ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

יעקב טומרקין חולם על מדליה אולימפית וגם על אהבה

בעוד חצי שנה ייכנס יעקב טומרקין לבריכה בלונדון בתקווה להביא לנו מדליה אולימפית. עד אז הוא מחפש אהבה: "אם יש מישהי שמבינה שהיא לא תהייה במקום הראשון בסדר העדיפויות שלי, היא בהחלט מוזמנת לפנות אליי בפייסבוק ולדבר"

זה כבר ריטואל קבוע: בכל בוקר יעקב טומרקין מגיע אל שפת הבריכה במכון וינגייט, עומד מולה, ואז מתמודד מול האויב הגדול ביותר שלו: הקור של המים. בימי החורף הקרים, הבעיה בולטת במיוחד: הוא מביט על המים השלווים של הבריכה, בידיעה ברורה שהם ירגישו כמו קרח על בשרו בעוד כמה שניות, וחוכך בדעתו האם לקפוץ פנימה, או לוותר רק הפעם הזאת.

אבל במאבקים האלה, המוח תמיד מנצח את הרגש, והוא מזנק ומתחיל עוד אימון שחייה, לקראת המטרה הגדולה של חייו. "זו סיטואציה מוזרה, במיוחד בחורף", אומר טומרקין. "בחוץ עדיין קר, ואני צריך לקפוץ למים. אבל אחרי שאני כבר נמצא בתוך המים, הכל עובר ואי אפשר להוציא אותי".

רוב בני הנוער נמצאים בשינה עמוקה כאשר השעון מצביע על חמש וחצי בבוקר. השעון המעורר שלהם אפילו לא מתקרב לשעה שבה הוא אמור לצלצל, וגם אז הם יוצאים מהמיטה מטושטשים ובעצלתיים, בדרך לשטוף פנים. אבל לטומרקין (20) הייתה תקופת נעורים אחרת לחלוטין.

מאז שהיה בכיתה ח' ועד לסיום התיכון, כאשר השעון הראה 05:30 הוא בדיוק זינק לתוך הבריכה במתחם האימונים בווינגייט. לוח הזמנים שלו כלל אימון בוקר של שעתיים, שהסתיים בשעה שבע וחצי, כדי שיספיק להגיע ללימודים בבית הספר וחלילה לא יחמיץ את תחילתו של השיעור הראשון.

מאז שסיים את הלימודים והתגייס לצבא, על תקן ספורטאי מצטיין, הלו"ז שלו התגמש מעט. עכשיו הוא כבר לא צריך לקום מוקדם ללימודים, והוא יכול להרשות לעצמו לקום יותר מאוחר. כמה יותר מאוחר? לא הרבה: בכל בוקר בשש וחצי הוא כבר על שפת הבריכה, מתחיל באימון.

האימונים האלה, למרות הקור, משתלמים לו ומביאים לו הישגים רבים. הנה רשימה חלקים של התארים שלו: אלוף ישראל, שיאן ישראל במשחה ל-200 מטר גב, אלוף אירופה לנוער, סגן אלוף אולימפי לנוער ועוד.

לארץ הוא עלה מרוסיה, יחד עם הוריו, כשהיה בן שנה. משפחת טומרקין השתקעה באשדוד, ויעקב הקטן – המכונה יאשה על ידי חבריו – תמיד אהב את חוף הים. הוא ביקש מאמא מרינה שתרשום אותו לחוג שחייה, וכבר מגיל צעיר הוא הבין שזו האהבה האמיתית שלו.

כשהגיע לגיל 13, תלמיד כיתה ז', השתתף טומרקין באליפות ישראל בשחייה. מאמן השחייה ליאוניד קאופמן צפה בו, ומיד זיהה את הפוטנציאל והציע לו להצטרף לפנימיית המחוננים של הוועד האולימפי במכון וינגייט. יעקב הסתייג, אבל דווקא לאמא שלו קסמה יותר ההזדמנות שעמדה בפני בנה. היא שכנעה, הוא התרצה – ומאז הכל היסטוריה.

יעקב התקשה בתחילה להתרגל

למשטר הקשה בפנימייה: תזונה נכונה, שעת כיבוי אורות, אימונים מפרכים בכל יום ועוד. אבל ככל שראה את ההתקדמות של עצמו בשחייה, הוא הבין שזה אכן המקום בשבילו. כשגם התארים הארציים והבינלאומיים התחילו להגיע, טומרקין הבין שהוא הולך לעשות מהתחביב שלו קריירה גדולה.

לצורך העניין, הוא נאלץ להזניח תחומים רבים אחרים בחייו. את הלימודים הוא אומנם המשיך עד היום, אבל לא הצטיין יותר מדי. גם על זוגיות הוא ויתר, כמעט לחלוטין. "הייתי מסיים את היום אימונים בשעה שמונה בערב, ובעשר וחצי כבר יש כיבוי אורות", הוא מסביר. "זה מותיר בסך הכל שעתיים וחצי לחיים אישיים וגם ללימודים ביחד".

אף פעם לא הייתה לך חברה?
"הייתה לי חברה כשלמדתי בכיתה י"ב, שזה היה לפני שנתיים. מאז אני רווק. אני חושב שזה בעיקר כי אין לי ממש זמן. אני לא רוצה להיות עם מישהי שאני לא יכול להשקיע בה. כמו שאני לא הייתי רוצה חברה שלא יהיה לה זמן להיות ביחד איתי, אז גם ההיפך הוא הנכון.

"אני לא מכיר הרבה בחורות שירצו שהגבר שלהן ישים אותן במקום השני. אבל אין מה לעשות: אצלי השחייה נמצאת במקום הראשון. יש לי כל הזמן מחשבות על תחרויות, אני גם הרבה זמן בחו"ל. מי תרצה לצאת איתי עם נתוני פתיחה כאלה?".

ואתה היית רוצה?
"כמובן שאני הייתי רוצה זוגיות. יש לי גם קצת תסכול מהעניין הזה. אבל אני מודע להקרבה הזאת שאני צריך לתת בשביל השחייה, ואני מקבל אותה בהבנה. אבל אם יש מישהי שמבינה שהיא לא תהיה במקום הראשון, אז היא מאוד מוזמנת לפנות אליי בפייסבוק. אני פשוט לא מחפש מישהי בכוח".

לפני כשנה התגייס טומרקין לצה"ל ומיד זכה למעמד הנחשק של ספורטאי מצטיין, המאפשר לו לשלב בין השירות הצבאי לאימונים לקראת האולימפיאדה. לאחר הטירונות הוא הוצב כעובד כללי בבסיס חיל האוויר שבשדה דב, הממוקם בצפון תל אביב. לבסיס הוא מגיע פעם בשבוע, פחות או יותר, וגם זה יותר כדי להראות נוכחות מאשר כדי לעשות עבודה כלשהי.

"בהתחלה עוד רצו שאני אהיה נהג, אבל אמרתי להם שאין מצב", הוא אומר, "כי לנהגים אין זמן לאימונים. לצערי, אין לי זמן להקדיש לצבא. זה לא שחס וחלילה אני לא רוצה לתרום, פשוט שהלו"ז שלי נורא צפוף. היה לי מאוד חשוב להתגייס, כי זה משהו שלדעתי כולם חייבים לעשות, אבל במקרה שלי – אין לי אפשרות לעשות שירות רציני ועדיין להוציא תוצאות טובות בבריכה".

למרות שהוא כמעט ולא נמצא בבסיס, צה"ל דווקא נהנה לחבק אותו. לפני כחצי שנה הזמינו אותו ליום ספורט של חיל האוויר, והוא השתתף במקצה שחייה לראווה. "בסיום אותו היום, מפקד חיל האוויר, אלוף עידן נחושתן, העניק לי תעודת הוקרה", מספר טומרקין, "וזה היה נחמד לדעת ששם מעריכים אותי".

ישראל, כידוע, רחוקה מאוד מלהיות מעצמה אולימפית. את מספר המדליות הכולל שזכתה בהן מדינת היהודים אפשר לספור על שתי ידיים. אף מדליה אולימפית ישראלית לא הגיעה מהבריכה.

טומרקין אומנם מאמין בעצמו, ובטוח שביום מן הימים הוא יעשה את ההיסטוריה, אבל מעדיף שלא לצאת בהצהרות בומבסטיות. "הכי גבוה שהשגנו עד היום בשחייה, היה מקום שישי באליפות העולם, עם גל נבו", הוא מזכיר. "יש את האמריקאים, את הסינים ואת האירופאים, שהם חזקים מאוד בשחייה. ייקח עוד לא מעט זמן עד שנדביק מהם את הפער".

 

עוד כמעט חצי שנה נותרה עד להדלקת הלפיד באצטדיון האולימפי של לונדון, שתסמן את תחילת המשחקים האולימפיים, אבל טומרקין כבר מפנטז על הרגע ההוא. "אני בכלל לא בטוח שאצעד בטקס הפתיחה", הוא אומר באכזבת מה, "כי בדרך כלל התחרויות של השחייה הן למחרת הטקס.

"אבל אם כן, אני אהיה מאותם ספורטאים שמסתובבים עם מצלמת וידאו ומתעדים את הכל. זה לא מעמד שיש כל יום, אז אני ארצה מזכרת, שיהיה לי מה להראות לילדים ולנכדים. אני מאוד מחכה כבר להגעה לכפר האולימפי. שמעתי מאנשים שכבר היו באולימפיאדות קודמות שהמתקנים שם הם ברמות גבוהות מאוד, ושפתאום יש לך מתחת לחדר סניף ענק וחינמי של מקדונלד'ס. אבל אלה הדברים הפחות מעניינים. אחרי שאני אסיים את המשחים, אני הכי רוצה להיות באולם הכדורסל".

דווקא כדורסל?
"כן. אני רוצה לראות משחקים של ה'דרים טים' (נבחרת הכדורסל של ארצות הברית, ל"א). לראות את כל שחקני ה-NBA, זו בטוח תהיה חוויה. אני אישית הכי מחכה להיתקל בחדר אוכל האולימפי בקובי בראיינט. בטוח תצא מזה תמונה".

הוא מודל לחיקוי בשבילך?
"לא ממש. אני דווקא מאוד מעריך את לאנס ארמסטרונג. תמיד כשקשה לי, אני נזכר במה שקראתי בספרים שלו על האמונה בעצמו, ועל החיים הספורטיביים למרות כל הקשיים. זה מה שנותן הרבה כוח להמשך. תמיד כשאני חושב שלי יש קשיים, אני נזכר בו ומבין שאפשר להתגבר על הכל".

לצד ההכנות לקראת האולימפיאדה, עסוק כרגע טומרקין בלימודי אנגלית. בעוד שנתיים, כשיסיים את חובו לצה"ל, הוא מתכוון לטוס לארצות הברית, למשך שלוש שנים, וללמוד באחד המוסדות האקדמיים שם, כדי ליהנות גם מהמתקנים האולימפיים המתקדמים שלהם.

"אני לומד כרגע לפסיכומטרי האמריקאי, וזה לא קל בכלל", הוא מתלונן. "אני לומד מילים שאני בספק אם הרוב המכריע של האמריקאים מכיר. אני מקווה להתקבל לאחד המוסדות של קליפורניה. אני רוצה להתמקצע כמה שיותר בתחום השחייה, ואמריקה היא המקום בשביל זה. כמובן שאני אמשיך לייצג את ישראל בתחרויות הגדולות, ובמקביל איהנה ממלגת לימודים מלאה כי אני אייצג את המוסד בתחרויות פנימיות".

בשלוש השנים המתוכננות באמריקה מקווה טומרקין לשפר את יכולותיו עד כדי כך שמדליית זהב באולימפיאדת 2016, שתתקיים בריו דה ז'נרו, תהיה בהישג יד מבחינתו. "אולימפיאדת לונדון היא תחנה בדרך לברזיל", הוא אומר. "זו הולכת להיות האולימפיאדה הראשונה שלי, ובריו אני כבר אהיה יותר מנוסה. אני גם אגיע לשם בגיל 24, שנחשב לגיל שבו שחיינים מגיעים לשיא שלהם".

לא קל להיות ספורטאי אולימפי. התמיכה הכספית מהוועד האולימפי היא רק 5,000 שקלים. טיפה בים לעומת המשכורות שמקבלים שחקנים בינוניים בליגות הנמוכות בכדורגל הישראלי. בדרך כלל צריכים הספורטאים האולימפיים לכתת רגליהם אצל כל מיני ספונסרים, כדי שיתנו להם חסות כלשהי. לטומרקין היה קצת יותר מזל.

לפני כשנתיים ביקשו לעניין את איש העסקים יעקב שחר, הבעלים של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה, בתמיכה בטומרקין, שהיה אז די אנונימי. שחר נפגש עם הנער, והתרשם עמוקות. הוא העניק לו תמיכה חודשית קבועה, ולאחרונה גם רכב צמוד מסוג הונדה סיוויק ההיברידית.

"אני מרגיש מספיק פתוח איתו אפילו בשביל לקרוא לו יענקל'ה", מספר טומרקין על הקשר המיוחד. "חשוב לי להגיד שהוא בנאדם רגוע. לא כמו הבנאדם העצבני שרואים כשהטלוויזיה מתמקדת  עליו במשחקים של חיפה העונה. הוא גם הזמין אותי למשחק מוקדמות ליגת האלופות שהיה העונה לחיפה, מול גנק. אני מדבר איתו בכל כמה שבועות ומעדכן אותו מה קורה איתי, ואילו הישגים השגתי. אני גם מאמין שהוא יגיע לראות אותי בלונדון".

גם עיריית אשדוד החליטה לקחת חסות על טומרקין, והחל מהחודש הקרוב, הוא אמור לקבל מלגה קבועה, בעקבות יוזמה של כדורגלן העבר אלון חזן.

"אני שמח לדעת שבעיר שבה גדלתי כן מעריכים ספורטאים וכן מבינים את החשיבות שיש לתמיכה בספורטאים אולימפיים", הוא אומר. "אלון (חזן) אמר לי שהוא לא רוצה להיות מאלה שתומכים במישהו רק אחרי שההצלחה הגדולה באה, ושלכן הם תומכים בי עוד לפני האולימפיאדה".

טומרקין, 191 ס"מ של גוף שרירי, כבר זכה לקמפיין אופנה ראשון. היה זה מגזין האופנה היוקרתי "ווג איטליה" שביקש לצלם אותו. במגזין בחרו בו לייצג את הפנים של מדינת ישראל, בגיליון מיוחד שעסק בספורטאים. "עד לאותו הרגע, אני בכלל חשבתי ש'ווג' זה רק מותג של משקפיים, ולא הבנתי כל כך מה היא רוצה ממני. לא ידעתי מה זה, והיא הייתה בשוק. אבל כשחזרתי לארץ הצטלמתי. היה קשה. אני מעדיף לשחות מאשר להצטלם, אבל אם תהיה הצעה לקמפיין בארץ, אני אשמח".

מה שבאמת מציק לטומרקין הוא הסיקור הדל שמקבל תחום השחייה בעיתונות הספורט בארץ. "אני רחוק מלהיות אחד שירוץ אחרי פרסום", הוא מבקש להבהיר. "לדוגמה, אני לא ממש רציתי לשים את המדליות על הצוואר כשנחתנו בנתב"ג אחרי האליפות בסינגפור. אבל כשהתקדמתי לאולם מקבלי הפנים, מהוועד האולימפי ביקשו שנשים אותן בשביל המצלמות שחיכו לנו.

"מבחינתי, הייתי שם אותן בתיק. אבל פשוט מתסכל לדעת שאין סיקור של הענף באופן כללי. אני רוצה שתהיה מודעות גם לשחייה ולגלישה, ולא רק שלושה-ארבעה חודשים לפני האולימפיאדה. שישדרו תחרויות בטלוויזיה, שהעיתונים יתנו יותר במה גם לתחום שהוא לא רק כדורגל או כדורסל".

נשמע שזה מאוד מציק לך.
"מעצבן אותי שחודשיים-שלושה לפני האולימפיאדה נזכרים בענפים האולימפיים. פתאום התקשורת מתעניינת בזה. מעצבן אותי לראות ידיעה ענקית של עמוד שלם על זה ששחקן כדורגל לא הגיע לאימון. את מי זה מעניין? אז הוא חולה, אז מה? וזה לא שאני לא אוהב את הענפיים האלה. אני כן. אבל צריך שיהיה איזון מסוים".

ומה לגבי יעדים? טומרקין מעדיף שלא להפציץ עם הצהרות על מדליות בצבע מסוים, אבל בכל זאת – נשמע מאוד אופטימי. "אם הגעתי לחצי הגמר באליפות העולם אז אין שום סיבה שלא אגיע לחצי הגמר גם באולימפיאדה", הוא אומר. "לדעתי, אני צריך להוריד שנייה וחצי בערך מהשיא שלי, כדי להגיע לגמר. זה לא יהיה קל בכלל, כי כל שנייה היא עולם ומלואו בשחייה. אני, למשל, הפסדתי מדליית זהב בסינגפור על שלוש מאיות השנייה. אבל אני לא מתרץ. היעד הוא חצי גמר, ולנסות אפילו להשיג את הגמר".

עם מי אתה נוסע לאולימפיאדה?
"אמא שלי נוסעת איתי. היא גם הגיעה לאולימפיאדת הנוער בסינגפור, ואני חושב שזה נתן לי יותר מוטיבציה. אומנם לא הסתכלתי לי עליה לפני המשחה, כי זה סתם היה מבלבל אותי, אבל הייתה לי פינה חמה בלב. צריך להבין שאמא מתרגשת פי עשרה יותר ממני, והיא כמובן מתכוונת להגיע גם ללונדון.

"שחיין העבר יואב ברוק הוא מנכ"ל איסתא ספורט היום. כשהוא שמע שאמא שלי מאוד רוצה להיות ביציעים בזמן השחייה שלי, הוא ישר הרים את הכפפה והבטיח לה טיסה וגם כרטיס כניסה למשחה. הסטטיסטיקה אומרת שכשהיא באה, אני שוחה מהר. אז בוא נקווה שזה יקרה גם הפעם".

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...