עשו בית ספר (למוזיקה): החיים החדשים של שי ואלירן
היא רק בת 13 וכבר קיבלה הצעת נישואים! הוא בן 9 ומתמודד עם מבול הצעות החברות של הבנות. כך הפכה "בית ספר למוזיקה" את שי המבר ואילרן לנדה ליהלומים האמיתיים של נתניה
שי (13), תלמידת חטיבת הביניים "אלדד", ואלירן (9), תלמיד כיתה ד' בבית הספר "יהונתן", ממשיכים להתמודד עד היום, כמה שבועות לאחר שהתוכנית ירדה מהמסך עם גילויי הערצה.
שי זכתה להצעת נישואים ולאלירן כבר יש מעריצות. באחרונה הם גם זכו להוקרה מיוחדת מטעם העירייה. בקיצור, סלב'ס-על. "הפרגון והאהבה שאני מקבלת מכולם הם משהו שאי אפשר לתאר", אומרת שי בהתלהבות. "יש בנתניה אנשים מאוד חמים. אני מנסה להחזיר לכולם אהבה, אבל לא תמיד אני מספיקה".
מן המפורסמות הוא שילדים גונבים את ההצגה (אגב, גם כלבים). את העובדה הזאת הבינו גם בזכיינית ערוץ 2, קשת, ובטדי הפקות שחתומה על תוכנית הקאלט "כוכב נולד". כך נולד הרעיון להפיק תוכנית כישרונות צעירים, שבה יככבו ילדים. וכצפוי, ההחלטה הזאת הניבה את אחד הלהיטים הגדולים ביותר שהופקו באחרונה. עם רייטינג של לא פחות מ-41.6 אחוזי צפייה הפכה תוכנית הגמר, שבה ניצח מישל כהן מדימונה, לאחד המשדרים הנצפים ביותר השנה.
שי ואלירן, נציגי נתניה בתוכנית, הביאו לא מעט גאווה לעיר. "עברו כבר כמה שבועות מאז שהתוכנית הסתיימה, אבל אני מרגישה כאילו אני עדיין בתוך הפרויקט", אומרת שי בחיוך. "ילדים בגיל שלנו לא זוכים לחשיפה כזאת, אבל התוכנית נתנה לנו הזדמנות מיוחדת להפגין את הכישורים שלנו. אני עדיין מתרגשת בטירוף".
שי נולדה בחיפה ועברה למצפה רמון בעקבות המעבר של אביה, קצין בכיר בצבא, לבה"ד 1. לפני חמש שנים עברה לשכונת פולג בנתניה. לדבריה, הנדודים הללו עיצבו אותה כזמרת. "בגלל השירות הצבאי של אבא שלי, יצא לי כל כמה שנים לעבור דירה ולגור באזור אחר בארץ", היא מספרת. "עד גיל 8 גרתי במצפה רמון. בניגוד לאזור המרכז, לא היה שם קניון, והבילוי המרכזי עבורי ועבור החברים שלי היה המתנ"ס העירוני, שם למדתי נגינה ושירה. זה היה הבית השני שלי, ושם עשיתי את הדבר שאני הכי אוהבת - מוזיקה".
בשלב זה של השיחה
גם אלירן, שהגיע לריאיון באיחור, נהנה מלא מעט גלי הערצה. "זה קצת מביך, אבל יש לא מעט מעריצות שהגיעו להופעה שלי בבית הספר ואפילו הביאו פרחים ובונבוניירות", הוא אומר בחיוך. "אבל לקחתי את זה בכיף".
"זה עוד כלום", מפטירה שי בחיוך. "מעבר לתגובות הרגילות ברחוב ולכמות בקשות החברות בפייסבוק, שכבר בתוכנית הראשונה עמדה על 800 ובתוכנית שאחריה עלתה בעוד 1,000, קיבלתי לא מזמן מילדה אחת שרשרת זהב אמיתית. הילדה הזאת חיבקה אותי ואמרה שזאת מתנה במיוחד עבורי. אני די חשדנית בקטעים האלה, והבנתי שילדה לא מסוגלת לקנות שרשרת יקרה כל כך. החזרתי לה חיבוק, אבל סירבתי לקחת את השרשרת".
השמועות אומרות שכבר הספקת לקבל הצעת נישואים.
"זה היה הזוי. ניגש אליי אדם ברחוב, ופשוט הציע לי נישואים. זה היה מביך ברמות. אני מבינה שאנשים רוצים לברך, אבל זה היה קצת יותר מדי. אני לוקחת הכול בהומור, אבל אסור לשכוח שבכל זאת אני עדיין ילדה".
אלירן, הצעיר משי בכמה שנים, נותר מאופק במהלך הריאיון. רק אזכור שמו של יהורם גאון, אחד מענקי הזמר העברי ואחד המורים בתוכנית, גורם לו לדבר.
"הדבר שגרם לי הכי הרבה אושר היה העבודה עם יהורם", הוא מצהיר. "מה שאהבתי אצלו זו המשמעות שיש לשירים שלו. בכלל יש בו משהו מיוחד, שלא הצלחתי למצוא באף זמר אחר". אמו של אלירן, אנה, ממהרת להתערב ולתאר את בנה כילד ששייך לארץ ישראל הישנה והטובה. "אם צריך להגדיר את אלירן במדויק, הייתי אומרת שהוא מעין ילד קיבוצניק", אומרת אמו. "הוא ציוני בכל רמ"ח איבריו, ולמרות גילו הצעיר הוא נהנה יותר משירים עם משמעות על ארץ ישראל ועל ירושלים מאשר מוזיקת מיינסטרים".
מה סגנון המוזיקה המועדף עליכם?
שי: "אין לי סגנון מועדף. חשוב לי לספוג מוזיקה מכל מקום אפשרי. זו יכולה להיות מוזיקת פופ קצבית או אפילו מוזיקה רגועה מהעבר הרחוק. העיקר שתהיה מוזיקה, משם אני כבר אסתדר".
אלירן: "אספר לך סיפור מגיל 3. אני באמת זוכר את זה. הייתי עם המשפחה בחופשה באילת. אני זוכר שבאחד הערבים בלובי, התנגן ברקע השיר, טומבללייקה. מספרים ששרתי בטירוף באותו ערב. מאז למעשה נדבקתי בחיידק".
אתם לא מרגישים שהתוכנית הזאת ביגרה אתכם מהר מדי? אתם הרי ילדים, וכבר זוכים לחשיפה ענקית.
שי: "זה משהו שלקחנו על עצמנו עוד לפני שהתחילה התוכנית. באופן אישי, אני לא מרגישה שהילדות שלי נפגעת. יש לי עדיין זמן לחברות, לבילויים וכמובן למוזיקה. אני לוקחת את הצדדים החיוביים מהתוכנית, וחושבת שהיא חשפה אותנו ליכולות ולאיכויות שלא בטוח שהיינו מגיעים אליהן ככה סתם".
אלירן: "בתוכנית אמרו לנו להיות אנחנו, ולא לשחק אותה כאילו אנחנו אנשים אחרים. כך שנשארנו אותם ילדים, רק שכעת אנחנו קצת יותר מוכרים".
עדות נוספת למעמדם הרם של שני הזמרים הצעירים בנתניה, התקבלה בפתיחה של ישיבת מועצת העיר, שנערכה בראשית החודש, כאשר ראש העירייה, מרים פיירברג, העניקה לצמד הזמרים הצעירים תעודות הוקרה על השתתפותם בתוכנית ומלגה בסך 1,000 שקלים המיועדת להמשך פיתוח כישרונם המוזיקלי. וכיצד שי ואלירן גמלו לה? בשיר.
שי: "כמו שאני רואה את הדברים, יש דברים שהם חשובים לחיים, כמו תארים וכסף. אבל אסור לזלזל בצרכים של הנשמה והנפש. אני חושבת שהאידאל הוא לחבר ולאזן ככל האפשר בין הנפש לפרנסה, ואם אוכל לעשות זאת דרך השירה, מה טוב".
במבט לאחור, מה נתנה לכם התוכנית?
שי: "האפשרות לעבוד עם אמנים כל כך מוכשרים ומפורסמים כמו משה פרץ, קרן פלס ואחרים הייתה דבר מדהים. הם ממש התייחסו אלינו כאילו היינו הילדים שלהם. חשוב לי להדגיש שגם היחסים בין הילדים עצמם היו מעולים. כל מי שהשתתף בעונה הזאת נשאר חבר שלי".
אלירן: "אני פשוט אוהב לשיר, כך שמעבר לעובדה שהפגישה עם יהורם הייתה מדהימה בעיניי, עשיתי את מה שאני מאוד אוהב לעשות. זה כבר אומר את הכול".
מה איתכם בימים אלה? אתם ממשיכים לשיר?
אלירן: "כמו שאמרתי, הדבר החשוב ביותר עבורי זה הלימודים, אבל נשאר לי מספיק זמן לשיר במקהלת בית הספר, בעיקר בטקסים".
שי: "אני לא ממש אוהבת להרחיב בדיבורים. אני רק יכולה לגלות שאני לא מפסיקה לשיר אף פעם. אפילו בחלומות. בכל בוקר כשאני מתעוררת אני מבינה שאת הלילה העברתי בשירה מתוך חלום".
היכן נפגוש אתכם בעוד עשר שנים?
אלירן: "אני כותב למגירה. יש לי כל מיני נושאים שעולים לי בראש, ואני פשוט נותן להם ביטוי על גבי נייר. אני מאמין שאעשה עם זה משהו ביום מן הימים".
שי: "זה אולי יישמע תלוש מהמציאות, אבל יש לי המון חלומות, שעליהם אין לי בעיה לדבר. קשה לי להתביית על דבר אחד, אבל החלומות העיקריים שלי הם לייצג את ישראל באירוויזיון, להוציא אלבום ואולי אפילו לגלם תפקיד אופי בסרט. מספיק לא?"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם