ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

רוק עצמאות: הבנים של הרוקרים הישראלים רוצים גם

גיא פורטיס ב"זאפה", איתי סחרוף ב"אוזןבר", אלישע בנאי ב"בארבי", יונתן ארצי ב"סוזן דלל". עכשיו בתל אביב: גל של רוקרים צעירים, שחורשים את הבמות הקטנות של העיר וחולמים על קריירה מוזיקלית. אולי גם שמעתם על האבות שלהם

"זה מבלבל את הזהות/ כזה שם משפחה/
אתה כמעט לא מרגיש/ שאתה בזכות עצמך/
אומרים: לגדול עם כוכב זה בטח סבבה/
אבל בשבילי. . . בשבילי הוא אבא/
אז ניסיתי קריירה ולרגע הצלחתי/
אבל בשבילכם אשאר תמיד/ הבן של מקרטני"
מתוך "הבן של פול מקרטני", מילים : בן ארצי

פורטיס ב"זאפה", סחרוף ב"אוזןבר", בנאי ב"בארבי", ארצי ב"סוזן דלל". זה אולי נראה כמו לוח הופעות טיפוסי - לשלושת העשורים האחרונים (עם שינויים מתבקשים בלוקיישנים) - אבל אל תטעו: הפעם לא מדובר במוזיקאים הוותיקים שכולנו מכירים, אלא בגרסאות הצעירות שלהם, שבדרך כלל גם מאוד דומות להם, במוזיקה ובמראה.

 לצד רמי, ברי, יובל ושלמה, שממשיכים למלא אולמות וקיסריות, אפשר לפגוש על הבמות בתקופה האחרונה את הדור הבא - גיא פורטיס, איתי סחרוף, יונתן ארצי וגם את אלישע בנאי, שכבר זכה לחשיפה גדולה יותר מהשלושה הראשונים.

נכון, "בנים של" ו"בנות של" תמיד מצאו את עצמם באור הזרקורים. אביב גפן, אסף אמדורסקי, בן ארצי ואביתר בנאי הם נציגי הדור הקודם, ובשנים האחרונות זכו להכרה שירה גבריאלוב, בתו של מיקי, משי קלינשטיין, בתם של רמי וריטה, ורומי, בתו הצעירה של שלום חנוך. בזמר המזרחי אפשר להצביע כיום על שיר לוי, הבן של ישי, ואביהו שבת, הבן של שלומי.

ובכל זאת, יש משהו שונה בגל הנוכחי: צעירים בשנות ה-20 לחייהם , שעושים "את המוזיקה שלהם", וחורשים את הבמות הקטנות בתל אביב, בקיבוצים וברחבי הארץ - בתקווה לעשות את זה בגדול, כמעט כמו אבא, אבל אם אפשר בלי שיזכירו להם אותו. צופים רבים אפילו אינם יודעים שהרכב הרוק דל התקציב שמופיע מולם כולל יורש עצר לשושלת רוק ישראלית מפוארת.

לצד פורטיס, סחרוף ובנאי, שעושים צעדים משמעותיים בדרך לקריירה מוזיקלית, ניתן להזכיר כאמור את יונתן ארצי, שעלה לאחרונה להופיע עם אחיו בן וגם התארח בהופעתו של אבי סינגולדה, הגיטריסט של אביו. אליהם מצטרפים אלון עדר, בנו של יהודה עדר, יונתן יידוב (לשלמה יידוב), ורון ליטני (לדני ליטני).

גם בעולם המוזיקה האלקטרונית מככבים שני יוצרים עם שמות משפחה מוכרים: די-ג'י אוריה קלפטר, הבן של יצחק, שניגן ומנגן על העמדות ב"תדר", ב"שסק" ובברים תל-אביביים נוספים; ויוני אושרת, הבן של קובי, הידוע בכינוי "אייס ונטורה", שמופיע במסיבות ברחבי העולם ואף הוציא אלבומים על טהרת המוזיקה האלקטרונית.

"זה רק אומר שהדור הולך ומזדקן", אומר שאול מזרחי, הבעלים של "בארבי", בהתייחסו לתופעה. "נכון, ברי עדיין ברי, יובל זה יובל, אבל הילדים שלהם הלכו וגדלו. אין לנו מה לעשות, הזמן עובר, כולנו מזדקנים. זה שאנחנו רואים אותם כרוקרים צעירים לנצח, זה בסדר, אבל צריך לזכור שהתבגרנו, וזה מדהים שכבר צומח דור חדש".

כאמור, רוב האמנים הצעירים מסרבים בעקביות להתראיין לתקשורת בנוגע לייחוסם המשפחתי, ודורשים להשאיר את הנושא מחוץ לתחום. כך למשל איתי סחרוף (27), סולן וגיטריסט ההרכב "לואיזה", שהוציא אלבום רוק ראשון "קצת שקט" לפני שלושה חודשים.

הלהקה מופיעה ברחבי הארץ, ובחודשים האחרונים היה אפשר לפגוש אותה ב"ניילון", ב "אוזןבר", ב"רדיו EPGB", וגם מחממים את פורטיס ב"בארבי".

סחרוף ג'וניור מסרב בתוקף לדבר על אביו, ובתחילת הדרך אף הציג את עצמו כ"איתי סח"."בהתחלה הוא ממש לא רצה שיזלוג בשום צורה המידע על הייחוס המשפחתי שלו, אבל זה זלג בכל מקרה, אז עכשיו הוא מציג את עצמו בשמו המלא", מספר מכר של סחרוף ג'וניור.

"הוא לא מתמקד בזה שהוא הבן של. תשומת הלב שלו מושקעת בחזרות ובהופעות. הוא פשוט לא חושב שזה העניין. הוא אומר שהקהל יגיע אם הוא יהיה מספיק טוב, למרות שברור שלתקשורת יש יד בהצלחה של מוזיקאי. למיטב ידיעתי, הוא נמנע מהתייחסות לאבא שלו, אף שפנו אליו מכמה גופי תקשורת. הוא פשוט לא בעניין".

ואבא ברי מעורב במוזיקה של בנו?
"לא, הוא לא מעורב בכלל".

כמו סחרוף, גם גיא פורטיס דוחה ניסיונות לראיין אותו על אביו. זאת אף שאת צעדיו הראשונים בתחום עושה פורטיס הבן על הבמה לצד אביו, שאותו הוא מלווה בגיטרה בסיבוב ההופעות הנוכחי שלו בעקבות האלבום האחרון "החבר אני".

עם השקת הסיבוב סיפר רמי פורטיס בתכניתו של גיא פינס על הגיוס של בנו לשורות ההרכב: "אני רציתי רק לשיר, נמאס לי לנגן גיטרה, אז חשבנו לצרף עוד גיטריסט. פתאום עלה בדעתי שבעצם יש לי בבית גיטריסט מצוין ואפילו הרבה יותר טוב ממני. הוא אמר לי:'עזוב אותך, יתחילו להגיד לי הבן של פורטיס וכל השטויות האלה'. הוא ממש לא בעניינים האלה של להיות הבן של. הוא בהכחשה".

"את גיא ראיתי עשרות פעמים בהופעות של אבא שלו, לבד ועם ברי, עוד כשהיה ילדון עם שיער ארוך והיה מסתכל על הכול מהצד", אומר מזרחי.

"הוא עשה חריש של לבוא, לראות ולבחון. לא הייתה הופעה שהוא לא התלווה אל אבא שלו. לראות את ההתרגשות של גיא באותו הזמן זה היה מדהים. לפעמים הוא גם היה עוזר לנו. היום הוא עולה לבמה עם חבורת נגנים מאוד מוכשרת, שכוללת את גיל סמטנה ויובל שפריר. הוא עולה עם גיטרה, עם ביטחון עצמי, תופר סולואים והכול בצניעות ובפשטות. פורטיס גאה בו".

נכון להיום, הבולט שבחבורה הוא אלישע בנאי בוגר ביה"ס לאמנויות, דור שלישי של מוזיקאים, הבן של יובל והנכד של יוסי. אחרי שנתיים של הופעות, ובהן הופעות חימום של "משינה", יצא בקרוב אלבום הבכורה של להקתו "אלישע בנאי וארבעים השודדים" שיושק בחודש הבא בהופעה ב"בארבי", בה אגב יארח ההרכב את אימא של אלישע - אורלי זילברשץ.

בנאי  סיפר ל"זמן תל אביב" שהוא הושפע מאוד מהבית המוזיקלי שבו גדל. "גדלתי בבית ששמע המון-המון מוזיקה, צורך המון מוזיקה ואוהב מאוד מוזיקה", הוא אומר. "גדלתי בבית ששומע מוזיקה יחסית עכשווית, אז יצא ששמעתי כל הזמן את מה שקורה בעולם. ברור שסגנון המוזיקה שאני מנגן מושפע מהבית, אי אפשר לברוח מזה".

עד כמה אבא יובל מעורב במה שאתה עושה היום?
"אבא שלי לא מעורב ביצירה שלי. תמיד אשמח לשמוע את הדעה שלו ואת מה שיש לו להגיד כי הוא גם יוצר וכותב ענקי ואיש עם מלא ניסיון. אני ואבא שלי משתפים פעולה רוב הזמן - אתם פשוט לא יודעים על זה".

"הייחוס המשפחתי הוא משהו שאלישע מתורגל בו מגיל מאוד צעיר, זה לא אישיו", מוסיף בסיסט ההרכב מתי גלעד, שהוא גם חבר ילדות של בנאי. "אלישע הוא בן אדם מאוד אסרטיבי, שיודע מה הוא רוצה, ומהרגע שאמר שהוא רוצה להקים הרכב ידעתי שהוא יעשה את זה".

והוא בטח ידע שיבואו גם השאלות על אבא שלו.
"כן, הוא יודע שהנושא הזה יעלה והוא כבר מוכן עם התשובות. זה לא מביך אותו ולא מעצבן אותו. פעם זה היה מעצבן אותו, בתור ילדים לא הייתה לו סבלנות לשאלות על ההורים שלו. היום הוא מבין, הוא רוצה להתפרסם ותקשורת זה חלק מהעניין. היום הוא בסדר עם זה".

"הוא עשה חריש של לבוא, לראות ולבחון. לא הייתה הופעה שהוא לא התלווה אל אבא שלו. לראות את ההתרגשות של גיא באותו הזמן זה היה מדהים. לפעמים הוא גם היה עוזר לנו. היום הוא עולה לבמה עם חבורת נגנים מאוד מוכשרת, שכוללת את גיל סמטנה ויובל שפריר. הוא עולה עם גיטרה, עם ביטחון עצמי, תופר סולואים והכול בצניעות ובפשטות. פורטיס גאה בו".

נכון להיום, הבולט שבחבורה הוא אלישע בנאי בוגר ביה"ס לאמנויות, דור שלישי של מוזיקאים, הבן של יובל והנכד של יוסי. אחרי שנתיים של הופעות, ובהן הופעות חימום של "משינה", יצא בקרוב אלבום הבכורה של להקתו "אלישע בנאי וארבעים השודדים" שיושק בחודש הבא בהופעה ב"בארבי", בה אגב יארח ההרכב את אימא של אלישע - אורלי זילברשץ.

בנאי  סיפר ל"זמן תל אביב" שהוא הושפע מאוד מהבית המוזיקלי שבו גדל. "גדלתי בבית ששמע המון-המון מוזיקה, צורך המון מוזיקה ואוהב מאוד מוזיקה", הוא אומר. "גדלתי בבית ששומע מוזיקה יחסית עכשווית, אז יצא ששמעתי כל הזמן את מה שקורה בעולם. ברור שסגנון המוזיקה שאני מנגן מושפע מהבית, אי אפשר לברוח מזה".

עד כמה אבא יובל מעורב במה שאתה עושה היום?
"אבא שלי לא מעורב ביצירה שלי. תמיד אשמח לשמוע את הדעה שלו ואת מה שיש לו להגיד כי הוא גם יוצר וכותב ענקי ואיש עם מלא ניסיון. אני ואבא שלי משתפים פעולה רוב הזמן - אתם פשוט לא יודעים על זה".

"הייחוס המשפחתי הוא משהו שאלישע מתורגל בו מגיל מאוד צעיר, זה לא אישיו", מוסיף בסיסט ההרכב מתי גלעד, שהוא גם חבר ילדות של בנאי. "אלישע הוא בן אדם מאוד אסרטיבי, שיודע מה הוא רוצה, ומהרגע שאמר שהוא רוצה להקים הרכב ידעתי שהוא יעשה את זה".

והוא בטח ידע שיבואו גם השאלות על אבא שלו.
"כן, הוא יודע שהנושא הזה יעלה והוא כבר מוכן עם התשובות. זה לא מביך אותו ולא מעצבן אותו. פעם זה היה מעצבן אותו, בתור ילדים לא הייתה לו סבלנות לשאלות על ההורים שלו. היום הוא מבין, הוא רוצה להתפרסם ותקשורת זה חלק מהעניין. היום הוא בסדר עם זה".

איך אפשר להסביר את הפער שבין ההליכה בשבילים שבהם צעד האב, ואפילו ההופעה לצדו, לבין הרצון שלא לדבר או להזכיר את האב? "אני מבין אותם", אומר חיים שמש, לשעבר ראש המחלקה הישראלית ב"הד ארצי", שאחראי לגילוי של לא מעט "בנים של", המפורסם שבהם הוא אביב גפן.

"המבחן שלהם הוא בינם לבין עצמם, הוא לא קשור להורים ולא לשום דבר. הם נמדדים על פי קודים שלהם. בסופו של דבר זה עלול להיות בעוכריהם. כולם רוצים לעבוד קשה, להיחשף מהמקום הנכון,
האמיתי. הם לא רוצים לקבל חשיפה כי הם הבנים שלהם. זה גם לא מבטיח שום דבר. הצלחה נמדדת לאורך זמן ותלויה גם ביכולת לתרגם את הכישרון".

איש המוזיקה יואב קוטנר מחדד: "חוץ מאשר כגימיק, אצל גיא פינס או בכתבה הזו, בחיים זה לא עוזר להיות הבן של. אולי ככרטיס ביקור ראשוני. אחרי זה אתה צריך לעבוד קשה, יותר מאלה שאין ציפיות מהם. זה עוזר רק בהתחלה.

"אני בטוח שהרבה אמנים מוכנים לוותר על היתרון הזה כדי שיתייחסו אליהם ברצינות. נראה לי שזה יותר מזיק מאשר עוזר. לא שצריך להתבייש בהורים, אבל ברגע שבן אדם מתקבל ללהקה צבאית וכל מה שכותבים עליו זה שהוא הבן של, זה נראה כמו פרוטקציה".

ובכל זאת, כשאלישע בוחר לחמם את "משינה" וגיא לנגן עם הלהקה של פורטיס, זה טבעי שיגידו שיש פה פרוטקציה.
"אני לא חושב שצריך להתכחש להורים, אפשר להתארח, להופיע איתם. הם לא צריכים לשנות את שם המשפחה שלהם. בכל אופן, אני בתור שדרן לעולם לא אעשה פרוטקציה למי שאני מכיר את ההורים שלו. בכלל, לא הייתה אפילו פעם אחת בחיים שלי שאבא מוזיקאי ניסה לנצל את הקשרים ביני לבינו כדי לקדם את הדור הבא. אבות לא מוזיקאים דווקא היו".

קוטנר, אגב, מכיר את הנושא מקרוב: בנו הצעיר אורי מנגן בהרכב רוק בועט בשם "סא"ל חרדלי". "הילד שלי כמוזיקאי הרבה יותר מפותח ממני. הוא לא מתייעץ איתי, ואני אפילו חושב שחלק מהעניין זה לעשות את זה באופן עצמאי", הוא אומר.

אתה חושב שלייחוס המשפחתי יש השפעה על הבחירות המקצועיות של אותם אמנים צעירים?
"זה יכול לגרום להם לרצות להיות אחרים. אביתר בנאי למשל, כשהוא התחיל היה לו כבר אח גדול שהתפרסם (מאיר בנאי, ע"מ), וזה גרם לו להיות עם מוטיבציה להיות מיוחד, להיות שונה. אפשר גם להזכיר את אריאל הורוביץ, הבן של נעמי שמר, שבכיתת אמן שעשיתי איתו אמר שבמשך שנים הוא לא רצה להיות סינגר סונגרייטר, כלומר הוא לא רצה לשיר בגלל הדמות ההרואית של אימא שלו".

גם המוזיקאי אלון עדר (28), בנו של המוזיקאי יהודה עדר, פעם הגיטריסט של "תמוז" ו"דודה", מודה שיכול להיות שלייחוס המשפחתי, שכולל גם את האימא מיקי קם, יש השפעה על התפתחותו המקצועית. "זו המציאות שנולדתי אליה, ואני מקבל את זה", אומר עדר, שהוציא לאחרונה אלבום שני, "אבל אני חושב שיכול להיות שלקח לי זמן להגיע לפרונט ולהוציא אלבום בגלל זה, יכול להיות שזה קשור אליהם, אבל זה לא אומר שזו אשמתם".

עדר, שמופיע כבר חמש שנים ובעבר כתב מוזיקה לתאטרון ומחול, מספר שבעוד שבאלבומו הראשון אביו היה מעורב מעט והפיק בו שיר אחד, את האלבום הנוכחי השמיע לו רק כשהוא היה מוכן. "השמעתי לו כמו לכל בן אדם אחר".

אמן צעיר נוסף הוא רון ליטני (30), הבעלים של הבר "מייט" ברחוב לינקולן בתל אביב, שעובד כבר זמן רב על אלבום ולעתים מופיע. ליטני מספר שאביו המליץ לו לא ללכת על קריירה מוזיקלית. "הוא אמר שזה מקצוע קשה", מספר ליטני.

"למרות שהוא לא ממליץ על המקצוע הזה, הוא אוהב את הדברים שאני עושה. אני מתייעץ איתו ודעתו חשובה לי". ליטני , כך נראה, מודע היטב ליתרונות הייחוס המשפחתי, ולכתבה שפורסמה עליו ב"זמן תל אביב" לפני כשנתיים הוא אף הצטלם עם אביו. "לא צריך שיהיו אשליות בחיים", הוא אמר השבוע, "אני משער שעשיתם עליי כתבה אז מפני שאני הבן של דני ליטני, לא מפני שאני זמר מוצלח.

"אני מבין שזה מעניין יותר, אבל אני לא אנצל את זה. אני יכול להבין את אלה שלא רוצים להיות מזוהים עם זה והם יכולים להתלונן עד מחר, אבל הייחוס המשפחתי מביא חשיפה ראשונה, שנורא קשה לקבל. אחר כך, אם המוזיקה טובה, אתה תצליח".

עם חשיפה תקשורתית או בלעדיה, אפשר להניח שלא כל האמנים הללו ישרדו בתחום הרווי קשיים ומכשולים. אחד מאלה שעזבו את תעשיית המוזיקה הוא עומר בסן (24), הבן של דני בסן, לנצח "תיסלם", שהיה במשך שנתיים בסיסט בהרכב "תעני אסתר", ועזב לפני שנה לטובת לימודי רפואה.

לזמן תל אביב הוא הסכים לומר כי עזב את התחום כי "זה היה תחביב בסך הכול". האבא דני סיפר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" לפני כחודש על תחושת ההקלה שבאה עם החלטתו של הבן לוותר על עתיד מוזיקלי. "הבן שלי, מוזיקאי מדהים, שקיבל גנים מדהימים וניגן בלהקה והקליט, והעתיד המוזיקלי כבר היה לפניו, החליט יום אחד לנטוש וללמוד רפואה", הוא אמר. "באותו הרגע נפלטה ממני אנחת רווחה. עדיף שילמד רפואה".

אגב, את בסן החליף בהרכב עוד בן של: יונתן יידוב (29), בנו של שלמה יידוב, שמנגן במקביל בהרכב "רמלה" ובהרכבים נוספים. גם יידוב, שאירח את אביו במופע של ההרכב, אומר שהוא "לא אוהב לדבר על זה", והוסיף : "אני מבין שזה מעניין שמישהו מפורסם, אבל אין לזה משמעות".

אמן נוסף שפרש מתחום המוזיקה הוא רועי זילבר. הבן של אריאל זילבר ניסה לעסוק במוזיקה, הקליט כמה שירים באנגלית ועבד על דיסק בעברית, ואז החליט שזה לא בשבילו ועבר לעשייה קולנועית. "ההחלטה קשורה לזה שזה מלחיץ אותי מדי", אומר זילבר (38), שסרטו הראשון "אני והזילבר" עסק גם בהתמודדות עם להיות "הבן של".

ולהחלטה יש קשר גם לייחוס המשפחתי?
"כן, יש לזה קשר. זה מקום רגיש בשבילי, כאילו באיזשהו מקום אתה מחליף את אבא שלך. יכול להיות שאם הייתי חלק מלהקה, לא במרכז, זה היה לי פחות בעייתי. אני צריך להיות משהו בפני עצמי, ולא מתאים לי שיש מאחוריי דינוזאור כמו אבא שלי.

"אני לא יודע אפילו אם זה קשור להשוואה שיכולים לעשות ביני לבינו, הכול קשור לעוד דברים יותר עמוקים. זה לא נכון לכולם, עובדה שיש'בנים של' שמצליחים בתחום הזה. אני כנראה רגיש מדי".

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...