציעים חיבוק וחום אנושי כדי להשכיח את הכאב הקיומי של כולנו ובימים אלה ממש מנסים לרשת את כל העמותות והארגונים למען זכויות האדם ובעלי החיים לגוף אחד גדול.

אבירם וגאיה כהן (31 ו-30), תושבי נתניה, הצטרפו להתארגנות הזו לפני כשנה ומאז הם פועלים ללא לאות למען חברה טובה יותר. "הרעיון פשוט", מסביר אבירם. "כל אחד נותן כפי יכולתו - גם מבחינת שעות ההתנדבות השבועיות וגם מבחינת המשאבים הכספיים שהוא מכניס לקופת הארגון".

אבירם וגאיה משקיעים במהפכה שלהם כמעט 10 שעות שבועיות כל אחד ומכניסים לקופה כזוג כשמונה מאות שקלים מידי חודש - כסף המוקדש למימון הפעילויות השונות, הסטיקרים, הברכות לחולים וההתנהלות השוטפת. חלק מהמתנדבים לוקחים על עצמם תפקיד נוסף כגון גזבר או דובר כדי לסייע לכל המערכת הזו לתפקד היטב ולהתמקד בעשייה.

אבירם, שגדל בנתניה כל חייו כבן יחיד להורים גרושים, החל לעסוק בעבודות מזדמנות לאחר שירותו הצבאי במודיעין חייל אויר עד שהגיע לתחום המכירות. בגיל 25 הקים עסק עצמאי לבניית אתרים בו והוא אחראי על תחום המכירות.

גאיה, שגדלה בגבעת שמואל, עברה לימים להתגורר עם אמה ושתי אחיותיה בנתניה. היא עובדת כתזונאית בקופת חולים מאוחדת ומנהלת שתי קליניקות עצמאיות בנתניה ובגבעת שמואל.

"היא מעידה על עצמה שאינה מאמינה בדיאטות, אלא בדרך חיים. "האוכל ברוב המקרים מגיע מחוסר השלמה שלנו עם עצמנו, מתוך כאב. ברגע שעובדים על זה ומתייחסים לבעיה ולא לסימפטום על ידי שילוב נכון של אורח חיים בריא, תזונה וספורט, הרבה מבעיות האוכל נפתרות מאליהן".

איך הגעתם למהפכה?
"תמיד חיפשתי לתרום לקהילה, אך כבת למשפחה חד הורית לא היה לי זמן וכסף לעצמי, לא כל שכן לאחרים. כשהרווחתי 25 שקל לשעה ידעתי שאני שווה יותר, אבל ראיתי בזה התנדבות למען האנושות".

לפני שנתיים נפגשו אבירם וגאיה בקורס תקשור וזו הייתה, כמו שאומרים, תחילתה של ידידות מופלאה. אבירם קיבל "מסר" וידע שגאיה היא האישה של חייו. לאחר תקופה קצרה הם איחדו כוחות והתחתנו.

"רוחניות תמיד עניינה אותי והובילה אותי ללמוד קבלה ולגלות דברים מתורת הנסתר", מספרת גאיה. "חשבתי שהתקשור יעזור לי לקבל החלטות ובעיקר יוכל לתרום לי בעבודה שלי עם המטופלים, לדעת ולהכיר אותם גם דרך הסאבטקסט

והדברים שאינם נאמרים".

"אני מאז ומתמיד מתעניין בנסתר, אולי הרבה יותר משאני מתעניין בגלוי", מעיד אבירם. "עברתי קורסים שונים של מודעות עצמית והייתי סקרן לגבי עולם האנרגיות. הייתי מהופנט מהידיעה שאנשים מצליחים בעזרת מחשבה ותודעה לעשות דברים שהגוף מבחינה פיסית לא מסוגל לעשות. ברגע שגיליתי את עולם האנרגיות, רציתי להרגיש אותן בעצמי".

לדברי אבירם, אנשים נוטים לקחת כמובן מאליו את המציאות הקיימת ולא מרגישים כל צורך להטיל ספק מכיוון ש"בעלי ההון מרדימים אותנו. אני מסרב להשתתף במרוץ העכברים הזה ולפני שאני שולל או מפריך תאוריה או טענה, אני בודק אותה בעצמי".

למהפכה של אהבה הגיע אבירם כמעט במקרה, דרך המרצה מקורס התקשור. "הרגשתי בקורס אנרגיות מטורפות. משהו בער בי לקום ולעשות מעשה, לתעל את האנרגיות האלה למשהו גדול ומשמעותי", הוא אומר.

מעט אחריו הצטרפה גאיה וכיום הם מתנדבים באופן אקטיבי עם קבוצה הולכת וגדלה של כמאה מתנדבים שיחד מפיצים הרבה אור לחברה. הם נפגשים אחת לשבוע למה שהם מכנים "מסע רוחני אקטיביסטי" בו כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל הרבה סיפוק.

"כשאתה נותן לאחר ממקום נקי ולא אגוצנטרי זה ממלא אותך", אומרת גאיה. "אתה מאיר אחרים ומרגיש מואר בעצמך. יש שפע בעולם ואנשים עסוקים בהשרדות ולא מבחינים באפשרויות הבלתי מוגבלות שעומדות בפניהם. גם כשלאנשים יש מספיק כסף והם כבר הרבה אחרי השלב ההישרדותי. הם ממשיכים לרוץ מבלי בכלל לדעת לאן". לדבריה, הכל עניין של "סטייט אוף מינד". "כשאתה בתודעה של הישרדות, גם כשיש לך כבר הכל אתה לא יכול לראות את זה והפוך, גם אם אין לך הרבה ואתה בתודעת נתינה ושפע, זה כל מה שאתה רואה".

במה מתבטאת התרומה שלכם לחברה?
"כל העשייה היא להיות את השינוי. להוות דוגמא", מסבירה גאיה. "אין לנו עניין לחנך אנשים ולכן אם אני רואה מישהו זורק לכלוך על הריצפה אני מתכופפת ומרימה את הלכלוך. אני לומדת לקבל אנשים כמו שהם ולא מנסה לחנך או לשנות אותם".

גם לביתם הקטן שמול הים, עם העצים, ציוצי הציפורים והחתול השובב, הם מנסים להכניס את משנתם. הם לא אוכלים בשר מטעמי שמירה על איכות הסביבה וממניעים הומניים.

אבירם, שבקטעים ארוכים בראיון בוהה בגאיה מוקסם ולעולם לא מתפרץ לדבריה, מספר שלמרות שאין להם עדיין בית משלהם, הם בוחרים כרגע לתת ומסתפקים במה שיש למחייתם, או כפי שהוא מיטיב לתאר: "החומר הוא בהחלט מצרך נחוץ, אך יש לעולם שלנו הרבה מעבר להציע, אם רק נשכיל להבחין".

"יש בחברה שלנו כל כל הרבה עוולות שלא ניתן להמשיך ולהתעלם מהן", אומרת גאיה. "אני מאמינה שהאנושות כולה היא גוף אחד ואם יש מקום מדמם או פצוע בגוף, לא ניתן להתעלם ממנו או לכסות בפלסטר. רק בעזרת טוב לב ונתינה, נוכל לרפא את הרעות חולות בעולם שלנו. גם בחדר חשוך מאוד, מספיק נר אחד קטן להאיר את החושך. מספיקה מילה טובה אחת. מספיק חיבוק".

ודאי יש אנשים המרימים גבה לנוכח החיבוקים ברחוב וגילויי האהבה שלכם. באילו תגובות אתם נתקלים?
"לפני כמה שבועות עמדתי עם חבר מהמהפכה בשוק הפשפשים", מספר אבירם. "ביקשנו מהבסטיונר לעמוד ליד הדוכן שלו וכשהסברנו לו שאנחנו רוצים לחלק חיבוקים לאנשים המעוניינים בכך, הוא היה בטוח שאנחנו הומואים.

"אחרי שעה שחילקנו חיבוקים לעוברים והשבים הוא קפץ עלינו בחיבוק ואמר 'כל הכבוד. איזה יופי של דבר אתם עושים כאן'. בגלל שהישראלים הם אנשים חמים וסחבקים מטבעם, הרבה יותר קל לנו להתחיל את המהפכה פה בארץ. אנחנו מקווים שהיא תפרוץ ותתפשט לעולם כולו".

חיבוק לא מתקשר אצלכם למשהו אינטימי יותר שעושים עם אנשים מוכרים?
"אם במקרה היית מגיעה אלינו לארוחת ערב ביום שישי הינו נפגשים בנשיקה וחיבוק ומדברים על הכל. רק במקרה אנחנו לא החברים הכי טובים, זה כל העניין. במקום אחר ובזמן אחר יכולתי להיות החבר הכי טוב של כל כך הרבה אנשים וככה אני מתייחס לזה".

גאיה מדגישה כי לפני כל חיבוק מבקשים רשות או שואלים את האדם אם הוא מעוניין. "בכל מקרה, אנחנו לא קופצים על אנשים עם חיבוקים", היא מחייכת. "אנשים יוצאים מחוייכים ומלאי אנרגיות וזה פשוט ממלא. אותם ואותנו. חום ומגע הם משאב בלתי מתכלה וחשוב לזכור להשתמש בו. כל עוד מדובר כמובן רק בחיבוקים ולא בנשיקות או בדברים מיניים", היא ממהרת להסביר.

איפה תהיו בעוד עשור?
גאיה: "נהיה ביחד, זה בטוח, עם עוד ארבעה ילדים ובתודעה הולכת וגדלה. אולי נגור בקהילה או קיבוץ בו לא תהיה חשיבות לכסף. החלום האוטופי שלי הוא לחיות בסוג של שפע אינסופי".

אבירם, שמסתפק בשלושה ילדים, מוכן להתפשר על ארבעה והעיקר שהמהפכה הקטנה שלהם תייצר תהודה גדולה ותתפשט בעולם כולו כמו אש בשדה קוצים. "העניין הוא להתנהל מתוך מקום של יש. ואז יהיה לכולנו והרבה, הרבה יותר".

"אני יודעת שזה עלול להישמע תמים או ורוד מדי", מסכמת גאיה, "אבל אני בהחלט חיה באושר עילאי ותחושה של אסירות תודה על מה שיש לי. אני רוצה לקוות שהתחושה הזו מדבקת ואולי יום אחד לא יהיו בנקים או עורכי דין כי לא יהיה בהם צורך. בעולם האוטופי אנשים ישקיעו בטבע, יעשו אמנות ופשוט יהיו מאושרים".

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...