ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

ווינרית בנשמה: כוכבת ליגת "מאמאנט" ניצחה את הסרטן

רחל אזולאי, כוכבת ליגת הכדורשת "מאמאנט" בכפר סבא, מספרת על ההתמודדות עם מחלת הסרטן והתמיכה שקיבלה מהקבוצה. "החברות לקבוצה לא עזבו אותי לדקה. אם לא הן, אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם המחלה"

רחל אזולאי (42), תושבת כפר סבא, היא ווינרית שלא יודעת מה זה להפסיד. היא מככבת בליגת מאמאנט (ליגת אימהות בכדורשת), שם צברה בשש השנים האחרונות עשרות ניצחונות, אבל הניצחון הגדול שלה היה מחוץ למגרש – על מחלת הסרטן.

אזולאי, סייעת בגן ילדים, היא אם חד הורית שמגדלת לבדה את בנה תמיר (20). לפני כחצי שנה גילתה שהיא חולה במחלת הסרטן והחיים הקשים ממילא הפכו למשימה כמעט בלתי אפשרית.

הדבר הראשון שעשתה כשגילתה את המחלה היה להרים טלפון לחברותיה בקבוצה, שמאותו רגע לא עזבו אותה. "כשהייתי בבית החולים ימים על גבי ימים תמיד הייתה שם מישהי שהחזיקה לי את היד", היא מספרת בהתרגשות. "בפעם הראשונה שנכנסתי לבית החולים הן אפילו הגיעו לפניי. אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם המחלה בלי התמיכה שלהם".

האמנת שתנצחי את הסרטן?
"אני לא אגיד שלא היה קשה ושלא בכיתי כל לילה, אבל אני יודעת שהמצב יכול היה להיות הרבה יותר קשה אם הייתי לבד. למזלי, הבנות אף פעם לא נתנו לי להיות עצובה ולא נתנו למצב הרוח שלי להידרדר.

"גם כאשר הן נסעו בקיץ לספורטיאדה והיה ברור שאני לא יכולה לשחק, הן הצליחו לסדר לי לנסוע איתן. אני חושבת שזה היה הרגע שהרים אותי מהמצב שהייתי בו וגרם לי להבין מה הדברים החשובים בחיים".

קשה לך עכשיו כשאת מחוץ למגרשים?
"מאוד. אני לא מתאמנת ולא משחקת, אבל אני תמיד שם כדי להיות שם, עוזרת להן במה שצריך. אם זה לשפוט, לעודד או להביא מים ופירות אחרי המשחק. לאט, לאט אני מתקדמת ואני בטוחה שעוד אחזור. אני לא אוותר על הבנות האלה בחיים".

את כל הזמן מדברת על לתת ולעזור, את צוחקת ושמחה, איך מחזיקים מעמד?
"זה אופי, אני כזאת. אני אוהבת לשמוח ואוהבת לתת ולעזור. הבן שלי משרת בנח"ל. אני תמיד נוסעת אליהם לבסיס כשאפשר ועוזרת להם. הכינוי שקיבלתי שם הוא 'אימי הגנרלית'. זה האופי שלי. הכי כיף בתקופה קשה לדעת שיש גם אנשים שמוכנים לעזור לך".

איך עברת את התקופה אחרי הגיוס של תמיר?
"היה לי קשה שהוא הלך לקרבי. הוא ביקש ממני לחתום על הסכמה כי הוא בן יחיד וזה לא היה פשוט. עכשיו כשהוא כל הזמן בצבא אני באמת לבד, אבל מה שיפה זה שאני אף פעם לא לבד כי תמיד יש לי את החברות מהכדורשת שממלאות לי את הזמן".

נוסף לכל העיסוקים את גם מתנדבת בבית חולים. איך הגעת לזה?
"לפני כמה חודשים החלטתי שאני רוצה להתנדב ולתרום לקהילה. אחרי שעוברים מחלה קשה רוצים להרגיש שעוזרים בחזרה. חברה שלי, שהיא רופאה בבית חולים מאיר, הציעה לי לבוא להתנדב בפגיה.

באותו רגע הבנתי שזה הדבר בשבילי. אחרי שהסירו לי את הרחם בניתוח והבטן נשארה ריקה הרגשתי שאני צריכה משהו שימלא את החור הזה, והתינוקות בפגיה עושים לי את זה בגדול".

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...