נולדה להילחם: הרקדנית מרחובות מגנה על גבול מצרים
סמלת נטשה פיוזיק מרחובות רוקדת היפ הופ מגיל צעיר. היא ניסתה את מזלה ב"נולד לרקוד", לימדה בסטודיו למחול באירלנד, אבל הלב לקח אותה לשירות קרבי כלוחמת בגדוד קרקל בו משרתים בנים ובנות יחד. היעד הבא: לצאת לקצונה
"לא התקדמתי כי לא למדתי בלט קלאסי", היא מגחכת, "למרות שזה היה קצר, הייתה חוויה מדהימה. גם למדתי שהתכנית הזו היא לא זו שתעשה לי את הקריירה.
"גם אם הייתי רקדנית מצוינת, הייתי צריכה אופי מסוים שיביא להם רייטינג. אני זוכרת שדוד דביר אמר לי שאני רוקדת חמוד והדגיש את ה'חמוד'. הוא גם אמר שזה לא ריקוד מקצועי, והיה לו חשוב להזכיר שלא למדתי בלט".
איך זה באמת שלא למדת?
"כשהייתי מאוד קטנה, בגיל שש או שבע, למדתי קצת. אצל הרוסים, ברגע שאת לומדת ללכת דוחפים אותך לבלט או לספורט", היא מתלוצצת, "אני הלכתי להיפ הופ. הכרתי המון רקדנים, גם בתוכנית וגם בכלל, ואני היחידה שהלכתי לצבא, ועוד לשירות קרבי".
◄ בואו להיות חברים של "זמן רחובות" גם בפייסבוק
אין הרבה כוכבי ריאליטי, גם לא כאלה שהפציעו לחצי שנייה ונעלמו – כמו סמלת פיוזיק, בטח לא בנות, שבחרו בשירות קרבי. ופיוזיק בחרה לשרת בקרקל – גדוד חי"ר מעורב, בנים ובנות, לוחמים ולוחמות, שעוסק בפעילות מבצעית באזור הדרום, גבול מצרים למשל.
"הבנות שמגיעות אל גדוד קרקל מוכנות להכל", היא מסבירה, "אין יותר מדי הפתעות. כן, יש כאלו שמבינות שזה לא מתאים להן ופורשות, אבל יש גם בנים כאלו". כשהייתה בת עשר עלתה פיוזיק, ילדה טובה סן פטרבורג, יחד עם אמה ואחיה היישר אל רחובות. אבא נשאר שם. "אנחנו עלינו לארץ, ומאז אין
את הרומן שלה עם כושר קרבי התחילה בתיכון. "בכיתה י' הייתי בתנועת 'אחריי', אהבתי כושר אך לא ידעתי לאן זה יוביל", היא מספרת, "הכרתי לוחמים ובכלל חיילים. התחלתי להתעניין ונתקלתי בכתבה על מחלקת צלפיות של קרקל. זה היה אחד התפקידים הקרביים הראשונים שהציעו לבנות, המשכתי להתעניין והחלטתי שזה מה שאעשה".
כשחגגה יומולדת 18 עזבה אמה את הארץ וחזרה לסן פטרבורג. "לא חשבתי לחזור איתה", פיוזיק מדגישה. "רציתי להתגייס. בגלל שנותר לי זמן עד הגיוס, החלטתי לטוס לאירלנד".
למה דווקא אירלנד?
"זה היה ספונטני לגמרי", היא מחייכת במבוכה.
באירלנד הכירה רקדנים, שהפגישו אותה עם בעלת סטודיו למחול. "היא התרשמה ממני וביקשה שאחליף את אחת המורות לשיעור אחד, וזה נעשה קבוע". את החיים באירלנד היא מתארת כחוויה נעימה ורחוקה.
"הציעו לי להישאר וללמד, אבל לא יכולתי לחיות עם המחשבה שלא אשרת בצבא. מאז ומתמיד רציתי להיות בקרבי, לעשות תרומה ענקית. חזרתי לארץ במבצע 'עופרת יצוקה' והתנדבתי בארגון 'לב אחד'. הרגשתי מה זה לתרום, מה זה לתת, והבנתי שהדרך היחידה שארגיש ככה שוב זה בצבא, כשאשרת בקרבי".
בחודש דצמבר 2009 התגייסה פיוזיק לתפקיד המאתגר של מפעילת האמר קרבי ואף יצאה לקורס הכנה לקורס מפקדות. בסיום הקורס החליטה לוותר על התפקיד כדי להיות לוחמת.
גדוד קרקל מתמקצע בהכרת השטח המדברי בדרום, ושומר על גבול ישראל-מצרים. כאמור, מדובר בגדוד מעורב של בנים ובנות. "בחודש הראשון כולם עוד מסתכלים בפליאה אחד על השנייה ואולי לא יודעים איך להעיר לשמירה ולא יודעים איך להתנהג", היא מספרת, "בעיקר לא יודעים מה לעשות עם כזאת קירבה בשטח ובאימונים. בסופו של דבר, אחרי שעובר קצת זמן, כולם עובדים יחד ועושים הכל: מסעות, מעירים לשמירה. מתרגלים".
נוצרים זוגות?
"אולי מחוץ לבסיס, אני לא שמתי לב לזה. נוצרות חברויות חזקות בגלל שעשינו דברים יחד, מעין אחוות לוחמים. היה לנו אימון שמישהי לא הרגישה טוב, ובזמן ההפסקה אמרו שצריך לקחת אותה לכביש הראשי על אלונקה. תוך שנייה כולם קפצו לקחת אותה בלי לשאול שאלות. זה נדיר האחווה שקיימת ביננו".
יש פרגון?
"לגמרי. הבנים מפרגנים ונורא מתלהבים. לאט לאט רוכשים הערכה וזה מתבטא שהם רואים בנו שוות. סומכים עלינו, גם אם אני או מישהי אחרת לא נרים את המשקל הכבד ביותר. הם יודעים שיש על מי להישען".
איך זה מסתדר חיילת קרבית ורקדנית?
"בגלל שאני קרבית אני שומרת על כושר, גם אם לא יוצא לי לרקוד שבועיים. ריקוד זה תמיד אצלי בדם ואי אפשר לקחת את זה ממני. ריקוד בעיני זו אמנות, הוא נותן תשוקה בחיים. ביטוי עצמי. בצבא, בגלל שאני בקרבי, אני מרגישה שאני עושה משהו שאני אוהבת אז זה פחות חסר לי".
אז מה בעתיד, מפקדת קשוחה או רקדנית?
"אני מקווה לצאת לקצונה בקרוב ולהתפתח. תמיד חשבתי שכרקדנית אעשה את זה רק לעצמי, ואם אשאר בצבא גם אתרום ואעבוד למען המדינה. אני יודעת שזה נשמע פלצני, אבל זו האמת. אני נמצאת במקום שמאוד מעניין אותי ככה ששני הצדדים מרוויחים.
"יש לי ידיד, איש עסקים, שהוא גם רקדן. יום אחד שאלתי אותו למה הוא לא עובד בעולם הריקוד. הוא הסביר לי שהריקוד הוא למען הנפש וקשה להתפרנס מכך. החלטתי שגם אני אשאיר את הריקוד למען הנפש. אני לא מרגישה שאני צריכה פרסום כדי להנות".
יש לך חלומות של אחרי צבא?
"אני לא רוצה לעבוד במשרד אלא במשרה מאתגרת עם נסיעות לחו"ל".
הודו?
היא צוחקת. "לא, הודו לא מעניינת אותי, יותר אירופה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם