"התנחלויות זו טרגדיה": בגובה העיניים עם חגית עופרן
היא נולדה בירושלים ולא מבינה למה צעירים עוזבים אותה. היא חושבת ש"שלום עכשיו" הצליחה לשכנע את הציבור לתמוך ברעיון של שתי מדינות לשני עמים, ושבאיומים על חברי התנועה יש אלמנט של חיזוק. 2,207 מילים עם חגית עופרן (36), רווקה, ראש צוות מעקב התנחלויות ב"שלום עכשיו", שמאמינה שהיא ציונית אמיתית
ירושלים
"עיר נפלאה. אני לא מבינה איך זה שצעירים עוזבים אותה. יש כאן כל כך הרבה אנשים מכל מיני סוגים: דתיים ולא דתיים, דתיים מסוג כזה ומסוג אחר ובעלי עמדות כאלה ואחרות, חילונים וערבים. לילדים שגדלים בירושלים זה לא מוזר לראות אדם חרדי ולא מוזר לראות ערבי. גם לא מוזר להם לראות תיירים מחוץ לארץ, אנשים בצבעים שונים. זה פוטנציאל אדיר של העיר שלנו, ובמובנים מסוימים היא מממשת אותו.
"מה שכואב בירושלים זה הסכסוך הלאומי, שצובע את כל מה שקורה בירושלים. אי אפשר לנתק אותה מהסכסוך ומהעובדה שהרחבנו אותה כדי שתכלול גם עשרות שכונות פלסטיניות, בלי כוונה אמיתית להפוך אותן לחלק מהעיר. זה יוצר מצב שהפיתוח של ירושלים מונע לא רק מצרכים עירוניים, אלא גם מניסיון לשמר מאזן דמוגרפי ולהביא כמה שיותר יהודים לגור בה, בלי לחשוב על הצרכים האמיתיים של העיר הזאת. זה פוגע בהרבה מאוד מהחלקות הטובות הקיימות בירושלים".
ניר ברקת
"ניר ברקת הוכיח כבר שהוא בא לשרת את האינטרסים של המתנחלים במזרח ירושלים. הוא דוחף הרבה מאוד פרויקטים שהמתנחלים רוצים בהם, והוא גם לא קולט לדעתי את הרגישויות ואת המשמעויות מרחיקות הלכת של הדברים שהוא עושה בשטח ברמה המדינית וברמה הפוליטית. חוסר המודעות הזאת לדעתי רק הופכת אותו ליותר מסוכן".
התנחלויות
"זו הטרגדיה של מדינת ישראל ושל החברה הדתית~לאומית, שהובילה את הקמתן. זו טרגדיה, מפני שבסופו של דבר נאלץ לפנות את רוב ההתנחלויות. כשפתאום עם ישראל יחליט, בעזרת השם, שהוא נסוג משם, זה יהיה שברון לב נוראי עבור האנשים שמתגוררים בהן ועבור האנשים שמאמינים שזה חלק מהמצוות, שזה חלק מהגאולה.
"זו גם טרגדיה שהציבור הדתי-לאומי, שכל כך רצה לקחת חלק במפעל הציוני ולהוביל את עם ישראל, מצא את הנישה שמובילה את עם ישראל לאבדון, במקום את הנישה שתוביל את עם ישראל לפיתוח היהדות ופיתוח החברה. אם כל האנרגיות שלהם היו הולכות לכיוון של צדק חברתי ושוויון, או לכיוון של פיתוח התרבות היהודית, היינו היום במקום אחר, וגם החברה הדתית הייתה במקום אחר".
"תג מחיר"
"'פשיעה לאומנית' הוא המונח שאימצתי. המשטרה קוראת לזה ככה, אז גם אני. עוד פרי באושים של המשך שליטתנו בשטחים. גם אם הנהגת המתנחלים מתכחשת לזה, התופעה הזאת מהלכת אימים על ממשלת ישראל ויוצרת מאזן אימה שגורם לצבא לא לאכוף את החוק. פינוי של מאחז בלתי חוקי של מתנחלים גורר אחריו תגובות אלימות קשות מצד המתנחלים, ולכן הממשלה פשוט מנסה בכל דרך להימנע מפעולות רציניות בתחום. אז גם אם הנהגת המתנחלים
"באיומים עלינו יש איזה אלמנט של חיזוק, כי פתאום אנשים מרגישים שהם צריכים לעמוד לצדנו, ואנשים שהיו יותר שקטים קודם מרגישים עכשיו שיותר דחוף להם להצטרף. זה הצד החיובי, אפשר לומר, אבל זה לא שווה את זה. הסכנה אמיתית. האנשים האלה הוכיחו שהם מוכנים לסכן חיים של חיילים, אז הם מוכנים לסכן גם חיים של שמאלנים".
צוות מעקב התנחלויות
"ל'שלום עכשיו' אין בלעדיות על מחקר ההתנחלויות. נכון שאנחנו הגוף הכי ותיק בתחום, וצברנו הרבה מאוד ידע, אבל המטרה של הפרויקט היא להביא את הנושא של מעקב ההתנחלויות כל הזמן לדיון הציבורי, בהקשר הפוליטי שלו.
"המטרה של כל המידע שאני אוספת היא פשוט שכל דבר שקורה בהתנחלויות יהיה בוויכוח; לא להרפות מהנושא של ההתנחלויות, כי הוא גורלי לעתיד ישראל. יש ארגונים אחרים שמתעדים ומביאים לידיעת הציבור מידע חשוב, אבל אין להם את היומרה שיש לנו להיות פקטור במערכת הפוליטית - לא המפלגתית, אלא מבחינת דעת הקהל בישראל".
חוק העמותות
"הימין, בעיקר אחרי ההתנתקות, הבין שאפילו שהם הצליחו להוציא מאות אלפים לרחובות – ואני מסירה בפניהם את הכובע על ההצלחות האלה – הם לא הצליחו להגיע למיינסטרים הישראלי, ורוב הישראלים תמכו בהתנתקות. הם הבינו שרוב הישראלים רואה את המתנחל כ'אחר'. לכן הם החליטו, אסטרטגית, שהם הולכים לכבוש את המרכז, והדרך לעשות את זה לדעתם היא להגדיר מחדש מה לגיטימי ומה לא לגיטימי.
"הם אומרים, 'נגיע למרכז אם נתקיף את השמאל ונהפוך אותו ללא לגיטימי'. לכן אנחנו גם רואים כל מיני יוזמות חקיקה שנועדו להשתיק ולהגביל את הפעילות שלנו. האווירה היום באה מהכנסת, יש בה יוזמות בלי טיפת רסן, בלי לכבד את הוויכוח ואת המחלוקת. לדעת הרבה אנשים בכנסת הזו, למי שחולק עליהם פשוט אסור להתקיים. האווירה הפעם מדאיגה במיוחד: זה עלול להיות מפחיד לאחוז בדעות מנוגדות לאותם אנשים שבכנסת, וזו רוח גבית לפשיעה הלאומנית".
שתי מדינות לשני עמים
"אני תומכת ברעיון, וחושבת שרוב הציבור בישראל רוצה שיהיו כאן שתי מדינות לשני עמים כי אנחנו, רוב היהודים שבינינו, רוצים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. אבל אפילו שרוב הציבור תומך היום בשתי מדינות, הוא גם מפחד מאוד מהסכנות שיש בשתי מדינות וגם לא מאמין שזה אפשרי - גם בגלל המחיר שישראל תצטרך לשלם בפינוי התנחלויות, שזה דבר כואב וקשה מאוד, וגם מפני שאנשים חושבים שהפלסטינים לא יסכימו אי פעם.
"יכול להיות שאנחנו ב'שלום עכשיו' הצלחנו במאבק שלנו לשכנע את הציבור לתמוך ברעיון של שתי מדינות לשני עמים, אבל עכשיו האתגר הוא לשכנע אותו שדחוף לעשות את זה עכשיו".
משא ומתן
"אני מאמינה שאנחנו קרובים היום מאוד להסכם, ושני הצדדים יודעים פחות או יותר איך הוא ייראה: איפה יעברו הגבולות, מה יהיו התנאים של ירושלים, מה יהיו התנאים של הפליטים, איך לפתור את בעיית הפליטים בלי להפוך את ישראל למדינה פלסטינית, בלי זכות שיבה אוטומטית לישראל. הדברים היום ברורים, ומשא ומתן הוא לסגור את הקצוות. מה שחסר בו זה הרצון של המנהיגות".
בנימין נתניהו
"נתניהו לא רוצה להגיע למשא ומתן אמיתי, כי במשא ומתן אמיתי הוא יצטרך להגיד מה הוא מוכן לעשות. מה שהוא הצליח לעשות בשלוש השנים האחרונות זה להימנע ממצב של משא ומתן אמיתי, והוא עשה את זה בדרך מתוחכמת, כמו שהוא יודע: לומר כל הזמן, 'אני מוכן למשא ומתן, אבל יש לי תנאי מוקדם, תנאי מאוד הגיוני ומשכנע - שהפלסטינים יכירו במדינה יהודית לפני המשא ומתן'. הוא יודע שכשזה מנוסח כתנאי מוקדם הפלסטינים לא יכולים להסכים לזה, ואז הוא פטור ממשא ומתן.
מכיוון שהציבור כל כך מיואש ולא מאמין שזה יכול לקרות, אז הציבור לא לוחץ עליו מספיק שיילך וידבר עם הפלסטינים לפני שיהיה מאוחר מדיי.
"גם נתניהו יכול לעשות שלום, אם הוא רק ירצה. מצדי שזה יהיה נתניהו; לא שאני אצביע בשבילו, אבל אני אומרת שאני אתמוך בכל לבי במשא ומתן אמיתי לשלום, גם אם מי שיוביל אותו הוא אדם שעושה המון נזק לישראל".
המחאה החברתית
"דברים משתנים בחברה בישראל. המחאה החברתית, אני מקווה, תגרום להרבה מאוד אנשים לצאת ולהצביע, להרגיש שזה משנה מה הם חושבים בתחום הפוליטי. אם הם ייצאו להצביע, אז מחנה השלום ינצח, כי ההפרש בין השמאל לימין מבטא גם את הירידה באחוז ההצבעה. בעצם השמאלנים פחות מצביעים, והתקווה הגדולה שלי היא שאחוז ההצבעה יהיה גבוה יותר".
עמותת "אלע"ד"
"אחד הגופים החזקים ביותר בישראל לדעתי. באופן מתוחכם הם משפיעים השפעה מכריעה על עתיד ישראל - מפני שהם עוסקים באחד המקומות הכי מרכזיים ורגישים שבלב הסכסוך, מצליחים לגייס את התמיכה של המוסדות הרשמיים של המדינה בצורה מאוד-מאוד מרשימה ומגיעים למאות אלפי ישראלים בשנה.
"הם בעצם מנסים להפוך את השכונה הפלסטינית סילוואן ל'עיר דוד'. זה נכון, היסטורית וארכיאולוגית, שירושלים הקדומה הייתה שם והמקום באמת נקרא 'עיר דוד'. אבל יש גם הווה, לא רק עבר, ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שעל המקומות האלה לא נוכל להגיע לפשרה עם הפלסטינים, ולכן זה מסוכן מאוד".
תכנית "גן המלך"
"אל-בוסתאן היא שכונה פלסטינית שנבנתה באופן לא חוקי, גרים שם אלף פלסטינים. התכנית המתנחלית להקיף את העיר העתיקה בגנים לאומיים נתקעת באל~בוסתאן, כי יש שם בתים של ערבים ואי אפשר לעשות מזה גן. אז בא ברקת ואומר, אני אעשה פשרה: נפנה חלק מהבתים, נבנה להם אלטרנטיבה, ואז גם יהיה פארק וגם תהיה שכונה. זה נשמע מה-זה אידיאלי. אם היינו עיירה בקליפורניה, שיש שם עניין של פארק ובנייה בלתי חוקית, אז זו הייתה יכולה להיות פשרה נורמלית.
"אבל ההצעה הזאת היא 300 מ' ממסגד אל-אקצא, בלב סכסוך לאומי שנסוב על קרקע ועל השאלה מה יהיה בה, שכונה או פארק. ברקת חושב שבאמצעות הפתרון היצירתי שלו הוא מוביל לפתרון הבעיה, אבל הוא בעצם מבעיר את השטח. בזה אני מתכוונת שאני נותנת לו את הקרדיט שהוא באמת מאמין במה שהוא עושה, אבל יכול להיות שהוא פשוט מתוחכם מאוד ויודע את ההשלכות האמיתיות".
גבעת המטוס
"הקימו אתר קרוואנים בגבעת המטוס בתחילת שנות התשעים, וגרו שם עולים חדשים ב~300 קרוואנים. לאט-לאט הם פונו משם. זה היה אתר זמני, ונותרו אולי 20 קרוואנים של מחוסרי דיור שמסרבים לעזוב. מינהל מקרקעי ישראל במלחמה לפנות אותם משם.
"השכונה החדשה, שמקודמת עכשיו בצעדי ענק, היא שכונה של אלפי יחידות דיור בדיור קבע; כשהיא תיבנה, יהיה הרבה יותר קשה להגיע לפשרה בירושלים במסגרת שתי מדינות לשני עמים. בעצם נצטרך לוותר על השכונה הזאת במסגרת הסכם, אז למה לבנות אותה מראש?".
גדר ההפרדה
"אני חושבת שזה לגיטימי שישראל תבנה גדר להגן על עצמה, אבל זה לא לגיטימי לבנות את הגדר בשטח שהוא לא בישראל, אלא בשליטה צבאית של ישראל בשטחים הכבושים. חלקים נכבדים מגדר ההפרדה נמצאים עמוק בתוך השטח הפלסטיני, וזה לא באמת נועד להגן על ישראל מפני חדירה של טרור פוטנציאלי אלא נועד להשיג עוד שטחים ולקבוע עובדות בשטח, וזה לא לגיטימי.
"הגדר הזאת היא גם לא מתכון קסמים לביטחון. כפי שאנחנו רואים, בעזה יש גדר כבר מסוף שנות התשעים, וזה לא עוצר את הטרור. מייצרים שם טילים שעושים לנו נזקים אדירים ומטילים אימה על יישובים שלמים. הסכנה הזו קיימת גם בגדה המערבית, וגדר לא תעזור. אם אנחנו רוצים ביטחון אנחנו חייבים לבנות גם מערכת אינטרסים שתביא להפסקת הטרור, ואת זה עושים בעזרת שלום, על ידי הפסקת הכיבוש".
ציונות
"אני חושבת שציונות היום, אחרי שקמה מדינת ישראל, זה לשפר את מדינת ישראל ולתמוך בה. במובן הזה אני ציונית מאוד, ואני שמחה שזכיתי לכך שהעבודה שלי מוקדשת לעבודה למען הציבור בישראל ומדינת ישראל. בעיניי אני ציונית אמיתית, ודווקא מי שקורא להתנחלות הוא פוסט-ציוני, כי הוא מוביל אותנו למצב שניאלץ לחיות במדינה אחת עם הפלסטינים, ואז הלך החזון הציוני של מדינת העם היהודי בארץ ישראל. תהיה מדינה שיש בה אמנם ריכוז יהודי גבוה, אבל לא רוב יהודי".
"שלום עכשיו"
"אני חושבת שאנחנו מוכיחים שוב ושוב כמה 'שלום עכשיו' רלוונטית. כמות הקמפיינים נגד 'שלום עכשיו' מעידה עד כמה אנחנו משפיעים. המטרה של 'שלום עכשיו' היא שלא תהיה יותר תנועת 'שלום עכשיו'. כשיהיה שלום ולא יהיה צריך אותנו יותר, נוכל להתעסק בדברים הבאמת חשובים של לבנות פה מדינה ותרבות יהודית, כל אחד ואחת מה שקרוב ללבם. אבל בינתיים צורך השעה זה להילחם על קיומנו. אני גאה מאוד להיות חלק מ'שלום עכשיו', וגם כשהאווירה הציבורית קשה אנחנו לא מפסיקים לנסות להשפיע".
צה"ל
"בלי ספק, אחת ההצלחות המשמעותיות של מדינת ישראל היא בניית הכוח הצבאי שלה. לצערנו הוא היה הכרחי כדי לקיים את המדינה והוא עדיין הכרחי כדי לקיים אותה. אבל מאז 1967, וביתר שאת בשנים האחרונות, צה"ל הולך ונשחק בתפקיד של שיטור ושליטה בעם אחר, ויכולת ההרתעה שלו הולכת ויורדת.
"זה מחליש את היכולת של ישראל להשיג הישגים מדיניים, כי גם כשנגיע בעזרת השם להסכם שלום, עדיין נצטרך צבא חזק שיבטיח הגנה במקרה של התקפות על ישראל, כי ההתקפות האלה לא ייעלמו מיד. אבל המשך המצב הקיים רק מחליש את הצבא ואת ישראל".
סרבנות
"זו החלטה אינדיבידואלית, שצריכה להיות נוגעת לעניין ספציפי. יש דברים שראוי לסרב להם ויש דברים שאסור לסרב להם, בכל דבר בחיים וגם בצבא. אדם חייב לבחור מה הוא מוכן לעשות ומה הוא לא מוכן לעשות, מה חשוב בעיניו ומה לא חשוב בעיניו. ברור שהיו פקודות שאסור למלא, מה שהשופטים כינו 'פקודות שדגל שחור מתנוסס מעליהן', ויש פקודות שראוי למלא".
העתיד
"אני אופטימית, כי אני רוצה לחיות פה. אין לי מקום אחר שאני רוצה לגור בו חוץ מישראל, שלא לומר ירושלים. האופטימיות שלי מבוססת על אמונה אמיתית שרוב האנשים, גם הערבים וגם היהודים פה, בסך הכול רוצים לחיות את החיים שלהם – לקום בבוקר, ללכת לעבודה, להתפרנס בכבוד ולחזור הביתה. הסכסוך והלאום הם רק אחד המרכיבים בזהות שלהם, ולכן אני משוכנעת שביום שתהיה הנהגה שתלך על הסכם, רוב הציבור בישראל - וגם בצד הפלסטיני - יתמוך בהסכם הזה".
השפה הערבית
"בתחילת כיתה י' עזבתי את לימודי הערבית, ופתאום באמצע השנה המורה לערבית תפסה אותי במסדרון ואמרה, 'מה, את לא לומדת ערבית? סבא שלך תמיד אמר שהוא מצטער שהוא לא למד ערבית'. אמרתי לה, 'וואללה, נכון, אולי אני אלמד ערבית'. הצטרפתי שוב לכיתה, ואני מברכת על זה כל יום. העובדה שאני יכולה לדבר בשפה של השכנים, לקרוא את מה שהם כותבים ולהכיר יותר טוב את התרבות שלהם מעשירה מאוד את החיים שלי. הלוואי שכולם יזכו לזה גם".
ישעיהו ליבוביץ'
"סבא שלי. הוא חלק ממני, לגמרי, לטוב ולמוטב. הוא איש שהשפיע עליי מאוד ויקר לי מאוד, הוא וסבתא".
חילוניות
"אני לא יודעת מה זה חילוניות. אני לא שומרת מצוות, בינתיים. בעבר שמרתי מצוות, גדלתי בבית דתי ורוב חיי הייתי דתייה. היותי לא שומרת מצוות הוא מרכיב מרכזי בזהות שלי, כמו שהיותי שמאלנית הוא מרכיב מרכזי בזהות שלי. אני יכולה להעיד על תחושת ניכור שקיימת אצלי כלפי חלק מהחברה הדתית, שלא רציתי להיות חלק ממנה. אבל זה מרכיב אחד מתוך הרבה מרכיבים שגרמו לי לשנות את אורח החיים".
אופנוע
"נפטרתי ממנו רק לפני שנה ומשהו. כלומר, הוא התקלקל. קניתי אותו קצת אחרי רצח רבין, וכבר אז הוא היה בן שלוש. מאז הוא החזיק מעמד הרבה זמן, ואחרי שהוא התקלקל המוסכניק אמר שכבר יהיה קשה לתקן אותו. אמרתי, 'יאללה, נחליף', כבר מצאתי אופנוע אחר, ואז החלטתי לתת צ'אנס לאופניים. אבל יש לי גם אוטו כדי לעקוב אחרי ההתנחלויות. קצת האטתי את קצב החיים שלי מאז שאין לי את הטוסטוס, וגם קצת פחות קר לי, אבל אני בעד אופנועים. וזה לא קשור להיותי דתייה או חילונית, קניתי אותו כשהייתי דתייה".
משפחה
"בינתיים עוד לא, בעזרת השם תהיה".
חגית עופרן
"משתדלת להיות בהשתדלות, ומחפשת את הסיבות להיות אופטימית, עד כמה שאפשר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם