ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

כתוב בעור: כזאת לוחמת למען בע"ח עוד לא ראיתם

יש אנשים שמתנדבים למען בעלי חיים ויש את טל יוז-גלבוע מרעננה, שהולכת כמה צעדים רחוק יותר: היא מקעקעת על גופה כתובות המטיפות לאורח חיים טבעוני

טל יוז-גלבוע מרעננה היא ההוכחה לכך שלא רק כלבים הם החברים הכי טובים של האדם. גם האדם יכול להיות החבר הכי טוב של הכלב.

היא לוחמת עיקשת למען זכויות בעלי חיים וקעקעה על גופה את כל השקפת עולמה:The world will not be destroyed by those who do evil but by those who watch them without doing anything (העולם לא ייהרס על ידי אלה שעושים רע, אלא על ידי אלה שמסתכלים עליהם ולא עושים דבר).

"אני רוצה לצעוק את זעקתם של מיליארדי בעלי החיים", היא אומרת. "נמאס לי מהצביעות של אנשים שמלטפים את הכלב הפרטי שלהם ביד אחת ובשנייה אוכלים פולקע של עוף. זה לא מוסרי ולא אנושי. אתה רוצה להיות בן אדם? תפסיק לאכול חיות. מבחינתי, הכול מתחיל ונגמר בצלחת".

יוז-גלבוע (33), נשואה ואם לשלוש בנות, נולדה ברעננה ותמיד גידלה בעלי חיים בביתה. "החמלה הייתה תמיד חלק מהמשפחה שלנו", היא אומרת משועשעת ומתארת את הפרדוקס שהחל לחלחל לתודעתה כבר אז. "היינו קונים כלב גזעי ומיוחס עם תעודות, ומנגד מביאים הביתה חיות עזובות מהרחוב. לא הינו קונים מוצרים שנוסו על בעלי חיים אבל אכלנו בשר כאילו אין מחר".

בגיל 7 החלה להתנדב בצער בעלי חיים ברעננה והייתה עוברת מדלת לדלת כדי להתרים למען בעלי החיים. בכל שבת הייתה הולכת באופן עצמאי להתנדב בכלבייה העירונית, עד היום שבו גילתה שהמיתו את אחד הכלבים. "לקחתי את זה קשה מאוד והחלטתי לקחת פסק זמן מהכלבייה".

האהבה לבעלי חיים לא דעכה, אבל לקח לה זמן להיפטר מההרגל לאכול בשר. בתום שירותה הצבאי כקצינת ת"ש היא נישאה לספר שלה ערן ולאחר לידת בנותיה חיפשה משרה חלקית. וכך הגיעה לעבוד כמדריכה במרכז רבייה של עופות בשרון.

"אני זוכרת שהפריע לי שאנחנו צריכים לעטוף את הנעליים שלנו בשקיות ניילון כשנכנסנו למדגרה, כעסתי שזה מזהם את הסביבה", היא נזכרת. "היום משעשע אותי שחשבתי על איכות הסביבה וחזרתי הביתה לאכול בשר".

לימים למדה בווינגייט והפכה למדריכת ספורט בקאנטרי בכפר סבא. כיום היא מתנדבת בעמותת "חברים לחיים", שמצילה ומשקמת עשרות כלבים שאמורים להישלח להמתה,

ובימי שלישי, באופן קבוע, היא מתנדבת בכלבייה בגליל ים, שם היא מטיילת עם הכלבים ומסייעת בניקוי הכלובים.

בשל אהבתה הרבה לבעלי חיים, היא משיקה בימים אלו קמפיין בפייסבוק לעיקור כלבים ללא בית. "לא יכול להיות שנותנים לבעלי חיים להתרבות בצורה טבעית מצד אחד ומצד שני אין משאבים לטפל בהם. עשרות מהם ננטשים, מומתים או נדרסים ולאף אחד זה לא אכפת".

יוז-גלבוע מגדלת בביתה שני כלבים ושני חתולים, וכולם, כפי שהיא מעידה, ישנים יחד איתה ועם בעלה במיטה זוגית אחת. מחוץ לביתה ניצבות קערת מזון לחתולים וכלבים משוטטים, ועל הקיר בפייסבוק שלה מתנוססות תמונות מהפגנות שבהן השתתפה וכן סרטונים מיו-טיוב על התעללות בבעלי חיים.

היא מדברת בשלווה ובנועם עד שאנחנו מתחילות להיכנס לנושא הטבעונות, אז הופך טון הדיבור שלה לתקיף וחד-משמעי. הפשע הגדול ביותר של האנושות, לדעתה, הוא האדישות של בני האדם מול הטבח שנעשה בחיות.

"שחיטת פרות בלי הרדמה, פיטום תרנגולות במזון ובהורמוני גדילה והפרדת עגלים בני יומם מאמהותיהם הם אכזריות לשמה ולא אתן לזה להמשיך", היא מבטיחה. "את יודעת שמייצרים זנים של כבשים שכמות הצמר שלהם גדולה פי 7 מהכמות הנורמלית והם מסתובבים כל הקיץ עד הגז עם כמות הצמר הזאת עליהם כדי שאנחנו נוכל ללבוש סוודר? זה נשמע לך נורמלי? לי לא".

יוז-גלבוע מספרת שהמעבר שלה לצמחונות החל לפני שלוש שנים כשהתוודעה לעולם הטבעונות בפייסבוק. בהתחלה הגיעה להפגנות לסגירת חוות מזור (שעורכת ניסויים בקופים), בהמשך קראה חומר על הניסויים בבעלי החיים ועל התנאים שבהם הם מוחזקים.

"החלטתי שאם אני לוקחת חלק בעוולה בסדר גודל כזה זה חייב לפחות להגיע מתוך מקום של ידע ומודעות", היא מספרת. "הרגשתי שחייבת לפחות להיות לי היושרה להסתכל על זה בעיניים פקוחות ולהבין את ממדי התופעה ואת השלכותיה".

החשיפה לסרטונים ולמידע הפכה את המעבר לצמחונות לבלתי נמנע עבור יוז-גלבוע ומשפחתה, שחשו כי שק רגשות האשם בשל אכילת בעלי חיים רק הולך ותופח. "הרגשתי שאין חצאי דרכים או עיגולי פינות וזמן קצר אחרי שהפכנו לצמחונים גם הפסקנו לצרוך מוצרי חלב וביצים".

מה הכי מקומם אותך?
"מעצבנת אותי צביעות של אנשים שמצד אחד מתרעמים על צדק חברתי ועל זה שאין להם כסף לקנות סושי ומצד אחר, בשתיקה ובאפטיה, נותנים יד להתאכזרות כלפי בעלי חיים. איזה צדק זה? או אלה שנלחמים נגד ניסויים בבעלי החיים, אבל ממשיכים לאכול בשר. למה פרה שווה פחות מקוף? אני אומרת ש'חיה ותן לחיות' זה טוב ויפה, אבל אנשים לא מיישמים את זה בשטח".

באותה נשימה היא אומרת שהיא לא נקייה מאשמה. "אני באתי משם. עד לפני שנתיים לא הייתי אוכלת כבד אווז באופן הפגנתני, אבל הולכת לעשות על האש כל שבת שנייה עם החבר'ה. היום זה נראה לי בלתי נתפס הפרדוקס הזה. סבל הוא סבל הוא סבל".

ומה לגבי עניין המארג החברתי, שרשרת המזון, דרווין?
"זה בולשיט", היא אומרת והופכת תקיפה יותר ככל שמתקדמת השיחה. "לאנוס פרות בברוטאליות פעמיים בשנה על ידי הזרעה מלאכותית, לגרום להן לגודש חלב מטורף כדי שייצרו פי שבעה מכמות החלב שהיו מייצרות לולא ההתערבות; לשכן אותן בתנאי מחיה מחפירים כדי שלנו יהיה יותר בשר לאכול, זה לא שרשרת המזון. אלה המיתוסים שאנחנו חיים על פי הם. חונכנו ככה ואנחנו לא טורחים לאמת את הדברים ולבדוק אם הם עדיין מתאימים לנו".

יוז-גלבוע טוענת כי מבחינה בריאותית הזרחן במוצרי החלב גורם לבריחת סידן ולבעיות נשימתיות ואחרות. "אף בעל חיים לא ממשיך לצרוך חלב לאחר תקופת הינקות", היא אומרת. "לא סתם עלתה כמות התחלואה בעידן שלנו, יש מחקרים שמקשרים בבירור בין סרטן והתקפי לב לבין אכילת עוף מועשר בהורמונים ובאנטיביוטיקה, אבל לאף אחד אין אינטרס לנופף בנתונים האלה כי תעשיית המזון היא תעשייה רווחית ויש לה אינטרס להרדים אותנו".

יוז-גלבוע מספרת כי כל חייה סבלה מאנמיה ומאז שהפכה טבעונית היא ערנית וויטאלית וגם ערכי ההמוגלובין בגופה השתפרו. "הרווח הגדול ביותר שלי מכל הסיפור הוא ששק רגשות האשמה שרבץ עליי ירד וזה כבר שיפור משמעותי", היא אומרת. "נכון, שילמתי מחיר על הטבעונות שלי. אני כבר לא נפגשת עם החברים שעושים על האש כל שבת, כי אין לי עניין לקחת חלק בטקסי התאוותנות האלה. קשה לי בארוחות משפחתיות כשמוגשות מנות בשריות וכל פעם מחדש נפתח דיון סביב העניין".

כמו כן, היא מספרת כי פינות ליטוף וגני חיות או רכיבה על סוסים הם לגמרי מחוץ לתחום הבילויים של משפחתה. "ידעת שרוב האפרוחים בפינות הליטוף לא שורדים את היום? רובם מקבלים התקף לב ומתים מפחד וזה כדי שילדים זבי חוטם יוכלו להפיג את השיעמום שלהם".

ומה לגבי הילדות שלך, איך הן מקבלות את השינוי?
"הגדולות, בנות 7 ו-10, הן חלק מהתהליך. הקטנה, בת 3, נולדה למציאות הזאת. אני לא חושפת בפניהן דברים אכזריים מדי אך בהחלט לוקחת אותן לרפתות כדי שיראו את תנאי הכליאה הקשים של העגלים ולוקחת אותן איתי להפגנות. בשבוע שעבר הגיעה לכיתה של בתה הקטנה רופאת שיניים שהסבירה איך מצחצחים שיניים ונתנה לכל ילד משחת קולגייט לקחת הביתה. היא החזירה את המשחה למורה ואמרה שזה נוסה על בעלי חיים".

את מודעת לזה שזה עלול להיתפס קיצוני?
"אני ממש לא מרגישה שזה קיצוני. קשה לי מאוד עם אנשים שחיים על חשבון ניצול ופגיעה ביצור אחר לתועלתם האישית. יש שפע מזון ואינסוף תחליפים שאפשר לאכול וליהנות מהם בלי לפגוע באחר. חונכנו לתוך החשיבה שרצח או אונס של בעלי חיים הם הרבה פחות אכזריים מאותן עוולות כלפי בני אדם, אבל אני חיה לפי התפיסה שלא משנה אם בעל החיים יכול לדבר או לחשוב, משנה אם הוא יכול לסבול, ובעלי החיים סובלים בגללנו".

בזה אחר זה מנפצת יוז-גלבוע את הדעות השגויות לטענתה לגבי הטבעונות ואומרת כי "גם מבחינה בריאותית מחקרים מדעיים מוכיחים שהגוף שלנו מפתח חסינות לאנטיביוטיקה הקיימת בכמויות גדולות בבשר ובעוף".

את לא חוסכת מחברייך לפייסבוק גם סטטוסים מזעזעים במיוחד, זה חלק מהאג'נדה?
"אין אג'נדה, זה העניין. אני מרגישה שאני לא יכולה לשתוק יותר. זו החובה המוסרית שלי וזו השליחות שלי, להיות פה למיליארדי בעלי חיים שלא יכולים לעשות את זה. אני לוקחת על עצמי לצעוק את הצעקה שלהם".

מה המטרה הבאה שלך?
"הייתי רוצה שיקרה בנושא בעלי החיים מה שקרה בזמנו עם הסיגריות. הגברת התודעה והחשיפה של נזקי העישון גרמה לאנשים להפסיק לעשן והעלתה את המודעות לגבי עישון פסיבי. הייתי רוצה שאנשים יצרכו פחות בשר ויפסיקו להזין את מרחץ הדמים הזה".

זה לא תמים מדי לחשוב שאת יכולה לגרום לשינוי הזה?
"נכון שלא רק בגללי יפסיקו לשחוט פרות, אבל אל תשכחי שפעם היה צמחוני אחד בעולם - הבל - וכיום יש 60 מיליון צמחונים. גנדי היה אומר: 'היה אתה השינוי שאתה רוצה בעולם. אז זה השינוי שאני רוצה להיות".

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...