המנטור: כוכב העבר של הפועל כפ"ס מלמד לשחק כדורגל באהבה
ליגאל הלל, שחקן העבר של הפועל כפר סבא וכיום יועץ מנטלי לכדורגלנים, יש מוטו אחד בעבודה: כדורגל משחקים בשמחה או שלא משחקים בכלל. "אני מלמד את השחקנים לבוא למשחק באהבה"
בגיל 52, עם ניסיון של עשרות שנים בענף, החליט הלל לעשות לכדורגל את מה שאלון גל עושה למשפחות בברוך כלכלי: להוציא אותו מהבוץ.
"לצערי, בישראל כבר בקבוצות הילדים לומדים שצריך לנצח, ולכן לא עובדים איתם על הדברים הבסיסיים. המאמנים צריכים לצקת תוכן בשחקן עוד כשהוא צעיר, ללמד אותו לבוא למשחק מאהבה".
אנחנו כנראה בנויים אחרת מאשר במקומות אחרים.
"אני לא מקבל את הטענה שהילד הישראלי חלש מבחינה גופנית בהשוואה לילדים אחרים. הילדים הישראלים אוכלים טוב יותר מאשר הילדים באפריקה, ולמרות זאת השחקנים האפריקאים מגיעים להישגים טובים יותר".
אז מה הסיבה להבדל?
"לצערי, אצלנו ילדים רבים מגיעים למשחקים לחוצים ומפוחדים. הם חוששים להפסיד, וכאן חייב לבוא שינוי. חייבים לשדר לילדים שהם באים ליהנות, ולא משנה מה תהיה התוצאה. הילד צריך להשתחרר. אני עובד עם ילדים ועם שחקני הנבחרת על שחרור לחצים והירגעות, וזה מביא לתוצאות טובות".
עד כמה נושא הלחץ מפריע לשחקנים הבוגרים?
"אני רואה קבוצות כדורגל עולות למגרש כשהשחקנים חיוורים וחושבים רק איך לא להפסיד. הם צריכים לעלות ולתת הצגה מהנה. בארץ, אם שחקן צוחק לפני משחק, הוא נחשב ללא רציני. אין שום בסיס לטענה הזאת".
הלל, תושב שכונת עלייה בכפר סבא, החל את דרכו בקבוצת הבוגרים המקומית בגיל 17, בהדרכתו של המאמן דרור קשטן. בהמשך שיחק בשמשון תל אביב. פציעה שעבר בגיל 32 חייבה אותו לפרוש ממשחק פעיל. לאחר מכן התמחה בכדורגל ברזילאי וב-18 השנים האחרונות הוא משמש יועץ לכדורגלנים. כיום הוא היועץ המנטלי של מ.ס. אשדוד.
"חברים שלי מספרים שהייתי קואצ'ר עוד כשהייתי שחקן", הוא מספר. "את הקואצ'ינג המקצועי
באותה תקופה מקצוע הקואצ'ר לא היה מוכר בארץ ולא ממש הבנתי שאני עוסק בכך. נפל לי האסימון אחרי שישבתי עם חבר לעבודה והוא הסביר לי שמה שאני עושה זה בעצם קואצ'ינג. באותה תקופה פוטרתי מהעבודה שלי בעיריית תל אביב, והחלטתי לעסוק בקואצ'ינג לפרנסתי. היום, ברוך השם, אני עובד עם הרבה שחקנים בכירים".
בשביל מה שחקנים צריכים בכלל יועץ מנטלי?
"שחקני כדורגל מתאמנים פיזית, אבל שוכחים את הצד המנטלי. אני שמח מאוד על ההזדמנות להקנות להם חשיבה חדשה שתפרה אותם ותשפר את הביצועים שלהם על הדשא. אני מצליח להגיע עם השחקנים למקומות הכי עמוקים. הכול תלוי באינטראקציה שלי עם השחקן".
המוטו העיקרי שלו כקואצ'ר הוא: אם אתה אדם שמח, תעלה למגרש שמח. "כדורגל זאת אמנות, ואמנות באה מאהבה", הוא מסביר. "קח לדוגמה את נבחרת ברזיל. רומאריו, שהוא חבר יקר שלי, מספר לי שכמעט כל השחקנים יודעים לנגן על כלי נגינה, וזה מה שהם עושים בחדר ההלבשה. הם מנגנים, רוקדים ושרים. זאת הדרך שלהם להשתחרר לפני משחק.
"החלטתי לעזוב את תחום האימון המקצועי כי אף אחד לא הבין את דרך העבודה שלי. אצלי, 5 דקות לפני שהקבוצה עלתה למגרש, נהגנו לספר בדיחות, והם עלו על כר הדשא רגע אחרי ששמעו את הבדיחה הכי מצחיקה. בארץ מה שאני רואה זה מאמנים לחוצים שמשדרים לחץ לשחקנים".
איך אתה מעריך את היכולות של השחקנים הישראלים?
"בכדורגל הישראלי יש בעיה בתחום ההתנהלות והחינוך של השחקנים. רבים מהשחקנים שבאים אליי כועסים על המאמן. כשאני שואל אותם אם הם אי פעם הכירו תודה למאמן שלהם על כך שנתן להם לשחק, הם מתוודים שלא, ומסבירים שנראה להם מובן מאליו שהם צריכים לשחק. החינוך לספורט צריך להשתנות באמצעות חשיבה מנטלית נכונה".
תסביר.
"צריך לעבוד עם שחקנים באופן אישי ולתרגל איתם שוב ושוב חשיבה מנטלית נכונה כדי שיגיעו למצב שבו הם יהיו רגועים בקבלת ההחלטות שלהם על כר הדשא. אם השחקן לא זוכר את האימון, הוא לא לומד כלום. שחקנים עוברים אימון אחר אימון, ולא לומדים כלום. הם מתאמנים פיזית ושוכחים להתאמן גם בחשיבה שלהם. הם צריכים לנתח את האימון ולראות כיצד הם השתפרו בעקבותיו".
איזה מאמן עובד על פי העקרונות האלה?
"אלי גוטמן (מאמן נבחרת ישראל ובעבר מאמן הפועל תל אביב) הוא מאמן מצליח, כי השחקנים שלו מחויבים לשנן השכם וערב את הדברים שהוא מלמד אותם. הם יודעים בדיוק איפה לעמוד באימון ולפי איזו שיטה הם צריכים לשחק".
דרכו של הלל החלה בהפועל כפר סבא, שם שיחק שבע שנים במדי הבוגרים, מגיל 17. בהמשך שיחק שמונה שנים בשמשון תל אביב. "כשהייתי שחקן, לא עניין אותי נגד מי משחקים, רק רציתי ליהנות מהמשחק עצמו שכל כך אהבתי. מרוב אהבתי לכדורגל, היו ימים ששיחקתי שלוש שעות קט-רגל ביום שישי במגרש הקטן בשיכון עליה, יחף, 24 שעות לפני משחק של כפר סבא".
זה לא הפריע לך לשחק אחר כך?
"אני זוכר שדרור קשטן שאימן אותי אז היה מגיע מדי פעם לבדוק אותי. הכול אז היה מאהבה למשחק. עוד לפני שהתחלתי לשחק בבוגרים אהבתי כדורגל. בגיל 15 עליתי לקבוצת הנוער. יאיר לויטה, היו"ר האגדי של הקבוצה, הגיע במיוחד אליי הביתה, לשיכון עליה, כדי להסביר לי כמה הכדורגל יכול לתרום לי. בזכות הביקור הזה פתחתי בקריירה של כדורגלן".
מה היה השיא בקריירה שלך?
"הזכייה באליפות ובגביע יחד עם כפר סבא. שיחקתי שלוש פעמים בנבחרת ישראל. לצערי נפצעתי קשה בברך, והפציעה הזאת אילצה אותי לפרוש בגיל 32. הייתי ממשיך לשחק עוד ועוד אם הפציעה לא הייתה משביתה אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם