מהנדס העיר ב"ש לשעבר: "הפכנו לעיר של חנוונים"
האדריכל אלי ארמון, ששימש כמהנדס העיר באר שבע, אחראי על כמה מהפרויקטים הגדולים בישראל. על המצב בבירת הנגב אין לו מילים טובות: "מקימים פה מרכזי קניות בלי סוף וזה הופך אותנו לעיר של חנוונים". העירייה: "צר לנו שארמון לא מסוגל לפרגן לעבודות של לא פחות טובים ממנו"
ארמון נולד בצפון תל אביב, למד בתיכון היוקרתי אורט סינגלובסקי ובטכניון והתאהב בבאר שבע. בימיו של ראש העירייה יצחק רגר ז"ל, שימש כמהנדס העיר ונחשף לבעיות ולאתגרים שבבניית עיר. בימים אלה יש לו ביקורת על מה שקורה בבאר שבע. הכל מאהבה, הוא מדגיש.
המשרד של ארמון אדריכלים יושב ב"בית בלטק", בפאתי שכונה ג' בב"ש. למרות חללי העבודה הגדולים, המשרד נראה יותר כגלריה לאמנות, עם המון נגיעות של אבן מקומית, רקמה, עץ טבעי וזכוכית. ארמון (57) נראה צעיר לגילו ומוצא בסביבת העבודה השראה גדולה.
הוא מתחיל את יומו השכם בבוקר באימון של דניס הישרדות. אחרי העבודה, הוא נרגע בלימוד מחשבת ישראל. דיבורו מדוד, רהוט, יש לו יכולת נדירה לפשט ראיון, לצייר במילים את הנתונים הכי יבשים והכי אבסטרקטיים שבתחום עיסוקו. הנדסה עיצובית יכולה להיות משעממת מוות. ארמון, איכשהו, הופך אותה לשירה ואולי זה סודו. "אנשים באים והולכים, אבל השירה נשארת", הוא אומר.
"אתה רואה את הצילום על הקיר?", הוא שואל בפתיחת השיחה. "זהו צילום של האמן ליואניד פדרול, בו נראית קבוצת מטפסים מעפילה אל ראש הר מושלג. אם אחד מהם ייפול, הם לא יגיעו לפיסגה. ואני מרגיש שאני כל הזמן בדרך להעפיל אל הפיסגה.
"מתחת לצילום יש ספר תנ"ך, על מנת להזכיר לנו, שאנחנו לא הסמכות העליונה. אמר המהר"ל: 'היופי שבבריאה הוא הרוח שבחומר'. יש הבדל בין בריאה לבין יצירה: בריאה זה ליצור יש מאין. יצירה, זה ליצור יש מיש. המילה יצירה באה מהשורש י.צ.ר. זה אומר, לעסוק באחד הכוחות החזקים ביקום, אם לא החזק
בעיניו, האדריכלים באשר הם, ממשיכים את דרכו של בצלאל בן אורי, האמן המקראי המוזכר בספר
שמות כבונה המשכן. מעניין מה היה אומר בצלאל בן ארי על הקולגות שלו היום. במשרדו של ארמון עובד צוות של 15 בעלי מקצוע שונים.
"יש לי אדריכלית מהונגריה. יום אחד פרסמתי מודעת דרושים וכתבה לנו בחורה מבודפשט. היא עלתה לארץ בעקבות העבודה ובאה לחיות בבאר שבע. בעלה, שהוא רופא, נקלט כמתמחה בסורוקה. הבאתי שני אנשים מצויינים לבאר שבע. אני קורא לזה ציונות. יש לי עובדים שבאים ממרכז הארץ ברכבת, כל יום, ועובדים במשרד בבאר שבע.
"אתה יודע מה הבעיה בעיר? אין תעסוקה איכותית. אין עבודה לצעירים. בגלל זה הצעירים עוזבים. מקימים פה מרכזי קניות בלי סוף וזה הופך אותנו לעיר של חנוונים. איכפת לי ממה שקורה בבאר שבע. אני אומר את הדברים כי כואב לי, כי אני מאמין בעיר הזו".
בבאר שבע בונים מגדלי מגורים מפוארים. אלא, שלצעיר באר-שבעי אין סיכוי לקנות דירה במגדל כזה. המגדלים האלה מיועדים לבעלי הון, שמוכרים דירה במיתר או בעומר ובאים לבירת הנגב.
ארמון, לא חורה לך הפער הזה והעובדה שמשפחה שכירה בבאר שבע קורסת תחת הנטל של הוצאות הדיור?
"תראה, בנייה לגובה הכרחית. אבל, יש להתחשב בסביבה. לעולם אסור למבנה להציל צל על בית נמוך יותר, הנמצא בסביבתו. חייבים להתחשב בכך בתכנון עירוני. בנושא דיור בר השגה, זה אינו קשור למקצוע שלי. אני מבין את הבעיה וכואב אותה. אבל, הפתרון לדיור בר השגה חייב להיות ברמה הלאומית, בהחלטת ממשלה.
"אתה יודע מה חורה לי? חורה לי, שעושים לבאר שבע תהליך של מיתוג. מיליון וחצי שקלים בשביל למתג אותה כ'עיר המים'. האם עירו של אברהם אבינו צריכה מיתוג? האם מישהו צריך להדביק לנו כינוי? מה זה 'עיר המים'? צינורות צבעוניים"?
הביקורת שלך כנראה לא נאמרת בריק, עוד פחות משנתיים יש בחירות לעירייה. עושה רושם, שאתה מתכוון לרוץ לראשות עיריית באר שבע?
"לא. אתה יכול לצטט אותי. אני לא מתכוון לרוץ לעיריית באר שבע. אני אומר את הדברים מתוך כאב, מתוך ביקורת. אני תמיד גלוי ואומר את שעל לבי. ככה בחיים וככה בעבודה. אתה יודע, אני רואה מוסדות מרכזיים בעיר ואני יודע, שלא אדריכלים מקומיים תכננו אותם וזה כואב".
עם זאת, ארמון עצמו לא יכול להתלונן על קיפוח. כמה מעבודותיו מעטרות את בירת הנגב. למשל, תחנת הרכבת המרכזית של באר שבע. "זאת התחנה האחרונה, השער אל העיר, הקפדתי על שימוש במוטיבים של באר שבע: קשתות הגשר הטורקי, האבן החשופה. מכאן אתה יוצא אל באר שבע".
אכן, התחנה היא אחד המבנים היפים בעיר. שילוב של אבן, זכוכית ואור. לא מצועצעת. מינימאליסטית כמו רוב עבודותיו של ארמון. כמה חבל, שיוצאים מהמבנה ורואים את הכיעור של התחנה המרכזית, הנראית כמו 'לוקיישן' של סרט על ישראל השנייה בשנות ה-70', בטח כשיש המון לכלוכים מסביב.
הוא תכנן גם את מבנה "יד שרה" החדש, את בית הכנסת בבית הספר לקצינים של צה"ל, את תיכון מקיף עומר ועוד בניינים רבים. "במסגרת מעבר מחנות צה"ל לנגב, מתפנה שטח ענק בצריפין, בשטח שיפוטה של ראשון לציון. המקום הולך להפוך לשכונת מגורים, אותה אנחנו מתכננים. אני גר בנגב ומתכנן את המרכז".
רשימת הפרויקטים שעיצב משרדו ארוכה. "אם אני מחבר את סך כל השטחים שעיצבתי, הרי זה כמו עיר גדולה, 12 מיליון מ"ר, 200 אלף איש. נגיד, כמו לעצב מההתחלה את נתניה או את אשדוד. תכנון אורבני של רובעים שלמים במרכז הארץ. תכננו בית ספר ערבי בלוד, מבנה מעורר השראה בסגנון אנדלוסי; תחנת הרכבת וולפסון; בתי ספר ומתנ"סים; מבני מגורים לאברכים, בית עלמין. "אנחנו במשרד נגענו בכל אחד משלבי החיים וזה מרגש. אני אוהב להבין את החומר ולהיות מעורב בכל חלק מחלקי היצירה. אני לומד מבעלי המקצוע. במתכת למשל. מתכת זה דבר חי".
ארמון לא חוסך מאמצים ועורך פגישות רבות עם עובדי השטח, כדי ללמוד על האתגרים והבעיות ולהפיק לקחים. הוא מתכנן עכשיו את מחלף הרכבת הגדול בדרום, שימוקם בלוד. העיצוב שלו הוא אתגר הנדסי כמעט בלתי אפשרי: אי אפשר להביא למקום מנופים. אז הוא הולך להביא מסוקים במקום.
בשיטוטיו בעולם הוא מצא חומר עמיד, שהוא גם קל ביותר. לבנה חזקה כבטון יצוק, מבודדת, שאפשר לעשות איתה כל גימור אפשרי: ממראה אבן טבעית ועד לגימור קריסטלי. "יש כאן סוד מסחרי והוא החיבור בין האבן ללבנה, עשויה סיבי זכוכית. איך אתה גורם שהיא תראה כך בעוד מאה שנה. מצאתי גם פאנלים דמויי חלת דבש. חזקים, אבל קלי משקל".
הפתרונות ההנדסיים האלה הם רק פן אחד של העשייה שלו. "היום, כפי שאתה יודע, כולם עובדים עם הדמיית מחשב תלת ממדית. אני מעסיק מודליסט, שבונה לי דגמים ממוזערים של הפרויקטים. בחור סופר מוכשר, מוח יצירתי וחריף, כח אלתור וראייה אמנותית נדירה, וסבלנות. תראה מה הוא עשה כאן, דגם של בית התרבות שעומד לקום בערד. 800 כיסאות. הוא ישב וחתך כיסא כיסא. זה דגם שממחיש לך דברים שאתה לא רואה בתלת ממד".
ארמון אוהב ללמוד ולהתעמק גם כשהוא בחו"ל. הוא מוקסם מכל מיני גדג'טים ואמנות רחוב. במיוחד כשהוא מזהה טוויסט עיצובי, שימוש יוצא דופן בחומר או אמירה באמצעות חפץ. בחדר הישיבות שלו יש ויטרינה מלאה בחפצים שאסף בטיולים בעולם: דובים מפינלנד, אמנות פחיות משקה ממוחזרות מאפריקה, קולפן פרי הדר שנראה כמיצב מסוגנן. הוא ייקח את הטוויסטים האלה איתו, אל היצירה.
אחד האתגרים ההנדסיים הגדולים בקריירה שלו, היה בית הכנסת של בית הספר לקצינים של צה"ל, בה"ד 1. צלעות הבטון שלו נראים כמו הסנה הבוער. ארמון מדבר עליו ועיניו בורקות וקולו נסדק. נראה כי הוא אוהב את המבנה הזה ורוחש לו חיבה גדולה. צלעות היציקה, השוקלות כמה טונות, נבקעו למבנה במלאכת מחשבת.
הוא אוהב את מראה הבטון הטבעי, "אבל הבטון הזה אינו בטון פשוט. מדובר בחומר יותר יקר, אשר ייראה טוב גם עוד שנים רבות", הוא מגלה. "יש הבדל גדול בין עיצוב אורבני בסביבה עמוסה, במרכז הארץ, לבין מה שנעשה בנגב. בנגב, כל בניין בולט על רקע המרחב הפתוח. הוא מעין אבוקת אור. וזה יפה ומרגש".
אלי ארמון הוא גם המתכנן של מרכז התחבורה בקריית ההדרכה החדשה של צה"ל, אחד הפרויקטים הלאומיים הגרנדיוזיים בנגב. מדובר במרכז תחבורה שאמור להיות מתוכנן כך שישרת אלפי חיילים ביעילות ובדיוק רב.
"אני חושב שמדינת ישראל איבדה את הנגב, בשל גישתה לאורך השנים. בעיניי, הורדת צה"ל לנגב, הוא רצון להשיב את השליטה של ישראל על חבל ארץ זה", אומר ארמון, ויש לו על מה להסתמך:
הוא חבר סגל במכללה לביטחון לאומי, בדרגת סגן אלוף. הוא מכיר את ענייני הבטחון מבפנים, למעשה, מהיום בו צעד על מגרש המסדרים בבה"ד 1, כקצין צעיר. "התחלתי כצוער ובאזרחות, כפועל בניין. ממש מהיסוד. רק כך יורדים לעומקם של דברים".
על שולחנו מונחת ערמת טבליות עץ, מקלות ולוח קטן. "זה הגשר של ליאונרדו דה וינצ'י. איש גדול. הייתה לו ראיה מרחבית נדירה. הוא עיצב גשר עץ, שאין לו ברגים או מסמרים והוא מחזיק את עצמו. מינימליזם טהור. בזה אני דוגל: לעשות את המקסימום במינימום חומרים".
אם היום מגיע אליך בחור באר-שבעי אחרי צבא ושואל אותך האם כדאי לעסוק במקצוע האדריכלות, מה אתה אומר לו?
"באים אליי רבים כאלה, ואני אומר שכן. שיש פה עניין ויש פה יצירה, אבל לא גן של שושנים. אדריכל הוא כזה, רק כשהוא מגיע לגיל 50. גיל העצה".
מעיריית באר שבע נמסר בתגובה לדבריו של אלי ארמון: "רק בחודש האחרון זכתה העיר באר שבע בפרס העיצוב של מגזין העיצוב הבינלאומי DOMUS, בשיתוף 'בצלאל' ו'הטכניון'. בעיר באר שבע כיום השקעות חסרות תקדים בסך 2.5 מיליארד שקלים, הבעת אמון חסרת תקדים מצד משקעים, יזמים והמגזר העסקי.
"פארק ההיי-טק הנבנה בימים אלה מול משרדו של מר ארמון, בו כבר הבטיחו מקומן חברות בינלאומיות דוגמת 'דויטשה טלקום' ו-'EMC', הוא רק דוגמה לשינוי הדרמטי שעוברת העיר, בכל הנוגע לתעסוקה איכותית ולהשארת הצעירים.
"צר לנו שהאדריכל אלי ארמון לא מסוגל לפרגן לעבודות ופרויקטים של אדריכלים אחרים, לא פחות טובים או ראויים ממנו. מפאת כבודו של מר ארמון, נסתפק בתגובה זו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם